"אִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר יִדְּבֶ֣נּוּ לִבּ֔וֹ" – לימוד על נדיבות הלב במרחב האישי, החברתי והזוגי.
הפרשה מתחילה ב'נדיבות הלב' – לב נדיב הוא לב פתוח, מזין בחום. קודם את האדם עצמו ואז את הסובב. ימימה זצ"ל מלמדת אותנו על מרחב שבו הלב יודע להזין, מרחב שבו יש נתינה לעצמנו – נתינה של חום לב וקבלה ללא תנאי (נתינה=קבלה) נתינה של מקום ושייכות פנימית.
הלימוד, הוא לימוד חוסך כח ומשקיע במקומות הנכונים לצמיחה. במקום לעסוק בשאלה האם השני נותן לנו מקום וביטחון, נותן לנו זכות קיום? נותן הכרה וערך? ימימה מבקשת מאיתנו להיות בנתינה, 'לפנק' את עצמנו בנתינה, בנדיבות לב עמוקה:
"תְּחוּשַׁת חַיִּים נְדִיבָה, חַיּוּת חֲדָשָׁה, חִדּוּשׁ, הִתְחַדְּשׁוּת, הַרְגָּשַׁת תּוֹדָה, אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לַנִּגּוּן, יֶשְׁנוֹ אוֹר פְּנִימִי, זֶה מַחְזִיר אֶת הַחֲלָקִים לָאוֹר הַפְּנִימִי שֶׁלָּהֶם".
כאשר אנחנו בנדיבות לב, בְּרַחֲבוּת זו חוויה של מרחב נשימה בה אפשר לנשום את כל המתרחש (גם אם זה מרכיב שקשה לפגש בנו או במציאות וגם אם זה שפע טוב) נדיבות הלב או רוחב לב היא האפשרות לנוח לסמוך ולשמח במתרחש.
שאלה שנשאלה בשעור: "הַאִם אָדָם יָכוֹל לְהַכְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ לִשְׂמֹחַ?"
תְּשׁוּבָה שֶׁל יָמִימָה: אִם שָׂמֵחַ, שָׂמֵחַ, שָׂמֵחַ – בַּסּוֹף יִהְיֶה שָׂמֵחַ".
נדיבות לב במקומות כאלה בהם הלב נסגר היא מעצם הבחירה לפנק בפתיחות לב על חשבון מה שיגיע בהמשך. לשמח ולשאוב כח מהידיעה הפנימית שסגירות הלב היא זמנית והשמחה בא תבוא. נדיבות לב היא ההסכמה לתרגל לשוב אל השמחה ולא חלילה להדחיק או פשוט 'לעבור הלאה'.
***
נדיבות הלב שייכת גם ל'מידה' נכונה כי רגש במידתו הוא "לב ברחמיו" כמו תנועת רחם יש בו חום, מלאות, הזנה וגמישות כמו כן ידיעה פנימית, נשענת על המחשבה מתי לכווץ ומתי להרחיב.
ימימה: "לֵב בְּרַחֲמָיו לֵב בְּבִינָתוֹ הוּא לֵב חוֹשֵׁב, מִתְחַשֵּׁב, לֹא מִתְנַגֵּשׁ וְאֵינוֹ מַפְרִיז. כַּאֲשֶׁר לֹא בְּמִדָּתוֹ וּבְרַחֲמָיו, יָכוֹל לִהְיוֹת לֹא בּוֹנֶה קֶשֶׁר. כָּל לֵב יוֹדֵעַ לְהַרְגִּישׁ בַּכֵּלִים הַפְּנִימִיִּים הַדַּקִּים מִי אוֹהֵב אוֹתוֹ וּמִי לֹא. רֶגֶשׁ עָמֹק דַּק, לֹא חֲשִׁיבָה, תִּשְׁדֹּרֶת דַּקָּה, לֹא רוֹאִים אוֹתָהּ".
"לב בבינתו" – זוהי נדיבות לב לראות מעבר לַנִּגְלֶה, כאשר הרגש המתעורר שייך לראייה עמוקה של המציאות וראיית האחר מעבר לַנִּגְלֶה בפועל. לדוגמא היכולת לפנות אל לבו של העומד מולך גם כשהוא סוער או עמוס מולך. לראות את ליבו שמעבר.
מהו "לב חושב ומתחשב"? זהו רגש שמחובר בביטחון למקום האישי וממנו הלב מאפשר מידה של חשיבה ולא התחשבנות. התחשבות בשדה האישי של האחר, בהפרדת שדות ברורה מתאפשרת התקרבות (שוב בלי התקרבנות) ומכאן לנתינה במידה המותאמת ולקשר ללא תלות או תנאי.
הרי 'רגש' הוא תנועה עמוקה היכולה להיות בהפרזה לכוון הרגשנות ובהחסרה לכוון האדישות, אטימות או באיזון, בהתאם לכוחו של הלב החושב אז הלב הבונה מאפשר בניית קשר.
למעשה יש כאן כמו מפה רגשית עבורנו, תנועת התמצאות להכיר את עצמנו:
לשאול ולהבין מתי מתקיימת התחושה של 'לב ברחמיו' – מתי נדיבות הלב בגמישות מיטיבה ומאפשרת? ומתי בגמישות ורכות שמאפשרת להפגע אך לא לתת לפגיעות לנהל אותי?
להרגיש מתי יש חיבור פנימי של 'לב בבינתו' וקשר עם עצמנו המאפשר קשר עם האחר למרות סערותיו?
ולשים לב לתנועה, מתי יש התרחקות מכוחו של הלב תנועה של ערבוב שדות או ההפך התרחקות ובכך הפרזה ברגש כלפי עצמי או כלפי האחר?
מצב של הפרזה מתרחש כאשר יש התרחקות מהמקום האישי ואז יש חוסר בטחון ודריכות על המקום האישי וממנה חוזרים לדפוסים ישנים של נתינה מעבר למידה, רגישות שהיא מעבר למידה המותאמת כדי לשרת מאבק על מקום ולא תיאום.
"וְכוֹחוֹ שֶׁל לֵב לִנְתִינָתוֹ נִמְצָא" הוא תמיד כאן עבורנו, האם נפעל בנדיבות לב כלפינו וכלפי האחר?
שבת שלום וחודש טוב ואמן שיביא איתו שמחה גדולה וניסים ובינתיים נביא אנו את השמחה דרך נדיבות הלב.