״וְהֵמָּה, בָּאוּ בֵּית לֶחֶם, בִּתְחִלַּת, קְצִיר שְׂעֹרִים.״ (מגילת רות פרק א כב) ורחל אמנו

״וְהֵמָּה, בָּאוּ בֵּית לֶחֶם, 
בִּתְחִלַּת, קְצִיר שְׂעֹרִים.״ 
(מגילת רות א כב)

הפסוק הזה ישר מעביר אותי 
אל רחל אמנו 
עם שירו של אבא קונסטנטין שפירא

והניגון החל מתנגן 
ומילותיו כבר בפי.

״בְּשַׁדְמוֹת בֵּית-לֶחֶם,
בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה,
בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה.
עֲלֵי-קֶבֶר קְדוּמִים
תֶּאֱבַל מַצֶּבֶת,
תֶּאֱבַל מַצָּבֶת.

ובְבוֹא חֲצוֹת לַיְלָה,
מֵאֶרֶץ עֵיפָתָה,
תַּעֲלֶה יְפַת מַרְאֶה
בֵּית קִבְרָהּ עוֹזֶבֶת.
אֶל יַרְדֵּן מִזְרָחָה
דּוּמָם צוֹעֶדֶת,
דּוּמָם צוֹעָדֶת.

אל גַּלֵּי מֵי-קֹדֶשׁ
דּוּמָם צוֹפִיָּה,
דּוּמָם צוֹפִיָּה.
דִּמְעָה יוֹרֶדֶת
אֶל גַּלֵּי מֵי-קֹדֶשׁ
מְפַכִּים דּוּמִיָּה.

דִּמְעָה אַחַר דִּמְעָה
חֶרֶשׁ נוֹזֶלֶת,
אֵין בְּכִי וַאֲנָחוֹת,
אַךְ דְּמָעוֹת נִגָּרוּ,
דִּמְעָה אַחַר דִּמְעָה
לַיַּרְדֵּן נוֹפֶלֶת,
וְהַמַּיִם יִנְהָרוּ.״