🌻  ״ הַרְפֵּה־לָהּ כִּי־נַפְשָׁהּ מָרָה־לָהּ״ -(הפטרת וירא- מלכים ב פרק ד)

🌻  ״ הַרְפֵּה־לָהּ כִּי־נַפְשָׁהּ מָרָה־לָהּ״

(הפטרת לך לך – מלכים ב פרק ד)

הַרְפִּי לָךְ, כִּי נַפְשֵׁךְ מָרָה־ לָךְ,

״בין אם בְּנַפְשֵׁךְ מְרִירוּת פְּתָנִים״ (כמילותיה של זלדה-מֵהֵיכַל לְהֵיכַל)

גם אם נַפְשֵׁךְ מְעַט מָרָה־ לָךְ,

זו קריאה הפונה אל עצמך, להזכירך את שעליך לעשות כאשר הינך מזהה כִּי נַפְשֵׁךְ מָרָה־ לָךְ.

אך מדוע נַפְשֵׁךְ מָרָה לָךְ?

האם יתכן כי הינך אוחזת בהבנה כָּלְשֶׁהִי שֶׁקִבַּעַתְּ אותה במחשבתך?

הבנה מסויימת שֶׁהִתְקַבְּעָה כי את משוכנעת שֶׁהִיא הִיא הנכונה עבורך ועליך היה לקיים אותה וִיהִי מָה

גם אם את נמצאת במציאות העכשווית במקום שלהבנתך פחות נכון לך להימצא בו.

כלומר, נמצאים בתוכך שני חלקים הסותרים זה את זה.

החלק האחד, ההבנה הנמצאת במחשבתך כקביעה, על מה ואייך ראוי ונכון היה לעשות.

והחלק האחר, המתקיים בפועל, במציאות העכשווית.

שני חלקים המנהלים מלחמה ביניהם

ואין השלום שוכן בתוכך,

מלחמה מתרחשת בתוכך, מלחמת הספק המתישה את כוחך.

זו הסיבה להיות נַפְשֵׁךְ מָרָה לָךְ.

אם ברצונך להשתחרר מֵהַמָּרָה המשתלטת על נפשך,

עליך להרפות מהאחיזה בהבנה אשר קבעת אותה במחשבתך כאפשרות הבלעדית וְאֵין בִּלְּתָה.

הרי ממילא כבר עשית את המעשה,

את נמצאת כרגע במציאות שונה מכפי שחשבת כנכון לעשותה עבור עצמך.

ברור לך שאת ההחלטה במה לבחור היית אמורה אמורה להחליט בעבר. 

כי זמן ההחלטה במה לבחור, חלף, עבר.

זמן ההחלטה – זו מלאכה של ברור עם עצמך שהיתה אמורה להיעשות קודם קיום המעשה.

״סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחְשָׁבָה תְּחִלָּה״.

בירור עמוק, במה לבחור כדי להחליט מה מבין שתי אפשרויות

היא אפשרות המתאימה ביותר עבורך, כשכל אחת מהן היא בעלת ערך ומשקל לטובה.

ולבסוף בחרת באחת מן השתיים

ובכל זאת את נשארת אוחזת במה שאינך.

כדאי שתרפי מהאחיזה בהבנה שהשארת אותה מקובעת  במחשבתך,

מה גם שאת חוזרת אליה שוב ושוב כאילו יש טעם בחזרות הנישנות, הבלתי פוסקות.

מְנַדְנֶדֶת במחשבתך כמו בְּנַדְנֵדָת נַד־נֵד עָלֶה וֶרֶד, פעם חושבת כך ופעם חושבת אחרת.

ההבנה הנמצאת עדיין במחשבתך של הדבר הראוי והנכון לך יותר לעשות, כבר אינה מעשית,

זו הבנה המונחת ככלי ריק דימיוני, שאין בו ממש.

היא מרעישה את מחשבתך, כמו שאומר הפתגם: ”אִסְתְּרָא בִּלְגִינָא קִישׁ קִישׁ קָרְיָא״

האם תרשי לעצמך להיפתח לאפשרות לראות את הטוב?

את היפה והנכון הקיים במציאות שאת חווה בזמן הזה.

היי נושאת חמלה כלפי עצמך,

העניקי לעצמך מנדיבות ליבך את הרשות להינות מהחוויה שאת חווה ברגע זה.

הניחי לנפשך, עד אשר תמצא מנוח.

אייך נַפְשֵׁךְ תמצא מנוח?

הַרְפִּי לָךְ.

כתבה מיכל חכמוב -מדריכה