לפני כמה שנים אחת התלמידות שלי, עברה משבר משמעותי.
אותה הלומדת, היתה רגישה מאוד, כל מילה שאחד הילדים שלה אמר לה היתה גורמת לה לסערה.
כל מפגש עם ההורים שלה ובמיוחד עם אביה, ערער את מקומה הפנימי.
וכמובן שגם בעבודה, היא חוותה הרבה אינטריגות ומאבקי כוח.
החיים היו נטל של התמודדויות.
חולשה של המערכת הנפשית.
עצב ודמעות.
ובאותה התקופה היא חוותה את שיא השפל מבחינתה.
היא הצטרפה ללימוד בשיא הסערה והתחילה לעבוד.
שיעור אחרי שיעור, בדרכיה של ימימה.
עבודה על ״הכרת הטוב שבי״. שהוא שיעור מתמשך וחשוב.
מה טוב בי? במה אני טובה?
במה היקום מיטיב עימי?
וכשאני יותר חזקה, יכולה גם לראות מה טוב באחר שמסעיר אותי…
מה טוב בילד שלי שכל כך סוער ומעליב אותי?
מה טוב באבא שלי? ובקולגה?
השיפוטיות יורדת כלפי וכלפי האחר.
לצד ההכרה בטוב שבונה את מקומי בעולם, ומסירה את התלות בבחוץ (כי אם אני טובה, מה זה משנה לי מה חושבים עלי מבחוץ), לצד זה, ואולי יחד עם זה, מתחילות לייצר הפרדות – בנפש שלי, ביני לבין האחר.
לא כל מילה שנאמרת צריכה לערבב לי את הנפש.
לא לכל דבר אני צריכה להגיב.
וגם לא לכל דבר אני צריכה להסכים.
בונים הפרדה רוחנית – ביני לבין האחר.
לאט לאט נבנה השקט ונבנית העוצמה.
ובהתאם מערכות היחסים השתפרו. פתאום מורגש החיבור בינה ובין הילדים. יש תקשורת. פתאום מקבלת חיבוק גדול מאחד הילדים. התקשורת עם ההורים נעימה יותר. וגם בעבודה הרבה יותר מרחב וידידות.
זה לא קורה ברגע. זה נבנה.
משבר היא נקודה קשה מאוד, אבל היא יכולה להפוך גם לנקודת הצמיחה שלנו אם נתבונן ונלמד ממנה, ונבין מה מנהל אותנו ואיזו התנהלות או אמונה צריך לשחרר כי היא לא מיטיבה איתנו.
תכף מגיע אלול… זמן להתחדשות ולצמיחה.
זמן להסתכל פנימה.
ימים טובים !
מירב גן
מדריכת ימימה
״הריפוי מגיע מבפנים״
בתמונה רימונים מהגינה שלי שמתכוננים כבר לשנה החדשה…
חיפוש חופשי של מאמרים ווידאו