הַשִּׁעוּר שֶׁהָיָה…
מְחֻיָּב הַבַּר דַּעַת לָקוּם, מְלֹא קוֹמַת הַכָּרָתוֹ
וְלִקְבֹּעַ קְבִיעָה מֵרָצוֹן טוֹב :
– עַד כָּאן –
מִכָּאן בְּחֶסֶד עִם עַצְמוֹ לִהְיוֹת :
"הַנּוֹתֵן דִּיּוּק
יְקַבֵּל דִּיּוּק"
אוֹתָהּ קְבִיעָה
עֵת רָצוֹן בִּכְנָפֶיהָ
וְאֵין הִיא כְּפִי זְמַן הַשָּׁעוֹן.
כְּשֶׁאַתְּ רָצָה לִהְיוֹת
"אַתְּ בֶּאֱמֶת"
נִרְקֶמֶת מִשְׁאֶלֶת לִבֵּךְ לְטוֹבָה
וְטוֹוָה מַאֲרָג שֶׁכֻּלּוֹ חֶלְקִיקֵי רָצוֹן….
תְּפִלָּתֵךְ.
"הַדִּיּוּק מוֹשֵׁךְ בְּרָכָה" /יְמִימָה
תּוֹדָה
חַוָּה🪶