עושה ונחה, עושה ונחה- מקצב החיים

לפעמים פועלת, משנה, זזה.
לפעמים צריכה מנוחה, עצירה, שהייה

מקצב שכזה.

כשברור לי, כשבהיר לי -אתקדם .
כשעמום, מטושטש, הראיה לא בהירה -אעצור.

ערפול הראיה זה זמן לעצור ולהיות במנוחה.
לשהות עם הרגע המוריד, לתת לו מקום, לחבק אותו.

“מתח …הופך את כל המערכת כדרוכה, רגישה, נסגרת, מתוחה…ברגע שיש רגע של מנוחה יש פתיחות, נשימה אחרת, יש מקום למנוחה.” (ימימה אביטל)

מתוחה
או
במנוחה

תנועה של חיים

“יז וּלְפִי הֵעָלוֹת הֶעָנָן, מֵעַל הָאֹהֶל–וְאַחֲרֵי כֵן, יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וּבִמְקוֹם, אֲשֶׁר יִשְׁכָּן-שָׁם הֶעָנָן–שָׁם יַחֲנוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ”

כשענן רובץ עלי והראיה שלי מעורפלת, זה זמן חניה- עצירה, התבוננות.

זה זמן של נשיאת חן(יה) לעצמי

זמן שאני חנה (מלשון חנינה) את עצמי

טובה לעצמי, טובה לקיומי (ימימה)

כשאני חונה אני נחה (אותיות משותפות : ח,נ,ה).

ככה אני עולה.
פרשת ‘בהעלותך’.
ככה אני עולה, מתפתחת ומתקדמת-

נוסעת ונחה.
נוסעת וחונה.

אני לא יודעת כמה זמן אצטרך לחנות- לעצור, לעכל, להכיל, לשקול, לנוח.
“אוֹ-יֹמַיִם אוֹ-חֹדֶשׁ אוֹ-יָמִים, בְּהַאֲרִיךְ הֶעָנָן עַל-הַמִּשְׁכָּן לִשְׁכֹּן עָלָיו, יַחֲנוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְלֹא יִסָּעוּ; וּבְהֵעָלֹתוֹ, יִסָּעוּ.”

זה המקצב
ויסעו
ויחנו
כל דבר בעיתו ובזמנו

המנוחה חשובה, היא שומרת עלי:”וּבְהַאֲרִיךְ הֶעָנָן עַל-הַמִּשְׁכָּן, יָמִים רַבִּים–וְשָׁמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-מִשְׁמֶרֶת יְהוָה, וְלֹא יִסָּעוּ”

ההליכה הזו- ההתקדמות, ההתפתחות מתרחשת כשאני יוצאת מ:
” טז … נָסְעוּ הָעָם, מֵ-חֲצֵ-רוֹת”- ממקום חצוי
ממקום צר (ח-צר-ות).

אל

“וַיַּחֲנוּ, בְּמִדְבַּר פָּארָן”. מקום של רפואה (‘רפא’ טמון במילה פארן).

מקום של ריפוי פנימי.

מסע חיינו
ממקום צר וחצוי
למקום של ריפוי ופאר
זה הכיוון

ממש כמו לידה: ציר ומנוחה, ציר (צר) ומנוחה (חניה).
ולבסוף התוצאה: תינוק, התחדשות, שינוי, התפתחות
שמגיעה לעולם.

פ א ר- ן.
שתהיה שבת מפוארת
אוהבת מיריי

רוצה לקרוא עוד מלאכות?

היכנס לדף ״חדר מלאכה״ של המכון ותוכל להינות מעוד מלאכות של תלמידים, מדריכים ויוצרים. לחדר מלאכה

תוכלו להשאיר פרטים ולקבוע איתנו פגישה

גם ZOOM הולך…