״וְשָׁם אִשָּׁה גְדוֹלָה״ (מתוך ההפטרה של פרשת וירא – מלכים ב – פרק ד’) על חשיבותה ומשקלה של העשייה

״וְשָׁם אִשָּׁה גְדוֹלָה״ 

(מתוך ההפטרה של פרשת וירא – מלכים ב – פרק ד’)

על  חשיבותה ומשקלה של העשייה

על אישיותה של הַאִשָּׁה הַגְדוֹלָה מִשׁוּנֵם אשר ״בֵּן אֵין-לָהּ–וְאִישָׁהּ זָקֵן״  ניתן ללמוד

מהכתוב בספר מלכים ב פרק ד. 

אִשָּׁה גְדוֹלָה מִשׁוּנֵם שהיא אשת מעשה, אשה היוזמת עשייה 

כמו בתיאור המעשה שהיא עושה עבור הנביא אלישע (״אִישׁ אֱלֹהִים קָדוֹשׁ״)

הכנת מקום אירוח מיוחד ופרטי עבורו בהיותו עובר אֶל-שׁוּנֵם,

״עֲלִיַּת-קִיר קְטַנָּה״ שיש בה את כל הנחוץ עבור נוחיותו.

(״נַעֲשֶׂה-נָּא עֲלִיַּת-קִיר קְטַנָּה וְנָשִׂים לוֹ שָׁם מִטָּה וְשֻׁלְחָן וְכִסֵּא וּמְנוֹרָה;״)

גם בעת שהיא חווה צרה גדולה ואיומה, כשבנה שוכב מת על ברכיה

לאחר שחש בראשו כשעבד עם אביו בקציר,

היא מתחילה בפעילות מייידית של עשייה כדי להגיע לנביא אלישע (״אָר֛וּצָה עַד־אִ֥ישׁ הָֽאֱלֹהִ֖ים״),

אולי הוא יוכל להציל את בנה. 

פעילות גם של מתן הוראות מאד ברורות וחד משמעיות לנער הנוהג באתון

(״נְהַ֣ג וָלֵ֑ךְ אַל־תַּעֲצָר־לִ֣י לִרְכֹּ֔ב כִּ֖י אִם־אָמַ֥רְתִּי לָֽךְ׃ ״)

גם בהגעתה לנביא אלישע היא אינה מוותרת, היא מחזיקה ברגליו של הנביא אלישע  (״וַֽתַּחֲזֵ֖ק בְּרַגְלָ֑יו)

ומזכירה לו, על הבן שבזכותו נולד לה ועל בקשתה שלא יכזב (״הֲלֹא אָמַרְתִּי לֹא תַשְׁלֶה אֹתִי׃״ ) 

זו הגדלות של הַאִשָּׁה הַגְדוֹלָה מִשׁוּנֵם .

אשה בעלת יוזמה העושה מעשה וממשיכה בהתמדה לעשות בנחישות, ללא וויתור, ללא הרמת ידיים.  

בשל תכונותיה אלה אני שמה את דמותה לנגד עיני בהערכה, כדי ללמוד ממנה.

דמותה של הַאִשָּׁה הַגְדוֹלָה מִשׁוּנֵם עומדת לנגד עיני,

משום שיש קשר בין תכונותיה אלה, לבין עיקר לימוד חשיבה הכרתית המלמד על חשיבות העשייה,

משקלה, מידתה וחשיבות ההמשכיות שבעשייה, מתוך התמדה. 

דמותה של הַאִשָּׁה הַגְדוֹלָה מִשׁוּנֵם עומדת לנגד עיני גם משום שהיא מזכירה לי את גדולתה של אמי, ז״ל,

שבימים אלה, (י’ חשוון)  יום השנה לפטירתה. 

אימי, שהיתה אשה צנומה וקטנה, אך גדולה מאד במעשיה,

 אשת עשייה הפועלת  בכל תחום, הן בבית, עבור המשפחה, 

הן בלימודיה כדי לפתח את כישוריה המקצועיים, הן בעבודתה, 

בפרט בהיותה תמיד לעזר לבני משפחה, למשפחה המורחבת ולאנשים רבים,

גם כאלה שלא הכירה קודם, תמיד עשתה ועשתה למען הזולת.

 הושיטה את ידה לעזור, פתחה את הבית לכל מי שפגשה והיה זקוק לעזרה.

נכון שלעיתים היא לא ידעה לתת גבול לעשייתה והדבר פגע בבריאותה,

אך עיקר גדולתה, כמישהי שאינה מרימה ידיים,

גם כשהחיים זימנו לה התנסויות לא פשוטות, בלשון המעטה,

ידעה תמיד לאסוף את עצמה ולהמשיך הלאה, קדימה.

אמא שלי, ז״ל, אשה קטנה וצנומה, אך אשה גדולה שתמיד המשיכה הלאה, זו היתה גדולתה.  

יהי זיכרה ברוך.

כתבה: מיכל חכמוב-מדריכה