מספיק אור קטן כדי להאיר חשיכה. וזה כל הסיפור של החנוכה. איך בתוך חורבן, בתוך החשיכה אנחנו מוצאים את האור חזרה. לכאורה זה נס, למצוא פח שמן שיש בו שמן ליום אחד בלבד שמספיק להדליק את המנורה במקדש למשך שמונה ימים רצופים. אבל הנס הזה הוא לא באמת נס. אם מחפשים ומבקשים את האור מוצאים אותו. אנחנו חושבים בראייה הרגילה שמציאות זה דבר נפרד ממנו אבל הלימוד מלמד אותנו שמציאות זה מה שמוצאים והשאלה היא רק לאן אנחנו מכוונים את הראיה שלנו. האם היא ממוקדת בחושך, בלא טוב, או האם היא מחפשת את מקור האור. ובאמת, אחד מעיקרי הלימוד הרוחני הוא שהשינוי הוא לא במציאות החיצונית. זה לא השינוי של הבן זוג, של הילדים, של החברים או החברות, של מי ששולט במדינה, של התנהגות השלטון או שינוי מזג האוויר שיביא לנו שמחה. השינוי שאנחנו לומדים עליו בלימוד הרוחני הוא שינוי פנימי ואם נפרוט את זה לכלים, כי אנחנו לא מדברים כאן רק מילים יפות, הכלי שלנו הוא ראייה מבעד לטוב. כפי שאומרת ימימה: 'מה משתנה, ההסתכלות משתנה… '. אז למה אנחנו לא מוצאים את האור בחיים? כי מה שאנחנו מחפשים, בדרך כלל אנחנו מחפשים אותו בכיוון הלא נכון. גם מי שלומד את הלימוד של ימימה יכול בקלות ליפול למחשבה שהשינוי עובר דרך עבודה קשה של מאבק בחלקים שונים בתוכנו או בעולם שבחוץ. אז בראשית למדנו שהשינוי הוא לא בחוץ. השינוי הוא בפנים. ואחר כך אנחנו לומדים שהשינוי בפנים זה גם לא מה שלימדו אותנו עד היום. רוצים לשמוע עוד…הקשיבו לשיעור