איך הכל התחיל..

נעים מאד
אני נופר.
רעיה אם ומדריכה 😊
נשואה לגיא, גרים
באחד המקומות היפים בצפון- קיבוץ בית רימון.

לימודי ‘ימימה’ בשבילי זו שפה פנימית שיש בה כבוד לנבראות
שפה שיוצרת התנהלות אצילית והפוכה מ’הטבעי והרגיל’.
שפה שמתווה דרך חיים מתוך הסכמה עמוקה למי שאני.
שפה שהיא גם השקפה.

גדלתי בחיפה בבית לא דתי שלא היה בו הרבה שקט.
אני זוכרת את עצמי כילדה, חסרת שקט באופן קבוע , סקרנית ושובבה מאד.

הגעתי ללימוד של ‘ימימה’ לפני 15 שנים.
הייתי אז אמא צעירה לשני קטנטנים.

עבדתי במשרה מלאה, הימים היו מאד אינטנסיביים
והלילות…טוב נו , תינוקות קטנים..
במקביל סיימתי לימודים לתור ראשון בכלכלה ומנהל.
על פניו- חלום חיי התממש
בעל טוב ,בית,משכנתא, ילדים, עבודה חברות,
הכל תקין
ובפנים הרגשתי שאני הולכת ומתמעטת
נחלשת
מתעייפת
הרגשתי שעוד מעט ייגמרו אצלי מאגרי הנתינה
הבנתי שאני חייבת מילוי לנפש..

זוכרת אותי מתלבטת איך להציג לבעלי הוצאה נוספת בתקופה דחוקה כלכלית..
ואז אמרתי לו כך:
“אם היו אומרים לך שאני חולה,
כמה היית מוכן להוציא כדי להציל את חיי..?
כל מחיר , נכון?
אז אני הולכת עכשיו למנוע את המחלה”.

וכך התחלתי ללמוד
אין לי מושג מהיכן הגיעה ההברקה הזו לראשי
היום אני יודעת לומר בוודאות שזה לימוד מרפא
שמביא אור למקומות חשוכים בנפש
ובהחלט מונע מחלות וכאבים מיותרים.
זה לימוד שהוא גילוי העצמיות
הוא נסך בי ביטחון ובנה בי עמוד שידרה יציב שלא היה לי.
למדתי בהדרגה ולאט להפסיק להתנגד לעצמי
לקבל את המורכבות שלי
ולאהוב את עצמי
למדתי ,ואני עדיין לומדת
שככל שאני נותנת לעצמי מרחב פנימי,
נהיה בתוכי מרחב מקבל שמסכים למציאות שלי, ליַלְדוּת שחוויתי  ולזולת.
מרחב שמסכים לקבל את הניתן גם אם לא בחרתי בו.

בשיעורים הראשונים החזקתי את עצמי לא לפרוץ בבכי
אל מול המילים החמות והעוטפות שפגשתי.
הרגשתי שסוף סוף מישהו מבין אותי.
הכאב שלי קיבל מקום, לגיטימציה, הגדרה
והתחלתי להבין שאני יכולה להפסיק להתבייש בי.
ומאז, משהו בי החל להבנות אחרת.

בהדרגה, הלימוד של ימימה הכניס  הרבה שקט לנפשי הסוערת.
,
לפני מספר שנים, התחלתי, בעידודה של מורתי דאז חוה לנדאו, ללמד .
התחלתי לאט ועם הרבה חששות
לאט לאט נוספו עוד בנות
לימדתי והמשכתי בעבודותיי כשכירה.
ואז קרה משהו שהפך אותי 😊

תאונת דרכים עצמית שעברתי,
בה הרכב התהפך ונמעך,
הובילה אותי להתבוננות עמוקה פנימה
ושאילת שאלות על תכלית הקיום.
יצאנו מהרכב ללא פגע…וזה היה יכול להסתיים אחרת לגמרי..

חודש של מנוחה והתבוננות הביא אותי להבין שזו קריאת התעוררות.

הבנתי שאני נקראית ללמד ולהגיע ללב של כל אישה באשר היא דרך לימודי חשיבה הכרתית,

ואחרי התבוננות וחשיבה נוספת החלטתי להתמסר  לשליחות.
והתמסרות זה גם כשלא נוח.

נשים לפעמים דורשות מעצמן  יותר מדי
מבקרות את עצמן ,דורשות ודורסות.

