ימימה אומרת: 'תיקון, זה מציאת עצמך כפי שאתה'. מה זאת אומרת? אחד הדברים המבלבלים ביותר בתהליך השינוי, מה שקוראים 'תיקון', הוא המחשבה שאנחנו צריכים לשנות את עצמנו. זאת אומרת, המחשבה היא שמשהו מקולקל בנו ויש לתקן אותו. יש לנו גם רעיונות לאיזה כיוון אנחנו צריכות להשתנות. למשל, להיות יותר אסרטיביות, להיות עם לב פתוח, עם נתינה גדולה יותר וכו'. אלו רעיונות יפים, אבל יש בהם מוקש נסתר שממעטים לשים לב אליו. זו ממש מלכודת.
המלכודת היא אי קבלה עצמית. זאת אומרת מראש יש לנו תמונה שלילית של עצמנו, שהמשמעות שלה בחיי הנפש היא דחיה עצמית. אנחנו לא אוהבות את מה שאנחנו מגלות על עצמנו ושמות לעצמנו מטרה לעקור את החלקים הלא אהובים מתוכנו. למה זו מלכודת? משום שמאבק בעצמנו לא מביא לשינוי וגם משום שאנחנו לא יודעים באמת מה נכון לנו. מה שאנחנו חושבות שצריך להשתנות מבוסס על רעיונות שיש לנו מהעבר שלנו או מהסביבה שלנו, שגם היא מבוססת עבר. שינוי פירושו מפגש עם הלא ידוע, שהרי אחרת, איפה יש שינוי אם הוא כבר ידוע?
מעבר לקבלה עצמית, כדי שיתרחש שינוי בחיים שלנו, המצב הנפשי של ה'לא יודעת' הכרחי לנתינת מקום לשינוי (הכתוב מתייחס גם לגברים). כשאנחנו מסכימות לא לדעת, אז הלא ידוע יכול להכנס. השינוי הוא תמיד חדש ולכן גם לא ידוע, אם נאחז בידיעה לא נאפשר לו להכנס.
לכן אומרת ימימה: "מחשבה מתקרבת היא בהמתנה להבין ולהסכים לא להבין, כדי להבין", אם אנחנו באמת רוצות להתקרב לעצמנו, אנחנו צריכות להיות במצב של המתנה ולהסכים לא להבין. קשה להיות במצב הזה, כי אנחנו רוצות את הבטחון של הידיעה, אבל רק כך אפשר ללמוד ולהשתנות. המורה הרוחני הגדול מהוד קרישנמורטי היטיב לנסח את הרעיון: " כל עוד אתם מנסים להיות משהו שונה ממה שאתם באמת, התודעה שלכם תִשְחַק את עצמה. אולם אם תאמרו: 'זה מה שאני. זו היא העובדה שאני מתכוון לחקור ולהבין', רק אז תוכלו להמשיך אל מעבר לנקודה זו".
התיקון אינו שינוי של עצמנו לפי רעיונות שיש לנו כלפי עצמנו, אלא תהליך של גילוי, של מציאת מי שאנחנו. זה מצריך סבלנות, עזיבת רעיונות ישנים (כמו יציאה ממצריים ולפעמים זה קשה כקריעת ים סוף), הסכמה להיות במקום שבו איננו מבינות (המדבר) עד שזוכים להגיע לארץ המובטחת, שזה מי שאנחנו.
האם אתן מוכנות לוותר על הרעיונות שלכן על מי אתן ומה 'לא טוב' בכן, ולהסכים להיות במצב של הכרה שצופה בעצמכן ממידה של רוחק. התבוננות שאינה דוחה ושופטת, אלא מכירה במקום שבו אתן נמצאות כרגע? זה השביל שמוביל למציאת עצמכן, כפי שאתן. לא כפי שאתן מבינות כרגע, סופו של השביל בהכרה עמוקה לערכו של הקיום האישי של כל אחת ואחד.