אני משקיף במה שמשתקף ממני

בתאריך 23/5/18 בשיעור חשיבה הכרתית הוקראו מלאכות, והמורה פנה לתלמיד להקריא את מלאכתו, התלמיד הכין שתי מלאכות הוא הקריא את המלאכה הראשונה ולאחר התלבטות החליט להקריא את המלאכה השניה שהוא הכין, והוא דיבר על מערכת היחסים שלו עם אימו והוא העלה את העבר הרחוק בה הוא חווה חוסר אהבה וחום כילד מתחים וכעסים שנוצרו, ובהבנת הלב שלו בעכשווי הוא הביא איתו משם את כל מה שהוא כן קיבל, פשוט לא ראה את הטוב שהיה שם. והוא השתחרר מהכעס שהיה לו כלפי אימו וקיבל אותה כמות שהיא. המלאכה שלו נגעה אצלי בנקודה שבליבי, התרשמתי עמוקות ממלאכתו. כשהוא סיים, המורה שלי ביקש ממני שיקוף. כולי התפעלות אמרתי מלאכה נפלאה, והמורה החכם שלי אמר אבנר לא ביקשתי ביקורת ביקשתי שיקוף. וכאן המקום והזמן להעלות את השיקוף שלי, הדיבור קשה לי, קשה לי מאוד, חשיפת ליבי היא קשה מאוד, לכתוב קשה לי פחות, ניתן למחוק לסדר לחשוב להרגיש לדייק. למחרת עליתי עם אחי לקבר של אימנו, והתבהר לי מדוע מלאכתו של חברי נגעה בי מאוד. אנחנו עולים לקברה של אימי שנים רבות ויש בי כעס עליה, מה שעברתי בחיי די דומה למה שעבר חברי, הפרטים אמנם שונים, ההבדל הוא שאני לא סלחתי לה. מהטעם הפשוט שהיא שיתפה פעולה עם אבי, כך זה נראה לי בזמנו. כשנפתח בי מרחב ראיית ליבי, נפתח המרחב גם אחורה בזמן. מתרחשים קשים שהדחקתי מציפים את ליבי ונותנים לי אפשרות לבחון אותם בעכשווי. בהמשך השיעור הוקראה מלאכה של תלמיד נוסף ונוצר דיון לגבי מהו אגואיסט, בהבנת ליבי אגואיסט הוא אוהב את עצמו. אהבה עצמית, וכך מתאפשר לי לאהוב את אישתי והילדים מעגל ראשון קרוב. ולאחד התלמידים לא היה ברור מהו אגואיזם. המורה הבהיר שאגואיזם הוא אדם שלוקח אחריות על המעגל הקרוב אליו אשתו ילדיו אחים הורים, הוא ציין גם שיש אחוז קטן של אנשים שהם פסיכופטים או סוציופטים והם לא מוגדרים כאגואיסטים. ובנקודה זאת ניגשתי לבדוק מיהו סוציופט או פסיכופט.

וזאת ההגדרה המדויקת : בעל הפרעת אישיות המאופיינת באנטי⁻חברתיות, באימפולסיביות, באגרסיביות ובהיעדר אחריות, המושג “פסיכופתיה” אינו מוגדר באופן רשמי באף אחד מהמדריכים המקצועיים בעולם הפסיכופתולוגיה, עם זאת, מוגדרות בהם הפרעות נפשיות חופפות, כגון הפרעת אישיות אנטיסוציאלית, המאופיינות בהתנהגויות דומות. פסיכופתים מבטאים התנהגות נורמטיבית כלפי חוץ, ואף דומיננטיות וכריזמה, לצד קושי בתפקוד הרגשי והחברתי המתבטא בעיקר בחוסר אמפתיה קיצוני, והתנהגויות קיצוניות כגון מניפולטיביות, גרנדיוזיות, יהירות והפרת נורמות חברתיות מוסריות. ובנקודה הזאת נשבר לי הלב לרסיסים, התבהר לליבי וזה קשה קשה מאוד לרשום את זה, פשוט אני חייב לרשום את זה, אם יש ברצוני להתפתח ולא לסגת לאחור. שאבי מולידי הוא פסיכופט. בדקתי היטב את כל המאפינים של מחלת הנפש הזאת ועם כל הצער והכאב והקושי אני לא יכול ולא מוכן להתכחש להבנת הלב שלי. הטוב היחידי שמתאפשר בליבי הוא לסלוח לאימי, וזה חלק חסר שחזר למקומו.

 

 

רוצה לקרוא עוד סיפורים אישיים?

היכנס לדף ״תלמידים מספרים״ ומצא שם שפע של חוויות אישיות מהלימוד. לתלמידים מספרים

תוכלו להשאיר פרטים ולקבוע איתנו פגישה

גם ZOOM הולך…