אנחנו מורכבות משני חלקים: מהות ועומס (בוגרת וילדה).
המהות- הטוב, זה העיקר בנו. המהות היא מי שאנחנו באמת והעומס- אלו רישומים מילדות, כל מיני דפוסים, מנגנוני הגנה, אמונות שגויות שפיתחנו בילדות ואנו סוחבות איתנו עד היום.
העומס בא להראות לנו מי אנחנו לא, כדי שנלמד מי אנחנו כן. מטרתו להביא אותנו לתיקון, צמיחה והתפתחות
כשהעומס עולה, הוא משכנע שזו האמת ומביא אותנו לחוסר דיוק (בנפש, בלב, במחשבה ובהתקרבות). מה זה אומר אי דיוק? אנחנו מתחילות להחסיר מעצמנו או להפריז. כלומר, אנחנו לא מיטיבות עם עצמנו, זה מביא לעוד כעס על עצמנו, קפדנות כלפי הזולת ושרשרת של החסרות עד חסימה ולבסוף התרחקות מעצמנו.
מטרת הלימוד היא להתקרב לעצמנו והתוצאה היא גם התקרבות לאחר.
"אני מתקרבת לעצמי" – עצמי=עצמיות/מהות/ עצם הדבר. המהות היא כל הטוב, הכוחות, היכולות, המידות הטובות שבתוכנו. למה הדבר דומה? לשורש של עץ, השורשים שומרים על היציבות שלו ודרכם הוא מזין את העץ לעומת עלה נידף ברוח שלא מחובר לכלום. לכן המטרה שלנו היא ליצור קשר עם הטוב, להתחבר למהות כדי שלא כל התרחשות תטלטל אותנו.
באופן אוטומטי אנחנו לא מחוברות לטוב אלא ל"קליפות", למסכות שאנחנו עוטות ביום יום. יש צורך לעשות עבודה יום יומית לגלות את הטוב ולהזכיר אותו לעצמנו.הכלי העיקרי להתקרב לעצמנו נקרא קשב נקי.זה אומר שאני קשובה פנימה למה שאני מרגישה, רוצה, יכולה, כואב, מרגש וכו'. אני מחוברת כאן ועכשיו למה שעולה בתוכי ונותנת מקום, מסכימה לכל מה שעולה ומקבלת את עצמי במדרגתי.
התקרבות אמיתית משקפת התקרבות שלנו לעצמנו מתוך קבלה של היכולות שלנו ומשם תצמח הנתינה לאחר.
קשב נקי—> התקרבות—>הבנות—-> דיוק
זהו המעגל החיובי שבסופו של דבר יביא אותנו להטיב עם עצמנו.
השאלה היא איך מגיעים לשרשרת הזאת כשהעומס עולה ומשכנע שאנחנו כעסניות/ ביקורתיות/ שתלטניות/ הססניות/ סגורות/ מצטדקות וכו'?
"רק החסה יכולה לפרוץ"- המפתח נמצא בלב והפעולה היא לחוס על עצמנו, לחמול, להביו, להסכים, לקבל.זה אומר שמותר לשגות, ליפול, להפריז או להחסיר ואנחנו לא מבזבזות זמן על הלקאה עצמית או כעס. אלא קמות וממשיכות. זה אומר שאני מזהה את הילדה הקטנה בתוכי שמרגישה פגועה, חלשה, נטושה ואני חומלת עליה, נותנת לה חום .
רק כשאנחנו מוסיפות את הלב לעבודה הפנימית וחסות על עצמנו, זה מאפשר לפרוץ את החסימות הקיימות.
ילדה רוצה לתקן כאן ועכשיו. לבוגרת יש הבנות, יכולת המתנה, גמישות ויכולת לפתח כבוד כלפי הבריאה. אותם הבנות פנימיות יביאו אותנו לאט לאט לפריצת דרך, דרך דיוקים בקלות וללא מאמץ-
"אם את חסה, את יכולה לפרוץ בלב, לפרוץ מתוך חסד"