״קוּמִי אוֹרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ…״ (ישעיהו ס.)
״קוּמִי אוֹרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ; וּכְבוֹד יְהוָה, עָלַיִךְ זָרָח״. (ישעיהו פרק ס.) ״אם את מתקנת את ליבך, הנה שמחה על המקום מחדשת את אורו של הלב״ (ימימה זצ״ל) כשהלב האישי מחדש את אורו הפנימי כי אז נהיה בחיות פנימית שיש בה שמחה ואהבת האדם. אור הלב הפנימי מתגלה כלפי חוץ דרך מאור פנים. הארת הפנים, זה כמו ״להזריח שמש״. פעם קראתי את הביטוי ״הזרחת שמש״ בספר ״עלי שור״. להיות במאור פנים זה נקרא ״להזריח שמש.״ להיות ״מזריחת שמש״, פירושה, להיות בתבונה של הלב הטוב הלב האישי המבין שהקשר שלנו עם כל אדם אמור להיות קשר שיש בו יחס של כבוד ופיוס. ואם אנחנו מדברות על פיוס, כדאי לזכור את הימים האלה, ימי אלול, ימים של רחמים וסליחות, זמן של מלאכת ניקוי הלב האישי האמור להתנקות מכל רבב של טינה שהצטברה בו. אם ננקה, כי אז נזכה להיות בלב מפויס. נזכה להיות ״מזריחות שמש״ ממאור פנינו, מאורו של הלב. מיכל חכמוב - מדריכה