סיפור הבנה

סיפור הבנה
הבנה היא כמו סיפור אהבה.
כשהיא מגיעה, אנחנו באורות. מתרגשים, מלאי אמונה, תקווה, הרצון בשיאו, הרגש שלנו לקיום עולה על גדותיו.
השורש להבנה בה מאהבה.
אהבה היא ה רגש..שרק אם הוא מתקיים בנו, תעלה בנו הבנה, לחיים..
כי איזה הבנות יעלו מחוסר אהבה??
אבל עם הזמן גם ההבנה נשחקת.
היא לא מאירה אותנו,
לא נותנת תשובות ובהירות.
כי כמו אהבה, צריך לתחזק גם את ההבנה.
אחרת נפרדים..
נפרדים מחיבור בין אהבה להבנה.
ואין הבנה..
כשההבנה הופכת להיות אחוזה.. שאני אוחז בה שלא תלך לשום מקום
שלא חלילה תשתנה,
או תשנה את פרצופה, (כי היא כביכול עדיין משרתת אותי.. ),
אז היא פשוט נמוגה.
לא מחזיקה את הדבר..
את הקיום, את השמחה.
אז ממה צריך להישמר?
לא להפוך את ההבנה
להרגל חדש.
וגם לא לחפש לה מאהב חדש.
להסכים להיות גם לא מבין, כי זו מהות ההבנה..
הרגל = חוסר הבנה
איך נתחדש בהבנה?
נסכים שזה תפקידנו
כל אחד ותפקידו
כל אחד והבנתו
אהבתו
להסכים להניח להבנה להישאר צומחת ובונה, ולא לייתם אותה ממהותה
שם נמצא את התשובה..