סוד התיקון

דוד לוריא

קצת עלי

במכון ללימודי חשיבה הכרתית משנת 2010

מלמד קבוצת "לרדת כדי לעלות" בזום, קבוצת בנות בימי ראשון בערב בגבעתים וקבוצת בנים בימי שלישי בערב בזום.

מקיים מפגשים אישיים לפתיחת הראייה לחסימות שמעכבות אותנו מתחושת שייכות, יציבות רגשית וחוסן נפשי.

 

 

 

רשימת קבוצות

מקום המפגשים עיר ימי פעילות שעה סוג הקבוצה רישום לקבוצה
אינטרנט ראשון

19:00

מעורב שלח בקשה למורה
מרכז גבעתיים ראשון

19:30

נשים שלח בקשה למורה
אינטרנט שלישי

20:00

גברים שלח בקשה למורה

רשימת נושאי לימוד

נושא לימוד זמן פעילות מקום המפגשים עִיר
לימוד אישי ראשון     20:00 מרכז גבעתיים
לימוד אישי ראשון     21:30 מרכז גבעתיים

מדיה

DataPages Object
(
    [data] => Array
        (
            [0] => user
            [1] => queried
            [2] => profile_front
            [3] => city
            [4] => location
            [5] => time_begin
            [6] => wik_of_day
            [7] => group_type
            [8] => themes
        )

