מאמר מאת ד"ר ליאת צוקר וד"ר דני יניב

השלכה היא מושג חמקמק ככלי טיפולי. מצד אחד, המנגנון הנפשי של ההשלכה מוכר היטב למטפלים, והוא מהווה כלי מרכזי בטיפול. מטפלים מכל רחבי השדה הפסיכותרפי יסכימו לטענה המרכזית של מאמר זה, כי המקור להשלכה הוא תכניו האישיים של האדם, ויראו בכך מובן מאליו. מצד שני, בפועל, יתנהל הטיפול מתוך אמונה לחלק מן ההשלכות של המטופל, ללא זיהוי התוכן הרגשי המושלך כנפרד מאובייקט ההשלכה. מהלכים טיפוליים יסתיימו מבלי לשים לב שהאובייקט עדיין מגולם ברגשות המטופל, אותם למד בטיפול לזהות ולהכיר. בהתבסס על החשיבה ההכרתית, הטענה המרכזית שתוצג במאמר היא כי במצב שכיח זה, העבודה הטיפולית לא תחרוג מהמרחב ההשלכתי, ותישאר מחוץ לשער המרחב הפנימי של תכניו האישיים של המטופל, המהווים את המקור להשלכה, קודמים לאובייקט ההשלכה ונפרדים ממנו. בהמשך לטענה זו, שאיננה טריוויאלית בשדה הפסיכותרפי, תוצג במאמר אלטרנטיבה טיפולית להיכנס בשער ולפגוש את הרגשות העומדים בבסיס ההשלכה, באמצעות דוגמא של מהלך פסיכודרמטי.