״אַל-תִּירְאִי כִּי-לֹא תֵבוֹשִׁי, וְאַל-תִּכָּלְמִי כִּי לֹא תַחְפִּירִי:  כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי,…״ (מתוך ההפטרה של פרשת כי תצא – ישעיהו נד ד. )



״אַל-תִּירְאִי כִּי-לֹא תֵבוֹשִׁי, 
וְאַל-תִּכָּלְמִי כִּי לֹא תַחְפִּירִי 
כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי,…״
(מתוך ההפטרה של פרשת כי תצא - ישעיהו נד ד. )

באחד השיעורים של חודש אלול, לפני כ- 27 שנה, 
פתחנו את השיעור בשירה (כמו בכל שיעור) 
עם השיר הבא:
"והאר עיננינו בתורתך
ודבק ליבנו במצוותך
ויחד לבננו לאהבה וליראה את שמך
שלא נבוש ולא ניכלם
ולא ניכשל לעולם ועד

כסיימנו את השירה ימימה התייחסה למילים:
 ואמרה שזו תפילה המתאימה לחודש אלול 
ויש בה בקשה, שלא להיות מועד, כושל בדרך… 
תפילה מנשמה לזכות… 
שיתבטלו הגזירות, ברחמים. 

אכן רחמי שמים נדרשים כדי להיות נשמרת מלהימצא 
בתחושות של בושה, כלימה וחרפה,
הנגרמות מהתנהגות גסה ואלימה.
ולהיות נשמרת ושומרת שלא להיות זו הגורמת, 
חס ושלום, לבושה וכלימה, לאף אדם.

גם דוד המלך פונה אל אלוהים בבקשה
״שמרה נפשי והצילני, אל אבוש כי חסיתי בך.״ 
(תהילים, כה, כ)

גרימת בושה והשפלה לאדם, בפרהסיה, 
נחשב בעיני חכמנו, כשפיכת דמו, כמו הריגתו. 

ואילו אנחנו נמצאות בעיקר הלימוד והוא,
להיות בהכרה לתודעת הקיום, 
ללמד את עצמנו מהו כבוד כלפי הבריאה. 
מהו מתן כבוד כלפי כל אדם.
וזו שאלה עמוקה, להבין באמת מהו כבוד 
כדי שבאמת נעניק יחס של כבוד לאנשים הנמצאים בתוך חיינו.

יחס של כבוד יכול לבוא לידי ביטוי בחיצוניות, 
רק כשמתקיימת בתוכנו עדינות נפש פנימית וענווה.
אם כן' הענקת כבוד לזולת הוא תלוי מצב נפשי פנימי 
של עדינות נפש וגם של ענווה אישית.

כן, ענווה אישית קשורה גם למתן יחס של כבוד
כי בקיומה אנחנו מאפשרות לכל אחד את מרחב קיומו,  
מרחב לביטויו העצמי.
יש במצב הזה רגישות והבנה ליכולותיו של כל מי שנמצא מולנו, 
איכפתיות כלפיו ואחריות.

וזה תפקידנו,
לגלות בתוכנו את עדינות הנפש ואת הענווה,
כדי להתייחס בכבוד לבריאה כולה.

כתבה: מיכל חכמוב - מדריכה

רוצה לקרוא עוד מלאכות?

היכנס לדף ״חדר מלאכה״ של המכון ותוכל להינות מעוד מלאכות של תלמידים, מדריכים ויוצרים. לחדר מלאכה

תוכלו להשאיר פרטים ולקבוע איתנו פגישה

גם ZOOM הולך…