כיצד הופכת כתיבה למלאכת מחשבת? בדיוק כמו בבניית המשכן, שם "כל איש אשר נשאו לבו" התחבר למלאכה מתוך נביעה פנימית, כך המלאכה והכתיבה האישית היא דרך לבנות "אוהל מועד" פנימי, מקום למפגש אמיתי עם עצמנו. כיצד בכתיבת המלאכה אנו מוצאים דרך להשיב אמון לקול הפנימי שלנו לנקות את ה"מיותר" שכבר איננו נחוץ, ולבנות מקום של קבלה עצמית ללא תנאי? זהו מסע מרתק מתלות באישור חיצוני אל עבר הקשבה פנימית אמיתית, שבסופו מתגלה הברכה של ימימה: "הבוגרת אשר בוחרת להיות היא על נקי תבטיח לעצמה אושר פנימי בקרבה שלא יימחק לעולם"