    [cities] => Array
        (
            [%d7%90%d7%91%d7%95-%d7%92%d7%95%d7%95%d7%99%d7%99%d7%a2%d7%93] => אבו ג'ווייעד
            [%d7%90%d7%91%d7%95-%d7%92%d7%95%d7%a9] => אבו גוש
            [%d7%90%d7%91%d7%95-%d7%a1%d7%a0%d7%90%d7%9f] => אבו סנאן
            [%d7%90%d7%91%d7%95-%d7%a1%d7%a8%d7%99%d7%97%d7%90%d7%9f] => אבו סריחאן
            [%d7%90%d7%91%d7%95-%d7%a2%d7%91%d7%93%d7%95%d7%9f] => אבו עבדון
            [%d7%90%d7%91%d7%95-%d7%a2%d7%9e%d7%90%d7%a8] => אבו עמאר
            [%d7%90%d7%91%d7%95-%d7%a2%d7%9e%d7%a8%d7%94] => אבו עמרה
            [%d7%90%d7%91%d7%95-%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%a0%d7%90%d7%aa] => אבו קורינאת
            [%d7%90%d7%91%d7%95-%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%a0%d7%90%d7%aa] => אבו קרינאת
            [%d7%90%d7%91%d7%95-%d7%a8%d7%95%d7%91%d7%99%d7%99%d7%a2%d7%94] => אבו רובייעה
            [%d7%90%d7%91%d7%95-%d7%a8%d7%95%d7%a7%d7%99%d7%99%d7%a7] => אבו רוקייק
            [%d7%90%d7%91%d7%95-%d7%aa%d7%9c%d7%95%d7%9c] => אבו תלול
            [%d7%90%d7%91%d7%98%d7%99%d7%9f] => אבטין
            [%d7%90%d7%91%d7%98%d7%9c%d7%99%d7%95%d7%9f] => אבטליון
            [%d7%90%d7%91%d7%99%d7%90%d7%9c] => אביאל
            [%d7%90%d7%91%d7%99%d7%91%d7%99%d7%9d] => אביבים
            [%d7%90%d7%91%d7%99%d7%92%d7%93%d7%95%d7%a8] => אביגדור
            [%d7%90%d7%91%d7%99%d7%97%d7%99%d7%9c] => אביחיל
            [%d7%90%d7%91%d7%99%d7%98%d7%9c] => אביטל
            [%d7%90%d7%91%d7%99%d7%a2%d7%96%d7%a8] => אביעזר
            [%d7%90%d7%91%d7%99%d7%a8%d7%99%d7%9d] => אבירים
            [%d7%90%d7%91%d7%9f-%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%94] => אבן יהודה
            [%d7%90%d7%91%d7%9f-%d7%9e%d7%a0%d7%97%d7%9d] => אבן מנחם
            [%d7%90%d7%91%d7%9f-%d7%a1%d7%a4%d7%99%d7%a8] => אבן ספיר
            [%d7%90%d7%91%d7%9f-%d7%a9%d7%9e%d7%95%d7%90%d7%9c] => אבן שמואל
            [%d7%90%d7%91%d7%a0%d7%99-%d7%90%d7%99%d7%aa%d7%9f] => אבני איתן
            [%d7%90%d7%91%d7%a0%d7%99-%d7%97%d7%a4%d7%a5] => אבני חפץ
            [%d7%90%d7%91%d7%a0%d7%aa] => אבנת
            [%d7%90%d7%91%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%9d] => אבשלום
            [%d7%90%d7%93%d7%95%d7%a8%d7%94] => אדורה
            [%d7%90%d7%93%d7%99%d7%a8%d7%99%d7%9d] => אדירים
            [%d7%90%d7%93%d7%9e%d7%99%d7%aa] => אדמית
            [%d7%90%d7%93%d7%a8%d7%aa] => אדרת
            [%d7%90%d7%95%d7%93%d7%99%d7%9d] => אודים
            [%d7%90%d7%95%d7%93%d7%9d] => אודם
            [%d7%90%d7%95%d7%94%d7%93] => אוהד
            [%d7%90%d7%95%d7%9d-%d7%90%d7%9c-%d7%a4%d7%97%d7%9d] => אום אל-פחם
            [%d7%90%d7%95%d7%9d-%d7%90%d7%9c-%d7%a7%d7%95%d7%98%d7%95%d7%a3] => אום אל-קוטוף
            [%d7%90%d7%95%d7%9d-%d7%91%d7%98%d7%99%d7%9f] => אום בטין
            [%d7%90%d7%95%d7%9e%d7%9f] => אומן
            [%d7%90%d7%95%d7%9e%d7%a5] => אומץ
            [%d7%90%d7%95%d7%a4%d7%a7%d7%99%d7%9d] => אופקים
            [%d7%90%d7%95%d7%a8-%d7%94%d7%92%d7%a0%d7%95%d7%96] => אור הגנוז
            [%d7%90%d7%95%d7%a8-%d7%94%d7%a0%d7%a8] => אור הנר
            [%d7%90%d7%95%d7%a8-%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%94] => אור יהודה
            [%d7%90%d7%95%d7%a8-%d7%a2%d7%a7%d7%99%d7%91%d7%90] => אור עקיבא
            [%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%94] => אורה
            [%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%95%d7%aa] => אורות
            [%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%98%d7%9c] => אורטל
            [%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d] => אורים
            [%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%a0%d7%99%d7%9d] => אורנים
            [%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%a0%d7%99%d7%aa] => אורנית
            [%d7%90%d7%95%d7%a9%d7%94] => אושה
            [%d7%90%d7%96%d7%95%d7%a8] => אזור
            [%d7%90%d7%97%d7%95%d7%95%d7%94] => אחווה
            [%d7%90%d7%97%d7%95%d7%96%d7%9d] => אחוזם
            [%d7%90%d7%97%d7%95%d7%96%d7%aa-%d7%91%d7%a8%d7%a7] => אחוזת ברק
            [%d7%90%d7%97%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93] => אחיהוד
            [%d7%90%d7%97%d7%99%d7%98%d7%95%d7%91] => אחיטוב
            [%d7%90%d7%97%d7%99%d7%a1%d7%9e%d7%9a] => אחיסמך
            [%d7%90%d7%97%d7%99%d7%a2%d7%96%d7%a8] => אחיעזר
            [%d7%90%d7%98%d7%a8%d7%a9] => אטרש
            [%d7%90%d7%99%d7%91%d7%99%d7%9d] => איבים
            [%d7%90%d7%99%d7%99%d7%9c] => אייל
            [%d7%90%d7%99%d7%99%d7%9c%d7%aa-%d7%94%d7%a9%d7%97%d7%a8] => איילת השחר
            [%d7%90%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%9f] => אילון
            [%d7%90%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%aa] => אילות
            [%d7%90%d7%99%d7%9c%d7%a0%d7%99%d7%94] => אילניה
            [%d7%90%d7%99%d7%9c%d7%aa] => אילת
            [%d7%90%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a1] => אירוס
            [%d7%90%d7%99%d7%aa%d7%9e%d7%a8] => איתמר
            [%d7%90%d7%99%d7%aa%d7%9f] => איתן
            [%d7%90%d7%99%d7%aa%d7%a0%d7%99%d7%9d] => איתנים
            [%d7%90%d7%9b%d7%a1%d7%90%d7%9c-%d7%90%d7%99%d7%9b%d7%a1%d7%90%d7%9c] => אכסאל - איכסאל
            [%d7%90%d7%9c-%d7%a1%d7%99%d7%99%d7%93] => אל סייד
            [%d7%90%d7%9c-%d7%a2%d7%95%d7%a7%d7%91%d7%99] => אל עוקבי
            [%d7%90%d7%9c-%d7%a2%d7%96%d7%99] => אל-עזי
            [%d7%90%d7%9c-%d7%a2%d7%a8%d7%99%d7%90%d7%9f] => אל-עריאן
            [%d7%90%d7%9c-%d7%a8%d7%95%d7%9d] => אל-רום
            [%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%9e%d7%94] => אלומה
            [%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%9e%d7%95%d7%aa] => אלומות
            [%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%9f-%d7%94%d7%92%d7%9c%d7%99%d7%9c] => אלון הגליל
            [%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%9f-%d7%9e%d7%95%d7%a8%d7%94] => אלון מורה
            [%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%9f-%d7%a9%d7%91%d7%95%d7%aa] => אלון שבות
            [%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%a0%d7%99-%d7%90%d7%91%d7%90] => אלוני אבא
            [%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%a0%d7%99-%d7%94%d7%91%d7%a9%d7%9f] => אלוני הבשן
            [%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%a0%d7%99-%d7%99%d7%a6%d7%97%d7%a7] => אלוני יצחק
            [%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%9d] => אלונים
            [%d7%90%d7%9c%d7%99-%d7%a2%d7%93-%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%a2%d7%93] => אלי-עד - אליעד
            [%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%90%d7%91] => אליאב
            [%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%9b%d7%99%d7%9f] => אליכין
            [%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%a4%d7%96] => אליפז
            [%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%a4%d7%9c%d7%98] => אליפלט
            [%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%a7%d7%99%d7%9d] => אליקים
            [%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%a9%d7%99%d7%91] => אלישיב
            [%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%a9%d7%9e%d7%a2] => אלישמע
            [%d7%90%d7%9c%d7%9e%d7%92%d7%95%d7%a8] => אלמגור
            [%d7%90%d7%9c%d7%9e%d7%95%d7%92] => אלמוג
            [%d7%90%d7%9c%d7%a2%d7%93] => אלעד
            [%d7%90%d7%9c%d7%a2%d7%96%d7%a8] => אלעזר
            [%d7%90%d7%9c%d7%a4%d7%99-%d7%9e%d7%a0%d7%a9%d7%94] => אלפי מנשה
            [%d7%90%d7%9c%d7%a7%d7%95%d7%a9] => אלקוש
            [%d7%90%d7%9c%d7%a7%d7%a0%d7%94] => אלקנה
            [%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%9d] => אמונים
            [%d7%90%d7%9e%d7%99%d7%a8%d7%99%d7%9d] => אמירים
            [%d7%90%d7%9e%d7%a0%d7%95%d7%9f] => אמנון
            [%d7%90%d7%9e%d7%a6%d7%99%d7%94] => אמציה
            [%d7%90%d7%a0%d7%99%d7%a2%d7%9d] => אניעם
            [%d7%90%d7%a1%d7%93] => אסד
            [%d7%90%d7%a1%d7%a4%d7%a8] => אספר
            [%d7%90%d7%a2%d7%91%d7%9c%d7%99%d7%9f] => אעבלין
            [%d7%90%d7%a2%d7%a6%d7%9d] => אעצם
            [%d7%90%d7%a4%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%a9] => אפיניש
            [%d7%90%d7%a4%d7%99%d7%a7] => אפיק
            [%d7%90%d7%a4%d7%99%d7%a7%d7%99%d7%9d] => אפיקים
            [%d7%90%d7%a4%d7%a7] => אפק
            [%d7%90%d7%a4%d7%a8%d7%aa] => אפרת
            [%d7%90%d7%a8%d7%91%d7%9c] => ארבל
            [%d7%90%d7%a8%d7%92%d7%9e%d7%9f] => ארגמן
            [%d7%90%d7%a8%d7%96] => ארז
            [%d7%90%d7%a8%d7%99%d7%90%d7%9c] => אריאל
            [%d7%90%d7%a8%d7%a1%d7%95%d7%a3] => ארסוף
            [%d7%90%d7%a9%d7%91%d7%95%d7%9c] => אשבול
            [%d7%90%d7%a9%d7%91%d7%9c] => אשבל
            [%d7%90%d7%a9%d7%93%d7%95%d7%93] => אשדוד
            [%d7%90%d7%a9%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%99%d7%a2%d7%a7%d7%91] => אשדות יעקב
            [%d7%90%d7%a9%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%99%d7%a2%d7%a7%d7%91-2] => אשדות יעקב
            [%d7%90%d7%a9%d7%97%d7%a8] => אשחר
            [%d7%90%d7%a9%d7%9b%d7%95%d7%9c%d7%95%d7%aa] => אשכולות
            [%d7%90%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%90] => אשל הנשיא
            [%d7%90%d7%a9%d7%9c%d7%99%d7%9d] => אשלים
            [%d7%90%d7%a9%d7%a7%d7%9c%d7%95%d7%9f] => אשקלון
            [%d7%90%d7%a9%d7%a8%d7%aa-%d7%90%d7%95%d7%a9%d7%a8%d7%aa] => אשרת - אושרת
            [%d7%90%d7%a9%d7%aa%d7%90%d7%95%d7%9c] => אשתאול
            [%d7%90%d7%aa%d7%92%d7%a8] => אתגר
            [%d7%91%d7%90%d7%a7%d7%94-%d7%90%d7%9c-%d7%92%d7%a8%d7%91%d7%99%d7%94-%d7%91%d7%90%d7%a7%d7%94-%d7%90%d7%9c-%d7%a2%d7%a8%d7%91%d7%99%d7%94] => באקה אל-גרביה - באקה אל-ע'רביה
            [%d7%91%d7%90%d7%a8-%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%94] => באר אורה
            [%d7%91%d7%90%d7%a8-%d7%92%d7%a0%d7%99%d7%9d] => באר גנים
            [%d7%91%d7%90%d7%a8-%d7%98%d7%95%d7%91%d7%99%d7%94] => באר טוביה
            [%d7%91%d7%90%d7%a8-%d7%99%d7%a2%d7%a7%d7%91] => באר יעקב
            [%d7%91%d7%90%d7%a8-%d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%9b%d7%94] => באר מילכה
            [%d7%91%d7%90%d7%a8-%d7%a9%d7%91%d7%a2] => באר שבע
            [%d7%91%d7%90%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%99%d7%a6%d7%97%d7%a7] => בארות יצחק
            [%d7%91%d7%90%d7%a8%d7%95%d7%aa%d7%99%d7%99%d7%9d] => בארותיים
            [%d7%91%d7%90%d7%a8%d7%95%d7%aa%d7%99%d7%99%d7%9d-2] => בארותיים
            [%d7%91%d7%90%d7%a8%d7%99] => בארי
            [%d7%91%d7%95%d7%a1%d7%aa%d7%9f-%d7%94%d7%92%d7%9c%d7%99%d7%9c] => בוסתן הגליל
            [%d7%91%d7%95%d7%a2%d7%99%d7%99%d7%a0%d7%94-%d7%a0%d7%95%d7%92%d7%99%d7%93%d7%90%d7%aa] => בועיינה-נוג'ידאת
            [%d7%91%d7%95%d7%a7%d7%a2%d7%90%d7%aa%d7%90] => בוקעאתא
            [%d7%91%d7%95%d7%a8%d7%92%d7%aa%d7%94] => בורגתה
            [%d7%91%d7%97%d7%9f] => בחן
            [%d7%91%d7%98%d7%97%d7%94-%d7%91%d7%99%d7%98%d7%97%d7%94] => בטחה - ביטחה
            [%d7%91%d7%99%d7%a6%d7%a8%d7%95%d7%9f] => ביצרון
            [%d7%91%d7%99%d7%a8-%d7%90%d7%9c-%d7%9e%d7%9b%d7%a1%d7%95%d7%a8] => ביר אל-מכסור
            [%d7%91%d7%99%d7%a8-%d7%94%d7%93%d7%90%d7%92] => ביר הדאג'
            [%d7%91%d7%99%d7%a8%d7%99%d7%94] => ביריה
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%9f] => בית אורן
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%90%d7%9c] => בית אל
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%90%d7%9c%d7%a2%d7%96%d7%a8%d7%99] => בית אלעזרי
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%90%d7%9c%d7%a4%d7%90] => בית אלפא
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%90%d7%a8%d7%99%d7%94] => בית אריה
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%91%d7%a8%d7%9c] => בית ברל
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%92%d7%9f] => בית ג'ן
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%92%d7%95%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9f] => בית גוברין
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%92%d7%9e%d7%9c%d7%99%d7%90%d7%9c] => בית גמליאל
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%93%d7%92%d7%9f] => בית דגן
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%92%d7%93%d7%99] => בית הגדי
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%9c%d7%95%d7%99] => בית הלוי
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%9c%d7%9c] => בית הלל
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%a2%d7%9e%d7%a7] => בית העמק
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%a2%d7%a8%d7%91%d7%94] => בית הערבה
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%a9%d7%99%d7%98%d7%94] => בית השיטה
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%96%d7%99%d7%93] => בית זיד
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%96%d7%99%d7%aa] => בית זית
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%96%d7%a8%d7%a2] => בית זרע
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%97%d7%95%d7%a8%d7%95%d7%9f] => בית חורון
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%97%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%97%d7%a8%d7%95%d7%aa] => בית חירות - בית חרות
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%97%d7%9c%d7%a7%d7%99%d7%94] => בית חלקיה
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%97%d7%a0%d7%9f] => בית חנן
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%97%d7%a0%d7%a0%d7%99%d7%94] => בית חנניה
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%97%d7%a9%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%90%d7%99] => בית חשמונאי
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%99%d7%94%d7%95%d7%a9%d7%a2] => בית יהושע
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%99%d7%95%d7%a1%d7%a3] => בית יוסף
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%99%d7%a0%d7%90%d7%99] => בית ינאי
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%99%d7%a6%d7%97%d7%a7-%d7%a9%d7%a2%d7%a8-%d7%97%d7%a4%d7%a8] => בית יצחק-שער חפר
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%9c%d7%97%d7%9d-%d7%94%d7%92%d7%9c%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%aa] => בית לחם הגלילית
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%9e%d7%90%d7%99%d7%a8] => בית מאיר
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%a0%d7%97%d7%9e%d7%99%d7%94] => בית נחמיה
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%a0%d7%99%d7%a8] => בית ניר
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%a0%d7%a7%d7%95%d7%a4%d7%94] => בית נקופה
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%95%d7%91%d7%93] => בית עובד
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%95%d7%96%d7%99%d7%90%d7%9c] => בית עוזיאל
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%96%d7%a8%d7%90] => בית עזרא
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%a8%d7%99%d7%a3] => בית עריף
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%a6%d7%91%d7%99-%d7%a9%d7%93%d7%94-%d7%a6%d7%91%d7%99] => בית צבי - שדה צבי?
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%a7%d7%9e%d7%94] => בית קמה
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%a7%d7%a9%d7%aa] => בית קשת
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%a8%d7%91%d7%9f-%d7%92%d7%91%d7%a2%d7%aa-%d7%95%d7%95%d7%a9%d7%99%d7%a0%d7%92%d7%98%d7%95%d7%9f] => בית רבן - גבעת וושינגטון
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%a8%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%9f] => בית רימון
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%a9%d7%90%d7%9f] => בית שאן
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%a9%d7%9e%d7%a9] => בית שמש
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%a9%d7%a2%d7%a8%d7%99%d7%9d] => בית שערים
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%a9%d7%a7%d7%9e%d7%94] => בית שקמה
            [%d7%91%d7%99%d7%aa%d7%9f-%d7%90%d7%94%d7%a8%d7%9f] => ביתן אהרן
            [%d7%91%d7%99%d7%aa%d7%a8-%d7%a2%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%aa] => ביתר עילית
            [%d7%91%d7%9c%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%94] => בלפוריה
            [%d7%91%d7%9f-%d7%96%d7%9b%d7%90%d7%99] => בן זכאי
            [%d7%91%d7%9f-%d7%a2%d7%9e%d7%99] => בן עמי
            [%d7%91%d7%9f-%d7%a9%d7%9e%d7%9f] => בן שמן
            [%d7%91%d7%9f-%d7%a9%d7%9e%d7%9f-2] => בן שמן
            [%d7%91%d7%a0%d7%99-%d7%91%d7%a8%d7%a7] => בני ברק
            [%d7%91%d7%a0%d7%99-%d7%93%d7%a7%d7%9c%d7%99%d7%9d] => בני דקלים
            [%d7%91%d7%a0%d7%99-%d7%93%d7%a8%d7%95%d7%9d] => בני דרום
            [%d7%91%d7%a0%d7%99-%d7%93%d7%a8%d7%95%d7%a8] => בני דרור
            [%d7%91%d7%a0%d7%99-%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%94] => בני יהודה
            [%d7%91%d7%a0%d7%99-%d7%a0%d7%a6%d7%a8%d7%99%d7%9d] => בני נצרים
            [%d7%91%d7%a0%d7%99-%d7%a2%d7%98%d7%a8%d7%95%d7%aa] => בני עטרות
            [%d7%91%d7%a0%d7%99-%d7%a2%d7%99%d7%a9] => בני עי"ש
            [%d7%91%d7%a0%d7%99-%d7%a6%d7%99%d7%95%d7%9f] => בני ציון
            [%d7%91%d7%a0%d7%99-%d7%a8%d7%90%d7%9d-%d7%91%d7%a0%d7%99-%d7%a8%d7%90%d7%9d] => בני ראם - בני רא"ם
            [%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%94] => בניה
            [%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%9e%d7%99%d7%a0%d7%94-%d7%92%d7%91%d7%a2%d7%aa-%d7%a2%d7%93%d7%94] => בנימינה-גבעת עדה
            [%d7%91%d7%a1%d7%99%d7%a1-%d7%97%d7%99%d7%9c-%d7%94%d7%90%d7%95%d7%99%d7%a8-%d7%a4%d7%9c%d7%9e%d7%97%d7%99%d7%9d] => בסיס חיל האויר פלמחים
            [%d7%91%d7%a1%d7%99%d7%a1-%d7%97%d7%a6%d7%95%d7%a8] => בסיס חצור
            [%d7%91%d7%a1%d7%99%d7%a1-%d7%97%d7%a6%d7%a8%d7%99%d7%9d] => בסיס חצרים
            [%d7%91%d7%a1%d7%99%d7%a1-%d7%a0%d7%91%d7%98%d7%99%d7%9d] => בסיס נבטים
            [%d7%91%d7%a1%d7%99%d7%a1-%d7%a8%d7%9e%d7%95%d7%9f] => בסיס רמון
            [%d7%91%d7%a1%d7%9e%d7%94] => בסמ"ה
            [%d7%91%d7%a1%d7%9e%d7%aa-%d7%98%d7%91%d7%a2%d7%95%d7%9f] => בסמת טבעון
            [%d7%91%d7%a2%d7%a0%d7%94] => בענה
            [%d7%91%d7%a6%d7%a8%d7%94] => בצרה
            [%d7%91%d7%a6%d7%aa] => בצת
            [%d7%91%d7%a7%d7%95%d7%a2] => בקוע
            [%d7%91%d7%a7%d7%a2%d7%95%d7%aa] => בקעות
            [%d7%91%d7%a8-%d7%92%d7%99%d7%95%d7%a8%d7%90] => בר גיורא
            [%d7%91%d7%a8-%d7%99%d7%95%d7%97%d7%90%d7%99] => בר יוחאי
            [%d7%91%d7%a8%d7%95%d7%9b%d7%99%d7%9f] => ברוכין
            [%d7%91%d7%a8%d7%95%d7%a8-%d7%97%d7%99%d7%9c] => ברור חיל
            [%d7%91%d7%a8%d7%95%d7%a9] => ברוש
            [%d7%91%d7%a8%d7%9b%d7%94] => ברכה
            [%d7%91%d7%a8%d7%9b%d7%99%d7%94] => ברכיה
            [%d7%91%d7%a8%d7%a2%d7%9d] => ברעם
            [%d7%91%d7%a8%d7%a7] => ברק
            [%d7%91%d7%a8%d7%a7%d7%90%d7%99] => ברקאי
            [%d7%91%d7%a8%d7%a7%d7%9f] => ברקן
            [%d7%91%d7%a8%d7%a7%d7%aa] => ברקת
            [%d7%91%d7%aa-%d7%94%d7%93%d7%a8] => בת הדר
            [%d7%91%d7%aa-%d7%97%d7%9f] => בת חן
            [%d7%91%d7%aa-%d7%97%d7%a4%d7%a8] => בת חפר
            [%d7%91%d7%aa-%d7%97%d7%a6%d7%95%d7%a8] => בת חצור
            [%d7%91%d7%aa-%d7%99%d7%9d] => בת ים
            [%d7%91%d7%aa-%d7%a2%d7%99%d7%9f] => בת עין
            [%d7%91%d7%aa-%d7%a9%d7%9c%d7%9e%d7%94] => בת שלמה
            [%d7%92%d7%93%d7%99%d7%99%d7%93%d7%94-%d7%9e%d7%9b%d7%a8] => ג'דיידה-מכר
            [%d7%92%d7%95%d7%9c%d7%a1-%d7%92%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%a1] => ג'ולס - ג'וליס
            [%d7%92%d7%9c%d7%92%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%94] => ג'לג'וליה
            [%d7%92%d7%a0%d7%90%d7%91%d7%99%d7%91] => ג'נאביב
            [%d7%92%d7%a1%d7%a8-%d7%90-%d7%96%d7%a8%d7%a7%d7%90] => ג'סר א-זרקא
            [%d7%92%d7%aa] => ג'ת
            [%d7%92%d7%90%d7%95%d7%9c%d7%99-%d7%aa%d7%99%d7%9e%d7%9f] => גאולי תימן
            [%d7%92%d7%90%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%9d] => גאולים
            [%d7%92%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%94] => גאליה
            [%d7%92%d7%91%d7%95%d7%9c%d7%95%d7%aa] => גבולות
            [%d7%92%d7%91%d7%99%d7%9d] => גבים
            [%d7%92%d7%91%d7%a2] => גבע
            [%d7%92%d7%91%d7%a2-%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%9e%d7%99%d7%9f] => גבע בנימין
            [%d7%92%d7%91%d7%a2-%d7%9b%d7%a8%d7%9e%d7%9c] => גבע כרמל
            [%d7%92%d7%91%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%9d] => גבעולים
            [%d7%92%d7%91%d7%a2%d7%95%d7%9f-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94] => גבעון החדשה
            [%d7%92%d7%91%d7%a2%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%a8] => גבעות בר
            [%d7%92%d7%91%d7%a2%d7%aa-%d7%90%d7%91%d7%a0%d7%99] => גבעת אבני
            [%d7%92%d7%91%d7%a2%d7%aa-%d7%90%d7%9c%d7%94] => גבעת אלה
            [%d7%92%d7%91%d7%a2%d7%aa-%d7%91%d7%a8%d7%a0%d7%a8] => גבעת ברנר
            [%d7%92%d7%91%d7%a2%d7%aa-%d7%94%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%a9%d7%94] => גבעת השלושה
            [%d7%92%d7%91%d7%a2%d7%aa-%d7%96%d7%90%d7%91] => גבעת זאב
            [%d7%92%d7%91%d7%a2%d7%aa-%d7%97%d7%9f-%d7%92%d7%91%d7%a2%d7%aa-%d7%97%d7%9f] => גבעת ח"ן - גבעת חן
            [%d7%92%d7%91%d7%a2%d7%aa-%d7%97%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%90%d7%99%d7%97%d7%95%d7%93] => גבעת חיים )איחוד(
            [%d7%92%d7%91%d7%a2%d7%aa-%d7%97%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%90%d7%95%d7%97%d7%93] => גבעת חיים )מאוחד(
            [%d7%92%d7%91%d7%a2%d7%aa-%d7%99%d7%95%d7%90%d7%91] => גבעת יואב
            [%d7%92%d7%91%d7%a2%d7%aa-%d7%99%d7%a2%d7%a8%d7%99%d7%9d] => גבעת יערים
            [%d7%92%d7%91%d7%a2%d7%aa-%d7%99%d7%a9%d7%a2%d7%99%d7%94%d7%95] => גבעת ישעיהו
            [%d7%92%d7%91%d7%a2%d7%aa-%d7%9b%d7%97] => גבעת כ"ח
            [%d7%92%d7%91%d7%a2%d7%aa-%d7%a0%d7%99%d7%9c%d7%99] => גבעת ניל"י
            [%d7%92%d7%91%d7%a2%d7%aa-%d7%a2%d7%95%d7%96] => גבעת עוז
            [%d7%92%d7%91%d7%a2%d7%aa-%d7%a9%d7%9e%d7%95%d7%90%d7%9c] => גבעת שמואל
            [%d7%92%d7%91%d7%a2%d7%aa-%d7%a9%d7%9e%d7%a9] => גבעת שמש
            [%d7%92%d7%91%d7%a2%d7%aa-%d7%a9%d7%a4%d7%99%d7%a8%d7%90] => גבעת שפירא
            [%d7%92%d7%91%d7%a2%d7%aa%d7%99] => גבעתי
            [%d7%92%d7%91%d7%a2%d7%aa%d7%99%d7%99%d7%9d] => גבעתיים
            [%d7%92%d7%91%d7%a8%d7%a2%d7%9d] => גברעם
            [%d7%92%d7%91%d7%aa] => גבת
            [%d7%92%d7%93%d7%95%d7%aa] => גדות
            [%d7%92%d7%93%d7%99%d7%a9] => גדיש
            [%d7%92%d7%93%d7%a2%d7%95%d7%a0%d7%94] => גדעונה
            [%d7%92%d7%93%d7%a8%d7%94] => גדרה
            [%d7%92%d7%95%d7%a0%d7%9f] => גונן
            [%d7%92%d7%95%d7%a8%d7%9f] => גורן
            [%d7%92%d7%95%d7%a8%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%92%d7%9c%d7%99%d7%9c-%d7%92%d7%a8%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%92%d7%9c%d7%99%d7%9c] => גורנות הגליל - גרנות הגליל
