האם הלב שלי אבוד?
לפעמים מרוב חומות, מיגננות משימות ועומסי החיים הלב נסגר
נכנס למצב סטאטי כזה
לא מוכן לנוע
כיווץ שמעיק על החזה, על הנשימה
כיווץ שהופך להרגל
החומות והמיגננות לא נמצאות שם סתם
הן חלק ממערכת הגנה שלנו על עצמנו
כי במצב של הישרדות אין זמן
להרגיש, להבין, לעבד, להקשיב מה קורה לי, איפה, למה ואיך…
יש ריצה יש רדיפה יש מועקה ומתח ופשוט ממשיכים כי אין ברירה.
וכדי להמשיך בצורה סבירה אז נסגרים ונאטמים ואם אפשר אז גם כמה עזרים ומטשטשים ומסכים ממסכים שיעזרו לי לשרוד את זה
בלי להרגיש בכלל, אם אפשר, תודה.
כשהלב הוא אי בודד ,
מנותק מהרגש הטוב שבו
מנותק קשר עם ההבנות הטובות שבאות מהמוח , (כן הם אמורים לעבוד ביחד אבל זה כבר לפוסט אחר)
אז המצב נהיה בלתי נסבל,
החומות וההגנות כבר לא עוזרות,
הלב סובל, כואב, עצוב…
אז זהו?
זה אומר שהלב שלי אבוד?
האם הוא יהיה כך לתמיד, סגור לנצח, מתגונן, מנותק?
הבשורה הטובה היא שיש מה לעשות
יש ויש אבל זה לא יקרה ביום אחד
יש אפשרות לרכך את הלב
לעזור לו לחזור לקשר
להחזיר אותו לתנועתו פתיחותו נתינתו
שלב ראשון:
לשים לב ללב