שִׁנּוּי מָּקוֹם וְשִׁנּוּי כִּיּוּן הָרְאִיָּה הַמְּשַׁנִּים אֶת טִיב הָרְאִיָּה

עַל שִׁנּוּי מָּקוֹם וְשִׁנּוּי כִּיּוּן הָרְאִיָּה הַמְּשַׁנִּים אֶת טִיב הָרְאִיָּה,

בְּמַתַּן דָּגֵשׁ עַל רְאִיַּת הַטּוֹב, אֶפְשָׁר לִלְמֹד מִפָּרָשַׁת בָּלָק.

״וְלֹא־הָלַךְ כְּפַעַם־בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים
וַיָּשֶׁת אֶל־הַמִּדְבָּר פָּנָיו׃
 וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת־עֵינָיו
וַיַּרְא אֶת־יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו
וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים׃ ״
(פרשת בלק- במדבר כד א-ב)

בַּפַּרְשִׁיָּה זוֹ מְתֹאָר בִּלְעָם הַנּוֹשֵׂא אֶת מְשָׁלָיו.
כְּשֶׁעוֹד לִפְנֵי שֶׁהוּא (בִּלְעָם) נוֹשֵׂא אֶת כָּל אֶחָד מִמְּשָׁלָיו,
נֶאֱמַר לוֹ (בְּהוֹרָאַת בָּלָק), בְּכָל פַּעַם, לָלֶכֶת  אֶל־מָקוֹם אַחֵר, שׁוֹנֶה.

שִׁנּוּי הַמָּקוֹם מְשַׁנֶּה אֶת טִיב רְאִיָּתוֹ שֶׁל בִּלְעָם
וּמִכָּאן הַשִּׁנּוּי בְּהִתְיַחֲסוּתוֹ אֶל הַנִּרְאֶה לְפָנָיו.

בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית, טֶרֶם שֶׁהוּא נוֹשֵׂא אֶת מִשֶּׁלּוֹ,
הוּא הוֹלֵךְ (בְּהוֹרָאַת בָּלָק)  אֶל־מָקוֹם אַחֵר.
וּבְנוֹסָף, הוּא גַּם מֵסֵב אֶת פָּנָיו לְכִוּוּן אַחֵר, שׁוֹנֶה.

הַפַּעַם הַזּוֹ,
שֶׁלֹּא כְּפִי שֶׁעָשָׂה בֶּעָבָר, כְּהֶרְגֵּלוֹ, לָלֶכֶת לִקְרַאת נְחָשִׁים,
הוּא מֵסֵב אֶת פָּנָיו אֶל־הַמִּדְבָּר.
״וְלֹא־הָלַךְ כְּפַעַם־בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים
וַיָּשֶׁת אֶל־הַמִּדְבָּר פָּנָיו׃״
(במדבר כד-א)

וַיָּשֶׁת אֶל־הַמִּדְבָּר פָּנָיו,
הֲסָבַת הַפָּנִים/הַמַּבָּט אֶל מוּל הַמְּצִיאוּת הָעַכְשָׁוִית הַמִּדְבָּרִית, כְּפִי שֶׁהִיא,
מָה הוּא רוֹאֶה?

הַאִם אֶת הַצְּחִיחוּת הַמִּדְבָּרִית, הַיֹּבֶשׁ, הַחֹם ? הַמִּדְבָּר, עַל תְּנָאָיו הַלֹּא פְּשׁוּטִים
״הַמּוֹלִיךְ אֹתָנוּ בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ עֲרָבָה וְשׁוּחָה בְּאֶרֶץ צִיָּה וְצַלְמָוֶת
בְּאֶרֶץ לֹא עָבַר בָּהּ אִישׁ וְלֹא-יָשַׁב אָדָם שָׁם.״
(ירמיהו פרק ב)

אוֹ אוּלַי הֲסָבַת הַפָּנִים/הַמַּבָּט אֶל־הַמִּדְבָּר עַל מֵּרְחָבָיו הַפְּתוּחִים עַד לְמֵרָחוֹק,
כְּשֶׁבַּלַּיְלָה מֶרְחַב הַשָּׁמַיִם פָּרוּשׂ לִרְוָחָה עַל שְׁלַל כּוֹכָבָיו
גִּבְעוֹת הַחוֹל הַמְּשַׁנּוֹת צוּרָתָן כְּתוֹצָאָה מִתְּנוּעַת הָרוּחַ
עַל צִבְעָן הַזָּהֹב-חוּם-אֲדַמְדַּם, עַל כָּל גִּוּוּנֵיהֶם.
עַל הַפַּשְׁטוּת וְהַשֶּׁקֶט.

מַהוּ הַמִּדְבָּר ?
מְקוֹם הִתְגַּלּוּת הָאֱלֹהוּת.
הַהִתְגַּלּוּת לְהַגֵּר לְאַחַר שִׁלּוּחָהּ לַמִּדְבָּר
הַהִתְגַּלּוּת לְמֹשֶׁה, בַּסְּנֶה הַבּוֹעֵר,
מַעֲמַד הַר סִינַי
וְהַהִתְגַּלּוּת בְּהַר חֹרֵב לְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא.

הֲסָבַת הַפָּנִים אֶל הַמִּדְבָּר גַּם עַל תְּנָאָיו הַלֹּא פְּשׁוּטִים,
אַךְ גַּם וּבְעִקָּר, בְּשִׂימַת דָּגֵשׁ לִרְאִיַּת הַטּוֹב, הַיָּפֶה,
הַיָּכוֹל לְהִמָּצֵא בַּמִּדְבָּר וּבְכָל מָקוֹם.

הַמֶּרְחָב הַמִּדְבָּרִי מְאַפְשֵׁר לוֹ לִרְאוֹת אֶת סֵדֶר הַנִּמְצָא מוּל עֵינָיו:
 ״וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת־עֵינָיו וַיַּרְא אֶת־יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו…״ (מדבר כד ב)

הוּא רוֹאֶה לְנֶגֶד עֵינָיו אֶת הַהַפְרָדָה בֵּין שֵׁבֶט שֵׁבֶט,
הַפְרָדָה הַיּוֹצֶרֶת סֵדֶר, כָּל אֶחָד נִמְצָא עַל מְקוֹמוֹ.
בָּרֶגַע  שֶׁכָּל אֶחָד נִמְצָא עַל מְקוֹמוֹ, מִתְאַפְשֵׁר מַצָּב שֶׁל:
״וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים״ 

כִּי אָז אֵלֶּה הַמִּלִּים הַיּוֹצְאוֹת מִפִּיו:
 ״מַה־טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל׃״ (במדבר  כד ה)

כתבה: מיכל חכמוב 054-6262761