            [%d7%92%d7%95%d7%a9-%d7%97%d7%9c%d7%91] => גוש חלב
            [%d7%92%d7%96%d7%99%d7%aa] => גזית
            [%d7%92%d7%96%d7%a8] => גזר
            [%d7%92%d7%99%d7%90%d7%94] => גיאה
            [%d7%92%d7%99%d7%91%d7%aa%d7%95%d7%9f] => גיבתון
            [%d7%92%d7%99%d7%96%d7%95] => גיזו
            [%d7%92%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%9f] => גילון
            [%d7%92%d7%99%d7%9c%d7%aa] => גילת
            [%d7%92%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%a1%d7%a8] => גינוסר
            [%d7%92%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%92%d7%a8-%d7%92%d7%a0%d7%99%d7%92%d7%a8] => גיניגר - גניגר
            [%d7%92%d7%99%d7%a0%d7%aa%d7%95%d7%9f] => גינתון
            [%d7%92%d7%99%d7%aa%d7%94] => גיתה
            [%d7%92%d7%99%d7%aa%d7%99%d7%aa] => גיתית
            [%d7%92%d7%9c%d7%90%d7%95%d7%9f] => גלאון
            [%d7%92%d7%9c%d7%92%d7%9c-%d7%92%d7%99%d7%9c%d7%92%d7%9c] => גלגל - גילגל
            [%d7%92%d7%9c%d7%99%d7%9c-%d7%99%d7%9d] => גליל ים
            [%d7%92%d7%9c%d7%a2%d7%93-%d7%90%d7%91%d7%9f-%d7%99%d7%a6%d7%97%d7%a7] => גלעד )אבן יצחק(
            [%d7%92%d7%9e%d7%96%d7%95] => גמזו
            [%d7%92%d7%9f-%d7%94%d7%93%d7%a8%d7%95%d7%9d] => גן הדרום
            [%d7%92%d7%9f-%d7%94%d7%a9%d7%95%d7%9e%d7%a8%d7%95%d7%9f] => גן השומרון
            [%d7%92%d7%9f-%d7%97%d7%99%d7%99%d7%9d] => גן חיים
            [%d7%92%d7%9f-%d7%99%d7%90%d7%a9%d7%99%d7%94] => גן יאשיה
            [%d7%92%d7%9f-%d7%99%d7%91%d7%a0%d7%94] => גן יבנה
            [%d7%92%d7%9f-%d7%a0%d7%a8] => גן נר
            [%d7%92%d7%9f-%d7%a9%d7%95%d7%a8%d7%a7] => גן שורק
            [%d7%92%d7%9f-%d7%a9%d7%9c%d7%9e%d7%94-%d7%a7%d7%91%d7%95%d7%a6%d7%aa-%d7%a9%d7%99%d7%9c%d7%a8] => גן שלמה - קבוצת שילר
            [%d7%92%d7%9f-%d7%a9%d7%9e%d7%95%d7%90%d7%9c] => גן שמואל
            [%d7%92%d7%a0%d7%95%d7%aa] => גנות
            [%d7%92%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%93%d7%a8] => גנות הדר
            [%d7%92%d7%a0%d7%99-%d7%94%d7%93%d7%a8-%d7%92%d7%a0%d7%99-%d7%94%d7%93%d7%a8-%d7%9e%d7%a2%d7%a8%d7%91] => גני הדר - גני הדר מערב
            [%d7%92%d7%a0%d7%99-%d7%98%d7%9c] => גני טל
            [%d7%92%d7%a0%d7%99-%d7%99%d7%95%d7%97%d7%a0%d7%9f] => גני יוחנן
            [%d7%92%d7%a0%d7%99-%d7%9e%d7%95%d7%93%d7%99%d7%a2%d7%99%d7%9f] => גני מודיעין
            [%d7%92%d7%a0%d7%99-%d7%a2%d7%9d] => גני עם
            [%d7%92%d7%a0%d7%99-%d7%aa%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94] => גני תקווה
            [%d7%92%d7%a2%d7%a9] => געש
            [%d7%92%d7%a2%d7%aa%d7%95%d7%9f] => געתון
            [%d7%92%d7%a4%d7%9f] => גפן
            [%d7%92%d7%a8%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%aa] => גרופית
            [%d7%92%d7%a9%d7%95%d7%a8] => גשור
            [%d7%92%d7%a9%d7%a8] => גשר
            [%d7%92%d7%a9%d7%a8-%d7%94%d7%96%d7%99%d7%95] => גשר הזיו
            [%d7%92%d7%aa-%d7%a7%d7%99%d7%91%d7%95%d7%a5] => גת )קיבוץ(
            [%d7%92%d7%aa-%d7%a8%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%9f] => גת רימון
            [%d7%93%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%aa-%d7%90%d7%9c-%d7%9b%d7%a8%d7%9e%d7%9c] => דאלית אל-כרמל
            [%d7%93%d7%91%d7%95%d7%a8%d7%94] => דבורה
            [%d7%93%d7%91%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%94] => דבוריה
            [%d7%93%d7%91%d7%99%d7%a8%d7%94] => דבירה
            [%d7%93%d7%91%d7%a8%d7%aa] => דברת
            [%d7%93%d7%92%d7%a0%d7%99%d7%94-%d7%90] => דגניה א'
            [%d7%93%d7%92%d7%a0%d7%99%d7%94-%d7%91] => דגניה ב'
            [%d7%93%d7%95%d7%91%d7%91] => דוב"ב
            [%d7%93%d7%95%d7%9c%d7%91] => דולב
            [%d7%93%d7%95%d7%a8] => דור
            [%d7%93%d7%95%d7%a8%d7%95%d7%aa] => דורות
            [%d7%93%d7%97%d7%99] => דחי
            [%d7%93%d7%99%d7%99%d7%a8-%d7%90%d7%9c-%d7%90%d7%a1%d7%93-%d7%93%d7%99%d7%a8-%d7%90%d7%9c-%d7%90%d7%a1%d7%93] => דייר אל-אסד - דיר אל-אסד
            [%d7%93%d7%99%d7%99%d7%a8-%d7%97%d7%a0%d7%90-%d7%93%d7%99%d7%a8-%d7%97%d7%a0%d7%90] => דייר חנא - דיר חנא
            [%d7%93%d7%99%d7%99%d7%a8-%d7%a8%d7%90%d7%a4%d7%90%d7%aa-%d7%93%d7%99%d7%a8-%d7%a8%d7%90%d7%a4%d7%90%d7%aa] => דייר ראפאת - דיר ראפאת
            [%d7%93%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94] => דימונה
            [%d7%93%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%9f] => דישון
            [%d7%93%d7%9c%d7%99%d7%94] => דליה
            [%d7%93%d7%9c%d7%aa%d7%95%d7%9f] => דלתון
            [%d7%93%d7%9e%d7%99%d7%99%d7%93%d7%94] => דמיידה
            [%d7%93%d7%9f] => דן
            [%d7%93%d7%a4%d7%a0%d7%94] => דפנה
            [%d7%93%d7%a7%d7%9c] => דקל
            [%d7%93%d7%a8%d7%99%d7%92%d7%90%d7%aa] => דריג'את
            [%d7%94%d7%90%d7%95%d7%9f] => האון
            [%d7%94%d7%91%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%9d] => הבונים
            [%d7%94%d7%92%d7%95%d7%a9%d7%a8%d7%99%d7%9d] => הגושרים
            [%d7%94%d7%93%d7%a8-%d7%a2%d7%9d] => הדר עם
            [%d7%94%d7%95%d7%93-%d7%94%d7%a9%d7%a8%d7%95%d7%9f] => הוד השרון
            [%d7%94%d7%95%d7%93%d7%99%d7%94] => הודיה
            [%d7%94%d7%95%d7%93%d7%99%d7%95%d7%aa] => הודיות
            [%d7%94%d7%95%d7%95%d7%90%d7%a9%d7%9c%d7%94] => הוואשלה
            [%d7%94%d7%95%d7%96%d7%99%d7%99%d7%9c] => הוזייל
            [%d7%94%d7%95%d7%a9%d7%a2%d7%99%d7%94] => הושעיה
            [%d7%94%d7%96%d7%95%d7%a8%d7%a2] => הזורע
            [%d7%94%d7%96%d7%95%d7%a8%d7%a2%d7%99%d7%9d] => הזורעים
            [%d7%94%d7%97%d7%95%d7%aa%d7%a8%d7%99%d7%9d] => החותרים
            [%d7%94%d7%99%d7%95%d7%92%d7%91] => היוגב
            [%d7%94%d7%99%d7%9c%d7%94] => הילה
            [%d7%94%d7%9e%d7%a2%d7%a4%d7%99%d7%9c] => המעפיל
            [%d7%94%d7%9e%d7%a8%d7%9b%d7%96-%d7%94%d7%90%d7%a7%d7%93%d7%9e%d7%99-%d7%a8%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%9f] => המרכז האקדמי רופין
            [%d7%94%d7%a1%d7%95%d7%9c%d7%9c%d7%99%d7%9d] => הסוללים
            [%d7%94%d7%a2%d7%95%d7%92%d7%9f] => העוגן
            [%d7%94%d7%a8-%d7%90%d7%93%d7%a8] => הר אדר
            [%d7%94%d7%a8-%d7%92%d7%99%d7%9c%d7%94] => הר גילה
            [%d7%94%d7%a8-%d7%a2%d7%9e%d7%a9%d7%90] => הר עמשא
            [%d7%94%d7%a8%d7%90%d7%9c] => הראל
            [%d7%94%d7%a8%d7%93%d7%95%d7%a3] => הרדוף
            [%d7%94%d7%a8%d7%a6%d7%9c%d7%99%d7%94] => הרצליה
            [%d7%94%d7%a8%d7%a8%d7%99%d7%aa] => הררית
            [%d7%95%d7%a8%d7%93-%d7%99%d7%a8%d7%99%d7%97%d7%95] => ורד יריחו
            [%d7%95%d7%a8%d7%93%d7%95%d7%9f] => ורדון
            [%d7%96%d7%91%d7%90%d7%a8%d7%92%d7%94] => זבארגה
            [%d7%96%d7%91%d7%93%d7%99%d7%90%d7%9c] => זבדיאל
            [%d7%96%d7%95%d7%94%d7%a8] => זוהר
            [%d7%96%d7%99%d7%a7%d7%99%d7%9d] => זיקים
            [%d7%96%d7%99%d7%aa%d7%9f] => זיתן
            [%d7%96%d7%9b%d7%a8%d7%95%d7%9f-%d7%99%d7%a2%d7%a7%d7%91] => זכרון יעקב
            [%d7%96%d7%9b%d7%a8%d7%99%d7%94] => זכריה
            [%d7%96%d7%9e%d7%a8] => זמר
            [%d7%96%d7%9e%d7%a8%d7%aa-%d7%96%d7%99%d7%9e%d7%a8%d7%aa] => זמרת - זימרת
            [%d7%96%d7%a0%d7%95%d7%97] => זנוח
            [%d7%96%d7%a8%d7%95%d7%a2%d7%94] => זרועה
            [%d7%96%d7%a8%d7%96%d7%99%d7%a8] => זרזיר
            [%d7%96%d7%a8%d7%97%d7%99%d7%94] => זרחיה
            [%d7%97%d7%95%d7%90%d7%9c%d7%93] => ח'ואלד
            [%d7%97%d7%95%d7%90%d7%9c%d7%93-2] => ח'ואלד
            [%d7%97%d7%91%d7%a6%d7%9c%d7%aa-%d7%94%d7%a9%d7%a8%d7%95%d7%9f] => חבצלת השרון
            [%d7%97%d7%91%d7%a8] => חבר
            [%d7%97%d7%92%d7%95%d7%a8] => חגור
            [%d7%97%d7%92%d7%99] => חגי
            [%d7%97%d7%92%d7%9c%d7%94-%d7%97%d7%95%d7%92%d7%9c%d7%94] => חגלה - חוגלה
            [%d7%97%d7%93-%d7%a0%d7%a1] => חד-נס
            [%d7%97%d7%93%d7%99%d7%93] => חדיד
            [%d7%97%d7%93%d7%a8%d7%94] => חדרה
            [%d7%97%d7%95%d7%92%d7%99%d7%99%d7%a8%d7%90%d7%aa] => חוג'ייראת
            [%d7%97%d7%95%d7%9c%d7%93%d7%94] => חולדה
            [%d7%97%d7%95%d7%9c%d7%93%d7%94-2] => חולדה
            [%d7%97%d7%95%d7%9c%d7%95%d7%9f] => חולון
            [%d7%97%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%aa] => חולית
            [%d7%97%d7%95%d7%9c%d7%aa%d7%94] => חולתה
            [%d7%97%d7%95%d7%a1%d7%9f] => חוסן
            [%d7%97%d7%95%d7%a1%d7%a0%d7%99%d7%99%d7%94] => חוסנייה
            [%d7%97%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%aa] => חופית
            [%d7%97%d7%95%d7%a7%d7%95%d7%a7] => חוקוק
            [%d7%97%d7%95%d7%a8%d7%94] => חורה
            [%d7%97%d7%95%d7%a8%d7%a4%d7%99%d7%a9] => חורפיש
            [%d7%97%d7%95%d7%a8%d7%a9%d7%99%d7%9d] => חורשים
            [%d7%97%d7%96%d7%95%d7%9f] => חזון
            [%d7%97%d7%99%d7%91%d7%aa-%d7%a6%d7%99%d7%95%d7%9f] => חיבת ציון
            [%d7%97%d7%99%d7%a0%d7%a0%d7%99%d7%aa] => חיננית
            [%d7%97%d7%99%d7%a4%d7%94] => חיפה
            [%d7%97%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%97%d7%a8%d7%95%d7%aa] => חירות - חרות
            [%d7%97%d7%9c%d7%95%d7%a5] => חלוץ
            [%d7%97%d7%9c%d7%9e%d7%99%d7%a9] => חלמיש
            [%d7%97%d7%9c%d7%a5] => חלץ
            [%d7%97%d7%9e%d7%90%d7%9d] => חמאם
            [%d7%97%d7%9e%d7%93] => חמד
            [%d7%97%d7%9e%d7%93%d7%99%d7%94] => חמדיה
            [%d7%97%d7%9e%d7%93%d7%aa] => חמדת
            [%d7%97%d7%9e%d7%a8%d7%94] => חמרה
            [%d7%97%d7%a0%d7%99%d7%90%d7%9c] => חניאל
            [%d7%97%d7%a0%d7%99%d7%aa%d7%94] => חניתה
            [%d7%97%d7%a0%d7%aa%d7%95%d7%9f] => חנתון
            [%d7%97%d7%a1%d7%a4%d7%99%d7%9f] => חספין
            [%d7%97%d7%a4%d7%a5-%d7%97%d7%99%d7%99%d7%9d] => חפץ חיים
            [%d7%97%d7%a4%d7%a6%d7%99-%d7%91%d7%94-%d7%97%d7%a4%d7%a6%d7%99-%d7%91%d7%94] => חפצי-בה - חפצי בה
            [%d7%97%d7%a6%d7%91] => חצב
            [%d7%97%d7%a6%d7%91%d7%94] => חצבה
            [%d7%97%d7%a6%d7%95%d7%a8-%d7%94%d7%92%d7%9c%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%aa] => חצור הגלילית
            [%d7%97%d7%a6%d7%95%d7%a8-%d7%90%d7%a9%d7%93%d7%95%d7%93-%d7%97%d7%a6%d7%95%d7%a8-%d7%90%d7%a9%d7%93%d7%95%d7%93] => חצור-אשדוד - חצור אשדוד
            [%d7%97%d7%a6%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%99%d7%a1%d7%a3] => חצרות יסף
            [%d7%97%d7%a6%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%9b%d7%97] => חצרות כ"ח
            [%d7%97%d7%a6%d7%a8%d7%99%d7%9d] => חצרים
            [%d7%97%d7%a8%d7%91-%d7%9c%d7%90%d7%aa] => חרב לאת
            [%d7%97%d7%a8%d7%95%d7%a6%d7%99%d7%9d] => חרוצים
            [%d7%97%d7%a8%d7%99%d7%a9] => חריש
            [%d7%97%d7%a8%d7%9e%d7%a9] => חרמש
            [%d7%97%d7%a8%d7%a9%d7%99%d7%9d] => חרשים
            [%d7%97%d7%a9%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%90%d7%99%d7%9d] => חשמונאים
            [%d7%98%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%94] => טבריה
            [%d7%98%d7%95%d7%91%d7%90-%d7%96%d7%a0%d7%92%d7%a8%d7%99%d7%94] => טובא-זנגריה
            [%d7%98%d7%95%d7%a8%d7%a2%d7%90%d7%9f] => טורעאן
            [%d7%98%d7%99%d7%99%d7%91%d7%94] => טייבה
            [%d7%98%d7%99%d7%99%d7%91%d7%94-2] => טייבה
            [%d7%98%d7%99%d7%a8%d7%94] => טירה
            [%d7%98%d7%99%d7%a8%d7%aa-%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%94] => טירת יהודה
            [%d7%98%d7%99%d7%a8%d7%aa-%d7%9b%d7%a8%d7%9e%d7%9c] => טירת כרמל
            [%d7%98%d7%99%d7%a8%d7%aa-%d7%a6%d7%91%d7%99] => טירת צבי
            [%d7%98%d7%9c-%d7%a9%d7%97%d7%a8] => טל שחר
            [%d7%98%d7%9c-%d7%90%d7%9c-%d7%98%d7%9c-%d7%90%d7%9c] => טל-אל - טל אל
            [%d7%98%d7%9c%d7%9c%d7%99%d7%9d] => טללים
            [%d7%98%d7%9c%d7%9e%d7%95%d7%9f] => טלמון
            [%d7%98%d7%9e%d7%a8%d7%94] => טמרה
            [%d7%98%d7%9e%d7%a8%d7%94-2] => טמרה
            [%d7%98%d7%a0%d7%90-%d7%a2%d7%95%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%9d] => טנא עומרים
            [%d7%98%d7%a4%d7%97%d7%95%d7%aa] => טפחות
            [%d7%99%d7%90%d7%a0%d7%95%d7%97-%d7%92%d7%aa] => יאנוח ג'ת
            [%d7%99%d7%91%d7%95%d7%9c] => יבול
            [%d7%99%d7%91%d7%a0%d7%90%d7%9c] => יבנאל
            [%d7%99%d7%91%d7%a0%d7%94] => יבנה
            [%d7%99%d7%92%d7%95%d7%a8] => יגור
            [%d7%99%d7%92%d7%9c] => יגל
            [%d7%99%d7%93-%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%9e%d7%99%d7%9f] => יד בנימין
            [%d7%99%d7%93-%d7%94%d7%a9%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94] => יד השמונה
            [%d7%99%d7%93-%d7%97%d7%a0%d7%94] => יד חנה
            [%d7%99%d7%93-%d7%9e%d7%a8%d7%93%d7%9b%d7%99] => יד מרדכי
            [%d7%99%d7%93-%d7%a0%d7%aa%d7%9f] => יד נתן
            [%d7%99%d7%93-%d7%a8%d7%9e%d7%91%d7%9d] => יד רמב"ם
            [%d7%99%d7%93%d7%99%d7%93%d7%94] => ידידה
            [%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93-%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%a1%d7%95%d7%9f] => יהוד-מונוסון
            [%d7%99%d7%94%d7%9c] => יהל
            [%d7%99%d7%95%d7%91%d7%9c] => יובל
            [%d7%99%d7%95%d7%91%d7%9c%d7%99%d7%9d] => יובלים
            [%d7%99%d7%95%d7%93%d7%a4%d7%aa] => יודפת
            [%d7%99%d7%95%d7%98%d7%91%d7%aa%d7%94] => יוטבתה
            [%d7%99%d7%95%d7%a0%d7%aa%d7%9f] => יונתן
            [%d7%99%d7%95%d7%a7%d7%a0%d7%a2%d7%9d] => יוקנעם
            [%d7%99%d7%95%d7%a7%d7%a0%d7%a2%d7%9d-%d7%a2%d7%9c%d7%99%d7%aa] => יוקנעם עלית
            [%d7%99%d7%95%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%99%d7%94] => יושיביה
            [%d7%99%d7%96%d7%a8%d7%a2%d7%90%d7%9c] => יזרעאל
            [%d7%99%d7%97%d7%99%d7%a2%d7%9d] => יחיעם
            [%d7%99%d7%99%d7%98%d7%91] => ייט"ב
            [%d7%99%d7%9b%d7%99%d7%a0%d7%99] => יכיני
            [%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%91] => ינוב
            [%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%9f] => ינון
            [%d7%99%d7%a1%d7%95%d7%93-%d7%94%d7%9e%d7%a2%d7%9c%d7%94] => יסוד המעלה
            [%d7%99%d7%a1%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa] => יסודות
            [%d7%99%d7%a1%d7%a2%d7%95%d7%a8] => יסעור
            [%d7%99%d7%a2%d7%93] => יעד
            [%d7%99%d7%a2%d7%9c] => יעל
            [%d7%99%d7%a2%d7%a3] => יעף
            [%d7%99%d7%a2%d7%a8%d7%94] => יערה
            [%d7%99%d7%a4%d7%99%d7%a2] => יפיע
            [%d7%99%d7%a4%d7%99%d7%aa] => יפית
            [%d7%99%d7%a4%d7%a2%d7%aa] => יפעת
            [%d7%99%d7%a4%d7%aa%d7%97] => יפתח
            [%d7%99%d7%a6%d7%94%d7%a8] => יצהר
            [%d7%99%d7%a6%d7%99%d7%a5] => יציץ
            [%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%9d] => יקום
            [%d7%99%d7%a7%d7%99%d7%a8] => יקיר
            [%d7%99%d7%a8%d7%90%d7%95%d7%9f] => יראון
            [%d7%99%d7%a8%d7%93%d7%a0%d7%94] => ירדנה
            [%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%97%d7%9d] => ירוחם
            [%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a9%d7%9c%d7%99%d7%9d] => ירושלים
            [%d7%99%d7%a8%d7%97%d7%99%d7%91] => ירחיב
            [%d7%99%d7%a8%d7%9b%d7%90] => ירכא
            [%d7%99%d7%a8%d7%a7%d7%95%d7%a0%d7%94] => ירקונה
            [%d7%99%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%aa-%d7%9b%d7%a8%d7%9d-%d7%91%d7%99%d7%91%d7%a0%d7%94] => ישיבת כרם ביבנה
            [%d7%99%d7%a9%d7%a2] => ישע
            [%d7%99%d7%a9%d7%a2%d7%99] => ישעי
            [%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%a9] => ישרש
            [%d7%99%d7%aa%d7%93] => יתד
            [%d7%99%d7%aa%d7%99%d7%a8] => יתיר
            [%d7%9b%d7%90%d7%91%d7%95%d7%9c] => כאבול
            [%d7%9b%d7%90%d7%95%d7%9b%d7%91-%d7%90%d7%91%d7%95-%d7%90%d7%9c-%d7%94%d7%99%d7%92%d7%90] => כאוכב אבו אל היג'א
            [%d7%9b%d7%91%d7%a8%d7%99] => כברי
            [%d7%9b%d7%93%d7%95%d7%a8%d7%99] => כדורי
            [%d7%9b%d7%93%d7%99%d7%aa%d7%94] => כדיתה
            [%d7%9b%d7%95%d7%9b%d7%91-%d7%94%d7%a9%d7%97%d7%a8] => כוכב השחר
            [%d7%9b%d7%95%d7%9b%d7%91-%d7%99%d7%90%d7%99%d7%a8] => כוכב יאיר
            [%d7%9b%d7%95%d7%9b%d7%91-%d7%99%d7%a2%d7%a7%d7%91] => כוכב יעקב
            [%d7%9b%d7%95%d7%9b%d7%91-%d7%9e%d7%99%d7%9b%d7%90%d7%9c] => כוכב מיכאל
            [%d7%9b%d7%95%d7%a8%d7%96%d7%99%d7%9d] => כורזים
            [%d7%9b%d7%97%d7%9c] => כחל
            [%d7%9b%d7%97%d7%9c-2] => כחל
            [%d7%9b%d7%99%d7%a1%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%9d] => כיסופים
            [%d7%9b%d7%99%d7%a1%d7%a8%d7%90-%d7%a1%d7%95%d7%9e%d7%99%d7%a2] => כיסרא סומיע
            [%d7%9b%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%a8] => כישור
            [%d7%9b%d7%9c%d7%99%d7%9c] => כליל
            [%d7%9b%d7%9c%d7%a0%d7%99%d7%aa] => כלנית
            [%d7%9b%d7%9e%d7%90%d7%a0%d7%94] => כמאנה
            [%d7%9b%d7%9e%d7%94%d7%99%d7%9f] => כמהין
            [%d7%9b%d7%9e%d7%95%d7%9f] => כמון
            [%d7%9b%d7%a0%d7%95%d7%aa] => כנות
            [%d7%9b%d7%a0%d7%a3] => כנף
            [%d7%9b%d7%a0%d7%a8%d7%aa] => כנרת
            [%d7%9b%d7%a0%d7%a8%d7%aa-2] => כנרת
            [%d7%9b%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%94] => כסיפה
            [%d7%9b%d7%a1%d7%9c%d7%95%d7%9f] => כסלון
            [%d7%9b%d7%a2%d7%91%d7%99%d7%94-%d7%98%d7%91%d7%90%d7%a9-%d7%97%d7%92%d7%90%d7%92%d7%a8%d7%94-%d7%9b%d7%a2%d7%91%d7%99%d7%94-%d7%98%d7%91%d7%90%d7%a9-%d7%97%d7%92%d7%90%d7%92%d7%a8] => כעביה-טבאש-חג'אג'רה - כעביה טבאש חג'אג'ר
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%90%d7%91%d7%99%d7%91] => כפר אביב
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%90%d7%93%d7%95%d7%9e%d7%99%d7%9d] => כפר אדומים
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%94] => כפר אוריה
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%90%d7%97%d7%99%d7%9d] => כפר אחים
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%91%d7%99%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%a7] => כפר ביאליק
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%91%d7%99%d7%9c%d7%95] => כפר ביל"ו
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%9d] => כפר בלום
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%91%d7%9f-%d7%a0%d7%95%d7%9f] => כפר בן נון
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%91%d7%a8%d7%90] => כפר ברא
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%91%d7%a8%d7%95%d7%9a] => כפר ברוך
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%92%d7%93%d7%a2%d7%95%d7%9f] => כפר גדעון
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%92%d7%9c%d7%99%d7%9d] => כפר גלים
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%92%d7%9c%d7%99%d7%a7%d7%a1%d7%95%d7%9f] => כפר גליקסון
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%92%d7%9c%d7%a2%d7%93%d7%99] => כפר גלעדי
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%93%d7%a0%d7%99%d7%90%d7%9c] => כפר דניאל
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%94%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%a0%d7%99%d7%9d] => כפר האורנים
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%94%d7%97%d7%95%d7%a8%d7%a9] => כפר החורש
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%94%d7%9e%d7%9b%d7%91%d7%99] => כפר המכבי
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%94%d7%a0%d7%92%d7%99%d7%93] => כפר הנגיד
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%94%d7%a0%d7%95%d7%a2%d7%a8-%d7%94%d7%93%d7%aa%d7%99] => כפר הנוער הדתי
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%94%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%90] => כפר הנשיא
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%94%d7%a1] => כפר הס
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%94%d7%a8%d7%90%d7%94] => כפר הרא"ה
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%94%d7%a8%d7%99%d7%a3] => כפר הרי"ף
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%95%d7%99%d7%aa%d7%a7%d7%99%d7%9f] => כפר ויתקין
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%95%d7%a8%d7%91%d7%95%d7%a8%d7%92] => כפר ורבורג
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%95%d7%a8%d7%93%d7%99%d7%9d] => כפר ורדים
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%96%d7%95%d7%94%d7%a8%d7%99%d7%9d] => כפר זוהרים
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%96%d7%99%d7%aa%d7%99%d7%9d] => כפר זיתים
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%97%d7%91%d7%93] => כפר חב"ד
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%97%d7%95%d7%a9%d7%9f-%d7%a1%d7%a4%d7%a1%d7%95%d7%a4%d7%94] => כפר חושן - ספסופה
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%97%d7%99%d7%98%d7%99%d7%9d] => כפר חיטים
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%97%d7%99%d7%99%d7%9d] => כפר חיים
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%97%d7%a0%d7%a0%d7%99%d7%94] => כפר חנניה
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%97%d7%a1%d7%99%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%90] => כפר חסידים א'
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%97%d7%a1%d7%99%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%91] => כפר חסידים ב'
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%97%d7%a8%d7%95%d7%91] => כפר חרוב
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%98%d7%a8%d7%95%d7%9e%d7%9f] => כפר טרומן
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%99%d7%90%d7%a1%d7%99%d7%a3] => כפר יאסיף
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%99%d7%93%d7%99%d7%93%d7%99%d7%94] => כפר ידידיה
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%99%d7%94%d7%95%d7%a9%d7%a2] => כפר יהושע
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%99%d7%95%d7%a0%d7%94] => כפר יונה
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%99%d7%97%d7%96%d7%a7%d7%90%d7%9c] => כפר יחזקאל
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%99%d7%a2%d7%91%d7%a5] => כפר יעבץ
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%9b%d7%9e%d7%90] => כפר כמא
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%9b%d7%a0%d7%90] => כפר כנא
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%a9] => כפר מונש
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%9e%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%9f] => כפר מימון
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%9e%d7%9c%d7%9c] => כפר מל"ל
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%9e%d7%a0%d7%93%d7%90] => כפר מנדא
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%9e%d7%a0%d7%97%d7%9d] => כפר מנחם
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%9e%d7%a1%d7%a8%d7%99%d7%a7] => כפר מסריק
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%9e%d7%a2%d7%a9] => כפר מעש
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%9e%d7%a6%d7%a8-%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%9e%d7%99%d7%a1%d7%a8] => כפר מצר - כפר מיסר
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%9e%d7%a8%d7%93%d7%9b%d7%99] => כפר מרדכי
