כשאני צופה בהפרה ושותק אני שותף

משפט מפתח עוצמתי שבראיית הלב שלי פועל לשני כיוונים פנימה והחוצה, ראייה פנימית בחלקים בתוך חלקים אצלי בלב, ומה אצלי בלב, כנות הלב, יושר הלב, מעמקי הלב, תשוקת הלב, מנגינת הלב, ויש בי גם זחיחות הלב, אטימות הלב, קשיות הלב, נקיפות לב,ועוד חלקים רבים. פנימה כשליבי רואה את ההפרה בחלקים של הנפש שלי, אני הופך להיות שותף, ואין בליבי להיות שותף, והתישבתי לכתוב את מה שבליבי מבשיל זמן מה, וקל לי יותר לכתוב, אפשר למחוק, אפשר לסדר, לארגן, לדייק. בדיבור קשה לי מאוד, מעולם לא ישבתי בחברותא.  חשיבה הכרתית היא בראיית ליבי, היא ההוד שבהוד, הקסום שבקסם, העצמה של העצום, ובישיבה בחברותא קורים דברים קסומים, מתרחשים ניסים ונפלאות, יש התפשטות של תפיסות והבנות שונות בחלל החדר, התדר של העומס נחלש מאוד וכך מתאפשר ללב שלי להרגיש מהות, ומה מתחולל בי בחלקים של הלב, מתאפשרת ראייה לעומק הלב. הבנות  של נפשות, שמתמזגות בי ונוחתות בחדרי ליבי והלב שלי מתמזג עם כל הלבבות  בחלל החדר ויש תדר של קדושה ויש הרמוניה נפלאה, וכך מתאפשר לי להרגיש ולחוש כשיש זיוף במנגינת הלב שלי. באחד השעורים פתח תלמיד בהבנה שלו איך הוא רואה את הנצח, ולאחר שהוא סיים המורה ביקש ממני שיקוף להבנת התלמיד אם יש לי מה להוסיף, ואמרתי לא.  המורה שיבח את מלאכתו של החבר, ובסיום השיעור שאלתי את עצמי מדוע לא היה לי מה לשקף? ועלתה בי ההבנה שתשומת ליבי לא היתה שם בזמן הקראת המלאכה, ושאלתי את עצמי למה? כל הבנה היא הבנה נפלאה, ומצאתי את ליבי דוחה את ההבנה של התלמיד בלי קשר לנאמר, עוורון של חלקי עומס בתוך ליבי שהאפילו על חלקי המהות ולא מספיק שאני יודע את האמת, חובת ליבי להעלות אותה על הכתב, לרשום אותה בנפש ושאלתי את עצמי שוב היכן שורש הענין, ומצאתי את עצמי מזלזל באחר עקב זלזול בעצמי וצללתי עמוק יותר פנימה, והתגלה לי מהיכן זה נובע מהזלזול של אבי בי, הכאה של ילד משפיעה על כל המימדים השפעה שלילית, וכשאבי מזלזל בי אני מוצא את עצמי מזלזל באחר. הנשפט שופט, ברגע שהתלמיד דיבר לקיתי בעוורון ליבי. בלי שום סיבה ראויה פשוט טפל ומיותר. וזאת הפרת חלקים בליבי, מהיום והלאה תתקיים בי תשומת לב מלאה לכל הבנה שהיא.

לגבי ההפרה של האחר, לפני כשלושה חודשים ראיתי הפרה של המורה היקר והאהוב שלי, הוא הגיע ללמד שיעור חשיבה הכרתית למרות שהוא איבד את קולו. כלי הכרתי חשוב מאוד הדיבור של המורה, כששאלתי אותו איך הוא מתכננן להעביר את השיעור הוא אמר אתם תעזרו לי. זה לא החזיק מעמד זמן רב והוא התחיל ללחוש את נפשו, והוא לא הבעלים של הנפש שלו, במהלך השיעור שהיה נפלא למרות שהוא לחש את נפשו פעם בי הרצון לקבל עוד טעימה מדברי המהות של המורה. כשהסתיים השיעור לאחר כמה ימים הקשבתי להקלטת השיעור ונרעדתי. המורה הנפלא שלי הציל את נפשי, ואינני מוכן שהוא יאבד את מיתרי קולו בשבילי. וגם כשאינו מדייק הוא מדייק, הוא חדור תחושה של שליחות, יש בו דבקות, יש לו כוונה ורצון עז לתת.                     ולמרות אהבתי הרבה אליו זאת הפרה, וכולי תקווה שההפרה הזאת לא תחזור, ליבי לא מוכן להיות שותף להפרה.

רוצה לקרוא עוד סיפורים אישיים?

היכנס לדף ״תלמידים מספרים״ ומצא שם שפע של חוויות אישיות מהלימוד. לתלמידים מספרים

תוכלו להשאיר פרטים ולקבוע איתנו פגישה

גם ZOOM הולך…