נשים נוטות להתעלם מאיתותים פנימים בגוף או בנפש שמורים להן לעצור רגע,

לנשום, לתת לעצמן (בלי ייסורי מצפון) ,להתמלא

ולהסכים להיותן לא מושלמות.

אני תמיד אומרת שהפה שלי יכול לדבר רק את הדרך בה הרגליים שלי הלכו
ומהמקום הזה, מהחוויות שלי, מהמקום בו אני מונחת בחיי,
משם אני מלמדת.
וברוך השם, אין רגע דל 😊

למדתי להיות החברה הכי טובה של עצמי,
למדתי  שהחיוך שלי זה הדבר הכי חשוב בבית, ואת זה אני מלמדת דרך ימימה.
המילים ‘את לפני החיים’ צרובות בבשרי ממש ומהוות תזכורת חשובה עבורי על בסיס יומי.

אני יודעת, שכל אישה ראויה להתהלך בעולם בזקיפות קומה על מי שהיא

בתחושה שהיא אהובה וטובה כפי שהיא עכשיו בלי להתאמץ כ”כ להוכיח שהקיום שלה ראוי.

לכן על כל אישה ללמוד להיות קרובה אצל עצמה, להזכר בניצוץ הנשמתי שבתוכה ולהסכים  להיותה.

כשבנות בשיעור משתפות איך הלימוד השפיע עליהן, איך הן מתנהלות בחייהן אחרת, יותר קשובות לעצמן, פחות  דורסניות כלפי עצמן , איך פיתחו רכות יחד עם גבולות בריאים ועמידה זקופה,
– כשאני שומעת את זה אני מתמלאת אושר גדול והודיה עצומה על הזכות הזו.

יש ימים שלפני שיעור אני רועדת ושואלת את עצמי …’מה נראה לך?
את מי את מעניינת….?’

וזה לא נעים

אבל אני לא משתכנעת מהקול הספקני הזה.

אני שמה אותו בצד,

מתלבשת הכי יפה שיש

מתאפרת, מתבשמת ויוצאת עם חיוך ענק לעולם!

אומרת לעצמי: מלא בנות מחכות שם בחוץ למה שיש לך לתת להן!

אני גם מעבירה סדנאות לנערות דתיות העוסקות בדימוי גוף והקשר בין פנים וחוץ בעולם של

אינסטגראם וטיק טוק.

זו פלטפורמה שמאפשרת לי להביא את עצמי מזוית המחברת את העיסוק שלי באיפור שהוא חיצוני

ותדמיתי (אני גם מאפרת מקצועית) ואת העיסוק שלי בלימוד רוחני.

וזו אני- שילוב של שניהם.

שניהם, כשהם במידה הנכונה לי, מזינים ומַפְרִים זה את זה.

אפשר להרגיש טוב מבחוץ פנימה או מבפנים החוצה….
ולפעמים כשאני קצת מייפה את המציאות, מבליטה את מה שטוב ומטשטשת את החסר,
היא הופכת יפה יותר.

אני מודה מקרב לב לימימה על כך שבזכות הלימוד הזה מתקיימת בי נינוחות פנימית שלא חשבתי שאזכה לה,
מודה על הרחבת המבט,
על הבנת קדושת הקיום
ואסיים במשפט האהוב עלי שהוא גם תפילתי
” תָּקוּם הַכָּרָה לַמַּהוּת נִזְכֶּרֶת ”
תודה לך ימימה

רוצה לקרוא עוד סיפורים אישיים?

היכנס לדף ״תלמידים מספרים״ ומצא שם שפע של חוויות אישיות מהלימוד. לתלמידים מספרים

תוכלו להשאיר פרטים ולקבוע איתנו פגישה

גם ZOOM הולך…

    בואו נדבר

    בכמה דקות שיחה נוכל לברר האם הלימוד מתאים לכם ולענות לכל שאלה.  

    צלצלו אלי, כתבו ווטסאפ או מלאו את הפרטים בטופס ואחזור אליכם בהקדם!

    בואו נדבר

    בכמה דקות שיחה נוכל לברר האם הלימוד מתאים לכם ולענות לכל שאלה.  

    צלצלו אלי, כתבו ווטסאפ או מלאו את הפרטים בטופס ואחזור אליכם בהקדם!