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%a0%d7%98%d7%a8] => כפר נטר
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%a1%d7%90%d7%9c%d7%93] => כפר סאלד
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%a1%d7%91%d7%90] => כפר סבא
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%a1%d7%99%d7%9c%d7%91%d7%a8] => כפר סילבר
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%a1%d7%99%d7%a8%d7%a7%d7%99%d7%9f] => כפר סירקין
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%a2%d7%91%d7%95%d7%93%d7%94-%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%94-%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%a2%d7%91%d7%95%d7%93%d7%94] => כפר עבודה - פוריה כפר עבודה
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%a2%d7%96%d7%94] => כפר עזה
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%a2%d7%a6%d7%99%d7%95%d7%9f] => כפר עציון
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%a4%d7%99%d7%a0%d7%a1] => כפר פינס
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%a7%d7%90%d7%a1%d7%9d] => כפר קאסם
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%a7%d7%99%d7%a9] => כפר קיש
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%a7%d7%a8%d7%a2] => כפר קרע
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%a8%d7%90%d7%a9-%d7%94%d7%a0%d7%a7%d7%a8%d7%94] => כפר ראש הנקרה
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%a8%d7%95%d7%96%d7%a0%d7%95%d7%90%d7%9c%d7%93] => כפר רוזנואלד
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%a8%d7%95%d7%97-%d7%9e%d7%93%d7%91%d7%a8] => כפר רוח מדבר
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%a8%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%9f] => כפר רופין
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%a8%d7%95%d7%aa] => כפר רות
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%a9%d7%9e%d7%90%d7%99] => כפר שמאי
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%a9%d7%9e%d7%95%d7%90%d7%9c] => כפר שמואל
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%a9%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%94%d7%95] => כפר שמריהו
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%aa%d7%91%d7%95%d7%a8] => כפר תבור
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%aa%d7%a4%d7%95%d7%97] => כפר תפוח
            [%d7%9b%d7%a8%d7%99-%d7%93%d7%a9%d7%90] => כרי דשא
            [%d7%9b%d7%a8%d7%9b%d7%95%d7%9d] => כרכום
            [%d7%9b%d7%a8%d7%9d-%d7%91%d7%9f-%d7%96%d7%9e%d7%a8%d7%94] => כרם בן זמרה
            [%d7%9b%d7%a8%d7%9d-%d7%91%d7%9f-%d7%a9%d7%9e%d7%9f] => כרם בן שמן
            [%d7%9b%d7%a8%d7%9d-%d7%9e%d7%94%d7%a8%d7%9c] => כרם מהר"ל
            [%d7%9b%d7%a8%d7%9d-%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%9d] => כרם שלום
            [%d7%9b%d7%a8%d7%9e%d7%99-%d7%99%d7%95%d7%a1%d7%a3] => כרמי יוסף
            [%d7%9b%d7%a8%d7%9e%d7%99-%d7%a6%d7%95%d7%a8] => כרמי צור
            [%d7%9b%d7%a8%d7%9e%d7%99%d7%90%d7%9c] => כרמיאל
            [%d7%9b%d7%a8%d7%9e%d7%99%d7%94] => כרמיה
            [%d7%9b%d7%a8%d7%9e%d7%99%d7%9d] => כרמים
            [%d7%9b%d7%a8%d7%9e%d7%9c] => כרמל
            [%d7%9c%d7%91%d7%95%d7%9f] => לבון
            [%d7%9c%d7%91%d7%99%d7%90] => לביא
            [%d7%9c%d7%94%d7%91] => להב
            [%d7%9c%d7%94%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%91%d7%a9%d7%9f] => להבות הבשן
            [%d7%9c%d7%94%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%97%d7%91%d7%99%d7%91%d7%94] => להבות חביבה
            [%d7%9c%d7%94%d7%91%d7%99%d7%9d] => להבים
            [%d7%9c%d7%95%d7%93] => לוד
            [%d7%9c%d7%95%d7%96%d7%99%d7%aa] => לוזית
            [%d7%9c%d7%95%d7%97%d7%9e%d7%99-%d7%94%d7%92%d7%99%d7%98%d7%90%d7%95%d7%aa] => לוחמי הגיטאות
            [%d7%9c%d7%95%d7%98%d7%9d] => לוטם
            [%d7%9c%d7%95%d7%98%d7%9f] => לוטן
            [%d7%9c%d7%99%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%9d] => ליבנים
            [%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%9f] => לימן
            [%d7%9c%d7%9b%d7%99%d7%a9] => לכיש
            [%d7%9c%d7%a4%d7%99%d7%93] => לפיד
            [%d7%9c%d7%a4%d7%99%d7%93%d7%95%d7%aa] => לפידות
            [%d7%9c%d7%a7%d7%99%d7%94] => לקיה
            [%d7%9e%d7%90%d7%95%d7%a8] => מאור
            [%d7%9e%d7%90%d7%99%d7%a8-%d7%a9%d7%a4%d7%99%d7%94-%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%94%d7%a0%d7%95%d7%a2%d7%a8-%d7%9e%d7%90%d7%99%d7%a8-%d7%a9%d7%a4%d7%99%d7%94] => מאיר שפיה - כפר הנוער מאיר שפיה
            [%d7%9e%d7%91%d7%95%d7%90-%d7%91%d7%99%d7%aa%d7%a8] => מבוא ביתר
            [%d7%9e%d7%91%d7%95%d7%90-%d7%93%d7%95%d7%aa%d7%9f] => מבוא דותן
            [%d7%9e%d7%91%d7%95%d7%90-%d7%97%d7%95%d7%a8%d7%95%d7%9f] => מבוא חורון
            [%d7%9e%d7%91%d7%95%d7%90-%d7%97%d7%9e%d7%94] => מבוא חמה
            [%d7%9e%d7%91%d7%95%d7%90-%d7%9e%d7%95%d7%93%d7%99%d7%a2%d7%99%d7%9d] => מבוא מודיעים
            [%d7%9e%d7%91%d7%95%d7%90%d7%95%d7%aa-%d7%99%d7%9d] => מבואות ים
            [%d7%9e%d7%91%d7%95%d7%a2%d7%99%d7%9d] => מבועים
            [%d7%9e%d7%91%d7%98%d7%97%d7%99%d7%9d] => מבטחים
            [%d7%9e%d7%91%d7%a7%d7%99%d7%a2%d7%99%d7%9d] => מבקיעים
            [%d7%9e%d7%91%d7%a9%d7%a8%d7%aa-%d7%a6%d7%99%d7%95%d7%9f] => מבשרת ציון
            [%d7%9e%d7%92%d7%93-%d7%90%d7%9c-%d7%9b%d7%a8%d7%95%d7%9d] => מג'ד אל-כרום
            [%d7%9e%d7%92%d7%93%d7%9c-%d7%a9%d7%9e%d7%a1-%d7%9e%d7%92%d7%93%d7%9c-%d7%90-%d7%a9%d7%9e%d7%a1] => מג'דל שמס - מג'דל א-שמס
            [%d7%9e%d7%92%d7%90%d7%a8-%d7%9e%d7%a2%d7%90%d7%a8] => מגאר - מע'אר
            [%d7%9e%d7%92%d7%93%d7%99%d7%9d] => מגדים
            [%d7%9e%d7%92%d7%93%d7%9c] => מגדל
            [%d7%9e%d7%92%d7%93%d7%9c-%d7%94%d7%a2%d7%9e%d7%a7] => מגדל העמק
            [%d7%9e%d7%92%d7%93%d7%9c-%d7%a2%d7%95%d7%96] => מגדל עוז
            [%d7%9e%d7%92%d7%93%d7%9c%d7%99%d7%9d] => מגדלים
            [%d7%9e%d7%92%d7%99%d7%93%d7%95] => מגידו
            [%d7%9e%d7%92%d7%9c] => מגל
            [%d7%9e%d7%92%d7%9f] => מגן
            [%d7%9e%d7%92%d7%9f-%d7%a9%d7%90%d7%95%d7%9c] => מגן שאול
            [%d7%9e%d7%92%d7%a9%d7%99%d7%9e%d7%99%d7%9d] => מגשימים
            [%d7%9e%d7%93%d7%a8%d7%9a-%d7%a2%d7%95%d7%96] => מדרך עוז
            [%d7%9e%d7%93%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%91%d7%9f-%d7%92%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%95%d7%9f] => מדרשת בן גוריון
            [%d7%9e%d7%95%d7%93%d7%99%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%9e%d7%9b%d7%91%d7%99%d7%9d-%d7%a8%d7%a2%d7%95%d7%aa] => מודיעין מכבים רעות
            [%d7%9e%d7%95%d7%93%d7%99%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%a2%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%aa] => מודיעין עילית
            [%d7%9e%d7%95%d7%9c%d7%93%d7%94] => מולדה
            [%d7%9e%d7%95%d7%9c%d7%93%d7%aa] => מולדת
            [%d7%9e%d7%95%d7%a6%d7%90-%d7%a2%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%aa] => מוצא עילית
            [%d7%9e%d7%95%d7%a7%d7%99%d7%91%d7%9c%d7%94] => מוקיבלה
            [%d7%9e%d7%95%d7%a8%d7%9f] => מורן
            [%d7%9e%d7%95%d7%a8%d7%a9%d7%aa] => מורשת
            [%d7%9e%d7%96%d7%95%d7%a8] => מזור
            [%d7%9e%d7%96%d7%9b%d7%a8%d7%aa-%d7%91%d7%aa%d7%99%d7%94] => מזכרת בתיה
            [%d7%9e%d7%96%d7%a8%d7%a2] => מזרע
            [%d7%9e%d7%96%d7%a8%d7%a2%d7%94] => מזרעה
            [%d7%9e%d7%97%d7%95%d7%9c%d7%94] => מחולה
            [%d7%9e%d7%97%d7%a0%d7%94-%d7%97%d7%a1%d7%94] => מחנה חסה
            [%d7%9e%d7%97%d7%a0%d7%94-%d7%99%d7%95%d7%9b%d7%91%d7%93] => מחנה יוכבד
            [%d7%9e%d7%97%d7%a0%d7%94-%d7%99%d7%aa%d7%99%d7%a8] => מחנה יתיר
            [%d7%9e%d7%97%d7%a0%d7%94-%d7%aa%d7%9c-%d7%a0%d7%95%d7%a3] => מחנה תל נוף
            [%d7%9e%d7%97%d7%a0%d7%99%d7%99%d7%9d] => מחניים
            [%d7%9e%d7%97%d7%a1%d7%99%d7%94] => מחסיה
            [%d7%9e%d7%98%d7%95%d7%9c%d7%94] => מטולה
            [%d7%9e%d7%98%d7%a2] => מטע
            [%d7%9e%d7%99-%d7%a2%d7%9e%d7%99] => מי עמי
            [%d7%9e%d7%99%d7%98%d7%91] => מיטב
            [%d7%9e%d7%99%d7%99%d7%a1%d7%a8] => מייסר
            [%d7%9e%d7%99%d7%a6%d7%a8] => מיצר
            [%d7%9e%d7%99%d7%a8%d7%91] => מירב
            [%d7%9e%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%9f] => מירון
            [%d7%9e%d7%99%d7%a9%d7%a8] => מישר
            [%d7%9e%d7%99%d7%aa%d7%a8] => מיתר
            [%d7%9e%d7%9b%d7%95%d7%a8%d7%94] => מכורה
            [%d7%9e%d7%9b%d7%97%d7%95%d7%9c] => מכחול
            [%d7%9e%d7%9b%d7%9e%d7%95%d7%a8%d7%aa] => מכמורת
            [%d7%9e%d7%9b%d7%9e%d7%a0%d7%99%d7%9d] => מכמנים
            [%d7%9e%d7%9c%d7%90%d7%94] => מלאה
            [%d7%9e%d7%9c%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%aa] => מלילות
            [%d7%9e%d7%9c%d7%9b%d7%99%d7%94] => מלכיה
            [%d7%9e%d7%9c%d7%9b%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%a2] => מלכישוע
            [%d7%9e%d7%a0%d7%95%d7%97%d7%94] => מנוחה
            [%d7%9e%d7%a0%d7%95%d7%a3] => מנוף
            [%d7%9e%d7%a0%d7%95%d7%aa] => מנות
            [%d7%9e%d7%a0%d7%97%d7%9e%d7%99%d7%94] => מנחמיה
            [%d7%9e%d7%a0%d7%a8%d7%94] => מנרה
            [%d7%9e%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%99%d7%aa-%d7%90-%d7%96%d7%91%d7%93%d7%94] => מנשיית א זבדה
            [%d7%9e%d7%a1%d7%93] => מסד
            [%d7%9e%d7%a1%d7%93%d7%94] => מסדה
            [%d7%9e%d7%a1%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%aa] => מסילות
            [%d7%9e%d7%a1%d7%99%d7%9c%d7%aa-%d7%a6%d7%99%d7%95%d7%9f] => מסילת ציון
            [%d7%9e%d7%a1%d7%9c%d7%95%d7%9c] => מסלול
            [%d7%9e%d7%a1%d7%a2%d7%93%d7%94] => מסעדה
            [%d7%9e%d7%a1%d7%a2%d7%95%d7%93%d7%99%d7%9f-%d7%90%d7%9c-%d7%a2%d7%96%d7%90%d7%96%d7%9e%d7%94] => מסעודין אל-עזאזמה
            [%d7%9e%d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%95%d7%aa] => מעברות
            [%d7%9e%d7%a2%d7%92%d7%9c%d7%99%d7%9d] => מעגלים
            [%d7%9e%d7%a2%d7%92%d7%9f] => מעגן
            [%d7%9e%d7%a2%d7%92%d7%9f-%d7%9e%d7%99%d7%9b%d7%90%d7%9c] => מעגן מיכאל
            [%d7%9e%d7%a2%d7%95%d7%96-%d7%97%d7%99%d7%99%d7%9d] => מעוז חיים
            [%d7%9e%d7%a2%d7%95%d7%9f] => מעון
            [%d7%9e%d7%a2%d7%95%d7%a0%d7%94] => מעונה
            [%d7%9e%d7%a2%d7%99%d7%99%d7%9f-%d7%91%d7%a8%d7%95%d7%9a] => מעיין ברוך
            [%d7%9e%d7%a2%d7%99%d7%99%d7%9f-%d7%a6%d7%91%d7%99] => מעיין צבי
            [%d7%9e%d7%a2%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%90] => מעיליא
            [%d7%9e%d7%a2%d7%9c%d7%94-%d7%90%d7%93%d7%95%d7%9e%d7%99%d7%9d] => מעלה אדומים
            [%d7%9e%d7%a2%d7%9c%d7%94-%d7%90%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%9d] => מעלה אפרים
            [%d7%9e%d7%a2%d7%9c%d7%94-%d7%92%d7%9c%d7%91%d7%95%d7%a2] => מעלה גלבוע
            [%d7%9e%d7%a2%d7%9c%d7%94-%d7%92%d7%9e%d7%9c%d7%90] => מעלה גמלא
            [%d7%9e%d7%a2%d7%9c%d7%94-%d7%94%d7%97%d7%9e%d7%99%d7%a9%d7%94] => מעלה החמישה
            [%d7%9e%d7%a2%d7%9c%d7%94-%d7%9c%d7%91%d7%95%d7%a0%d7%94] => מעלה לבונה
            [%d7%9e%d7%a2%d7%9c%d7%94-%d7%9e%d7%9b%d7%9e%d7%a9] => מעלה מכמש
            [%d7%9e%d7%a2%d7%9c%d7%94-%d7%a2%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%9f] => מעלה עירון
            [%d7%9e%d7%a2%d7%9c%d7%94-%d7%a2%d7%9e%d7%95%d7%a1] => מעלה עמוס
            [%d7%9e%d7%a2%d7%9c%d7%94-%d7%a6%d7%91%d7%99%d7%94] => מעלה צביה
            [%d7%9e%d7%a2%d7%9c%d7%94-%d7%a9%d7%95%d7%9e%d7%a8%d7%95%d7%9f] => מעלה שומרון
            [%d7%9e%d7%a2%d7%9c%d7%95%d7%aa-%d7%aa%d7%a8%d7%a9%d7%99%d7%97%d7%90] => מעלות תרשיחא
            [%d7%9e%d7%a2%d7%a0%d7%99%d7%aa] => מענית
            [%d7%9e%d7%a4%d7%9c%d7%a1%d7%99%d7%9d] => מפלסים
            [%d7%9e%d7%a6%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%94] => מצדות יהודה
            [%d7%9e%d7%a6%d7%95%d7%91%d7%94] => מצובה
            [%d7%9e%d7%a6%d7%9c%d7%99%d7%97] => מצליח
            [%d7%9e%d7%a6%d7%a4%d7%94] => מצפה
            [%d7%9e%d7%a6%d7%a4%d7%94-%d7%90%d7%91%d7%99%d7%91] => מצפה אבי"ב
            [%d7%9e%d7%a6%d7%a4%d7%94-%d7%90%d7%99%d7%9c%d7%9f] => מצפה אילן
            [%d7%9e%d7%a6%d7%a4%d7%94-%d7%99%d7%a8%d7%99%d7%97%d7%95] => מצפה יריחו
            [%d7%9e%d7%a6%d7%a4%d7%94-%d7%a0%d7%98%d7%95%d7%a4%d7%94] => מצפה נטופה
            [%d7%9e%d7%a6%d7%a4%d7%94-%d7%a8%d7%9e%d7%95%d7%9f] => מצפה רמון
            [%d7%9e%d7%a6%d7%a4%d7%94-%d7%a9%d7%9c%d7%9d] => מצפה שלם
            [%d7%9e%d7%a6%d7%a8] => מצר
            [%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c] => מקווה ישראל
            [%d7%9e%d7%a8%d7%92%d7%9c%d7%99%d7%95%d7%aa] => מרגליות
            [%d7%9e%d7%a8%d7%95%d7%9d-%d7%92%d7%95%d7%9c%d7%9f] => מרום גולן
            [%d7%9e%d7%a8%d7%97%d7%91-%d7%a2%d7%9d] => מרחב עם
            [%d7%9e%d7%a8%d7%97%d7%91%d7%99%d7%94] => מרחביה
            [%d7%9e%d7%a8%d7%97%d7%91%d7%99%d7%94-2] => מרחביה
            [%d7%9e%d7%a8%d7%9b%d7%96-%d7%a9%d7%a4%d7%99%d7%a8%d7%90] => מרכז שפירא
            [%d7%9e%d7%a9%d7%90%d7%91%d7%99-%d7%a9%d7%93%d7%94] => משאבי שדה
            [%d7%9e%d7%a9%d7%92%d7%91-%d7%93%d7%91] => משגב דב
            [%d7%9e%d7%a9%d7%92%d7%91-%d7%a2%d7%9d] => משגב עם
            [%d7%9e%d7%a9%d7%94%d7%93] => משהד
            [%d7%9e%d7%a9%d7%95%d7%90%d7%94] => משואה
            [%d7%9e%d7%a9%d7%95%d7%90%d7%95%d7%aa-%d7%99%d7%a6%d7%97%d7%a7] => משואות יצחק
            [%d7%9e%d7%a9%d7%9b%d7%99%d7%95%d7%aa] => משכיות
            [%d7%9e%d7%a9%d7%9e%d7%a8-%d7%90%d7%99%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%9f] => משמר איילון
            [%d7%9e%d7%a9%d7%9e%d7%a8-%d7%93%d7%95%d7%93] => משמר דוד
            [%d7%9e%d7%a9%d7%9e%d7%a8-%d7%94%d7%99%d7%a8%d7%93%d7%9f] => משמר הירדן
            [%d7%9e%d7%a9%d7%9e%d7%a8-%d7%94%d7%a0%d7%92%d7%91] => משמר הנגב
            [%d7%9e%d7%a9%d7%9e%d7%a8-%d7%94%d7%a2%d7%9e%d7%a7] => משמר העמק
            [%d7%9e%d7%a9%d7%9e%d7%a8-%d7%94%d7%a9%d7%91%d7%a2%d7%94] => משמר השבעה
            [%d7%9e%d7%a9%d7%9e%d7%a8-%d7%94%d7%a9%d7%a8%d7%95%d7%9f] => משמר השרון
            [%d7%9e%d7%a9%d7%9e%d7%a8%d7%95%d7%aa] => משמרות
            [%d7%9e%d7%a9%d7%9e%d7%a8%d7%aa] => משמרת
            [%d7%9e%d7%a9%d7%a2%d7%9f] => משען
            [%d7%9e%d7%aa%d7%9f] => מתן
            [%d7%9e%d7%aa%d7%aa] => מתת
            [%d7%9e%d7%aa%d7%aa%d7%99%d7%94%d7%95] => מתתיהו
            [%d7%a0%d7%90%d7%95%d7%aa-%d7%92%d7%95%d7%9c%d7%9f] => נאות גולן
            [%d7%a0%d7%90%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%9b%d7%99%d7%9b%d7%a8] => נאות הכיכר
            [%d7%a0%d7%90%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%a8%d7%93%d7%9b%d7%99] => נאות מרדכי
            [%d7%a0%d7%90%d7%95%d7%aa-%d7%a1%d7%9e%d7%93%d7%a8] => נאות סמדר
            [%d7%a0%d7%90%d7%a2%d7%95%d7%a8%d7%94] => נאעורה
            [%d7%a0%d7%91%d7%98%d7%99%d7%9d] => נבטים
            [%d7%a0%d7%92%d7%91%d7%94] => נגבה
            [%d7%a0%d7%92%d7%95%d7%94%d7%95%d7%aa] => נגוהות
            [%d7%a0%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%94] => נהורה
            [%d7%a0%d7%94%d7%9c%d7%9c] => נהלל
            [%d7%a0%d7%94%d7%a8%d7%99%d7%94] => נהריה
            [%d7%a0%d7%95%d7%91] => נוב
            [%d7%a0%d7%95%d7%92%d7%94] => נוגה
            [%d7%a0%d7%95%d7%95%d7%94] => נווה
            [%d7%a0%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%90%d7%91%d7%95%d7%aa] => נווה אבות
            [%d7%a0%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%90%d7%95%d7%a8] => נווה אור
            [%d7%a0%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%90%d7%98%d7%99%d7%91] => נווה אטי"ב
            [%d7%a0%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%90%d7%99%d7%9c%d7%9f] => נווה אילן
            [%d7%a0%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%90%d7%99%d7%aa%d7%9f] => נווה איתן
            [%d7%a0%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%93%d7%a0%d7%99%d7%90%d7%9c] => נווה דניאל
            [%d7%a0%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%96%d7%95%d7%94%d7%a8] => נווה זוהר
            [%d7%a0%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%96%d7%99%d7%95] => נווה זיו
            [%d7%a0%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%97%d7%a8%d7%99%d7%a3] => נווה חריף
            [%d7%a0%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%99%d7%9d] => נווה ים
            [%d7%a0%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%99%d7%9e%d7%99%d7%9f] => נווה ימין
            [%d7%a0%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%99%d7%a8%d7%a7] => נווה ירק
            [%d7%a0%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%9e%d7%91%d7%98%d7%97] => נווה מבטח
            [%d7%a0%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%9e%d7%99%d7%9b%d7%90%d7%9c] => נווה מיכאל
            [%d7%a0%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%9d] => נווה שלום
            [%d7%a0%d7%95%d7%a2%d7%9d] => נועם
            [%d7%a0%d7%95%d7%a3-%d7%90%d7%99%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%9f] => נוף איילון
            [%d7%a0%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%9d] => נופים
            [%d7%a0%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%aa] => נופית
            [%d7%a0%d7%95%d7%a4%d7%9a] => נופך
            [%d7%a0%d7%95%d7%a7%d7%93%d7%99%d7%9d] => נוקדים
            [%d7%a0%d7%95%d7%a8%d7%93%d7%99%d7%94] => נורדיה
            [%d7%a0%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%aa] => נורית
            [%d7%a0%d7%97%d7%95%d7%a9%d7%94] => נחושה
            [%d7%a0%d7%97%d7%9c-%d7%a2%d7%95%d7%96] => נחל עוז
            [%d7%a0%d7%97%d7%9c%d7%94] => נחלה
            [%d7%a0%d7%97%d7%9c%d7%99%d7%90%d7%9c] => נחליאל
            [%d7%a0%d7%97%d7%9c%d7%99%d7%9d] => נחלים
            [%d7%a0%d7%97%d7%9d] => נחם
            [%d7%a0%d7%97%d7%a3] => נחף
            [%d7%a0%d7%97%d7%a9%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%9d] => נחשולים
            [%d7%a0%d7%97%d7%a9%d7%95%d7%9f] => נחשון
            [%d7%a0%d7%97%d7%a9%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%9d] => נחשונים
            [%d7%a0%d7%98%d7%95%d7%a2%d7%94] => נטועה
            [%d7%a0%d7%98%d7%95%d7%a8] => נטור
            [%d7%a0%d7%98%d7%a2-%d7%9e%d7%a8%d7%a9%d7%9d] => נטע מרשם
            [%d7%a0%d7%98%d7%a2%d7%99%d7%9d] => נטעים
            [%d7%a0%d7%98%d7%a3] => נטף
            [%d7%a0%d7%99%d7%9c%d7%99] => ניל"י
            [%d7%a0%d7%99%d7%9f] => נין
            [%d7%a0%d7%99%d7%a6%d7%9f] => ניצן
            [%d7%a0%d7%99%d7%a6%d7%9f-%d7%91] => ניצן ב'
            [%d7%a0%d7%99%d7%a6%d7%a0%d7%94] => ניצנה
            [%d7%a0%d7%99%d7%a6%d7%a0%d7%99-%d7%a1%d7%99%d7%a0%d7%99-%d7%a7%d7%93%d7%a9-%d7%91%d7%a8%d7%a0%d7%a2] => ניצני סיני - קדש ברנע
            [%d7%a0%d7%99%d7%a6%d7%a0%d7%99-%d7%a2%d7%95%d7%96] => ניצני עוז
            [%d7%a0%d7%99%d7%a6%d7%a0%d7%99%d7%9d] => ניצנים
            [%d7%a0%d7%99%d7%a8-%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%94%d7%95] => ניר אליהו
            [%d7%a0%d7%99%d7%a8-%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%9d] => ניר בנים
            [%d7%a0%d7%99%d7%a8-%d7%92%d7%9c%d7%99%d7%9d] => ניר גלים
            [%d7%a0%d7%99%d7%a8-%d7%93%d7%95%d7%93] => ניר דוד
            [%d7%a0%d7%99%d7%a8-%d7%97%d7%9f] => ניר ח"ן
            [%d7%a0%d7%99%d7%a8-%d7%99%d7%a4%d7%94] => ניר יפה
            [%d7%a0%d7%99%d7%a8-%d7%99%d7%a6%d7%97%d7%a7] => ניר יצחק
            [%d7%a0%d7%99%d7%a8-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c] => ניר ישראל
            [%d7%a0%d7%99%d7%a8-%d7%9e%d7%a9%d7%94] => ניר משה
            [%d7%a0%d7%99%d7%a8-%d7%a2%d7%95%d7%96] => ניר עוז
            [%d7%a0%d7%99%d7%a8-%d7%a2%d7%9d-%d7%a0%d7%99%d7%a8%d7%a2%d7%9d] => ניר עם - נירעם
            [%d7%a0%d7%99%d7%a8-%d7%a2%d7%a6%d7%99%d7%95%d7%9f] => ניר עציון
            [%d7%a0%d7%99%d7%a8-%d7%a2%d7%a7%d7%99%d7%91%d7%90] => ניר עקיבא
            [%d7%a0%d7%99%d7%a8-%d7%a6%d7%91%d7%99] => ניר צבי
            [%d7%a0%d7%99%d7%a8%d7%99%d7%9d] => נירים
            [%d7%a0%d7%99%d7%a8%d7%99%d7%aa] => נירית
            [%d7%a0%d7%99%d7%a8%d7%9f] => נירן
            [%d7%a0%d7%a1-%d7%94%d7%a8%d7%99%d7%9d] => נס הרים
            [%d7%a0%d7%a1-%d7%a2%d7%9e%d7%99%d7%9d] => נס עמים
            [%d7%a0%d7%a1-%d7%a6%d7%99%d7%95%d7%a0%d7%94] => נס ציונה
            [%d7%a0%d7%a2%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d] => נעורים
            [%d7%a0%d7%a2%d7%9c%d7%94] => נעלה
            [%d7%a0%d7%a2%d7%9e%d7%94] => נעמ"ה
            [%d7%a0%d7%a2%d7%9f] => נען
            [%d7%a0%d7%a6%d7%90%d7%a6%d7%a8%d7%94] => נצאצרה
            [%d7%a0%d7%a6%d7%a8-%d7%97%d7%96%d7%a0%d7%99] => נצר חזני
            [%d7%a0%d7%a6%d7%a8-%d7%a1%d7%a8%d7%a0%d7%99] => נצר סרני
            [%d7%a0%d7%a6%d7%a8%d7%aa] => נצרת
            [%d7%a0%d7%a6%d7%a8%d7%aa-%d7%a2%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%aa] => נצרת עילית
            [%d7%a0%d7%a9%d7%a8] => נשר
            [%d7%a0%d7%aa%d7%99%d7%91-%d7%94%d7%92%d7%93%d7%95%d7%93] => נתיב הגדוד
            [%d7%a0%d7%aa%d7%99%d7%91-%d7%94%d7%9c%d7%94] => נתיב הל"ה
            [%d7%a0%d7%aa%d7%99%d7%91-%d7%94%d7%a2%d7%a9%d7%a8%d7%94] => נתיב העשרה
            [%d7%a0%d7%aa%d7%99%d7%91-%d7%94%d7%a9%d7%99%d7%99%d7%a8%d7%94] => נתיב השיירה
            [%d7%a0%d7%aa%d7%99%d7%91%d7%95%d7%aa] => נתיבות
            [%d7%a0%d7%aa%d7%a0%d7%99%d7%94] => נתניה
            [%d7%a1%d7%90%d7%92%d7%95%d7%a8] => סאג'ור
            [%d7%a1%d7%90%d7%a1%d7%90] => סאסא
            [%d7%a1%d7%91%d7%99%d7%95%d7%9f] => סביון
            [%d7%a1%d7%92%d7%95%d7%9c%d7%94] => סגולה
            [%d7%a1%d7%95%d7%90%d7%a2%d7%93] => סואעד
            [%d7%a1%d7%95%d7%90%d7%a2%d7%93-2] => סואעד
            [%d7%a1%d7%95%d7%9c%d7%9d] => סולם
            [%d7%a1%d7%95%d7%a1%d7%99%d7%94] => סוסיה
            [%d7%a1%d7%95%d7%a4%d7%94] => סופה
            [%d7%a1%d7%97%d7%a0%d7%99%d7%9f] => סח'נין
            [%d7%a1%d7%99%d7%99%d7%93] => סייד
            [%d7%a1%d7%9c%d7%9e%d7%94] => סלמה
            [%d7%a1%d7%9c%d7%a2%d7%99%d7%aa] => סלעית
            [%d7%a1%d7%9e%d7%a8] => סמר
            [%d7%a1%d7%a0%d7%93%d7%9c%d7%94] => סנדלה
            [%d7%a1%d7%a0%d7%a1%d7%a0%d7%94] => סנסנה
            [%d7%a1%d7%a2%d7%93] => סעד
            [%d7%a1%d7%a2%d7%a8] => סער
            [%d7%a1%d7%a4%d7%99%d7%a8] => ספיר
            [%d7%a1%d7%aa%d7%a8%d7%99%d7%94] => סתריה
            [%d7%a2%d7%92%d7%a8] => ע'ג'ר
            [%d7%a2%d7%91%d7%93%d7%95%d7%9f] => עבדון
            [%d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%95%d7%9f] => עברון
            [%d7%a2%d7%92%d7%95%d7%a8] => עגור
            [%d7%a2%d7%93%d7%99] => עדי
            [%d7%a2%d7%93%d7%a0%d7%99%d7%9d] => עדנים
            [%d7%a2%d7%95%d7%96%d7%94] => עוזה
            [%d7%a2%d7%95%d7%96%d7%99%d7%99%d7%a8] => עוזייר
            [%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%a9] => עולש
            [%d7%a2%d7%95%d7%9e%d7%a8] => עומר
            [%d7%a2%d7%95%d7%a4%d7%a8] => עופר
