״וְשָׁם אִשָּׁה גְדוֹלָה״ (מתוך ההפטרה של פרשת וירא – מלכים ב – פרק ד’)

״וְשָׁם אִשָּׁה גְדוֹלָה״

״וְשָׁם אִשָּׁה גְדוֹלָה״ (מלכים ב - פרק ד’) 

כשאני קוראת על האשה הגדולה משונם  
בתיאור המספר (במלכים ב פרק ד)
על המפגשים שלה, עם  הנביא אלישע, 
המילים היוצאות מתוך הכתוב מתארות,
 גם על היותה יודעת להשלים עם מציאות חייה 
(״בֵּן אֵין-לָהּ--וְאִישָׁהּ זָקֵן״)
 אך מצד שני, על היותה אשה יוזמת,
 אשת עשייה, אשה בעלת יכולת התמדה 
ונחישות להמשיך לעשות, 
כשהיא יודעת מה הנכון ביותר לעשות
בהתאם לכל אשר קורה באותו זמן והיא אכן עושה.
 זו הגדלות של השונמית - האשה הגדולה משונם.

אין לי כוונה להביא כאן את כל המילים 
המתארות בכתובים, את יוזמתה, 
עשייתה, התמדתה ונחישותה המעשית 
של האשה הגדולה משונם 
אלא, לשים את דמותה לנגד עיני בהערכה,
 כדי ללמוד ממנה.

דמותה של השונמית עומדת לנגד עיני, 
גם משום שיש קשר בין תכונותיה אלה,
 לבין עיקר לימוד חשיבה הכרתית 
המלמד על חשיבות המעשה, משקלו, מידתו
 וחשיבות ההמשכיות שבעשייה, מתוך התמדה.

 דמותה של השונמית עומדת לנגד עיני
 גם משום שהיא מזכירה לי את גדולתה של אמי, ז״ל, 
שהחודש, יבחשוון,  מלאו 16 שנים לפטירתה.
 אמי, שמימדי גופה כלל לא היו גדולים, ההפך,
 היא היתה אשה צנומה וקטנה,
אך היתה גדולה בהיותה אשה יוזמת,
בהיותה אשת עשייה הפועלת  בכל תחום,
הן בבית, עבור המשפחה,
 הן עבור עצמה, בלימודים ובעבודה, 
הן בחוץ עם המשפחה המורחבת והחברים,
 גם עם אנשים שלא הכירה קודם, 
תמיד עשתה ועשתה וטרחה.
ונכון שלעיתים היא לא ידעה לתת גבול לעשייתה
והדבר פגע בבריאותה,
אך עיקר גדולתה, היה כמישהי שאינה מרימה ידיים,
 גם כשהחיים זימנו לה התנסויות לא פשוטות, בלשון המעטה, 
ידעה תמיד לאסוף את עצמה ולהמשיך הלאה, קדימה.

אמא שלי תמיד המשיכה הלאה, זו היתה גדולתה. 
 יהי זיכרה ברוך.

רוצה לקרוא עוד מלאכות?

היכנס לדף ״חדר מלאכה״ של המכון ותוכל להינות מעוד מלאכות של תלמידים, מדריכים ויוצרים. לחדר מלאכה

תוכלו להשאיר פרטים ולקבוע איתנו פגישה

גם ZOOM הולך…