לקראת סדנה של יומיים בחול המועד פסח שמיכל ואני מתכוונים להעביר, נסעתי עד לשחרות, על קצה צוק באמצע המדבר, סוף העולם ממש. ושם דיברנו על שינוי, על מהות, למה בכלל שינוי והאם הלימוד של ימימה מכוון אותנו לקפדנות או לשמחה?
חלק ב׳ של השיעור איך שומרים על חיות וחיוניות בחיי היום יום. בחלק הזה נעמיק בשאלה איך שומרים על חיות בחיי היום יום והפעם גם אני מספר על חלום שחלמתי על הכותל, ששינה את חיי ופתח בפני את האפשרות לראיה חדשה של החיים.
האם אנחנו חיים באמת? איך בתוך שיגרת היום יום, אחרי החגים, אנחנו ממשיכים לחיות כשכל יום נחווה באמת כיום חדש? שני פרקים מתוך שיעור לימודי ימימה שהעברתי. עם שאלות וגם תשובות מתוך הלימוד כיצד לשמור על חוויה של חידוש וחיוניות בכל רגע מחדש.
המטרה הראשונה בלימוד של ימימה זה לעשות הפרדה בין דמיון למציאות. אנחנו חושבים שאנחנו פוגשים מציאות אבל למעשה פוגשים פרשנות שלנו למציאות. ההפרדה בין דמיון למציאות היא לכן קריטית לתחילת השינוי. הכלי הראשון שאנחנו לומדים הוא מידת רוחק, היכולת להסתכל על עצמנו מהצד ולהתחיל וללמוד מה באמת קורה במערכת שלנו. הכלי הזה חיוני ביותר גם להישארות יציבה בתוך מערכות יחסים, המצב בארץ וכל מצב קשה ומטלטל.
בכל אחד מאיתנו יש שוטר פנימי שמנסה לכפות עלינו להיות ׳בסדר׳ זאת אומרת, הוא שומר על סדר שיבטיח את זה שנתקבל בעולם, שנהיה אהובים. הסדר הזה נגזר מאיך שרואים אותנו או איך שנדמה לנו שרואים אותנו ואיך שאנחנו רואים את עצמנו. זה גורם לנו להתרחק מעצמנו ולאבד את הגמישות שיש בחיים המשתנים ובעיקר לא לבטא את מי שאנחנו בצורה חופשית ומלאה. אז איך משתחררים מהשוטר? איך יוצאים לחופשי מתא המעצר הזה?