            [%d7%a2%d7%95%d7%a4%d7%a8%d7%94] => עופרה
            [%d7%a2%d7%95%d7%a6%d7%9d] => עוצם
            [%d7%a2%d7%95%d7%aa%d7%a0%d7%99%d7%90%d7%9c] => עותניאל
            [%d7%a2%d7%96%d7%95%d7%96] => עזוז
            [%d7%a2%d7%96%d7%a8] => עזר
            [%d7%a2%d7%96%d7%a8%d7%99%d7%90%d7%9c] => עזריאל
            [%d7%a2%d7%96%d7%a8%d7%99%d7%94] => עזריה
            [%d7%a2%d7%96%d7%a8%d7%99%d7%a7%d7%9d] => עזריקם
            [%d7%a2%d7%98%d7%90%d7%95%d7%95%d7%a0%d7%94] => עטאוונה
            [%d7%a2%d7%98%d7%a8%d7%aa] => עטרת
            [%d7%a2%d7%99%d7%93%d7%9f] => עידן
            [%d7%a2%d7%99%d7%99%d7%9c%d7%91%d7%95%d7%9f] => עיילבון
            [%d7%a2%d7%99%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%aa] => עיינות
            [%d7%a2%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%98] => עילוט
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%90%d7%99%d7%99%d7%9c%d7%94] => עין איילה
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%90%d7%9c-%d7%90%d7%a1%d7%93] => עין אל-אסד
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%92%d7%91] => עין גב
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%92%d7%93%d7%99] => עין גדי
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%93%d7%95%d7%a8] => עין דור
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%94%d7%91%d7%a9%d7%95%d7%a8] => עין הבשור
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%94%d7%95%d7%93] => עין הוד
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%94%d7%97%d7%95%d7%a8%d7%a9] => עין החורש
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%94%d7%9e%d7%a4%d7%a8%d7%a5] => עין המפרץ
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%94%d7%a0%d7%a6%d7%99%d7%91] => עין הנצי"ב
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%94%d7%a2%d7%9e%d7%a7] => עין העמק
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%94%d7%a9%d7%95%d7%a4%d7%98] => עין השופט
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%94%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%a9%d7%94] => עין השלושה
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%95%d7%a8%d7%93] => עין ורד
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%96%d7%99%d7%95%d7%95%d7%9f] => עין זיוון
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%97%d7%95%d7%93] => עין חוד
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%97%d7%a6%d7%91%d7%94] => עין חצבה
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%97%d7%a8%d7%95%d7%93] => עין חרוד
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%97%d7%a8%d7%95%d7%93-2] => עין חרוד
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%99%d7%94%d7%91] => עין יהב
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%99%d7%a2%d7%a7%d7%91] => עין יעקב
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%9b%d7%a8%d7%9d-%d7%91%d7%99%d7%a1-%d7%97%d7%a7%d7%9c%d7%90%d7%99] => עין כרם-בי"ס חקלאי
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%9b%d7%a8%d7%9e%d7%9c] => עין כרמל
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%9e%d7%90%d7%94%d7%9c] => עין מאהל
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%a0%d7%a7%d7%95%d7%91%d7%90] => עין נקובא
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%a2%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%9f] => עין עירון
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%a6%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d] => עין צורים
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%a7%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%90] => עין קיניא
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%a8%d7%90%d7%a4%d7%94] => עין ראפה
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%a9%d7%9e%d7%a8] => עין שמר
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%a9%d7%a8%d7%99%d7%93] => עין שריד
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%aa%d7%9e%d7%a8] => עין תמר
            [%d7%a2%d7%99%d7%a0%d7%91] => עינב
            [%d7%a2%d7%99%d7%a0%d7%aa] => עינת
            [%d7%a2%d7%99%d7%a8-%d7%90%d7%95%d7%91%d7%95%d7%aa] => עיר אובות
            [%d7%a2%d7%9b%d7%95] => עכו
            [%d7%a2%d7%9c%d7%95%d7%9e%d7%99%d7%9d] => עלומים
            [%d7%a2%d7%9c%d7%99] => עלי
            [%d7%a2%d7%9c%d7%99-%d7%96%d7%94%d7%91] => עלי זהב
            [%d7%a2%d7%9c%d7%9e%d7%94] => עלמה
            [%d7%a2%d7%9c%d7%9e%d7%95%d7%9f] => עלמון
            [%d7%a2%d7%9e%d7%95%d7%a7%d7%94] => עמוקה
            [%d7%a2%d7%9e%d7%99%d7%a0%d7%93%d7%91] => עמינדב
            [%d7%a2%d7%9e%d7%99%d7%a2%d7%93] => עמיעד
            [%d7%a2%d7%9e%d7%99%d7%a2%d7%95%d7%96] => עמיעוז
            [%d7%a2%d7%9e%d7%99%d7%a7%d7%9d] => עמיקם
            [%d7%a2%d7%9e%d7%99%d7%a8] => עמיר
            [%d7%a2%d7%9e%d7%a0%d7%95%d7%90%d7%9c] => עמנואל
            [%d7%a2%d7%9e%d7%a7%d7%94] => עמקה
            [%d7%a2%d7%a4%d7%95%d7%9c%d7%94] => עפולה
            [%d7%a2%d7%a5-%d7%90%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%9d] => עץ אפרים
            [%d7%a2%d7%a6%d7%9e%d7%95%d7%9f-%d7%a9%d7%92%d7%91] => עצמון שגב
            [%d7%a2%d7%a8%d7%90%d7%91%d7%94] => עראבה
            [%d7%a2%d7%a8%d7%90%d7%9e%d7%a9%d7%94] => עראמשה
            [%d7%a2%d7%a8%d7%91-%d7%90%d7%9c-%d7%a0%d7%a2%d7%99%d7%9d-%d7%90-%d7%a0%d7%a2%d7%99%d7%9d] => ערב אל נעים - א נעים
            [%d7%a2%d7%a8%d7%93] => ערד
            [%d7%a2%d7%a8%d7%95%d7%92%d7%95%d7%aa] => ערוגות
            [%d7%a2%d7%a9%d7%a8%d7%aa] => עשרת
            [%d7%a2%d7%aa%d7%9c%d7%99%d7%aa] => עתלית
            [%d7%a4%d7%90%d7%a8%d7%9f] => פארן
            [%d7%a4%d7%93%d7%95%d7%90%d7%9c] => פדואל
            [%d7%a4%d7%93%d7%95%d7%99%d7%99%d7%9d] => פדויים
            [%d7%a4%d7%93%d7%99%d7%94] => פדיה
            [%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%94-%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%a2%d7%91%d7%95%d7%93%d7%94] => פוריה - כפר עבודה
            [%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%94-%d7%a0%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%a2%d7%95%d7%91%d7%93] => פוריה - נווה עובד
            [%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%94-%d7%a2%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%aa] => פוריה עילית
            [%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%aa] => פורת
            [%d7%a4%d7%98%d7%99%d7%a9] => פטיש
            [%d7%a4%d7%9c%d7%9a] => פלך
            [%d7%a4%d7%9c%d7%9e%d7%97%d7%99%d7%9d] => פלמחים
            [%d7%a4%d7%a0%d7%99-%d7%97%d7%91%d7%a8] => פני חבר
            [%d7%a4%d7%a1%d7%92%d7%95%d7%aa] => פסגות
            [%d7%a4%d7%a1%d7%95%d7%98%d7%94] => פסוטה
            [%d7%a4%d7%a2%d7%9e%d7%99-%d7%aa%d7%a9%d7%96] => פעמי תש"ז
            [%d7%a4%d7%a6%d7%90%d7%9c] => פצאל
            [%d7%a4%d7%a7%d7%99%d7%a2%d7%99%d7%9f] => פקיעין
            [%d7%a4%d7%a7%d7%99%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94] => פקיעין חדשה
            [%d7%a4%d7%a8%d7%93%d7%a1-%d7%97%d7%a0%d7%94-%d7%9b%d7%a8%d7%9b%d7%95%d7%a8] => פרדס חנה-כרכור
            [%d7%a4%d7%a8%d7%93%d7%a1%d7%99%d7%94] => פרדסיה
            [%d7%a4%d7%a8%d7%95%d7%93] => פרוד
            [%d7%a4%d7%a8%d7%96%d7%95%d7%9f] => פרזון
            [%d7%a4%d7%a8%d7%99-%d7%92%d7%9f] => פרי גן
            [%d7%a4%d7%aa%d7%97-%d7%aa%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94] => פתח תקווה
            [%d7%a4%d7%aa%d7%97%d7%99%d7%94] => פתחיה
            [%d7%a6%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%9d] => צאלים
            [%d7%a6%d7%91%d7%a2%d7%95%d7%9f] => צבעון
            [%d7%a6%d7%95%d7%91%d7%94] => צובה
            [%d7%a6%d7%95%d7%97%d7%a8] => צוחר
            [%d7%a6%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%94] => צופיה
            [%d7%a6%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%9d] => צופים
            [%d7%a6%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%aa] => צופית
            [%d7%a6%d7%95%d7%a4%d7%a8] => צופר
            [%d7%a6%d7%95%d7%a7%d7%99-%d7%99%d7%9d] => צוקי ים
            [%d7%a6%d7%95%d7%a7%d7%99%d7%9d] => צוקים
            [%d7%a6%d7%95%d7%a8-%d7%94%d7%93%d7%a1%d7%94] => צור הדסה
            [%d7%a6%d7%95%d7%a8-%d7%99%d7%a6%d7%97%d7%a7] => צור יצחק
            [%d7%a6%d7%95%d7%a8-%d7%9e%d7%a9%d7%94] => צור משה
            [%d7%a6%d7%95%d7%a8-%d7%a0%d7%aa%d7%9f] => צור נתן
            [%d7%a6%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%90%d7%9c] => צוריאל
            [%d7%a6%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%aa] => צורית
            [%d7%a6%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%99] => ציפורי
            [%d7%a6%d7%9c%d7%a4%d7%95%d7%9f] => צלפון
            [%d7%a6%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%94] => צפריה
            [%d7%a6%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%a8%d7%99%d7%9d] => צפרירים
            [%d7%a6%d7%a4%d7%aa] => צפת
            [%d7%a6%d7%a8%d7%95%d7%a4%d7%94] => צרופה
            [%d7%a6%d7%a8%d7%a2%d7%94] => צרעה
            [%d7%a7%d7%91%d7%95%d7%a2%d7%94] => קבועה
            [%d7%a7%d7%91%d7%95%d7%a6%d7%aa-%d7%99%d7%91%d7%a0%d7%94] => קבוצת יבנה
            [%d7%a7%d7%93%d7%95%d7%9e%d7%99%d7%9d] => קדומים
            [%d7%a7%d7%93%d7%99%d7%9e%d7%94-%d7%a6%d7%95%d7%a8%d7%9f] => קדימה צורן
            [%d7%a7%d7%93%d7%9e%d7%94] => קדמה
            [%d7%a7%d7%93%d7%9e%d7%aa-%d7%a6%d7%91%d7%99] => קדמת צבי
            [%d7%a7%d7%93%d7%a8%d7%95%d7%9f] => קדרון
            [%d7%a7%d7%93%d7%a8%d7%99%d7%9d] => קדרים
            [%d7%a7%d7%95%d7%9e%d7%9e%d7%99%d7%95%d7%aa] => קוממיות
            [%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%a0%d7%99%d7%aa] => קורנית
            [%d7%a7%d7%98%d7%95%d7%a8%d7%94] => קטורה
            [%d7%a7%d7%99%d7%93%d7%a8] => קידר
            [%d7%a7%d7%99%d7%a1%d7%a8%d7%99%d7%94] => קיסריה
            [%d7%a7%d7%9c%d7%97%d7%99%d7%9d] => קלחים
            [%d7%a7%d7%9c%d7%99%d7%94] => קליה
            [%d7%a7%d7%9c%d7%a0%d7%a1%d7%95%d7%95%d7%94] => קלנסווה
            [%d7%a7%d7%9c%d7%a2] => קלע
            [%d7%a7%d7%a6%d7%99%d7%a8] => קציר
            [%d7%a7%d7%a6%d7%a8%d7%99%d7%9f] => קצרין
            [%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%90%d7%95%d7%a0%d7%95] => קרית אונו
            [%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%90%d7%a8%d7%91%d7%a2] => קרית ארבע
            [%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%90%d7%aa%d7%90] => קרית אתא
            [%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%91%d7%99%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%a7] => קרית ביאליק
            [%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%92%d7%aa] => קרית גת
            [%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%98%d7%91%d7%a2%d7%95%d7%9f] => קרית טבעון
            [%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%99%d7%9d] => קרית ים
            [%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%99%d7%a2%d7%a8%d7%99%d7%9d] => קרית יערים
            [%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%99%d7%a2%d7%a8%d7%99%d7%9d-2] => קרית יערים
            [%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%9e%d7%95%d7%a6%d7%a7%d7%99%d7%9f] => קרית מוצקין
            [%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%9e%d7%9c%d7%90%d7%9b%d7%99] => קרית מלאכי
            [%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%a0%d7%98%d7%a4%d7%99%d7%9d] => קרית נטפים
            [%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%a0%d7%91%d7%99%d7%9d] => קרית ענבים
            [%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%a7%d7%a8%d7%95%d7%9f] => קרית עקרון
            [%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%a9%d7%9c%d7%9e%d7%94] => קרית שלמה
            [%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%a9%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94] => קרית שמונה
            [%d7%a7%d7%a8%d7%a0%d7%99-%d7%a9%d7%95%d7%9e%d7%a8%d7%95%d7%9f] => קרני שומרון
            [%d7%a7%d7%a9%d7%aa] => קשת
            [%d7%a8%d7%90%d7%9e%d7%94] => ראמה
            [%d7%a8%d7%90%d7%a9-%d7%94%d7%a2%d7%99%d7%9f] => ראש העין
            [%d7%a8%d7%90%d7%a9-%d7%a4%d7%99%d7%a0%d7%94] => ראש פינה
            [%d7%a8%d7%90%d7%a9-%d7%a6%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d] => ראש צורים
            [%d7%a8%d7%90%d7%a9%d7%95%d7%9f-%d7%9c%d7%a6%d7%99%d7%95%d7%9f] => ראשון לציון
            [%d7%a8%d7%91%d7%91%d7%94] => רבבה
            [%d7%a8%d7%91%d7%93%d7%99%d7%9d] => רבדים
            [%d7%a8%d7%91%d7%99%d7%91%d7%99%d7%9d] => רביבים
            [%d7%a8%d7%91%d7%99%d7%93] => רביד
            [%d7%a8%d7%92%d7%91%d7%94] => רגבה
            [%d7%a8%d7%92%d7%91%d7%99%d7%9d] => רגבים
            [%d7%a8%d7%94%d7%98] => רהט
            [%d7%a8%d7%95%d7%95%d7%97%d7%94] => רווחה
            [%d7%a8%d7%95%d7%95%d7%99%d7%94] => רוויה
            [%d7%a8%d7%95%d7%97%d7%9e%d7%94] => רוחמה
            [%d7%a8%d7%95%d7%9e%d7%90%d7%a0%d7%94] => רומאנה
            [%d7%a8%d7%95%d7%9e%d7%aa-%d7%94%d7%99%d7%91] => רומת היב
            [%d7%a8%d7%95%d7%a2%d7%99] => רועי
            [%d7%a8%d7%95%d7%aa%d7%9d] => רותם
            [%d7%a8%d7%97%d7%95%d7%91] => רחוב
            [%d7%a8%d7%97%d7%95%d7%91%d7%95%d7%aa] => רחובות
            [%d7%a8%d7%97%d7%9c%d7%99%d7%9d] => רחלים
            [%d7%a8%d7%99%d7%97%d7%90%d7%a0%d7%99%d7%94] => ריחאניה
            [%d7%a8%d7%99%d7%97%d7%9f] => ריחן
            [%d7%a8%d7%99%d7%99%d7%a0%d7%94] => ריינה
            [%d7%a8%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%9d] => רימונים
            [%d7%a8%d7%99%d7%a0%d7%aa%d7%99%d7%94] => רינתיה
            [%d7%a8%d7%9b%d7%a1%d7%99%d7%9d] => רכסים
            [%d7%a8%d7%9d-%d7%90%d7%95%d7%9f] => רם און
            [%d7%a8%d7%9e%d7%95%d7%aa] => רמות
            [%d7%a8%d7%9e%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%a9%d7%91%d7%99%d7%9d] => רמות השבים
            [%d7%a8%d7%9e%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%90%d7%99%d7%a8] => רמות מאיר
            [%d7%a8%d7%9e%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%a0%d7%a9%d7%94] => רמות מנשה
            [%d7%a8%d7%9e%d7%95%d7%aa-%d7%a0%d7%a4%d7%aa%d7%9c%d7%99] => רמות נפתלי
            [%d7%a8%d7%9e%d7%9c%d7%94] => רמלה
            [%d7%a8%d7%9e%d7%aa-%d7%92%d7%9f] => רמת גן
            [%d7%a8%d7%9e%d7%aa-%d7%93%d7%95%d7%93] => רמת דוד
            [%d7%a8%d7%9e%d7%aa-%d7%94%d7%9b%d7%95%d7%91%d7%a9] => רמת הכובש
            [%d7%a8%d7%9e%d7%aa-%d7%94%d7%a9%d7%95%d7%a4%d7%98] => רמת השופט
            [%d7%a8%d7%9e%d7%aa-%d7%94%d7%a9%d7%a8%d7%95%d7%9f] => רמת השרון
            [%d7%a8%d7%9e%d7%aa-%d7%99%d7%95%d7%97%d7%a0%d7%9f] => רמת יוחנן
            [%d7%a8%d7%9e%d7%aa-%d7%99%d7%a9%d7%99] => רמת ישי
            [%d7%a8%d7%9e%d7%aa-%d7%9e%d7%92%d7%a9%d7%99%d7%9e%d7%99%d7%9d] => רמת מגשימים
            [%d7%a8%d7%9e%d7%aa-%d7%a6%d7%91%d7%99] => רמת צבי
            [%d7%a8%d7%9e%d7%aa-%d7%a8%d7%96%d7%99%d7%90%d7%9c] => רמת רזיאל
            [%d7%a8%d7%9e%d7%aa-%d7%a8%d7%97%d7%9c] => רמת רחל
            [%d7%a8%d7%a0%d7%9f] => רנן
            [%d7%a8%d7%a2%d7%99%d7%9d] => רעים
            [%d7%a8%d7%a2%d7%a0%d7%a0%d7%94] => רעננה
            [%d7%a8%d7%a7%d7%a4%d7%aa] => רקפת
            [%d7%a8%d7%a9%d7%a4%d7%95%d7%9f] => רשפון
            [%d7%a8%d7%a9%d7%a4%d7%99%d7%9d] => רשפים
            [%d7%a8%d7%aa%d7%9e%d7%99%d7%9d] => רתמים
            [%d7%a9%d7%90%d7%a8-%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%91] => שאר ישוב
            [%d7%a9%d7%91%d7%99-%d7%a6%d7%99%d7%95%d7%9f] => שבי ציון
            [%d7%a9%d7%91%d7%99-%d7%a9%d7%95%d7%9e%d7%a8%d7%95%d7%9f] => שבי שומרון
            [%d7%a9%d7%92%d7%91-%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%9d-%d7%a9%d7%92%d7%91-%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%9d] => שגב-שלום - שגב שלום
            [%d7%a9%d7%93%d7%94-%d7%90%d7%99%d7%9c%d7%9f] => שדה אילן
            [%d7%a9%d7%93%d7%94-%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%94%d7%95] => שדה אליהו
            [%d7%a9%d7%93%d7%94-%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%a2%d7%96%d7%a8] => שדה אליעזר
            [%d7%a9%d7%93%d7%94-%d7%91%d7%95%d7%a7%d7%a8] => שדה בוקר
            [%d7%a9%d7%93%d7%94-%d7%93%d7%95%d7%93] => שדה דוד
            [%d7%a9%d7%93%d7%94-%d7%95%d7%a8%d7%91%d7%95%d7%a8%d7%92] => שדה ורבורג
            [%d7%a9%d7%93%d7%94-%d7%99%d7%95%d7%90%d7%91] => שדה יואב
            [%d7%a9%d7%93%d7%94-%d7%99%d7%a2%d7%a7%d7%91] => שדה יעקב
            [%d7%a9%d7%93%d7%94-%d7%99%d7%a6%d7%97%d7%a7] => שדה יצחק
            [%d7%a9%d7%93%d7%94-%d7%9e%d7%a9%d7%94] => שדה משה
            [%d7%a9%d7%93%d7%94-%d7%a0%d7%97%d7%95%d7%9d] => שדה נחום
            [%d7%a9%d7%93%d7%94-%d7%a0%d7%97%d7%9e%d7%99%d7%94] => שדה נחמיה
            [%d7%a9%d7%93%d7%94-%d7%a0%d7%99%d7%a6%d7%9f] => שדה ניצן
            [%d7%a9%d7%93%d7%94-%d7%a2%d7%95%d7%96%d7%99%d7%94%d7%95] => שדה עוזיהו
            [%d7%a9%d7%93%d7%94-%d7%a6%d7%91%d7%99] => שדה צבי
            [%d7%a9%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%99%d7%9d] => שדות ים
            [%d7%a9%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%99%d7%9b%d7%94] => שדות מיכה
            [%d7%a9%d7%93%d7%99-%d7%90%d7%91%d7%a8%d7%94%d7%9d] => שדי אברהם
            [%d7%a9%d7%93%d7%99-%d7%97%d7%9e%d7%93] => שדי חמד
            [%d7%a9%d7%93%d7%99-%d7%aa%d7%a8%d7%95%d7%9e%d7%95%d7%aa] => שדי תרומות
            [%d7%a9%d7%93%d7%9e%d7%94] => שדמה
            [%d7%a9%d7%93%d7%9e%d7%95%d7%aa-%d7%93%d7%91%d7%95%d7%a8%d7%94] => שדמות דבורה
            [%d7%a9%d7%93%d7%9e%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%97%d7%95%d7%9c%d7%94] => שדמות מחולה
            [%d7%a9%d7%93%d7%a8%d7%95%d7%aa] => שדרות
            [%d7%a9%d7%95%d7%90%d7%91%d7%94] => שואבה
            [%d7%a9%d7%95%d7%91%d7%94] => שובה
            [%d7%a9%d7%95%d7%91%d7%9c] => שובל
            [%d7%a9%d7%95%d7%94%d7%9d] => שוהם
            [%d7%a9%d7%95%d7%9e%d7%a8%d7%94] => שומרה
            [%d7%a9%d7%95%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%94] => שומריה
            [%d7%a9%d7%95%d7%a7%d7%93%d7%94] => שוקדה
            [%d7%a9%d7%95%d7%a8%d7%a9] => שורש
            [%d7%a9%d7%95%d7%a8%d7%a9%d7%99%d7%9d] => שורשים
            [%d7%a9%d7%95%d7%a9%d7%a0%d7%aa-%d7%94%d7%a2%d7%9e%d7%a7%d7%99%d7%9d] => שושנת העמקים
            [%d7%a9%d7%96%d7%95%d7%a8] => שזור
            [%d7%a9%d7%97%d7%a8] => שחר
            [%d7%a9%d7%97%d7%a8%d7%95%d7%aa] => שחרות
            [%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%9d] => שיבולים
            [%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%9c%d7%99-%d7%90%d7%95%d7%9d-%d7%90%d7%9c-%d7%a2%d7%a0%d7%9d] => שיבלי - אום אל ע'נם
            [%d7%a9%d7%99%d7%98%d7%99%d7%9d] => שיטים
            [%d7%a9%d7%99%d7%9c%d7%94] => שילה
            [%d7%a9%d7%99%d7%9c%d7%aa] => שילת
            [%d7%a9%d7%9b%d7%a0%d7%99%d7%94] => שכניה
            [%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%95%d7%94] => שלווה
            [%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%91%d7%9e%d7%93%d7%91%d7%a8] => שלווה במדבר
            [%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%97%d7%95%d7%aa] => שלוחות
            [%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%9e%d7%99] => שלומי
            [%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%9e%d7%99%d7%aa] => שלומית
            [%d7%a9%d7%9e%d7%99%d7%a8] => שמיר
            [%d7%a9%d7%9e%d7%a2%d7%94] => שמעה
            [%d7%a9%d7%9e%d7%a8%d7%aa] => שמרת
            [%d7%a9%d7%9e%d7%a9%d7%99%d7%aa] => שמשית
            [%d7%a9%d7%a0%d7%99] => שני
            [%d7%a9%d7%a0%d7%99%d7%a8] => שניר
            [%d7%a9%d7%a2%d7%91] => שעב
            [%d7%a9%d7%a2%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d] => שעורים
            [%d7%a9%d7%a2%d7%9c] => שעל
            [%d7%a9%d7%a2%d7%9c%d7%91%d7%99%d7%9d] => שעלבים
            [%d7%a9%d7%a2%d7%a8-%d7%90%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%9d] => שער אפרים
            [%d7%a9%d7%a2%d7%a8-%d7%94%d7%92%d7%95%d7%9c%d7%9f] => שער הגולן
            [%d7%a9%d7%a2%d7%a8-%d7%94%d7%a2%d7%9e%d7%a7%d7%99%d7%9d] => שער העמקים
            [%d7%a9%d7%a2%d7%a8-%d7%9e%d7%a0%d7%a9%d7%94] => שער מנשה
            [%d7%a9%d7%a2%d7%a8%d7%99-%d7%aa%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94] => שערי תקווה
            [%d7%a9%d7%a4%d7%99%d7%99%d7%9d] => שפיים
            [%d7%a9%d7%a4%d7%99%d7%a8] => שפיר
            [%d7%a9%d7%a4%d7%a8] => שפר
            [%d7%a9%d7%a4%d7%a8%d7%a2%d7%9d] => שפרעם
            [%d7%a9%d7%a7%d7%93] => שקד
            [%d7%a9%d7%a7%d7%a3] => שקף
            [%d7%a9%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%94] => שרונה
            [%d7%a9%d7%a8%d7%99%d7%92%d7%99%d7%9d] => שריגים
            [%d7%a9%d7%a8%d7%99%d7%93] => שריד
            [%d7%a9%d7%a8%d7%a9%d7%a8%d7%aa] => שרשרת
            [%d7%a9%d7%aa%d7%95%d7%9c%d7%94] => שתולה
            [%d7%a9%d7%aa%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%9d] => שתולים
            [%d7%aa%d7%90%d7%a9%d7%95%d7%a8] => תאשור
            [%d7%aa%d7%93%d7%94%d7%a8] => תדהר
            [%d7%aa%d7%95%d7%91%d7%9c] => תובל
            [%d7%aa%d7%95%d7%9e%d7%a8] => תומר
            [%d7%aa%d7%95%d7%a9%d7%99%d7%94] => תושיה
            [%d7%aa%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d] => תימורים
            [%d7%aa%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a9] => תירוש
            [%d7%aa%d7%9c-%d7%90%d7%91%d7%99%d7%91-%d7%99%d7%a4%d7%95] => תל אביב - יפו
            [%d7%aa%d7%9c-%d7%99%d7%95%d7%a1%d7%a3] => תל יוסף
            [%d7%aa%d7%9c-%d7%99%d7%a6%d7%97%d7%a7] => תל יצחק
            [%d7%aa%d7%9c-%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%93] => תל מונד
            [%d7%aa%d7%9c-%d7%a2%d7%93%d7%a9%d7%99%d7%9d] => תל עדשים
            [%d7%aa%d7%9c-%d7%a7%d7%a6%d7%99%d7%a8] => תל קציר
            [%d7%aa%d7%9c-%d7%a9%d7%91%d7%a2] => תל שבע
            [%d7%aa%d7%9c-%d7%aa%d7%90%d7%95%d7%9e%d7%99%d7%9d] => תל תאומים
            [%d7%aa%d7%9c%d7%9d] => תלם
            [%d7%aa%d7%9c%d7%9e%d7%99-%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%94%d7%95] => תלמי אליהו
            [%d7%aa%d7%9c%d7%9e%d7%99-%d7%90%d7%9c%d7%a2%d7%96%d7%a8] => תלמי אלעזר
            [%d7%aa%d7%9c%d7%9e%d7%99-%d7%91%d7%99%d7%9c%d7%95] => תלמי ביל"ו
            [%d7%aa%d7%9c%d7%9e%d7%99-%d7%99%d7%95%d7%a1%d7%a3] => תלמי יוסף
            [%d7%aa%d7%9c%d7%9e%d7%99-%d7%99%d7%97%d7%99%d7%90%d7%9c] => תלמי יחיאל
            [%d7%aa%d7%9c%d7%9e%d7%99-%d7%99%d7%a4%d7%94] => תלמי יפה
            [%d7%aa%d7%9c%d7%9e%d7%99%d7%9d] => תלמים
            [%d7%aa%d7%9e%d7%a8%d7%aa] => תמרת
            [%d7%aa%d7%a0%d7%95%d7%91%d7%95%d7%aa] => תנובות
            [%d7%aa%d7%a2%d7%95%d7%96] => תעוז
            [%d7%aa%d7%a4%d7%a8%d7%97] => תפרח
            [%d7%aa%d7%a7%d7%95%d7%9e%d7%94] => תקומה
            [%d7%aa%d7%a7%d7%95%d7%a2] => תקוע
            [%d7%aa%d7%a8%d7%95%d7%9d] => תרום
        )

