וּבְמַהֲלַךְ הַהֶמְשֵׁךְ
בְּהַכָּרַת הַמָּה וְהָאֵיךְ,
הַנִּסְתֶּרֶת שֶׁבָּךְ
בְּגוּף הַהֹוֶה מִשְׁתַּקֶּפֶת
בַּלֵּב הַמְּדַבֶּרֶת פּוֹגֵעַ
וְשׁוֹכֵךְ
דְּפוּס יָשָׁן דּוֹהֶה דּוֹעֵךְ
הִנֵּה הַסִּבּוֹת שֶׁהָיוּ
מֵיטִיבוֹת פָּן וְעוֹד פָּן,
עוֹטוֹת עַזּוּת מֵקָּח
חוֹבְשׁוֹת רֶגֶשׁ קָטָן…
וְהַפִּיּוּס בְּבוֹ הַזְּמַן
זֶה עַתָּה צָצָה הָאוֹת
מֵאֲחוֹרַיִךְ רִיצַת הָעַכָּבוֹת
עַל גְּדוֹת הַמִּלִּים צָפִים נִיצוֹצוֹת
וְאַתְּ
שֶׁאֶל זַכּוּת הַמִּרְוָח שׁוֹאֶפֶת
וְאֶת שֶׁבֵּין הַשּׁוּרוֹת עֵינֵךְ צָדָה, אוֹסֶפֶת,
הַאִם הַנּוֹכַחַת אֶת הַנִּסְתֶּרֶת יוֹדַעַת?
אָנָּא בִּתִּי
הֱיִי מְמֻשְׁמַעַת;
הַנְּסִבּוֹת שֶׁהָיוּ דִּבְּרוּ וְאֵינָן
אִישׁ הַהוֹוֶה מִתְקָרֵב נֶאֱמָן
הוּא מַמְתִּין
הוּא קָשׁוּב לְרַחַף הַזְּמַן
🪁
חַוָּה
אופק צהוב
ציור שמן על עץ
שרון יוחאי