אין לי מקום

לאמא שיש רישום בנפש מילדות ש״אין לה מקום״
אין לה מקום בבית הוריה
לא רואים אותה
לא מעריכים אותה
לא מתחשבים בה
לא שומעים את דעתה
רישום בנפש שנרשם בשנות הילדות
רישום כזה מוביל בסופו של דבר לצמצום מקום
שהתוצאה שלו היא
או ריבים – כמו נלחמת על מקומה, ריב על כל דבר, עם כל אדם,
או – ריצוי ועשיית יתר – כאילו לייצר לעצמה מקום גדול יותר
או גם וגם…
כך או כך התוצאה לא פשוטה
עבור אותה אמא
שיש לה רישום – של – "אין לי מקום"
הבית לא יהיה שקט
והילדים גם הם יגדלו בתחושה של ״אין לי מקום״
למה?
כי האמא לא יכולה לתת להם מקום – כי גם לה אין
כלומר, אם לא תתקן, היא לא תוכל באמת לראות אותם את צרכיהם
כי היא תהיה עסוקה בתחושת ההשרדות שלה
היא לא תוכל לאהוב אותם באמת, כי את עצמה אינה אוהבת,
היא לא תוכל לתת להם את הבטחון שהילד והילדה זקוקים לו מאימם
שהם חשובים וראויים ואהובים ורצויים בעולם.
וכך יגדל עוד דור של בנות ובנים עם רישום של – ״אין לי מקום״
כשיש לי מקום –
אני נינוחה
אני רגועה
אומרת דברי ונחה
בלי להילחם על מקומי
בלי להעלב
בלי לדרוש הסכמה מוחלטת מהאחר אחרת ״הוא לא אוהב אותי״
מתנהלת בעולם מתוך תחושה של רווחה, של נועם, של אהבה
לא צריכה להילחם
בטח לא על מקום
כי אני יודעת שיש לי אותו
יש לי מקום בעולם
והוא חשוב ומשמעותי
ואני חשובה ומשמעותית לעולם
ואת כל זה לומדים בלימודי ימימה
צעד אחר צעד
לומדים לזהות את דפוס ההתנהלות שלנו
שהוא דפוס מילדות, שם אין בחירה, זה על אוטומט.
ולומדים לאט לאט לחזק את הנפש המהותית
הבטוחה והשלווה והשייכת והשמחה
ולהפריד מאיתנו את הרישומים המורידים.
ולכן זה לימוד משנה חיים
ומתקן רישומים מבית הורים – לביתנו אנו ולבתים של הדור הבא.