""הַגְּבוּלוֹת הֵם יְסוֹד לַקִּיּוּם" – מהו הכוח הטמון במילים "הַגְּבוּלוֹת הֵם יְסוֹד לַקִּיּוּם", ואיך עקרון יקר זה של ימימה זצ"ל יכול להוביל אותנו אל "הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם" – ביחסינו עם אהובינו, ילדינו, ואף עם עצמנו. לימוד קצר לפרשת תצווה ולז' באדר.

"הַגְּבוּלוֹת הֵם יְסוֹד לַקִּיּוּם"| ימימה זצ"ל

מדוע מצוה התורה לשים שרשרת גבולות מסביב לחשן? 

זו הפרשה של האנשים חכמי הלב, פרשת תצווה מפגישה אותנו עם בגדי הכהונה "וְעָשִׂ֥יתָ בִגְדֵי־קֹ֖דֶשׁ לְאַֽהֲרֹ֣ן אָחִ֑יךָ לְכָב֖וֹד וּלְתִפְאָֽרֶת:" את בגדי הכהונה יכינו האנשים 'חכמי הלב', מדוע יש צורך בחכמת לב במלאכה מסוג זה?

כי חכמת הלב היא התבונה הפנימית והאדם חכם הלב הוא זה שיודע לחבר בין המחשבה וההיגיון לבין הגיון הלב והתנועה הרוחנית-נשמתית. כאלו הם בגדי הכהונה, בגד חיצוני שמבטא רעיון רוחני ואמור להאיר את הרואים אותו להתעוררות והבנה רוחנית ובאותו אופן אני קוראת את תיאור הבגדים כדי ללמוד מהם עומק.

***

בסט הבגדים של הכהן הגדול נמצא גם החושן, החושן הוא מרכז הלב של הכהן הגדול, מרכז הלב של האומה המרכז בו מחוברים כל חלקי האומה ובו גם כל שבט מחובר אל שורשו המאופיין לו. החיבור אל השורש בא לידי ביטוי בסוג האבן שמותאמת לשבט הזה לדוגמא שבט יוסף הרומז למדת רחמים, האבן שלו היא אבן  השהם שיש בה אותיות השם. וכולם יחד מחוברים לשורש אחד מבלי לבטל את עצמם, מחוברים ומאירים זה על זה בסידור מיוחד "יחד שבטי ישראל".

אלא שהחיבור בחושן לא מסתיים בסידור האבנים אלא בתוספת מיוחדת – השרשרת: "וְעָשִׂ֧יתָ עַל־הַחֹ֛שֶׁן שַֽׁרְשֹׁ֥ת גַּבְלֻ֖ת מַעֲשֵׂ֣ה עֲבֹ֑ת זָהָ֖ב טָהֽוֹר׃"

בתיאור מיוחד מתארת התורה את 'הגבול' שצריך להקיף את החושן, כי את השפע הזה כנראה יש לעטוף  בשרש(ר)ת גבול. הגבול מאפשר תיחום והפרדה – כל אחד שומר על המאפיין השייך לו התיחום מאפשר גם חיבור אמיתי בינהם.

ימימה מלמדת אותנו שקשר אמיתי בין אנשים הוא מתוך גבול: "בְּתֵאוּם עִם הַשֵּׁנִי אֲבָל לֹא בִּמְחִיקַת הַגְּבוּלוֹת –  הַגְּבוּלוֹת הֵם יְסוֹד לַקִּיּוּם" 

ימימה בחלק שניתן בז' באדר מלמדת אותנו על המידות בהתקרבות של 'ואהבת לרעך כמוך', היא מדגישה שיש רמות שונות של קשר ויש הדרגתיות ויחסיות בהתקרבות ובבניית מערכות יחסים. בשפה של ימימה ההקשבה להדרגתיות תאפשר בניית קשר נכון, אמיתי ויציב.

ההתקרבות הנכונה מתחילה בהפרדה דווקא – בהפרדת שדות, בשפה של ימימה זו 'התחשבות', בתשומת לב לתיחום ולשדה של האחר ישנה שימת גבול ואז יש מרחב להכיר ולכבד. להתקרב.

בהתקרבות שלאחר הגבול יש ביטוי מיוחד: "עֲצִירָה בִּפְנֵי הַשֵּׁנִי לְכַבְּדוֹ " מה הכוונה?

עצירה בפניו – פָּנִים בְּפָנִים, מדוע עצירה? זהו הגבול והתיחום שמאפשר מפגש של הכרות והתוודעות אחד לשני מתוך סקרנות, עצירה שתאפשר להבין את השני בנקיות, בלי שיפוטיות או הנחה מוקדמת.

'לעצור בפניו', זו הקשבה לגבול האישי שלך ושל האחר.ת כדי לא להשליך ולא להבין את האחר דרך הכלים שלי או המבט שלי.

יש כאן כלי נפלא מהלימוד שנקרא " כִּבּוּד צוּרָה" – זאת אומרת לכבד את האופן (הצורה) שבו האחר מגלה את רגשותיו או פועל את פעולותיו. לעצור בפניו ולאפשר לו להיות כפי שהוא ולנסות לשמוע מעבר למילה. להצליח לשמוע פנימה.

'כִּבּוּד צוּרָה' הוא ביטוי נפלא לכוחם של גבולות והפרדת שדות. את מאפשרת לשני לעבור את מה שהוא צריך לעבור, בהכרה לרגשותיו ולחוויותיו מבלי לנסות לשנות אותו או לדרוש ממנו צורה אחרת. (לא מדובר בהפקרות אלא בכבוד אמיתי לאחר ולדרך שלו).

לדוגמא ילד בוכה מאכזבה או מעלבון, נערה שמרגישה מתח אם תקבל משלוח מנות שווה או לא.

ב'כִּבּוּד צוּרָה'  נוכל לאפשר לרגשות האלו להיות מתוך כבוד למערכת האישית  ומתוך הכרה למה שעולה בהם כפי שעולה בהם, הכבוד האישי וההכרה היא כל כך מרגיעה, אז אפשר לדון באמת הדברים או להציע הצעה מתוך בקשת רשות להעיר או להאיר. או אם משהו דואג מהמצב הבטחוני – לא למהר להגיד 'אל תדאג'…אלא דווקא להקשיב. לעצור בפניו ולכבד את הצורה שהמצב מעיר אצלו.

כִּבּוּד צוּרָה, זו התקרבות עם גבול, בלי רצון לשנות אותו על מנת לקבל אותו.

***

"שרשרת גבולות" – זהו ביטוי נפלא של חיבור שיש בו גבול, חיבור שהקצה בו מובן.

הגבול מחבר כל אחד אל שורשו האישי ואז בהתקרבות נכונה מחבר גם אל האחר כדי להתקרב ולהכיר את שורשו.בגבול יש כח לחבר אל המהות פנימה וכן אל גבולו של האחר בלי להפר אותו.

שימת הגבול היא קודם כל כתנועה פנימה אל מול עצמך לחיבורך אל השורש, חיבור זה מתחיל בשאלה פנימית, מה הגבול האישי שלי? מה המידה שלי? מכאן עד כאן.

שנתברך כולנו בברכת "הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם".