אחד הכלים המשמעותיים שמאפשרים התפתחות וצמיחה בחשיבה הכרתית הוא עשיית מלאכות.
ל"ט אבות מלאכה שמהן נגזרות המלאכות האסורות בשבת,
נקראות מלאכות ולא עבודות.
מלאכה כשמה כן היא, יצירה.
ביצירה יש תמיד משהו חדש.
כך גם המלאכה הנכתבת בעקבות הלימוד יש בה יצירה.
יצירה של חלק כתוב על דף שקודם היה ריק.
יצירה של תובנה חדשה,
יצירה של מחשבה חדשה,
יצירה של דיוק חדש,
יצירה של התנהגות חדשה.
יצירה חייבת נוכחות, חייבת להיראות באופן כלשהו.
החשיבות של כתיבת מלאכה היא משמעותית ומרכזית
דרך הכתיבה יש עדות והנכחה ללימוד החדש,
דרך הכתיבה יש העמקה השילוב בין המחשה והיד הכותבת.
דרך הכתיבה יש יכולת להתקרב לעצמי וללמוד חלקים מתוכי .
דרך הכתיבה יש ביסוס של הלימוד.
דרך הכתיבה יש חלק מתהליך התיקון והריפוי.
אז למה כל כך הרבה לומדות ולומדים נמנעים ממנה?
שמעתי כל כך הרבה סיבות למה לא לכתוב…
לא היה לי זמן, רציתי אבל…
אני לא כותב/ת יפה… לא נעים לי לקרוא…
לא הצלחתי ועוד ועוד…
כתיבת המלאכה לא צריכה להיות יפה, היא לא צריכה להיראות בפני מישהו,
היא לא צריכה לרצות מישהו,
היא כלי ללימוד, היא מתנה עבור עצמך.
והיופי הגדול שבה שהיא הולכת ומשתכללת
כמו שריר שמאמנים אותו והופך לתנועה טבעית.