שפת אם
לרגע תוהה על המושג..
מה עניין המילה אם..?
מחיפוש מצאתי יש כמה אופציות:
האם היא זו שמלמדת את התינוק שפה..
או שפת מולדת האם, שפת הארץ..
ואני בוחר בשפת הארץ לרגע.
ולמה בכלל תוהה בכל העניין הזה..
כי בכל פעם שמתחיל קבוצה חדשה ללימוד חשיבה הכרתית ימימה, אני מוצא עצמי מסביר שאנחנו עוסקים בלימוד שהשפה שלו היא איך לאמר.. קצת אחרת.. לא ברורה בהתחלה..
כי זה תמיד קצת מקפיץ את הלומדים החדשים.
אז רוצה להגיד שאחרי שרכשתי את השפה הזו, שהיא בעיני שפת אם באמת (כי ימימה היא כמו אמא גדולה שמחבקת אותנו בדיוק כפי מידתנו)
והיא גם שפת הארץ, כי יש בה בשפה הזו מהות..
אין בה מילים של כאילו וסלנג. כל מילה היא מילה. וכל מילה נושאת כוונה למחשבה דיבור ומעשה.
כל אחד צריך שתהיה לו שפה מהותית
כי שפה כזו היא כמו קטליזטור פנימי/הכרתי,
שבו בזמן לוקח אותי לבירור, האם אני חושב, מדבר, עושה, את מה שנכון למקום האישי שלי.
כמו כלי שמחזיר אותי בחזרה למהות שבי, לאמת שבי, לפשטות שבי.
בלי מסלולים עוקפים שבורחים מעצם החשש להיות מי שאני, ומסייעים לי לברוח וכביכול למצוא מוצא חלופי.
כי אין באמת צורך בחלופות לעצמי.
אז לפעמים אותה אם (ואגיד גם אב) מלמדים אותנו שפה, שבעולם הרגשי והנפשי שלנו, זה מכוון למקומות עוקפים. אבל גם אותם לימדו את אותה שפה.. כך שאין כאן אשמה..
להפך.. יש קבלה והבנה
שצריך שפה
שתומכת ומכוונת ומחזירה
שפת אם ממש
אז במקום שפה שמתמללת אשמה כלפי אם וסביבה, תהיה שפת הארץ הבראשיתית לפני שנתקלקלה.
ובכלל בעולמנו הגברי.. (ולא רק) קצת שפת אם מקורית ומהותית, תאזן ותוסיף
ואולי נסכים לקבל בחזרה
חיבוק אוהב ומדויק
שיחזיר אותנו למקום האישי של כל אחד, וביחד.
בתמונה, שבדיוק נשלחה אלי וכנראהה לא במקרה, זו האם שלי ז״ל שמחבקת חיבוק אמת את הדור החדש.
חיפוש חופשי של מאמרים ווידאו