אש האהבה

בוחרת באש האהבה 🔥💜

היא באה לשתף.

רעיון חדש.

משהו ששמח את ליבה.

והוא…

ענה בחוסר סבלנות.

בקול מעט גבוה.

ברגע אחד,

עלתה בה פגיעות.

כמה מוכר המקום הזה…

להתכווץ.

להיסגר.

לשתוק.

או להתפרץ.

אבל הפעם היא עצרה.

ובתוך העצירה נזכרה:

אולי הפגיעות הזו לא באה להכאיב לי.

אולי היא בכלל עולה לתיקוני.

והוא…

רק השליח.

היא נתנה מקום לכאב,

אבל לא נתנה לו לנהל אותה.

ומתוך מקום אמיתי וכנה אמרה:

"כשענית כך,

נפגעתי."

בלי האשמה.

בלי מלחמה.

רק שיתוף.

והוא הקשיב.

התנצל.

הסביר.

ופתאום,

משהו התרכך.

שני לבבות

נפגשו מחדש.

חז"ל אומרים:

"איש ואישה, זכו – שכינה ביניהם. לא זכו – אש אוכלתם."

האש אינה האויב.

היא כוח.

השאלה היא

מה אנחנו עושים איתה.

במילים איש ואשה מסתתרת אותה אש.

וכאשר האש אינה מכלה,

נשארות האותיות י־ה –

שם השכינה.

אולי זו הבחירה שבכל קשר:

האם ניתן לאש לשרוף את מה שבינינו,

או שנהפוך אותה

לאור,

לחום,

ולמקום שבו השכינה יכולה לשרות.

בפרשת ואתחנן המילה אש מופיעה שוב ושוב.

"הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ…"

מתוך האש אפשר לשמוע את קול ה'.

אם לא ניבהל מהאש.

אם לא נשליך אותה על מי שמולנו.

אם נסכים לעצור,

להקשיב,

ולבחור.

אש יכולה לשרוף.

ואותה אש בדיוק

יכולה להאיר,

לחמם,

ולקרב.

לקראת שבת,

וברוח ט"ו באב,

אני מאחלת

שנזכה לבחור באש האהבה.

להיות באהבת חינם.

אולי אין זו רק אהבה "חינמית",

אלא אהבה שמצליחה לראות את "חינם"-
את החן שבהם.

את החן שבי,

ואת החן שבמי שמולי.

ומתוך הבחירה הזו,

לפנות מקום לשכינה בינינו.

שבת של שלום.

שבת של אהבה.

שבת של לבבות שנפגשים.

אמן. 💜

באהבה,

מיריי 💜

*בהשראת שיתוף של לומדת בשיעור

בתמונה: יופי המעורר בי כל פעם השתאות, עוד ביקור מרומם במשתלה