מתוך לימודי חשיבה הכרתית – חיבור להוד שבנצח כהכנה ליסוד שבנצח

אנחנו חיים כולנו על ציר זמן הנצח. אבל אין לנו השגה אמיתית לגבי מושג הנצח עצמו או מהותו בחיים שלנו ובפרט היכולת שלנו להתחבר אליו או להשפיע עליו.

ספירת הוד שבנצח מעלה את עובדת היותנו יצורים קצובים בעולם, ופה המקום לשאול – מהו הוד שבנצח.

החיים שלנו בעולם הזה חולפים כהרף עין, כמו שנאמר: ״כילינו שנינו כמו-הגה״.

המחשבה הזו והרעיון הזה מחלחל בכל נפש בכל זמן מילדות ועד זקנה ורוב בני האדם בוחרים להדחיק את המחשבה הזו, מכל הסיבות הברורות. אבל אם נלמד ונבחן את זה נבין שבבריחה הזו מהכלת האמת הפשוטה של החיים, ישנו פספוס גדול ומהותי לחיים שלנו.

למעשה אנחנו מפספסים את ההזדמנות הגדולה ביותר לחיים של מהות, חיים של בחירות נכונות וחיים של אהבה ונוכחות בזמן ובמקום.

הרי אם נבחר להתחבר לאמת הזו, לעובדה הפשוטה שחיינו קצובים ואף יותר מכך, אין לנו מושג קלוש מתי יסתיימו, ועל זה אמר לי מורי האהוב ״יש לך פחות זמן ממה שנדמה לך״.

אם נתחבר למקום הזה, נוכל לפתוח מרחב רוחני חדש למשמעות הזמן בחיים שלנו. נוכל לראות בצורה ברורה כל רגע שמתבזבז על שטויות, על כעסים קטנים, על פחדים מיותרים שגורמים לנו לבחירות לא נכונות.

 

הזמן הקצוב הוא למעשה הציר שעליו אמורה לפעול תכלית חיינו במלוא עוצמתה. ואם נשווה את חיינו הקצובים לציר הנצח, נגלה עד כמה שכל רגע ורגע יקרים לנו מפז ועד כמה חבל יהיה לבזבז אותם.

 

עבודת תיקון הנפש מעלה את קרנו של אדם ומאירה אותו באור של התחדשות. במקום הזה, כשאדם טורח, בונה ומשקם את עצמו ומקרב את עצמו למהות, במקום הזה מתקיים הוד. הרי נאמר ״פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון״, וכל מה שעלינו לעשות הוא לקבל עלינו את הרצון לתיקון, לשיפור איכות חיינו, להשפעת טוב על זולתנו, וכשאנחנו מתחברים לשפע הזה כמאמר: ״להשפיע טובך לבריותיך״ וכשאנחנו עושים מתוך רצון מהותי לטוב, שם, בנקודה הזו ממש, מתקיים חיבור לקווי הנצח, שם, הנצח נגלה ונוגע באדם ומחזק אותו ממקומו הזמני באנרגיית אינסוף.

 

ופה, מתוך הבנה של המפשט: ״לבד הנשמה הטהורה, שהיא עתידה לתן דין וחשבון לפני כסא כבודך״ נוכל להבין מהו יסוד שבנצח.

הרי נאמר: ״נשמה שנתת בי טהורה היא״, ולמעשה הנשמה איננה שלי, היא נתנה לי לצורך מסוים וכדי לממש את הצורך הזה, הולבשה הנשמה בנפש שתהיה לה לשליח מצווה.

ז״א, הנפש, קצובה בזמן, היא לא זו שתיתן את הדין למעלה אלא הנשמה היא הנצחית, היא רסיס וחלק אלוהה ממעל. והרי נאמר שהנשמה טהורה היא ועל כן אין מה לתקן בה. אבל הנפש זקוקה לתיקון עצמה, לתיקון מידותיה, להשבתה למקומה הנכון והשלם.
ופה, ההבנה העמוקה, שלחיים שלנו יש תכלית, לקיום שלנו יש שולח ואנחנו שליחים של הנשמה שלנו ועלינו התפקיד והאחריות לתיקון.

וכשאנחנו בוחרים בתפקיד מתוך חיבור לאהבה, בוחרים מתוך כניעה ואהבה לחיים ומתחילים להתייחס לחיים שלנו כאל שליחות אחת גדולה, ומתחילים להתייחס לזמן הקצוב כאל יקר מפז, פה מתקיים חיבור לקדושה ופה אנחנו נוגעים ביסוד.

היסוד הוא הנקודה בה אנחנו עושים את מלאכתנו נאמנה, מאשררים את הברית, מייסדים את העולם שלשמו באנו לכאן. בנקודה הזו יש חיבור לנצח והשפעה שלנו על הנצח דרך תיקון וחיזוק החיבור של הנשמה לשולחה.

 

אנחנו היום בעיצומה של ספירת העומר – סופרים כל יום – זה זמן שאנחנו סופרים, נותנים משמעות לזמן, ליום, לשעה, לרגע. מקדשים את החיים.

 

רוצה לקרוא עוד מלאכות?

היכנס לדף ״חדר מלאכה״ של המכון ותוכל להינות מעוד מלאכות של תלמידים, מדריכים ויוצרים. לחדר מלאכה

תוכלו להשאיר פרטים ולקבוע איתנו פגישה

גם ZOOM הולך…