    [cities_d] => Array
        (
        )

    [city_names] => Array
        (
        )

    [cities_options] => Array
        (
        )

    [cities_data_json] => Array
        (
        )

    [cities_text_all] => 
    [locations] => Array
        (
            [%d7%90%d7%99%d7%a0%d7%98%d7%a8%d7%a0%d7%98] => אינטרנט
            [%d7%94%d7%a9%d7%a4%d7%9c%d7%94-%d7%95%d7%94%d7%93%d7%a8%d7%95%d7%9d] => השפלה והדרום
            [%d7%94%d7%a9%d7%a8%d7%95%d7%9f] => השרון
            [%d7%97%d7%99%d7%a4%d7%94-%d7%95%d7%94%d7%a6%d7%a4%d7%95%d7%9f] => חיפה והצפון
            [%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a9%d7%9c%d7%99%d7%9d] => ירושלים
            [%d7%aa%d7%9c-%d7%90%d7%91%d7%99%d7%91-%d7%95%d7%94%d7%9e%d7%a8%d7%9b%d7%96] => מרכז
        )

    [locations_options] => Array
        (
        )

    [time_begin] => Array
        (
            [gt-] => בתיאום
            [07:00] => 07:00
            [07:30] => 07:30
            [08:00] => 08:00
            [08:30] => 08:30
            [09:00] => 09:00
            [09:30] => 09:30
            [10:00] => 10:00
            [10:30] => 10:30
            [11:00] => 11:00
            [11:30] => 11:30
            [12:00] => 12:00
            [12:30] => 12:30
            [13:00] => 13:00
            [13:30] => 13:30
            [14:00] => 14:00
            [14:30] => 14:30
            [15:00] => 15:00
            [15:30] => 15:30
            [16:00] => 16:00
            [16:30] => 16:30
            [17:00] => 17:00
            [17:30] => 17:30
            [18:00] => 18:00
            [18:30] => 18:30
            [19:00] => 19:00
            [19:30] => 19:30
            [20:00] => 20:00
            [20:30] => 20:30
            [21:00] => 21:00
            [21:30] => 21:30
            [22:00] => 22:00
            [22:30] => 22:30
            [23:00] => 23:00
            [23:30] => 23:30
        )

    [wik_of_day] => Array
        (
            [contact] => בתיאום
            [dw-0] => ראשון
            [dw-1] => שני
            [dw-2] => שלישי
            [dw-3] => רביעי
            [dw-4] => חמישי
            [dw-5] => שישי
            [dw-6] => שבת
        )

    [group_type] => Array
        (
            [gt-0] => גברים
            [gt-1] =>  נשים
            [gt-2] =>  מעורב
        )

    [group_activation] => Array
        (
        )

    [tax_theme] => Array
        (
            [%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94] => אמונה
            [%d7%96%d7%95%d7%92%d7%99%d7%95%d7%aa] => זוגיות
            [%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%9c%d7%a2%d7%a1%d7%a7%d7%99%d7%9d] => עסקים
            [%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99] => לימוד אישי
            [%d7%94%d7%a8%d7%99%d7%95%d7%9f-%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%93%d7%94] => הריון ולידה
            [%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%9c%d7%a8%d7%95%d7%95%d7%97%d7%94-%d7%9b%d7%9c%d7%9b%d7%9c%d7%99%d7%aa] => רווחה כלכלית
        )

    [all_teachers] => Array
        (
            [0] => Array
                (
                    [id] => 254
                    [name] => arik
                    [engName] => אריק חכימי
                )

            [1] => Array
                (
                    [id] => 7897
                    [name] => art
                    [engName] => ארטיום אשקינדזה
                )

            [2] => Array
                (
                    [id] => 415
                    [name] => brachaso
                    [engName] => ברכה הרשלום סולומון
                )

            [3] => Array
                (
                    [id] => 253
                    [name] => doron
                    [engName] => דורון חפץ
                )

            [4] => Array
                (
                    [id] => 6097
                    [name] => gefen galzur eigher
                    [engName] => גפן גלצור איגר
                )

            [5] => Array
                (
                    [id] => 380
                    [name] => hava-l
                    [engName] => חוה לנדאו
                )

            [6] => Array
                (
                    [id] => 378
                    [name] => hedva-b
                    [engName] => חדוה ברעם
                )

            [7] => Array
                (
                    [id] => 395
                    [name] => Hilik Roseman
                    [engName] => יחיאל (חיליק) רוזמן
                )

            [8] => Array
                (
                    [id] => 255
                    [name] => ilan
                    [engName] => אילן הרן
                )

            [9] => Array
                (
                    [id] => 381
                    [name] => ilana-n
                    [engName] => אילנה נגר
                )

            [10] => Array
                (
                    [id] => 385
                    [name] => jacob-e
                    [engName] => יעקב אלפנט
                )

            [11] => Array
                (
                    [id] => 6091
                    [name] => keren ora
                    [engName] => אורה קרן
                )

            [12] => Array
                (
                    [id] => 371
                    [name] => lea-v
                    [engName] => לאה ואנוצ'י
                )

            [13] => Array
                (
                    [id] => 393
                    [name] => luria
                    [engName] => דוד לוריא
                )

            [14] => Array
                (
                    [id] => 329
                    [name] => may577
                    [engName] => רויטל אזולאי
                )

            [15] => Array
                (
                    [id] => 390
                    [name] => michal
                    [engName] => מיכל חכמוב
                )

            [16] => Array
                (
                    [id] => 370
                    [name] => michal-s
                    [engName] => מיכל שמואל
                )

            [17] => Array
                (
                    [id] => 377
                    [name] => michal-solomon
                    [engName] => מיכל סולומון
                )

            [18] => Array
                (
                    [id] => 256
                    [name] => mihal
                    [engName] => מיכל חכמוב
                )

            [19] => Array
                (
                    [id] => 257
                    [name] => mirey
                    [engName] => מיריי גבעון
                )

            [20] => Array
                (
                    [id] => 372
                    [name] => naama-h
                    [engName] => נעמה חקלאי
                )

            [21] => Array
                (
                    [id] => 6080
                    [name] => nofar
                    [engName] => נופר ניצני אסולין
                )

            [22] => Array
                (
                    [id] => 384
                    [name] => orna-h
                    [engName] => אורנה חודק
                )

            [23] => Array
                (
                    [id] => 409
                    [name] => reuben hiller
                    [engName] => ראובן הילר
                )

            [24] => Array
                (
                    [id] => 374
                    [name] => ronit-m
                    [engName] => רונית מילר
                )

            [25] => Array
                (
                    [id] => 258
                    [name] => shay
                    [engName] => שי רז
                )

            [26] => Array
                (
                    [id] => 330
                    [name] => Talya
                    [engName] => טלי ידידיה
                )

            [27] => Array
                (
                    [id] => 376
                    [name] => tamar-a
                    [engName] => תמר אמיר
                )

            [28] => Array
                (
                    [id] => 369
                    [name] => yafit-g
                    [engName] => יפית גולד
                )

            [29] => Array
                (
                    [id] => 391
                    [name] => Yaront
                    [engName] => ירון תדמור
                )

            [30] => Array
                (
                    [id] => 388
                    [name] => yemima-a
                    [engName] => ימימה אביטל זכרה לברכה
                )

            [31] => Array
                (
                    [id] => 6083
                    [name] => yoav
                    [engName] => יואב אפטוביצר
                )

            [32] => Array
                (
                    [id] => 379
                    [name] => zohar-r
                    [engName] => זהר רז
                )

            [33] => Array
                (
                    [id] => 383
                    [name] => zohara-s
                    [engName] => זהרה הינדה לימור
                )

        )

    [user_id] => 
    [user] => 
    [users] => 
    [users_active] => 
    [users_teacher_active] => 
    [profile] => Array
        (
        )

    [profile_front] => Array
        (
            [table_group] => Array
                (
                    [0] => Array
                        (
                            [group_id] => 1529073965
                            [group] => Array
                                (
                                    [location] => %d7%90%d7%99%d7%a0%d7%98%d7%a8%d7%a0%d7%98
                                    [city] => any-city
                                    [street] => 
                                    [wik_of_day] => dw-0
                                    [time_begin] => 19:00
                                    [group_type] => gt-2
                                    [activation] => activation
                                    [post_id] => 6008
                                )

                        )

                    [1] => Array
                        (
                            [group_id] => 1529074018
                            [group] => Array
                                (
                                    [location] => %d7%aa%d7%9c-%d7%90%d7%91%d7%99%d7%91-%d7%95%d7%94%d7%9e%d7%a8%d7%9b%d7%96
                                    [city] => %d7%92%d7%91%d7%a2%d7%aa%d7%99%d7%99%d7%9d
                                    [street] => 
                                    [wik_of_day] => dw-0
                                    [time_begin] => 19:30
                                    [group_type] => gt-1
                                    [activation] => activation
                                    [post_id] => 6009
                                )

                        )

                    [2] => Array
                        (
                            [group_id] => 1593456964
                            [group] => Array
                                (
                                    [location] => %d7%90%d7%99%d7%a0%d7%98%d7%a8%d7%a0%d7%98
                                    [city] => 
                                    [street] => 
                                    [wik_of_day] => dw-2
                                    [time_begin] => 20:00
                                    [group_type] => gt-0
                                    [activation] => activation
                                    [post_id] => 33215
                                )

                        )

                )

            [table_theme] => Array
                (
                    [0] => Array
                        (
                            [theme_id] => 1539025273
                            [theme] => Array
                                (
                                    [name] => %d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99
                                    [location] => %d7%aa%d7%9c-%d7%90%d7%91%d7%99%d7%91-%d7%95%d7%94%d7%9e%d7%a8%d7%9b%d7%96
                                    [city] => %d7%92%d7%91%d7%a2%d7%aa%d7%99%d7%99%d7%9d
                                    [wik_of_day] => dw-0
                                    [time_begin] => 20:00
                                    [post_id] => 10147
                                )

                        )

                    [1] => Array
                        (
                            [theme_id] => 1539025326
                            [theme] => Array
                                (
                                    [name] => %d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99
                                    [location] => %d7%aa%d7%9c-%d7%90%d7%91%d7%99%d7%91-%d7%95%d7%94%d7%9e%d7%a8%d7%9b%d7%96
                                    [city] => %d7%92%d7%91%d7%a2%d7%aa%d7%99%d7%99%d7%9d
                                    [wik_of_day] => dw-0
                                    [time_begin] => 21:30
                                    [post_id] => 10148
                                )

                        )

                )

            [phone] => 0547950458
            [facebook] => https://www.facebook.com/%D7%93%D7%95%D7%93-%D7%9C%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%90-%D7%AA%D7%A8%D7%A4%D7%99%D7%94-%D7%95%D7%A0%D7%A4%D7%A9-100697281678982
            [blog] => WP_Query Object
                (
                    [query] => Array
                        (
                            [posts_per_page] => -1
                            [post_type] => Array
                                (
                                    [0] => post
                                    [1] => blog-student
                                )

                            [post_status] => publish
                            [orderby] => date
                            [order] => DESC
                            [author] => 393
                        )

                    [query_vars] => Array
                        (
                            [posts_per_page] => -1
                            [post_type] => Array
                                (
                                    [0] => post
                                    [1] => blog-student
                                )

                            [post_status] => publish
                            [orderby] => date
                            [order] => DESC
                            [author] => 393
                            [error] => 
                            [m] => 
                            [p] => 0
                            [post_parent] => 
                            [subpost] => 
                            [subpost_id] => 
                            [attachment] => 
                            [attachment_id] => 0
                            [name] => 
                            [pagename] => 
                            [page_id] => 0
                            [second] => 
                            [minute] => 
                            [hour] => 
                            [day] => 0
                            [monthnum] => 0
                            [year] => 0
                            [w] => 0
                            [category_name] => 
                            [tag] => 
                            [cat] => 
                            [tag_id] => 
                            [author_name] => 
                            [feed] => 
                            [tb] => 
                            [paged] => 0
                            [meta_key] => 
                            [meta_value] => 
                            [preview] => 
                            [s] => 
                            [sentence] => 
                            [title] => 
                            [fields] => 
                            [menu_order] => 
                            [embed] => 
                            [category__in] => Array
                                (
                                )

                            [category__not_in] => Array
                                (
                                )

                            [category__and] => Array
                                (
                                )

                            [post__in] => Array
                                (
                                )

                            [post__not_in] => Array
                                (
                                )

                            [post_name__in] => Array
                                (
                                )

                            [tag__in] => Array
                                (
                                )

                            [tag__not_in] => Array
                                (
                                )

                            [tag__and] => Array
                                (
                                )

                            [tag_slug__in] => Array
                                (
                                )

                            [tag_slug__and] => Array
                                (
                                )

                            [post_parent__in] => Array
                                (
                                )

                            [post_parent__not_in] => Array
                                (
                                )

                            [author__in] => Array
                                (
                                    [0] => 393
                                )

                            [author__not_in] => Array
                                (
                                )

                            [ignore_sticky_posts] => 
                            [suppress_filters] => 
                            [cache_results] => 1
                            [update_post_term_cache] => 1
                            [lazy_load_term_meta] => 1
                            [update_post_meta_cache] => 1
                            [nopaging] => 1
                            [comments_per_page] => 50
                            [no_found_rows] => 
                        )

                    [tax_query] => WP_Tax_Query Object
                        (
                            [queries] => Array
                                (
                                )

                            [relation] => AND
                            [table_aliases:protected] => Array
                                (
                                )

                            [queried_terms] => Array
                                (
                                )

                            [primary_table] => wp_posts
                            [primary_id_column] => ID
                        )

                    [meta_query] => WP_Meta_Query Object
                        (
                            [queries] => Array
                                (
                                )

                            [relation] => 
                            [meta_table] => 
                            [meta_id_column] => 
                            [primary_table] => 
                            [primary_id_column] => 
                            [table_aliases:protected] => Array
                                (
                                )

                            [clauses:protected] => Array
                                (
                                )

                            [has_or_relation:protected] => 
                        )

                    [date_query] => 
                    [request] => SELECT   wp_posts.* FROM wp_posts  WHERE 1=1  AND wp_posts.post_author IN (393)  AND wp_posts.post_type IN ('post', 'blog-student') AND ((wp_posts.post_status = 'publish'))  ORDER BY wp_posts.post_date DESC 
                    [posts] => Array
                        (
                            [0] => WP_Post Object
                                (
                                    [ID] => 33477
                                    [post_author] => 393
                                    [post_date] => 2020-09-23 08:36:47
                                    [post_date_gmt] => 2020-09-23 05:36:47
                                    [post_content] => ככל שמעמיקים בתיקון האישי, נזקקים פחות לתיקון של השני
                                    [post_title] => סוד התיקון
                                    [post_excerpt] => 
                                    [post_status] => publish
                                    [comment_status] => open
                                    [ping_status] => open
                                    [post_password] => 
                                    [post_name] => %d7%a1%d7%95%d7%93-%d7%94%d7%aa%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%9f
                                    [to_ping] => 
                                    [pinged] => 
                                    [post_modified] => 2020-09-23 08:36:47
                                    [post_modified_gmt] => 2020-09-23 05:36:47
                                    [post_content_filtered] => 
                                    [post_parent] => 0
                                    [guid] => https://yemima.co.il/%d7%a1%d7%95%d7%93-%d7%94%d7%aa%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%9f/
                                    [menu_order] => 0
                                    [post_type] => post
                                    [post_mime_type] => 
                                    [comment_count] => 0
                                    [filter] => raw
                                )

                            [1] => WP_Post Object
                                (
                                    [ID] => 10219
                                    [post_author] => 393
                                    [post_date] => 2018-10-30 21:28:36
                                    [post_date_gmt] => 2018-10-30 19:28:36
                                    [post_content] => אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני. תדבק לשוני לחיכי. אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי.

 

כל יהודי בעולם שעמד מתחת לחופה מכיר את המילים האלו.

אבל ההיכרות עם המילים שטחית במקרה הטוב ובמקרה הרע אפילו לא יזכור אותן.

רוב הזמן, אנחנו חיים את חיינו בתשומת לב מועטת לדברים שעוברים דרכנו.

אנחנו אומרים דברים בלי לחשוב, בלי להתכוון באמת, בלי לבדוק מה משמעותם ולמעשה, חיים שלמים עוברים לידינו ״כאילו״ אלו החיים שלנו ממש.

 

בשבוע שעבר זכיתי ללוות את בתי ואת כיתתה (ז׳) במסע מופלא ממש. עלייה לרגל לירושלים.

המסע יצא מקרית אונו לירושלים כשכולו הליכה בשטח. אוכל ושתייה על הגב, לינה בשטח בסק״ש, ללא מקלחת, ללא שירותים כמעט לאורך כל המסע.

סה״כ אורך המסע כ 90 קילומטר הליכה במשך שישה ימים.

 

לפני המסע, ידעתי שאין מצב שאני מוותר על דבר מיוחד שכזה אבל לא באמת הבנתי מה אני עומד לחוות.

וההבנה הזו של החוויה הכל כך מיוחדת הגיע בחלקים, נרקמה אט אט עם כל צעד ושעל במעלה המסלול.

לכיתה של בתי הצטרפה עוד כיתה ז׳ משהם, אותם פגשנו באמצע היום השני למסע בדרך ללטרון.

 

בתחילה, היה לילדים קושי להתחבר, כל כיתה צעדה מכונסת בתוך עצמה וכך צעדנו עד הערב כשהגענו לחורשת השיריון בלטרון.

הכניסה לחורשה הייתה מצמררת. היה יום חם והיינו עייפים אחרי מסלול ארוך של הליכה ועלייה קצרה לכיוון החורשה.

כשנכנסנו לחורשה, לא יכולתי שלא לראות לנגד עיני את המשפט ׳קול דמי אחינו זועקים אלי מן האדמה׳.

זו הפעם הראשונה במסע שבה חוויתי חוויה רוחנית חדשה ושונה ממה שהכרתי. אני מכיר את החורשה הזו כבר שנים, אבל הכניסה אליה בהקשר המסויים שהיינו בו הביאה למציאות רוחנית וחיבור רוחני חדש ומיוחד.

 

באותו הלילה לא ישנתי אפילו דקה. האנרגיה הייתה חזקה מדי ולא הניחה לרוחי להירגע.

 

בבוקר קמנו כולנו ואחרי התארגנות קצרה וארוחת בוקר קלה התחלנו בצעידה לכיוון בית מאיר.

היום השלישי למסע היה יום שבו שתי הכיתות התחילו להתחבר ולהתגבש לכדי כיתה אחת גדולה.

הקושי שבמסע תרם רבות לגיבוש הזה כי היה צורך אמיתי בעזרה ועידוד הדדי והילדים מצאו בעצמם את הדרך לקבל את העזרה הזו דרך הגיבוש.

 

בנקודה הזו חוויתי בפעם הראשונה, שוב, דבר מופלא. ראיתי ילדים מגיעים לקצה גבול היכולת שלהם ובכל זאת ממשיכים בזכות החברים שעודדו אותם בלי סוף. ראיתי ילדים וילדות שבסיום עלייה קיצונית פשוט השליכו מעליהם את התיקים והתחילו לרוץ למטה לקחת תיקים מילדים אחרים כדי להקל עליהם.

הייתי בטוח שאני הוזה, לא האמנתי למראה עיני. הבנים והבנות האלו רצו וחזרו שוב ושוב מעלה ומטה עשרות ומאות מטרים כדי לעזור לילדים אחרים ואלו שהגיעו חזרו גם הם לעזור לחברים.

פתאום הבנתי שגם ההיכירות שלי את הילדים האלו שטחית ביותר. לא הייתי מעלה על דעתי שיש בהם כאלו עוצמות וכזו אחווה, רצון אמיתי לעזור ולהצליח לא כיחיד אלא כקבוצה.

 

החוויה הזו השאירה בי רושם אדיר שעד היום לא באמת הבנתי מאיפה העוצמות האלו הגיעו.

