״וְהִתְהַלַּכְתִּי, בְּתוֹכְכֶם,…״
(פרשת בחוקותי -ויקרא כו.)
הִתְהַלְּכוּת אלוהית, בתוכנו, כְּעַם, ובכל יחיד ויחיד בעם.
הִתְהַלְּכוּת אלוהית בתוכנו, המגיעה לכל מקום ומקום, בכל זמן.
הִתְהַלְּכוּת אלוהית בכל יחיד המגיעה לכל נים ונים בפנימיותו.
אייך ידע כל יחיד שהאלוהות מִתְהַלֶּכֶת בתוכו?
האם ההִתְהַלְּכוּת האלוהית מנכיחה עצמה בפנימיות, דרך קולה ?
"וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱ-לֹהִים מִתְהַלֵּךְ…״ (בראשית ג)
כשהאלוהות המִתְהַלֶּכֶת בתוכנו משמיעה את קולה, האם אנחנו מקשיבות לנשמע ?
להקשיב לקול הפנימי הנשמע המודיע על האמת, הנכון והישר לְהִתְהַלֵּךְ בו.
מטה אוזנו – יַקְשִׁיב.
אלא, שהאזן אינה כְּרוּיָה למילים הנמצאות ולנמצא במילים, כדי לבחון ולדעת .
״כִּי אֹזֶן מִלִּין תִּבְחָן״ (איוב ל״ד:ג׳)
לא אחת, בשיעורים, יש דיבור על אי פניות הקשב לקול הנמצא,
לכן התוצאות אינן נעימות כלל.
האם נשכיל להקשיב לקול האלוהי ?
להקשיב ולהבין את אופן התהלכותו ומַהֲלָכָיו ?
או אולי, להתהלך בקולו ?