"תְּחַדְּשׁוּ עַצְמְכֶן כְּלוֹמְדוֹת"
הפרשה נעה בשיא החושך שיביא את שיא האור, בחוץ המיית מוות של מכת בכורות ובפנים המיית חיים חדשים מתקרבת.
המצווה הראשונה שמקבלים עם ישראל בהמולה הזו, היא מצוות קדוש החודש: "הַחֹ֧דֶשׁ הַזֶּ֛ה לָכֶ֖ם רֹ֣אשׁ חֳדָשִׁ֑ים רִאשׁ֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם לְחָדְשֵׁ֖י הַשָּׁנָֽה".
את הרגע הזה של יציאה מעבדות לחירות, את השער שנפתח אל עולם חדש, מְשַׁמֶּרֶת התורה בדרך לא צפויה, במצווה של התקדשות והתחדשות.
מדוע? תנועת העבדות היא כה 'סטטית' מה שהיה הוא שיהיה, אבא עבד שיוליד בן עבד שימשיך הלאה את השרשרת בלי נקודות יציאה או שינוי.
העבד משתעבד ל'רעיון העבדות' וזה חמור בהרבה מהשעבוד בעבודה הקשה. אין אמון באפשרות לשינוי או בתפיסה עצמית שהיא שונה מלהיות 'עבד'. מצוות 'קדוש החודש' מחברת את העומדים לצאת לחירות לרעיון של חירות כשהם עדיין בעמדה נפשית של עבדים.
'קדוש החודש' – קביעת הזמן על פי הירח, היא קביעת זמן שונה מזה של המצרים המאמינים בשמש, בקביעותה ובכח של הקבוע והלא משתנה.
בשיא החושך יש מצווה ייחודית לעם ישראל – קדוש החודש, התורה כמו קוראת לעם ישראל "תנו אמון בזמן ובהתחדשות שלו" ו"תנו אמון בעצמכם ובהתחדשות שלכם". ותחיו את החוויה הזו כל חודש מחדש, תנו לרגע הזה של היציאה מחושך הגלות אל אור החירות ללוות אתכם כתזכורת תמידית.
העבריים בונים במציאות אמון חדש ותפיסת זמן חדשה – כוחה של הלבנה וההתחדשות שלה הם ראי הזמן לתהליך שעברו עם ישראל מאברהם אבינו עד הנה.
זו מצווה שהיא זכר לרגע היקר הזה שבין חושך לאור, שלא נשכח את יכולת ההיפוך הזו.
זו מצווה שבאה ללמד אותנו את הכח הפנימי של תנועה ממיצר למרחב דרך מבט של התחדשות.
כי הסכמת הלב להיות בהתחדשות, היא הסכמה עמוקה. זו הסכמה להפריד זמנים, זו הסכמה להפריד תחושות של חושך ואור או שעבוד וחירות. זו הסכמת לב להיפרד מדברים מסוימים שקיימים בנו או מבחירות אוטומטיות, מתגובות הרגליות, זוהי הסכמת לב להשתנות. להגיד באמת שמעכשו יהיה אחרת ולקבל את ההשתנות הזו כהתחדשות.
ימימה ע"ה מלמדת אותנו תנועת תיקון חגיגית: 'תתחדשי'
"יֶשְׁנָהּ הַסְכָּמָה לְתִקּוּן, בְּלִי הִסּוּס וְשׁוֹפְטָנוּת, יֵשׁ הִתְחַדְּשׁוּת".
תארו לכם, רגע של חוסר אמון או כאב שיש בו פגיעות שמציפה או אולי תגובה של כעס מהרגל ואז נאמר לעצמנו: 'תתחדש.י'.
'תתחדש.י' ותמצא.י תגובה חדשה לא הרגלית – לא אוטומטית.
בתנועה של יציאה מהמיצר ימימה מנחה לומדת ואומרת לה: "וְתוּכְלִי לִרְאוֹת בְּעֵינַיִם חֲדָשׁוֹת"
לא להיבהל כשיש ממיצר, אל תתבלבלו כשיש חושך, רגע של היזכרות שיש באור של ההתחדשות שממתין לך. אפשרות לאמץ מבפנים מבט חדש שיש בו 'עיניים חדשות' ויחס חדש כלפי המציאות.
אני שומעת את ימימה מכוונת גם אותי – 'תקדשי את החודש' גם אם שיא החושך – תקדשי את המבט החדש (תהפכו אותו לעיקר) ותבחר מחדש להיות את, תסכימי בלב פתוח לבחור מחדש בעצמך, בטובך. זה נכון ההרגל שמשעבד ישכנע שאין ברירה…ושככה זה, ושכבר אמרת…וכו' ומה עכשו אפשר לחדש?
הלימוד מחזק אותנו במעברים האלו, שנוכל ברכות לצאת מן המיצר ולהתחדש.
"יֵשׁ זְמַן כָּל הַזְּמַן לְתַקֵּן וְשׁוּב לְתַקֵּן ז"א אַתְּ יְכוֹלָה לְהִתְחַדֵּשׁ בְּתִקּוּנֵךְ אֵין מַחְסוֹמִים שֶׁל הָעֹמֶס. כָּל זְמַן הוּא זְמַן לְהִתְחַדְּשׁוּת… אם רק נבין את התנועה שמתאפשרת ונקבלה.
"תתחדשו" – זה להישיר מבט כזה אל העומסים, החששות ושאר מחשבות שמסיטות מהדרך ולהכניס בהם נצנוצים של שמחה, של התחדשות. גם העומסים והדפוסים הישנים יכולים להתחדש ולא תמיד לבוא על אוטומט.
ימימה בחלק לאביב מלמדת את החיבור לתנועת הטבע המתחדש ולקבל ממנה כח גם להתחדשות הנפש: "לְהַקְשִׁיב לְהֶמְיַת הַחַיִּים דֶּרֶךְ כּוֹחֵךְ וְהִתְחַדְּשׁוּתֵךְ. אִמְרִי לְעַצְמֵךְ: הֲרֵי גַּם אֲנִי מִתְחַדֶּשֶׁת, מִתְנַקָּה, מַכְנִיסָה לַמְּקוֹמוֹת שֶׁבָּהֶם שׁוֹכֵן הָעֹמֶס – נִצְנוּצִים חֲדָשִׁים שֶׁל שִׂמְחָה"…
והשבוע זהו זמן של ראש חודש שבט ונטיעות חדשות ולבלוב שקדיות, זה זמן לומר לעצמנו הרי גם אנחנו מתחדשות, זה לא רק המציאות, המשימות או הטבע שמשתנים ומתחדשים. השינוי הוא פנימי גם בתוכנו, מתחדשים יחד עם ההתחלות והשינויים. מקשיבים להמיית החיים, לעונות המתחלפות, לשינויים שמזדמנים לנו בזַכּוּת דרך היציבות הפנימית שקיימת ודרך הגמישות להשתנות, להתחדש.
שבת שלום בתפילה לבשורות טובות
דיצה שהם