כל ילד שהיו לו יותר ממקל הליכה אחד, נתן לילד אחר מקל וכך היה קל יותר לכולם, ילדים סחבו תיקים של ילדים אחרים לאורך הדרך, סחבו ציוד של אחרים ומשכו ילדים אחרים בידיים. 

אלו תכונות שאנחנו רגילים לראות אצל חיילים מובחרים ולא אצל ילדים בכיתה ז׳ שרק עכשיו הכירו.

 

בסוף כל יום הליכה כינסתי את הילדים כולם למעגל. במעגל השתדלתי להגיד כמה מילים טובות, להראות להם את עצמם ביופי הגדול שלהם. הם התחברו ופרגנו אחד לשני, אף אחד לא לקח כרדיט לעצמו.

אחר כך עשינו מתיחות ושחרור ושכבנו על הגב לדקה של דומייה והרפיית הנפש.

 

היה מדהים לראות איך למעלה מארבעים ילדים עייפים וסחוטים משתפים איתי פעולה באופן תמוהה לחלוטין. בשקט מופתי וכיבוד הדדי, מתחו ושיחררו את השרירים תוך שהם חוזרים אחרי ההנחיות שלי.

המתרחש הזה היה חריג מאוד מבחינתי ואין לי הסבר ממשי לדבר הזה ולא נשאר לי אלא לתלות אותו בתכונות הנפש הענקיות שיש בילדים האלו שהשתחררו מתוך החוויה המיוחדת של המסע.

 

המסע המשיך וכל יום התקרבנו יותר ויותר לירושלים כשלמעשה כל רגע שעבר היה בבחינת הכנה רוחנית לכניסה לירושלים.

באחת העליות, ברגע של קושי גדול והפסקה, ניסיתי לעודד את הילדים לשיר איתי את ירושלים של זהב. הילדים היו עייפים מדי ולא שיתפו פעולה.

אמרתי להם שכשיבחרו את הרגע המתאים, נשיר כולנו יחד.

 

הגענו לירושלים בחמישי אחר הצהרים דרך העליה של עין כרם וחצינו את העיר דרך בית ראש הממשלה, הכנסת ועוד מקומות יפים.

 

למרות כל הסופות שהבטיחו ולמרות הניסיונות לבטל את הטיול בשל איומי הסופה, מלבד גשמים חזקים שירדו בלילה שבין חמישי לשישי, לא ירדו עלינו טיפה אחת של גשם. 

אני האמנתי שמשמיים רוצים בהצלחתנו. ובאמת, קמנו בחמש בבוקר ביום שישי למסלול נפלא בירושלים כשהשמיים שמעלינו כחולים להפליא ומזג האוויר היה מושלם.

 

באמצע היום, נכנסנו כולנו לנקבת השילוח. הלכנו כולנו בנקבה הצרה במים הקרים שזורמים בה ופתאום, הילדים הציעו לכבות את הפנסים והלכנו בחושך.

באותו הרגע, באופן ספונטני, התחילו כל הילדים כולם לשיר את ירושלים של זהב.

קשה לתאר את התעלות הנפש ברגעים האלו, הקדושה הייתה כל כך חזקה, החיבור לארץ ישראל ולירושלים היה כל כך עוצמתי שהרגשתי כאילו אנחנו מרחפים באוויר.

 

משם עלינו דרך מסלות תת קרקעי לכיוון הכותל, שם חלק מהבנים הניחו תפילין, הבנות שמו פתקים בכותל וגם הבנים וסיימנו את הביקור בכותל בטקס מיוחד ומרגש מאוד בו כל אחד מהילדים אמר כמה מילים על החוויה שלו או שלה מהמסע.

 

הריגוש היה עצום והנפש הייתה קצרה מלהכיל את כל מה שקרה במסע כולו ובמיוחד באותו יום מופלא בירושלים המוזהבת.

 

חזרנו הביתה לקראת ערב והפרידה מהכיתה השניה הייתה קשה מאוד. התחושה הייתה כאילו נחצתה החבורה לשניים והרגשנו בחסרונם באופן קיצוני.

החיבוקים והמילים היפות ברגע הפרידה היו עוצמתיים ומרגשים כל כך שאפילו עכשיו ברגע הכתיבה הדמעות עולות בעיני.

 

הילדים המופלאים האלו נכנסו לי ללב. החיבור לילדים שרק לפני שבוע הכרתי היה כל כך חזק שלא היה ברור איך יכול להיות שצריך להיפרד.

 

זכות גדולה זכיתי ללוות אותם במסע המופלא והחד פעמי הזה.

 

אבל הדבר העמוק ביותר והחשוב ביותר שלשמו אני משתף את החוויה כולה הוא נושא הבחירה.

הבחירה ללכת לטיול הזה הייתה לא פשוטה כלל, לעזוב לשבוע שלם את הסטודיו ואת הלקוחות, להתנתק באופן כמעט מוחלט מהעולם לתוך חוויה כל כך עוצמתית.

לעומת כל אלו עמדו בעוצמה רבה המילים ״איפה האחריות שלך״ֿ ״מה עם העבודה״, ״איך אתה יכול להרשות לעצמך״ ועוד כאלה וכאלה הסברים טובים ומשכנעים מאוד וכולם נגד היציאה למסע.

 

אבל האמת היא, שאנחנו חיים רק פעם אחת. וזה לא סתם סיסמא, זו עובדת חיים. היריעה תמיד תהיה קצרה מדי והיכולת שלנו לעשות הכול תמיד תהיה בלתי אפשרית. לכן עלינו חובת הבחירה כל הזמן. ואחרי שבחרנו, עלינו להיות נאמנים לבחירה וזה לא קל כי הסיבות כנגד תמיד יהיו משכנעות יותר מהרצון לצאת לרגע מהמירוץ המטורף של החיים.

 

המחנך של הכיתה השניה, אמר בסיום המסע בכותל את המשפט הנפלא הבא: ״כשמגיעים לקצה, מגלים שהחיים ממשיכים״.

לילדים המסר היה אחד, אבל אני לקחתי אותו למקום של הספק שתמיד עולה ויעלה כנגד כל רצון שלנו לצאת מהמסלול הרגיל.

מותר לנו לצאת, החיים ימשיכו כך או אחרת. האדמה לא תיפתח פיה והשמיים לא ייפלו אם נלך מדי פעם בעקבות הלב והרצון הטוב שלנו.

תרשו לעצמכם לבחור נכון נכון מדי פעם, תרשו לעצמכם להתנגד לספק ולעמוד יציבים בצד המהות, התמורה היא עצומה והרווח אדיר.

זה נקרא לחיות נכון, לחשוב מתוך בחירה הכרתית ולא מתוך אוטומט. לרצות, לבחור ולעשות.

 
                                    [post_title] => עלייה לרגל לירושלים
                                    [post_excerpt] => 
                                    [post_status] => publish
                                    [comment_status] => closed
                                    [ping_status] => closed
                                    [post_password] => 
                                    [post_name] => %d7%a2%d7%9c%d7%99%d7%99%d7%94-%d7%9c%d7%a8%d7%92%d7%9c-%d7%9c%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a9%d7%9c%d7%99%d7%9d
                                    [to_ping] => 
                                    [pinged] => 
                                    [post_modified] => 2018-10-30 21:28:36
                                    [post_modified_gmt] => 2018-10-30 19:28:36
                                    [post_content_filtered] => 
                                    [post_parent] => 0
                                    [guid] => https://yemima.co.il/סיפורים-אישיים/%d7%a2%d7%9c%d7%99%d7%99%d7%94-%d7%9c%d7%a8%d7%92%d7%9c-%d7%9c%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a9%d7%9c%d7%99%d7%9d/
                                    [menu_order] => 0
                                    [post_type] => blog-student
                                    [post_mime_type] => 
                                    [comment_count] => 0
                                    [filter] => raw
                                )

                            [2] => WP_Post Object
                                (
                                    [ID] => 10146
                                    [post_author] => 393
                                    [post_date] => 2018-10-08 19:03:41
                                    [post_date_gmt] => 2018-10-08 16:03:41
                                    [post_content] => 

כשאנחנו לומדים להכיר במגבלות של עצמנו, בפער שישנו בין הרצון שלנו לבין היכולת שלנו ליישמו, לומדים להבחין ברצונות הקטנים שלנו, בהחסרות ובהפרזות, בעין הקשה שלנו ובדיבור הקשה, בשיפוט העצמי שלנו, ובקושי שלנו להתעלות מעל כל אלה, אז אנחנו יכולים להתחיל להבין שכל אלו הם חלק מהחוקיות שבנפש שמתקיימת בכל אחד וכמובן גם בהורים שלנו.

 

שלא בצדק, הטלנו על ההורים שלנו חוקיות שאינה יכולה להתקיים ועצם הציפייה שלנו מהם לעמוד בה, מעלה בנו כעסים גדולים לאורך החיים שמקורם שיפוט. השיפוט הוא הפער בין הציפייה שלנו מהם, לבין התוצאה של הדיבור והעשייה שלהם.

 

לימוד חשיבה הכרתית, מאפשר לנו לראות באור חדש וברור שההורים, כמונו, חיים תחת אותה חוקיות ואותן מגבלות שבנפש.

הראייה החדשה הזו מעלה בנו בתחילה, מידה של רחמים, הזדהות, ובהמשך, מחילה ולבסוף ואהבה גדולה מאוד כלפיהם מתוך הבנה עמוקה שכל מה שעשו, עשו כמיטב יכולתם והבנתם.

 

יותר מזה, עלינו להודות להם על הזכות שזכינו לתקן את הראייה שלנו ואת ההבנות שלנו דווקא בזכות מה שהחסירו מאיתנו שעורר את הרצון שבנפש שלנו לתקן. זו התודה האמיתית שאנחנו חייבים להם.

ההודיה הזו שאנו חשים, הראייה החדשה שלנו אותם (ההורים) דרך המקום הפנימי שלהם, מאירה אותם באור חדש ומשפיעה גם על הנשמה שבהם לטובה.
                                    [post_title] => תיקון המבט שלנו על ההורים
                                    [post_excerpt] => 
                                    [post_status] => publish
                                    [comment_status] => open
                                    [ping_status] => open
                                    [post_password] => 
                                    [post_name] => %d7%aa%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%9f-%d7%94%d7%9e%d7%91%d7%98-%d7%a9%d7%9c%d7%a0%d7%95-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d
                                    [to_ping] => 
                                    [pinged] => 
                                    [post_modified] => 2018-10-08 19:03:41
                                    [post_modified_gmt] => 2018-10-08 16:03:41
                                    [post_content_filtered] => 
                                    [post_parent] => 0
                                    [guid] => https://yemima.co.il/%d7%aa%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%9f-%d7%94%d7%9e%d7%91%d7%98-%d7%a9%d7%9c%d7%a0%d7%95-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d/
                                    [menu_order] => 0
                                    [post_type] => post
                                    [post_mime_type] => 
                                    [comment_count] => 0
                                    [filter] => raw
                                )

                            [3] => WP_Post Object
                                (
                                    [ID] => 9997
                                    [post_author] => 393
                                    [post_date] => 2018-09-07 14:43:52
                                    [post_date_gmt] => 2018-09-07 11:43:52
                                    [post_content] => למורים ותלמידים כאחד להעמיק בדברים ולבאר אותם היטב.

 

