במקום מסוים בחיי תמיד הייתי מחוברת לרוח
מגיל ההתבגרות אהבתי לנהל שיחות עמוקות על אודות משמעות החיים וחיפשתי לקרוא ספרי פילוסופיה והגות
בגיל 20 ומשהו, הלכתי לסדנת ויפאסאנה של גואנקה. חשתי חיבור לכלים ולהתנסות והמשכתי לסדנה נוספת ולהשתתפות כתומכת.
אבל, הרגשתי רצון להמשיך לחפש את דרכי
במשך מספר שנים הלכתי למגוון הרצאות רוחניות בחיפוש הדרך שתתאים לי
יום אחד, חברה טובה אמרה לי "את חייבת לבוא לשיעור ימימה".
לאחר קצת התעקשות שלה, הגעתי
לא ידעתי את זה מיד, אבל היום אני יודעת
מצאתי את ביתי הרוחני
ניסיתי עוד במהלך חיי לתהות ולהתנסות בדרכים נוספות, אך תמיד חזרתי ללימוד היקר שלימדה ימימה.
לימוד הנותן לי את המענה העמוק ביותר והכי מלא חסד, לכל מצב שאני פוגשת בחיים
הלימוד הזה באמת שינה את חיי, לטובה.
אני לא יודעת איך היו נראים חיי בלעדיו
קשה לתאר בקצרה את כל מה שאני מקבלת מהלימוד, אך אולי אומר שלמדתי אחריות
אחריות, על עצמי ועל חיי.
עם כלים נפלאים ורכים ליישום האחריות הזו
הלימוד לימד אותי שהמקור לכל כאב ולכל סבל שאני פוגשת, נמצא בתוכי, בקול פנימי שאני לא שומעת, אך אומרת לעצמי, ושהקול הזה שלי, הפנימי, הוא שמחליש אותי
הלימוד לימד אותי לחפש פנימה אצלי, להבין את עצמי, הבנה מלאת תבונה ומלאת חום וחסד
ולתת לעצמי תשובה, תשובה של לב, תשובה של הבנה
כמובן שאחר כך, לפעמים יש צורך לחזור החוצה למציאות עם בקשה או אמירה מסוימת
החזרה הזו למציאות, כלומדת שלוקחת אחריות
לא כדורשת, לא כמאשימה
אך כבעלת מקום להשמיע את קולי
מתגלה לי האפשרות לחזור למציאות באופן שיש בו הבנה והתקרבות
זו בעיני זכות גדולה מאד שנפלה בחלקי להיפגש עם הלימוד הזה במהלך החיים שלי
וזו זכות גדולה לא פחות, לזכות להעביר אותו הלאה