למה כל כך קשה לנו להגיד לא?

למה כל כך קשה לנו להגיד לא?
כמה זה קשה לשים את הפוקס על מה שאני חושבת ולא על מה שהאחרים חושבים…
מישהו מבקש ממך משהו.
את יודעת שאין לך זמן.
את עייפה.
האמת היא שאת אפילו לא ממש רוצה.
אבל את אומרת כן.
ואז, בדרך הביתה, את כבר כועסת.
על עצמך שהסכמת.
עליו שביקש.
לפעמים אפילו לא כועסת, רק בירידה ולא מבינה מה ולמה…
ימימה מלמדת אותנו להוריד את התלות בבחוץ.
להיות מונעות מבפנים – ממה שמתאים לי, כשאני לוקחת את כל הנתונים מסביבי, אבל באמת מה נכון לי.
לעומת המצב ה׳טבעי׳ אולי אבל גם ההרסני בו אני נותנת משקל יתר לבחוץ.
ל- מה יגידו? מה יחשבו? האם יכעסו? וכו׳
יש בזה גם הפרדה ברורה בין העיקר והטפל לחיים.
כשאני עסוקה בעיקר, בי, במשפחתי, ופחות מתעסקת בטפל שמושך אותי כל הזמן ומפזר אותי כל הזמן – יש בזה כוח. יש בזה ריכוז. יש הבחנה ברורה במה נכון עבורי ואיך נכון לי לחיות.
זה לא קורה ברגע, אבל אני רואה כל הזמן את ההתחזקות של התלמידות שלי, שיותר יותר מתגלות לעצמם. לטעמם, לזהותן, לעוצמתן.
ומתוך החיבור פנימה, מגיעה הקלה, וכוח ושמחה.
שמחה מידיוק.