לך לך
ולא כמסר פוליטי
פרשת שבוע. פרשה של לב
(אולי אפשר לשנות השנה ל – לב לך)
מי מאיתנו לא קיבל את הציווי הזה בשנה הזו?
וכמה מפליא שהנפשי רגשי שלנו נשאר כעניין לתיקון בכל הדורות.
אברהם שהיה ועודנו הדמות אב בסיפור שלנו.
יש שיגידו הגורו של העם.
הוא ידע לאן הוא הולך. אל ארץ כנען.
באמת יצא לדרך, עזב את המוכר ויצא.
הלך לו (לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ)
ולמרות שידע והלך, בו בזמן קיבל גם ציווי שחוזר על מה שכבר קורה .. לך לך
ויש בזה לימוד שטוב שכולנו נפנים כל אחד במקומו, כל אחד בעולמו.
אברהם ברח מסכנה אל מקום שאולי מתפרש כמקלט..
בא הציווי ואומר לו, אל תהיה רק בתודעת בורח. אל תהפוך את ארץ כנען (לימים ארץ ישראל המובטחת), למקום מנוסה בלבד.
תגיע ליעד שלך עם הבנה מהותית שהו מקום שבו אתה אמנם מוגן, אבל הוא גם ובעיקר מקום להתחדשות עמוקה ופנימית.
אז יש הבדל בעשייה שלנו, בין תודעה של
מנוסה
לתודעה של
נס
מקום שאם נהיה מחוברים בו אל עצמנו ואליו, הוא יברר לנו ניסי חיים כל יום מבראשית (ואכן זה סיפור של ספר בראשית)
יש בחירה
להיות בנס שתלוי בי, בתודעה שלי
או שארגיש במנוסה יומיומית
ובאמת מבין יותר ויותר שהמקום הזה
הארץ הזו
היא מעמידה אותי במקום של בחירה יומיומית.
ולאן אני הולך לי?
לא אגיד שזה קל
אבל גם לא אגיד שקל להיות במנוסה נפשית
מאוד משמח אותי שיש לי הציווי
שמאפשר לי..
בחירה.
במה?
ואני מפונה
שבחרתי לקבל מזה את הזמן הפנוי
שיכל להיות – כנכפה
אבל הפך להיות כבחירה
שגם בה יש לא מעט רגעי חשש ואי אמון
אבל בכל פעם שחוזר לאותה תודעה
של אין מנוסה
אלא רצון ללמידה
אז אותו לך לך שמופיע בכל צומת בעולם החיצוני
הופך עבורי לסימן לבדיקה
האם מקיים את הציווי הפנימי ?
(סימנים זה דבר נפלא)
ואם בגבולות אנחנו עוסקים בימים האלו
אז אני בוחר לבנות גבולות פנימה
שאותה צומת משולטת ומופגנת חיצוניות
תזכיר לי להכנס פנימה.
זה גבול כי אחרת יש פריצה אלי..
וחוזר ואומר
זה לא פוסט פוליטי
אברהם היה פורץ דרך. הוא פרץ. לא פרצו אליו.
ופריצה תמיד מתאפשרת כשהחיצוניות מתערערת
והוא כנראה ידע את זה
אבל היה זקוק גם לחיזוק
לכו לכם
נלך לנו
ביחד וכל אחד לחוד
ונשוב לעצמנו
חיפוש חופשי של מאמרים ווידאו