כל החיים חיכית שמישהו יתן לך מקום.
ואף אחד לא סיפר לך שהוא כבר שלך.
מה כבר את מבקשת?
שהמשפחה שלך תבין אותך
שבן הזוג יעריך אותך
שהילדים יקשיבו לך
שבעבודה הכל ילך חלק…
הבקשה הפנימית היא פשוטה:
שיראו אותך
כשהלב מבקש הכרה
והעולם לא משיב
נוצרת תחושה של חוסר מקום
ואז המחשבה מנסה לפתור:
אולי אם הייתי אחרת
יותר בטוחה
יותר זוהרת
אז היה לי קל יותר
אז היה לי מקום.
אבל הבקשה להיות אחרת
לא מביאה מנוחה
היא רק מרחיקה אותך עוד יותר
מעצמך האמיתית.
בגילגול הזה את את.
זה לא מקרה.
זה חלק מהסיפור שלך
שממנו נבנה המקום שלך.
כשאת מוותרת על ההשוואה
ומסכימה לפגוש את עצמך
מתחיל להיווצר קשר.
קשר הוא התחלה של מקום.
מתוך הקשר עולה הבנה:
יש בי ערך
יש בי מהות
יש בי אמת
וכשההבנה יורדת אל הלב
היא מגיעה גם לפה
ודיבור טוב אלייך מתחיל
לאט לאט נבנית יציבות
ומרחב נפשי
שמאפשר לך להיות
את נותנת לעצמך
להיות כפי שאת
ללא מאבקים
נכנס שקט
העולם כבר לא צריך לתת
את נותנת לעצמך
מה שהיה שלך תמיד –
מקום.