הילד
מעבר לזמן ולמקום
בא אליי הילד
אני מרגיש אותו
מתוק ופתוח.
כשחושב על ליבו שנפגע
ליבי נמס אליו
משדר לאגרופיו הקמוצים
לבטנו המכווצת מפחד
להרפות
לא צריך עוד להתנגד מתוק שלי
לא צריך עוד להחזיק
להעמיד פני מבוגר
החיים סביבך אמנם נרעדו
ואתה לא הבנת
לא היית צריך להבין
וכל כך נבהלת.
אכן, כה משונים פני אחיך שנחשפו מתוך השיגעון.
אכן, לא חובקת, לא הוחזקת, לא הובנת.
עכשיו כבר אבא
עיניים צוחקות של ביתי מרפאות
"אוצר כה יקר" ליבי לה אומר.
היום יודע
כך דיבר גם ליבה של אימי
עת עיניה נחו בעיניי.
כשנסער החשמל במוחו של אחי
ושדים רקדו על ליבו
ודאי רצתה אימי לחבק אותי חזק
אבל לב שבור, בטן הומה מפחד
הרחיקו ממנה אותי.
ליבי נמס נמס אליה.
היכן הגבול בין כאבה לכאבי?
האם בחיבוקה לי ביקשה לחבק אותי
או ביקשה ממני חיבוק?
כה רגיש הפך ליבי
וחלומי נסער אל מרפא ללב כל.
על כנפי השדים של אחי נשאני הרוח
הביאני לראות מבפנים
את נימי הנימים.
עתה מבקש עבורי –
אדמה.
וכשיופיע שוב הילד
כשאכשל, כשלא ירצו בי, כשאפחד
אבקש לתת לו
בהקשבתי
את החיבוק העוטף אליו כה כמה
והלב הפתוח אט אט ישיל מעליו
את פחדו –
להיפגע.
חמלה
החמלה
מבלי לומר דבר
מבלי להרעיש במחשבה
מבלי להגעיש את דמך
בפשטות מבינה
שהאדם שצפר לך בבוקר בגסות
בעוד אתה נתת זכות קדימה כה בסבלנות
ממהר להרגיע את ליבו כפי הבנתו
גם אם נגנבה ממנו דעתו.
החמלה בחכמתה מבינה –
זה לא באמת הבוס שלו
שרוכן קפדן מעל למחוג דק ובידו מקל
שגורם ללחץ
שגרם לצפירה הגסה
זה לבושו של אבא
שאינו מרחם
שלא רואה, שמקפיד, שדורש
ומתאכזב.
עוד בטרם תטעם את מרירות הקליפה
החמלה מרגישה את מתיקות הליבה.
כי זאת החמלה מבינה :
גם החמדנות לחומר
הנמהרות עם בוקר
נעות על גלגליו של הלב השבור.
בקש להתקרב אל כל הדברים
בקש להתקרב אל כל הדברים.
חרק מכונף שהופיע בשולי בגדך
איננו בהכרח מבשר על מגע מצמרר
של ששת רגליו הדקיקות על גבי צווארך.
בטרם חנה מעל כפתור החולצה
חבט החרק המכונף שוב ושוב את גופו בקיר
ועתה הנה הוא שוב שליו ונינוח
לא הרחק מטבורך.
"אני כאן בשבילך" אומר הלב לחרק פתאום,
וזרם נעים כל כך חולף ועולה
מהעקב
דרך הגב
עד קצה הקודקוד
ועיניך נחות על עיניו.
אתה מגלה בפליאה: כלל לא ידעת עד כה את מבנה עיניו של חרק שכזה.
"חום גופי נותן נחת לחרק המבוהל, תודה שאתה נותן בי אמון"
הלב מפתיע באומרו
והעולם כולו מתמלא
באפשרויות פלאיות של תקשור.
עיניך נפרדות מהחרק ונחות על הספר שעל ברכיך
והחרק עודנו נח מעל טבורך.
שלום.