למה אנחנו הולכים למקומות שמכאיבים לנו?

למה אנחנו הולכים למקומות שמכאיבים לנו?
מתוך הרגל, כי זה מה שמוכר לנו ואנחנו לא יודעים אחרת.
מקומות שמכאיבים לנו פיזית ונפשית:
חברה מסויימת, משפחה , עבודה, זוגיות, אירוע חברתי.
ההרגלים שלנו, דפוסי החשיבה והרגש שלנו "מביאים" אותנו שוב ושוב למקומות האלו
ואז אנחנו לא מבינים
איך הגעתי לכאן שוב?
לזוגיות הרעילה הזו
למסיבה המעצבנת הזו
לעבודה שלא מעריכים אותי בה
לחברה שלא רואה אותי בכלל
וקצת כמו מזוכיסטים קטנים אנחנו מכאיבים לעצמנו שוב ושוב עד שהמערכת שלנו כבר מאבדת בנו אמון.
השדר הפנימי הוא – אני מכאיב לעצמי וזה בסדר, ואז הבנה מעוותת שאם זה בסדר להכאיב לעצמי אז גם כשאחרים מכאיבים לי זה מתקבל, זה סבבה.
מערכת גופנית ונפשית שמתרגלת להתעללות, הצקות וכאב, גם מצד עצמה וגם מצד אחרים.
עכשיו נעשה זום אין – פנימה לנפש ונראה שגם שם אנחנו הולכים למקומות שמכאיבים לנו למשל : ביקורת, הלקאה, שיפוט, תלונות,קנאה ,דרישה, שנאה
מקומות מכאיבים בנפש,
וגם לשם אנחנו הולכים מתוך הרגל, לא מכירים משהו אחר, לא יודעים אחרת,
לא למדנו איך לצאת משם או אפילו איך לירצות לצאת משם.
דפוסים והרגלים ששירתו אותי בעבר, עזרו לי לשרוד, להתמודד
שם זה המוכר וה"בטוח" שלי
אז מתי נפסיק ללכת למקומות הכואבים?
בפנימיות ובחיצוניות?
1. כשניצור מקום חדש ובטוח באמת בפנימיות שלנו
2. כשנאהב את עצמנו מספיק כדי לא להכאיב לנו
ישנן דרכים נפלאות לעשות את זה,
כן, גם הומור עוזר 🙂