״במרחב זה נועם ליבך יהיה מדבר״ (ימימה, זצ״ל)

״במרחב זה נועם ליבך יהיה מדבר.״ (ימימה, זצ״לֹ)

לימוד מעשי שלמדתי מנהג אוטובוס.

הזדמן לי להיות נוכחת בשיעור נפלא שהתקיים תוך כדי נסיעה באוטובוס של קו עירוני

שהחלה בתחנה המרכזית של נתניה ונמשכה על פני מספר תחנות.

מכיוון שעליתי בתחנה הראשונה ומרבית הכסאות היו עדיין ריקים

התאפשר לי לשבת בקרבת הנהג. 

מדוע אני מציינת זאת? 

כי בכך זכיתי לראות מקרוב את הלימוד שהעביר הנהג. 

הנהג התישב על כסאו לאחר שסגר מסביבו מן דלת נמוכה שהפרידה

בינו לבין שאר הנוסעים, כתוחם את עצמו. 

הנה מכאן היה מוכן ומזומן לקבל את פניו של כל אחת ואחד מן הנוסעים.

והנוסעים, אנשים, קשישים, נשים וטף – ישראל הם, 

עולים על האוטובוס זה אחר זה, זו אחר זו,

אין לדעת מה נמצא במחשבתם, האם הם טרודים בעניינם, אם לאו,

לאחר שעלו וחלפו על פני הנהג, פיהם התרחב בחיוך רחב.

כל אחת ואחד קיבל את מנת הצחוק שידע הנהג להעביר,

במיוחד, עבור מי שעמד מולו באותו רגע.

נועם ליבו דיבר.

אמרתי לעצמי,  

תלמדי מהנהג היודע למלא את מרחב הקיום ברגש נפלא של שמחה ונועם

הנובעים מאהבת האדם היוצרים התקרבות ומרחיבים חיוך אצל האחר.

במרחב זה נועם ליבו דיבר.

עלי ללמוד מנהג האוטובוס

כדי ש״במרחב זה נועם ליבי יהיה מדבר.״ (ימימה זצ״ל)