״צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה״ (בראשית ו) – מִילִּים פְּתוּחוֹת פּוֹתְחוֹת לב

״צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה״ (בראשית ו) מִילִּים פְּתוּחוֹת פּוֹתְחוֹת לב

תֵּבָה = מִילָה (ע״פ הבעש״ט).

צֹהַר = פֶּתַח תַּעֲשֶׂה, כְּדֵי שאוֹר יוּכַל לְהִכָּנֵס פְּנִימָה למִילִּים.

יֵשׁ לַעֲשׂוֹתוֹ בַּלֵּב.

לַעֲשׂוֹת בּוֹ, אֲפִלּוּ פִּתְחוֹן, חֶלְקִיק שבפְּתִיחוּת,

דַּרְכּוֹ תִּהְיֶה אֶפְשָׁרוּת מַעֲבָר לרֶגֶשׁ הטוֹב.

כשרֶגֶשׁ טוֹב נִמְצָא עוֹבֵר מלֵּב בפְּתִיחוּתוֹ

המִילִּים תֵּצֶאנָה מהפֶּה כשהֵן פְּתוּחוֹת, מוּאָרוֹת

תִּפְתַּחְנָה את לִבּוֹ שֶׁל הַשֵּׁנִי.

(כותב ר‘ אפרים מסדילקוב – נכדו של הבעש״ט:)

״צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה,…

שתראה להאיר התיבה שתוציא מפיך….

…הפתח לפתוח התיבה והמלה שלא תהיה סגורה ואטומה…״

מיכל חכמוב -מדריכה