נתינה במידה מדודה
ימימה: " נתינה במידה מדודה כפי היכולת אותו זמן דרך לימוד לחוס על ליבה ועל לב אחר עונה בקו ישר בקשב ללב טוב, האור מחום הלב מתפשט הקדקוד שקט המצח נח ואינו חצוף דרך דרישה לקבל. כי נתינה שאינה במידתה הופכת ללקיחה ועזות פנים וממנה להפרת לב אחר כי לא הייתה קשובה לכוחותיה.
האם הנתינה יכולה להיות ללא גבול ?
באם ניתן לתת ללא סוף כשאין יכולת לשאת ללא סוף ?
האם הנתינה הופכת ללקיחה, האם לתת כדי שמי שממול ייקח, ידרוש ? – לא !
אלא להיות קשובה לפנימיותך ומבינת לבך לתת תשובה ממול ואז הפה ידייק באמירתו כי אוזנייך תהיינה קשובות בהסכמה דרך בינתך למהות הקיומית שבך. לבריאה שבקרבך, חסה על לבך ועל ליבו של הזולת ומדייקת דרך נתינתך המדודה והטובה.
כשעולה מרכיב המדויק באורו דרך קשב ער, נקי הקשור להבנה הטובה, בהתפשטות אותו מרכיב עונה באורו נמצא מקרין על כל הגוף כולו. מהלב מדייק באמת אותו זמן מתרחשת התפשטות בכל הגוף כולו, העיניים ניזונות מזה, המבט משתנה, טיב הנשימה משתנה והפה מדייק באמירתו. הרצון האישי מתגבר בטוב וישנה השתדלות לדייק, עשייה ברוכה ותוצאות בעשייה המביאות שמחה, שקט ומנוחה למערכת.
מצד שני יש להבין את האחריות האישית על כל ירידה ותוצאותיה הגדולות וכל עליה מדיוק דרך קשב ער לפנימיותך ותוצאותיה הברוכות לזמן חיים מדויק לפניך. לקבל בשמחה את אשר נוטעים, להגדיל הכרה לעשייה המתוקנת והברורה יומיום אז יבוא שקט על המערכת כולה הנפש תשקוט אם תפסיק את ההתרוצצות היום יומית דרך מאבק בריבים סמויים וגלויים. תבוא מנוחה כי לא דורשת לא משתלטת ואינה מעמידה רצונה לפני רצון אחר אלא קשובה ומלבה הטוב נותנת תשובה דרך נתינה נקייה ".