חג הפסח מגיע בכל שנה עם סיפור מוכר: יציאת מצרים.
אך בשנה שבה המציאות מורכבת, לא יציבה ולעיתים מאיימת, הסיפור הזה מקבל עומק חדש. הוא כבר לא רק זיכרון של עבר, אלא מראה לחיים שלנו כאן ועכשיו.
מצרים של היום, מצרים, במובן העמוק, איננה רק מקום. היא מצב תודעתי של צמצום: כאשר אני פועל מתוך פחד,
כאשר אני נשלט על ידי מחשבות על מה יהיה, כאשר אני מגיב אוטומטית למתרחש סביבי. במציאות הנוכחית, זה טבעי. החדשות, חוסר הוודאות והמתח נוגעים בכולנו.
אך דווקא כאן מתגלה הבחירה.
יציאת מצרים כהתרחשות פנימית, יציאת מצרים איננה רק שינוי חיצוני, אלא תהליך פנימי של מעבר: מהתכווצות – להתרחבות; מהישרדות – לנוכחות; מתגובה אוטומטית – לבחירה מודעת; גם כאשר המציאות אינה משתנה,
האדם יכול להתחיל להיות חופשי מבפנים.
המדבר של החיים, היציאה ממצרים לא הביאה מיד שקט וביטחון. היא הובילה למדבר , מקום של בלבול, חוסר ודאות והתמודדות. המדבר הוא חלק בלתי נפרד מהדרך.
כך גם בחיינו: כאשר אנו עוזבים דפוסים ישנים, עדיין אין ודאות חדשה. זהו שלב שבו נבנית האמונה, והיכולת להמשיך ללכת גם בלי לדעת.
חירות איננה היעדר קושי.
היא היכולת לבחור בתוך הקושי. לבחור לא להיסחף עם כל מחשבה, לבחור לפגוש רגש מתוך נוכחות, לבחור צעד קטן גם כאשר יש פחד, זו חירות שקטה, פנימית, יומיומית.
בתוך היום־יום: כאשר עולה מתח – לעצור לרגע ולנשום
כאשר עולה פחד – לשאול: מה בשליטתי עכשיו?
לזכור: יש לי בחירה, כאשר יש חוסר ודאות – לבחור צעד קטן אחד קדימה, כך נראית יציאת מצרים – היום.
החירות האמיתית היא היכולת לבחור איך לפגוש את המתרחש.