מאמר המתבסס על עבודת תזה בהנחיית ד"ר אלון רז וד"ר דני יניב. המאמר מציג בחלקו 
הראשון עיקרי ממצאים מעבודת תזה לתואר שני בנושא תהליכי
התפתחות המתרחשים בעקבות לימוד 'חשיבה הכרתית', בדגש על
הבטים הקשורים לתחום הטיפול באמצעות אמנויות. בחלקו השני
מוצגת דוגמא מתוך מודל לעבודה המשלבת בין חשיבה הכרתית
לטיפול באמצעות אמנות חזותית שפותח על ידי עורכת המחקר.
מטרת מחקר חלוץ זה היתה ללמוד באופן רטרוספקטיבי על חויית
הלימוד של לומדי ולומדות 'חשיבה הכרתית', להבין מהם תהליכי
השינוי והצמיחה שהתרחשו בעקבות הלימוד, ומה מקום תהליכי
הקריאה והכתיבה - הכרוכים בלימוד - בשינוי זה. שיטת המחקר
היתה איכותנית-קונסטרוקטיבית, ובאמצעותה נערכו חמישה עשר
ראיונות חצי מובנים של לומדים ולומדות וותיקים. הממצאים העלו
שלוש תמות עקריות. הראשונה מלמדת על שינוי שבמרכזו עומדת
המשגה ימימאית המחלקת את המבנה הפנימי של האדם ל'עומס'
ו'מהות'. תימה שניה מלמדת כי תהליך לימוד ההמשגות והפיכתן
להבנות פנימיות נעשה בצורה המשלבת מימדי לימוד שונים. תימה
שלישית עוסקת ביכולת להתנהל במציאות באופן הכרתי המתבטא
בתפיסת מציאות של "גם וגם" הרואה מעבר לניגודים. החלק השני
של המאמר מציג דוגמא לחיבור בין עולם המושגים והכלים של
החשיבה ההכרתית שתוארו במחקר, לבין עבודה בכלים השלכתיים
בטיפול באמנות חזותית. המימד היצירתי של הדימוי, שנוסף
למימדי הלימוד השונים שנחקרו, מאפשר הרחבה קונספטואלית
ומעשית של שני התחומים.