חידוש הצמיחה
בחורף הזה, שדומה יותר לאביב, אנחנו זוכות לראות את הלבלוב והפריחה מסביבנו. אזורים שהיו חרבים וצהובים מתכסים במרבדים ירוקים ושלל צבעי פרחים נובטים מהאדמה שהיתה יבשה וקשה.
ואם הטבע כך, אז גם אנחנו יכולות. לא להיעצר בפני החודש הזה אלא יחד איתו להתחדש וללבלב במקומות שהיו סגורים, חסרי חיות וקשים.
המקומות ה"לא ירוקים" כמו שקוראת להם ימימה הם המקומות שהיו רחוקים ממני זמן רב. מקומות שהגישה אליהם היתה חסומה ע"י כעס, ע"י עלבון, ע"י ביקורת ודרישה.
אלה המקומות שבהם יש הסכמה לא לדעת, יש סליחה, יש גמישות, יש קבלה- המקומות אותם אני מוזמנת לחדש. לתת להם אור: את אור הלב, לתת להם זמן: את סבלנות הלב, לתת להם אפשרות: את הסכמת הלב.
בחודש שבט יש הזמנה להתחדש בהבנה שתטע את השמחה, תשחרר את האחיזה המכבידה ותאפשר צמיחה.
במקום לראות כמה אני עדיין מעורבבת- להסכים למקום שאני נמצאת בו ולראות איפה אני מחוברת לעצמי,
במקום לפעול מתוך ריצוי- לבדוק מה מידת הנתינה הנכונה לי עכשיו,
במקום למצוא מיד את התשובה- להמתין למשהו חדש שיגיע,
במקום לכעוס על עצמי איך שוב לא הצלחתי- לחמול על הילדה שלא עמדה בקושי.
בחודש שבט, שנזכה לקום ולטעת הבנות שיביאו שמחה והתחדשות, בכל יום מחדש,
"לטעת בלב שמחה שצריכה לשכון למרות כל מה שקורה" (ימימה אביטל)
מִן הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים,
לֹא יִצְמְחוּ לְעוֹלָם
פְּרָחִים בָּאָבִיב.
הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים,
הוּא רָמוּס וְקָשֶׁה
כְּמוֹ חָצֵר.
אֲבָל סְפֵקוֹת וְאַהֲבוֹת עוֹשִׂים
אֶת הָעוֹלָם לְתָחוּחַ
כְּמוֹ הַחֲפַרְפֶּרֶת, כְּמוֹ חָרִישׁ.
וּלְחִישָׁה תִּשָּׁמַע בַּמָּקוֹם
שֶׁבּוֹ הָיָה הַבַּיִת
אֲשֶׁר נֶחֱרַב. (יהודה עמיחי)