בְּשִׂמְחָה

פְּעִימוֹת הֲקֶשֶׁב נוֹכַח הַתְּהִיָּה אַחַר מַשְׁמָעוּת,
עוֹלוֹת כְּהֵד מֵהַפְּנִימִיּוּת
מְדוֹבְבוֹת בַּחֲלַל הַקִּיּוּם – הוּא הַלֵּב הַגָּדוֹל
לֵב הָעוֹלָם בָּרוּךְ הוּא.
הַסְּפִירָה אֶל אֹפֶק חָדָשׁ,
אֶל עִצּוּמוֹ שֶׁל אָבִיב, מִתְעוֹרֶרֶת.
מִקְצֵה הָעוֹלָם וְעַד בִּכְלָל…
עַד הַכְּלָל הָאֶחָד,
עַד לְבֵית הַבְּחִירָה
הַמִּשְׁכָּן שֶׁבְּכָל אֶחָד וְאַחַת,
"וְאָהַבְתָּ…"
מֵאֶחָד עַד עֶשֶׂר
כֶּחָרוּט עַל הַלּוּחוֹת,
חֵרוּת עַל הַלּוּחוֹת.

שִׂמְחָה הִיא עוֹלַם הַחֵרוּת.