המתגוננת והמצטדקת

באחד השיעורים האחרונים, אחת הלומדות שיתפה שהיא מזהה שהיא לא פעם מתגוננת ומגוננת.
במקום להגיד את דעתה בנחת, אומרת את דעתה מתוך התגוננות, התנצלות.
ובאותו שיעור ממש, החלק שלמדנו של ימימה דיבר על ״המצטדקת״. (כמה פעמים מגיעות הלומדות עם שאלות ומקבלות תשובות ישירות מהחומר)…
וההצטדקות הרי משרתת את המגננה.
כמה המצטדקת מחסירה מעצמה מקום.
כמה ההצטדקות קשורה לויתור יתר, לריצוי.
כמה התנגדות יש במערכת כשאני מצטדקת.
כמה חוסר כבוד למקום האישי שלי. לעצמי.
ולומדות לאט לאט לזהות דפוסים שגויים, שמורידים את הנפש, שמנהלים אותה באוטומט מבלי בכלל יכולת לבחור.
מי שנאלצה בילדותה לקבל מקום מתוך התנצלות מתוך מאבק מתוך הצטדקות – תגלה שגם בבגרותה תמשיך להתנהל מאותו הדפוס המכביד הכובל.
והגיע הזמן להפסיק…
הגיע הזמן ללמוד להתנהל אחרת.
לחיות חיים מלאים, שמחים, שבהם אני נותנת לעצמי מקום בראש ובראשונה.
וזה לא קורה בבת אחת, זה תהליך, שבו כל לומדת מזהה את הדפוסים השגויים שלה, ובוחרת, בהכרה פעילה, להתנהל אחרת.
ממקום מיטיב.
והתקדמות היא איטית אבל היא בטוחה.
והנפש מתחזקת מפעם לפעם,
עד שמתגלה ביופיה ובעוצמתה.