אנחנו לומדים לחלק את החיים שלנו לשלושה סוגים עיקריים של מתרחשים:
  1. מתרחשים נקודתיים קטנים שבשגרה.
  2. מתרחשים שמשפיעים על חיינו בצורה בולטת.
  3. מתרחשים עוצמתיים שמערערים את היציבות שלנו.
  4. מתרחשים כה חזקים עד שאין לנו כל יכולת להכיל אותם.
  הלימוד עוסק ברובו בסוג המתרחשים השני והשלישי משני טעמים ברורים. יכולת הראייה שלנו בשניהם אינה צריכה להיות גבוהה כל כך כדי שנוכל להבחין בהם וכדי שנוכל לראות בהם את הפרטים שמעוררים במערכת הפנימית שלנו את העומסים, ובכך נוכל ללמוד לתחם אותם באופן כזה, שיפסיקו לעכב את ההתפתחות האישית שלנו.   הלימוד מביא לתוצאות מהירות ביכולת הראייה שלנו את המתרחשים האלו וניתן דוגמא: אדם שבמשך שנים כועס על הוריו, מחזיק בהבנות מילדות על היחס שקיבל או לא קיבל מהוריו לאורך השנים, הכעס הזה משפיע מאוד על איכות החיים שלו ומתעצם בכל מפגש או שיחה עם הוריו. זה מתרחש מהסוג השני, ופה, הלומד מהר מאוד לומד לראות את הדברים בצורה נכונה יותר ורחבה יותר, וברגע שמצליח לראות, מתחיל לראות פנימה את השופט שבו, ואת הפוסק שבו ואת הקטגור שבו ומבין שהוריו, בהפרזות או בהחסרות שעשו איתו, למעשה, עשו כמיטב הבנתם ויכולתם האישית. הבנות אלו מביאות לתוצאות טובות ומהירות בלימוד ומשפיעות באופן ישיר על איכות החיים של אותו אדם ומעלות בו מנגד, מידות טובות שהיו בו אבל הוסתרו ע״י אותם העומסים, מידות הרחמים והסליחה וההודיה, מידות אלו, מאירות באדם ומחיות אותו ברוח חדשה שמביאה שמחה ללב ובכך משפיעות גם על ההורים של אותו אדם וכשהוא רואה בהוריו פתאום את הטוב, הראייה הטובה שלו, יש לה הכוח לתקן ולהאיר גם את המידות הטובות בהם, בדיוק כפי שהראייה הרעה שלו, קילקלה והסתירה את המידות הטובות בפנימיות שבו ובהוריו.   מתרחש מהסוג השלישי, יכול להיות לדוגמא, מתרחש נקודתי בזמן, ריב עם אח או עם חבר לעבודה או עם בן או בת הזוג, או משבר עם הילדים וכו. מתרחש כזה יהיה עוצמתי מכיוון שבדרך כלל יהיו מעורבים בו אנשים שקרובים לליבו של אדם או שיהיו קשורים איתו בקשר קרוב משפחתי או עסקי. גם בסוג המתרחשים הזה, הלימוד עוסק הרבה מאוד, וגם פה, הלומד מביא תוצאות יפות מאוד אחרי זמן לא רב כשלמד לראות ולהכיר את מקומו האישי, שלמד לתת רגש למקום הזה שחיוני לחייו, למד גם לראות ולהכיר באופן יחסי את מקומו של האחר ואת יכולותיו היחסיות ולמד בעיקר לעשות את ההפרדה בין הדברים ומתוך אותה הפרדה, למד להרים מחיצות ששומרות על השדה האישי שלו ובכך גם נשמר מלהיכנס לשדה האישי של האחר. התיחום הזה ובניית המחיצות הם כלים שנלמדים וככל שהלומד ישתמש בהם יותר, כך יתחזקו ויעזרו לו לצאת מהר יותר ממשברים נקודתיים שכאלו נקי מכעס ושיפוט באופן יחסי. גם פה, איכות החיים של הלומד תישמר ותתחזק וגם פה, המידות הטובות שהיו בו והתגלו בעקבות הארתם ע״י הרחבת יכולת הראייה שלו, יאירו בו וממנו וישפיעו השפעה ישירה על חייו.   מתרחשים מהסוג הרביעי, הם מקרים בחיים שלנו שעוצמתם כל כך גדולה עד שיכולת ההכלה הנפשית שלנו לא מספיקה ולמעשה, שני דברים עלולים לקרות:
  1. האדם עלול להיכנס למצב של הדחקה כה חזקה, עד שהלב שלו ייאטם לחלוטין ובכך ינתק עצמו רגשית באופן כמעט מוחלט מהמתרחש ומשם איכות חייו תרד באופן משמעותי ולמעשה תהרוס את חייו.
  2. האדם עלול להיכנס למצב רגשי כל כך חזק ועוצמתי עד כדי שכל המערכת הנפשית שלו למעשה תקרוס תחת העומס, הוא ייכנס לעצבות גדולה ולדיכאון עמוק ומצב זה עלול להיות בבחינת סכנת חיים אמיתית.
הלימוד ממעט לעסוק בסוג המתרחשים האלו מסיבות ברורות, אין לנו יכולת להבין באמת, מצב בו המערכת הנפשית שלנו אינה עומדת תחת העומס אלא עד שזה ממש קורה. ימימה אמרה: אין לימוד, אלא מתוך התנסות חווייתית. ולמעשה היא צודקת, ישנם סוגים שונים ומדרגות שונות של הבנה: למשל, הבנה שבשכל, והבנה שבלב, ובכל אחת מאלו ישנן מדרגות אינסוף. מה שברור הוא, שהבנה שבשכל, יכולה להחזיק עד רמה מסוימת אבל ברגע שלשכל הישר אין יכולת להסביר, שם ההבנות קורסות ואז צריך האדם רובד אחר להישען עליו. במקום הזה, אם תהיה ההבנה גם בלב, תוכל גם היא לעזור ולחזק אבל גם שם המדרגות רבות ושם, במתרחשים עוצמתיים, יתחיל ריב בין השכל לבין הלב כי השכל לא יבין ויעשה ככל יכולתו לשכנע את הלב שהוא טועה. זו למעשה נקודה בה המערכת הנפשית מתחילה להישבר ושם האדם צריך משענת חדשה, חזקה יותר, והמשענת הזו נמצאת במדרגת ההבנה האמונית, במקום האמוני של האדם. גם להבנה הזו יש מדרגות אינסוף אבל גם המדרגות הראשונות, יהוו משענת חזקה לאדם לאחר שההבנות הראשונות יתמוטטו.   הלומד, ככל שיטרח ויעמיק בלימוד ויחזק את היציבה הנפשית שלו, לאורך השנים, ירכוש כלים שיחזק דרכם את המקום האמוני שלו מתוך חיבור ללב ולשכל ובכך יוכל לעמוד איתן מול מתרחשים גדולים.   ופה המקום ללמוד על המתרחשים מהסוג הראשון, הדברים הקטנים שבשגרה שמעלים בנו כעסים קטנים, תסכולים שבאים, חולפים ושוב חוזרים, אכזבות קטנות, דברים שרק לכאורה, הפכו להיות חלק בלתי נפרד מהמהות שלנו, ממי שאנחנו, עד כדי כך, שאנחנו בעצמנו רואים בהם כחלקים שמהם מורכב האופי שלנו ומי שאנחנו באמת. אבל כמובן שכל זה איננו האמת וזהו רק קצה הקרחון של הבלבול הגדול שבו אנחנו נמצאים ועל זה אבקש להעמיק.   עד שהגיע ולמד התלמיד להתמודד עם מתרחשים מהסוג השני והשלישי, ז״א אלו שכבר יש בידו להעמיד מחיצות בינו ובינו, ותיחומים והפרדות ברורות בין עיקר ותפל, ועלה על דרך המלך והתחזק בשכלו ובליבו ורואה את הטוב, עלול אותו תלמיד לחשוב שהנה הדברים ברורים, הדרך בטוחה ופרושה לפניו וכבר לימד את עצמו להבחין בקלות במתרחשים המוכרים ע״י התדר שהם נושאים ולא רק ע״י הפרטים, שזוהי מדרגה גבוהה יותר של הבנות, שהרי למדנו שהמתרחשים הם בבחינת תפאורה ומלבוש ולמעשה המתרחשים האמתיים הם בפנימיות, והפרטים משתנים בכל פעם בהתאם ליכולת שלנו להבין ולראות. והסיכון הגדול במקום הזה, שהוא עלול להביא לזחיחות הדעת. אותו תלמיד, למד לכוון את מערכת ההכרה שלו לתדרים מצומצמים מאוד ואז העומסים יעלו ויציפו את המערכת שלו במקומות שבהם הוא אפילו אינו מחפש כי הוא עסוק כולו בעצמו, בתחושת הדיוקים שלו ובתחושה הטובה של הצלחותיו אל מול המוכר והידוע.   משל לאותה דמות בסרטים המצויירים שרודפת אחרי דמות אחרת וברגע מסויים עוברת את קצה הצוק אך מרוב התמקדות במרדף, אינה שמה לב שהאדמה תחתיה כבר מזמן אינה קיימת. ואז ברגע הראייה, תיפול הדמות מטה מטה. המשל הזה נכון לאותו תלמיד, שכן המיקוד במרדף המוכר לו מסתיר ממנו את הדברים הקטנים ביותר שאותם לא למד עדיין לראות וברגע שיראה עצמו באותה הפרה גדולה, ירגיש בבחינת מאיגרא רמא לבירא עמיקתא ועלול ליפול ברוחו ונפשו באכזבה ואפילו בייאוש ואין זו הכוונה בלימוד כלל ועיקר חס וחלילה אלא להיפך, כוונת הלימוד, להראות לאותו תלמיד שגם כשעלה והגיע להצלחות ולהבנות טובות, אל לו לעצור ולו לרגע אחד אלא להרחיב את הדעת ואת הראייה ולהתחיל לחפש את הדיוק במתרחשים מהסוג הראשון.   דוגמא טובה לעומס פעיל שמסתתר מתחת יכולתו של התלמיד לראות היא בחינת ההבנה הפנימית שלו עצמו אל מול מדרגתו העכשווית האמיתית. אותו תלמיד מנוסה, יחווה לעתים דחייה דווקא במקום שבו הוא מביא לידי ביטוי את הדיוקים וההבנות הטובות שלו אל מול משפחתו הקרובה או אשתו. דווקא במקום הזה, הדחייה שיחווה תהיה מכוונת כחצי רעל ישירים לתוך ליבו ושכלו. שם, הוא יחווה תחושה קשה של עלבון, שהרי איך ייתכן שתלמיד מנוסה כמוהו, שאומר מילים כל כך גבוהות, מקבל דחייה כל כך קשה, והוא עלול להיעלב לא רק בשם עצמו אלא בשם הלימוד כולו ממש.   הרבי נחמן אמר בתורה ו׳ בהקשר של חודש אלול, ״הרוצה בתשובה, ישמע ביזיונו, יידום וישתוק״.   ופה טמון היסוד להבנה הזו. אותו תלמיד, ברגע עלבונו, ייעלב מכיוון שישנו פער בין ההבנה שלו את מקומו ומדרגתו לבין מקומו האמתי. ולמעשה הוא עדיין לא במדרגה שעליה מדבר הרבי נחמן. ולמה כל זה, מכיוון שהמורכבות היא אינסופית והעליה בהבנות היא אינסופית וברגע שאנחנו עוצרים במקום שנראה לנו מספיק, שם מתחילה למעשה הנסיגה ביכולת ההבנה והאבחנה שלנו.   הכוונה במשפט ״ישמע ביזיונו, יידום וישתוק״ בכלליות היא, הבנה עמוקה שדווקא ברגע שמבזים אותו, במיוחד אותו ביזוי הוא בבחינת מלבוש על מתרחש והתלמיד יחזק עצמו מתוך הגנה על מהות כשלמעשה מפספס את עיקר התיקון הטמון ביכולת שלו לראות מהיכן מגיעים הדברים ומי בעצם מדבר אליו.   דוגמא נוספת נוכל למצוא בקלות אם נעמיק ונתבונן עמוק יותר מהמחשבות ומהדיבור שלנו אלא ברצונות הפנימיים שלנו, אלו שנמצאים בתוך המחשבה והדיבור שלנו, כמו שימימה אמרה: מה יש בדיבור, ז״א, מה הם המרכיבים שלו, האם נושא רצון טוב, האם נושא רצון לכבוד? והדברים עמוקים מאוד.   ועל זה נאמר: ״וְכָל קֶרֶב וּכְלָיוֹת יְזַמֵּרוּ לִשְׁמֶךָ, כַּדָבָר שֶׁכָּתוּב, כָּל עַצְמֹתַי תֹּאמַרְנָה...״   לכן, עלינו ללמוד וללמד שבעור הרע מקרבנו הוא עבודה וטרחה רבה אבל שכר גדול בצדם. ותיקון המידות ואיזון הנפש מגיע לכל הקומות של האדם, הוא במחשבותיו, בדיבורו, במעשיו, בליבו, בעצמותיו, בכל קרביו.   עשרת ימי תשובה, ניתנו לנו כדי לאפשר לנו הזדמנות להרחיב את הלב, להרחיב את הראייה שלנו ובעיקר שנוכל לבחון יותר לעומק את המקום והמדרגה האמתית שלנו בעכשווי. עצם הבחינה הזו, עצם הפניית המבט למקומות שלכאורה נסתרים מעינינו, היא בבחינת תיקון גדול ויש לה את היכולת לעורר ולהאיר בנפש שלנו רבדים סמויים שיש בהם עוצמות גבוהות ביותר.   בברכת חתימה טובה ב״ה [post_title] => לימוד בחשיבה הכרתית על ״ובערת הרע מקרבך״ - כהכנה לעשרת ימי תשובה. [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%b4%d7%95%d7%91%d7%a2%d7%a8%d7%aa-%d7%94%d7%a8%d7%a2-%d7%9e%d7%a7%d7%a8%d7%91 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-09-07 14:43:52 [post_modified_gmt] => 2018-09-07 11:43:52 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%b4%d7%95%d7%91%d7%a2%d7%a8%d7%aa-%d7%94%d7%a8%d7%a2-%d7%9e%d7%a7%d7%a8%d7%91/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [4] => WP_Post Object ( [ID] => 9991 [post_author] => 393 [post_date] => 2018-09-04 23:53:03 [post_date_gmt] => 2018-09-04 20:53:03 [post_content] => הפרשה מתחילה בפסוק הנפלא הבא: ״אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם:  רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל.״ התורה מביאה בפנינו רגע דרמטי ומיוחד במינו, משה עומד מול עם ישראל כולו בנאום מרגש ומיוחד רגע לפני כניסתם לארץ ישראל אחרי 40 שנות מדבר. וממשיך ואומר: ״טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם--וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ:  מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ.״ מכאן אנחנו מבינים שלא רק עם ישראל עומד לפני כניסה אלא גם גרים, אנשים שאינם ישראל שיצאו עם עם ישראל ממצרים. וגם אליהם ובמיוחד אל ישראל ובנוכחותם ניתן הנאום.   ומכאן מתחיל העניין להעמיק: משה אומר את הדבר הבא: ״לְעָבְרְךָ, בִּבְרִית ה׳ אֱלֹהֶיךָ--וּבְאָלָתוֹ:  אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךָ, כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם.״ ז״א, עומדים כולם בפני כניסה בשער ובברית ה׳ שהיא גם ברית בבחינת ברכה אבל גם, אלה שזו קללה. ובאמת נאמר בפרשה קודמת, ״ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה״ וניקח את זה למקום שלנו היום כדי להבין. אנחנו ניצבים תמיד בפני בחירה, בחירה בחיים או במוות, כמו שיאמר בהמשך הפרשה: "ראה נתתי לפניך היום: את החיים ואת הטוב, ואת המות ואת הרע.״ ז״א יש לנו בכל רגע נתון, חובת הבחירה בטוב וברע, והמשמעות העמוקה של חובת הבחירה היא החובה לבחור ולא הרשות, הרשות היא רק לבחור בין טוב או רע אבל הבחירה עצמה היא חובה.   ונשים לב לפסוק נוסף בפרשה שנותן לנו רמז נפלא לחיבור של הפסוקים לחיים שלנו היום והוא: וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם--אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת-הָאָלָה, הַזֹּאת. כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי, ה אֱלֹהֵינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם.   ז״א, הדיבור של משה מכוון לדורות, כי ״אשר איננו פה עמנו היום״ מכוון קדימה ולא לאלו שכבר הלכו. וזה אומר אלינו, ולמה אלינו, מכיוון שהמילים האלו מכוונות לפנימיות של הנפש שלנו.   לבחירה בין חיים למוות ולפנימיות הנפש אין משמעות בזמן אלא היא נוגעת ושייכת לקווי הנצח של נשמת ישראל. ימימה אמרה ״ברוחניות אין זמן״ ופה בדיוק העניין, דברים שבמהות שלנו, במבנה הנפש שלנו, אין להם קשר לזמן אלא הם קשורים בתכלית החיים של כל אחד ואחת מאיתנו מאז ועד עולם.   וגם בחינת הברית, אם ניקח אותה לחיים שלנו היום, ונראה שאנחנו עומדים רגע לפני כניסה לשנה חדשה, נוכל לשאול את עצמנו, באיזו ברית אנחנו נכנסים לשנה החדשה, האם אנחנו עושים עם עצמנו ברית? מה משמעות לכרות ברית עם עצמי, ברית משמעה שבועה, לא הבטחה רגילה אלא הבטחה שהיא נכרתת לא רק בשכל שלי אלא בלב ובנפש. ויש לנו פה הזדמנות נפלאה להבטחה שאינה רגילה, אפילו אם מדובר בשינוי הרגל קטן ולא טוב, עדיין, ההבטחה והברית שאכרות עם עצמי לשנות או להפסיק אותו, תהיה שינוי עצום במערכת האישית שלי ובחיים שלי. אבל אנחנו יודעים שהקושי גדול כי הפיתויים הם גדולים מאוד ולכן, אם אנחנו רוצים לעשות שינוי, ואפילו שינוי קטן, אנחנו צריכים לקיים הבטחה מיוחדת. ולא רק, אלא שאת ההבטחה הזו, נצטרך לשמור בדיוק כפי ששומרים על ברית. ההזדמנות הנפלאה שיש בראש השנה דווקא היא גם בפשט וכמובן גם בהעמקה גדולה מאוד. בפשט, שנה חדשה זה תמיד זמן טוב לבדוק מהם המיותרים שאיני רוצה לגרור איתי לשנה החדשה ועליהם להתמקד. וכמובן בהעמקה, ראש השנה זהו יום מיוחד ושעת רצון גדולה מאוד ולא נעמיק בה כאן כי הדברים ברורים.   ופה מתחיל משה לדבר אל לב האומה, אל לב האדם באומרו את הפסוקים הבאים: כִּי-אַתֶּם יְדַעְתֶּם, אֵת אֲשֶׁר-יָשַׁבְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, וְאֵת אֲשֶׁר-עָבַרְנוּ בְּקֶרֶב הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר עֲבַרְתֶּם. וַתִּרְאוּ, אֶת-שִׁקּוּצֵיהֶם, וְאֵת, גִּלֻּלֵיהֶם--עֵץ וָאֶבֶן, כֶּסֶף וְזָהָב אֲשֶׁר עִמָּהֶם.   ז״א, משה מראה לנו איך נראית בחירה גרועה, והוא ממשיך ומפרט מה קורה לאדם כאשר הוא הולך אחרי ליבו בבחירה לא נכונה ובשפתה המיוחדת של התורה, הצרות באות בצרורות. ״וַיִּתְּשֵׁם ה מֵעַל אַדְמָתָם, בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל; וַיַּשְׁלִכֵם אֶל-אֶרֶץ אַחֶרֶת, כַּיּוֹם הַזֶּה.״   ומה צריך לקרות כדי שנוכל לראות בבהירות את הבחירה הנכונה? הוא אומר: ״וּמָלה אֱלֹהֶיךָ אֶת-לְבָבְךָ, וְאֶת-לְבַב זַרְעֶךָ:  לְאַהֲבָה אֶת-ה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ--לְמַעַן חַיֶּיךָ. ונשאלת השאלה, מדוע צריך למול את לבבנו למען חיינו, וזה מכיוון שהחיים מעלים קליפות והסתרות על הלב שלנו לאורך השנים עד כדי כך, שרע הופך לטוב וטוב הופך לרע והמציאות שלנו מעוותת ולמעשה אין לנו ראייה של הדברים במהותם אלא אנחנו מבולבלים מאוד, ואנחנו מרגישים את הבלבול. דוגמא טובה לבלבול היא פרסומת למשקה שנקרא פיוז, הסיסמא של הפרסומת היא כזו: why choose when you can Fuze ז״א , כל המערכת של החיים החיצוניים שלנו מכוונת אותנו להימנע מבחירה, למה לבחור? אפשר גם וגם. והדוגמאות לזה כמעט אינסופיות. הבחירה, הפכה להיות אחד הדברים הקשים ביותר בחיים שלנו, עד כדי שאם אדם בוחר בדרך מסוימת, הוא תמיד ירגיש שהמסיבה השניה טובה יותר, אבל זה כמובן לא נכון כי בקו המחשבה הזה, אני תמיד נמצא במסיבה הפחות טובה ולכן אין מוצא מהבלבול.   ומה אנחנו למדים מתחילת הפרשה, שאין דבר כזה חוסר בחירה, שהרי ישנה חובת הבחירה, ז״א שאנחנו למעשה בוחרים לא לבחור בשכל שלנו אבל הבחירה היא למעשה בריחה ומכאן מתחיל הכול להתערבב ולהתערפל.   הפרשה כולה מדלגת בין הבחירות של האדם, בין הבחירה בחיים ובטוב לבין הבחירה במוות וברע או במקרה שלנו, ב״חוסר הבחירה״. ולכאורה כשאנחנו מתבוננים על החיים שלנו, על קצב החיים, על הפיתויים שמקיפים אותנו מכל עבר, על הקשיים הגדולים שעוברים עלינו בכל יום ויום, בין אם בבית, בזוגיות, בהורות, בעבודה, בעסקים ובמעגלים החברתיים שלנו, במתרחשים שעוברים עלינו יום יום, אנחנו עלולים להתייאש בקלות ולהגיד, ׳כל המילים האלו יפות והכול באמת נשמע טוב אבל איפה אני ואיפה הבחירה בחיים ובאמת שאין לזה כל קשר אלי.׳   ופה באה הפרשה ואומרת לנו דבר נפלא: ״כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִוא״. וממשיכה ואומרת: לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא:  לֵאמֹר, מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם, הִוא:  לֵאמֹר, מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה   ומשה, שמבין נפש אדם ובאמת כבר אין לו שערות על הראש מרוב שהוא מורט אותם כל היום, משה פה בא ואומר את הדבר הנפלא הבא: ״כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד:  בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ.״ הוא יודע בדיוק מה נגיד וכמה קשה הבחירה ושמירת הבחירה ולכן הוא אומר, שימו לב, זה לא בלתי אפשרי. קשה, בהחלט. אבל לא בלתי אפשרי. ואיפה תמצאו את הכלים ואת התשובה?  הוא עונה: ״בפיך ובלבבך לעשותו״, ז״א, בדיבור, במחשבה, ובמעשה. זה כל העניין. ושוב, זה ידוע שאפילו הרגל קטן שבקטנים, קשה עד מאוד להפסיק. אבל בעזרת ההכוונה הנכונה, בעזרת הכלים הנכונים, זה בהחלט אפשרי והשכר, הוא החיים עצמם. לא פחות ולא יותר, החיים שלנו עומדים כאן על כף המאזניים בין חיים טובים לבין בלבול אחד גדול.   ונסיים במשפט נפלא של הרבי נחמן מברסלב שאמר: ״עד שאדם לא עצר להבין, שכשמעציבים אותו הוא אינו צריך להתעצב. וכשמעליבים אותו, הוא אינו צריך להיעלב, אינו חי את חייו שלו.״ והמשפט הזה עמוק מאוד ועליו דיברתי בלימוד על המקום האישי וכדאי ללמוד אותו.   שנזכה ב״ה לכניסה טובה לשנה חדשה, בברית שיש בה בחירה ברורה, עם הבטחה לעצמנו להתמיד ולשמור עליה ושנזכה לשנות הרגלים קטנים כגדולים ולהשאיר מאחורינו את מה שמיותר לנו ומעכב אותנו מלצמוח ומלשמוח. [post_title] => לימוד בחשיבה הכרתית על פרשת ניצבים - הכנה לראש השנה [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%a0%d7%99%d7%a6%d7%91%d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%9b%d7%a0 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-09-04 23:53:03 [post_modified_gmt] => 2018-09-04 20:53:03 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%a0%d7%99%d7%a6%d7%91%d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%9b%d7%a0/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [5] => WP_Post Object ( [ID] => 9983 [post_author] => 393 [post_date] => 2018-09-02 23:01:22 [post_date_gmt] => 2018-09-02 20:01:22 [post_content] => בחלק הקודם למדנו על הקשר המיוחד שלנו עם אימנו שנטבע בנפשנו מלידה. למדנו שהקשר הזה שנמצא עכשיו טבוע בנו, ז״א בטבע שלנו, משפיע על החיים שלנו כבוגרים מול בן או בת הזוג שלנו. יש משפט ידוע שאומר שכגודל הציפייה, כך גודל האכזבה. וימימה נתנה לנו חלק נפלא שנקרא ״המצפה והמתאכזבת״. ימימה אומרת: ״המצפה, מצפה להתאכזב כל הזמן״. מה משמעות המשפט הזה? וכאן טמון ההבדל המהותי בין הפשט (הדקלום) לבין ההעמקה במילים, ובמקרה שלנו, היכולת שלנו להבין מעבר לשכל את המילים האלו ואת המבנה המיוחד הזה שנקרא מצפה ומתאכזבת. זה ברור לנו שככל שנצפה למשהו יותר, כך, במידה והוא לא יתרחש, נהיה באכזבה ולכן ברור לנו שכגודל הציפיה, כך גודל האכזבה. אבל למדנו בחיים, שהכוונה היא למתרחשים ש״לכאורה״ חיצוניים לנו כמו, ציונים במבחן,בקשת חברות בגיל הנעורים,  קבלת תפקיד כזה או אחר, קידום בצבא, בעבודה, עסקה חשובה, אירוע חשוב שתוכנן ועלול להתבטל עקב מזג אוויר וכו. לכן, בנינו לעצמנו תבנית בנפש, בעיקר בשכל, שבכל פעם שאנחנו פוגשים באחד מהמתרחשים שציינתי, המוח שלנו כבר מתייג אותם כמתרחש הנושא ציפייה.   אבל אם נעמיק לרובד מורכב יותר וסמוי יותר מהנגלה הברור שציינתי, נגלה, שלמעשה, חלקים רבים ביותר בחיים שלנו בכלל ובזוגיות שלנו בפרט, נושאים גם הם ציפייה ולא סתם ציפייה אלא ״ציפייה לאכזבה״. ז״א, הציפייה עצמה, מעצם מהותה, נושאת אכזבה שלבטח תתרחש. ובואו נבין את זה:   ניקח לדוגמא, מתרחש די שגרתי בזוגיות, יום הולדת. לכל אחד מאיתנו, מוטבע בנפש מילדות ציפיה לתשומת לב מיוחדת ושונה מהרגיל. תשומת הלב הזו בדרך כלל מתורגמת למתנה כל שהיא. במתרחש הזה, מתקיימים שני סיפורים מקבילים, הגבר שבמקרה הזה אמור להביא מתנה, והאשה שמצפה לקבל. כל אחד מבני הזוג, נמצא בציפיה ימים לפני היום המיועד, הגבר, בציפיה כלפי עצמו שיצליח לשמח את זוגתו ושבחירתו באופן שבה ישמח אותה תהיה מדויקת. הציפיה הנוספת שלו, תבוא לידי ביטוי בתלות שלו בתגובה שלה למה שיבחר, לאיך שיבחר, ולמתי שיבחר. ובמקרים מסויימים נוספת מערכת ציפיות חדשה שתלויה באדם נוסף שאמור לעזור לו בהצלחת האירוע. ובואו נבין במה מדובר וכמה מורכבות ישנה כאן:
  1. ציפייה מעצמו לרצות
  2. ציפייה מהתגובה של זוגתו
  3. ציפייה מאופן הדרך שבה יבחר להפתיע
  4. ציפייה מהחבר שיעשה את חלקו כפי שהוא (האדם) רוצה
נוכל לראות שנבנתה כאן מערכת שלמה של ציפיות שלכאורה, נעשות מתוך רצון טוב, אבל עצם התלות בתוצאה ובתגובה, מרחיקות את האדם מהמקום הפנימי שלו שבצורה הפשוטה ביותר, מבקש לשמח את זוגתו.   מהצד השני, בת הזוג תפתח גם היא, מערכת דומה של ציפיות כלפיו ואין צורך לפרט אותן כדי להבין את עיקר הדברים.   למעשה, חלק גדול מאוד מהמתרחשים שאנחנו חווים בזוגיות, נשענים על אותה תלות בצד השני ולמעשה ניזונים מאותה תבנית שיש בנו מילדות שהיא תלות כמעט מוחלטת בבן או בת הזוג.   כשאנחנו מדברים, מה נושא הדיבור שלנו מעבר למילים, מה יש בו? הדיבור שלנו אל בן או בת הזוג, נושא בתוכו ציפייה כל הזמן, ציפייה לאישור. אנחנו צריכים שבן או בת הזוג יאשרו לנו כל הזמן את מה שטבוע בנפש שלנו וזה את האהבה הפשוטה שאינה תלויה בדבר. את אותה אהבה שקיבלנו מאמא שלנו. זה פשוטו של דבר, זה שורשו של כל עניין הזוגיות שמעלה מכשולים רבים כל רגע מחדש.   הציפייה נמצאת בדיבור שלנו, בקשב שלנו ובמעשים שלנו כל הזמן ולכן אין פלא שמרבית האכזבות ומרבית הדחייה שאדם חווה בחייו, היא דווקא במקום שבו הוא אמור לכאורה למצוא את החיבוק הכי חזק.   המציאות הזו היא המציאות היחידה שאנו מכירים אבל בהחלט איננה המציאות היחידה האפשרית או הנכונה. ויותר מזה, אם נלמד ונכיר את המציאות האמיתית, הנכונה עבורנו, נלמד את אחד מהיסודות העמוקים בחיים שלנו ובזוגיות בפרט.   על אדם הראשון נאמר: ״על כן יעזוב איש את…. ודבק באשתו והיו לבשר אחד וכו״. וכאן עולות שתי שאלות עיקריות:
  1. מה משמעות והיו לבשר אחד
  2. מדוע לא נאמר והיו לנפש אחת
כדי ללמוד את זה, נצטרך לחזור ללימוד על המקום האישי שלנו ומתוך הכירות איתו, נוכל לחזור למבט שונה על בן או בת הזוג ועל עצמנו בתוך המבנה המיוחד הזה שנקרא זוגיות. דבר אחד חשוב להבין והוא שהמערכת הנפשית שלנו ניזונה מרצף של ילדות ואינה עושה את ההפרדה בין הילד שהיינו, לבוגר שאנו היום ופה טמונה הדרך למציאות חדשה וטובה יותר. לימוד חשיבה הכרתית מעניק לנו את הכלים הנכונים ליישום הבנות חדשות ולנסות אותן בחיים ממש והלימוד מבטיח תוצאות. ועל זה נאמר: ״כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ״ [post_title] => לימוד בחשיבה הכרתית על זוגיות - חלק ב [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%96%d7%95%d7%92%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%97%d7%9c%d7%a7-%d7%91 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-09-02 23:08:30 [post_modified_gmt] => 2018-09-02 20:08:30 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%96%d7%95%d7%92%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%97%d7%9c%d7%a7-%d7%91/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [6] => WP_Post Object ( [ID] => 9848 [post_author] => 393 [post_date] => 2018-08-07 23:54:30 [post_date_gmt] => 2018-08-07 20:54:30 [post_content] =>     הזוגיות הראשונה שכל אחד ואחת מאיתנו חווה, מתחילה עוד לפני שאנחנו נולדים. למעשה, התודעה, או רמת ההכרה הראשונה מתחילה בעודנו ברחם. החוויה הזו, או ההוויה הזו שלנו כעוברים, מוטבעת בנו מהרגע הראשון ומה שמאפיין אותה הוא התלות המוחלטת שלנו בבת הזוג הראשונה שלנו - אמא. מרגע הלידה ולאורך השנים הראשונות, נפתח הכרה שתמשיך את ההטבעה הזו של התלות ולימים מאוחרים יותר נתחיל גם להיאבק באותה התלות אבל לא מתוך רצון אמיתי להשתחרר ממנה אלא יותר מתוך בדיקה והרחבת גבולות המשחק. המערכת הנפשית שלנו בשנים הראשונות תלויה באמא באופן כל כך עמוק שכל מילה שנאמרת, כל הבעת פנים, כל טון וצליל וכל שינוי, קטן שבקטנים, נקלט אצלנו במערכת בצורה כל כך חזקה שלמעשה מייצרת בנפש שלנו רישומים שהם כמעט בבחינת מוחלטות. וגם מהכיוון ההפוך, כל תנועה שלנו, כל מבט, כל מילה או צליל שאנחנו משמיעים או אומרים, מכוונים באופן ישיר לאמא כדי לקבל את הפידבק שבלעדיו לא נוכל לתפקד. ז״א, כל מחשבה, דיבור ומעשה שלנו נשלחים מאיתנו עם בול למשלוח חזרה. ז״א, המילים שלנו יוצאות מאיתנו ככלים ריקים שאמורים לחזור מלאים במילים ומסרים מאשרים או מכוונים מאמא. התקשורת שלנו בכל מישור היא תקשורת מותנית, תלויה בתגובה ומצפה לתגובה. וכשאין תגובה, אנחנו מעלים הילוך ומייצרים לחץ יותר ויותר על מנת לקבל את התגובה המשוועת.   אדם יכול להיות בשני מצבי הוויה:
  1. רצון לקבל
  2. רצון להשפיע
מתוך מה שכתבנו למעלה, המצב הטבעי (המציאות שהוטבעה בנו) הוא שאנחנו גדלים בהוויה של ״רצון לקבל״ ואם נעמיק נמצא שבחלק גדול מאוד מהמקרים, גם האמא נמצאת ברצון לקבל אישי משלה וכל מה שמגיע ממנה אלינו טעון באותה הישענות ואותה הזדקקות לקבל שנמצאת טבועה בה מילדות.   וכאן אנחנו מתחילים להיכנס למבוא לזוגיות שלמעשה מציב בפנינו מציאות לא פשוטה, בה שני בני הזוג הבוגרים, אלו שגדלו כילדים שכל מילה שלהם מותנית בתגובה של אמא, מנסים לתקשר אחד עם השני/ה מתוך אותו הרגל ישן של תלות בתגובה או בהתנהגות של בן הזוג. ז״א, שני בני הזוג נמצאים במקום ש״רוצה לקבל״ ואז כל מילה, כל תנועה, כל הבעת פנים, נבחנת ונשפטת מהמקום שבודק, האם זה טוב עבורי או לא, האם מה שהיא אומרת או מה שהוא עושה עומד מול מערכת הציפיה האישית שלי שהיא עצמה תלויה באופן כמעט מוחלט באותן המילים.   הדיבור שלנו, מה שהוא נושא איתו, וימימה אומרת ״מה שיש בו״, הוא דיבור שנשלח כדי לחזור. ומה שחוזר מהדיבור של בן הזוג, חוזר גם הוא טעון בציפיה מילדות. זה רוצה ואינו מקבל וזו רוצה ואינה מקבלת, ונוצר מאבק תמידי, פעמים גלוי פעמים מוסתר, והמאבק הוא על חום ואהבה תמיד. תמיד כי זה מגיע מאותו החום שהיה ברחם, אותה האהבה שקיבלנו מאמא. ואם היא איננה ואם איננה נקיה אלא מותנית, אנחנו ניאבק תמיד. ז״א, שביעות הרצון שלנו תהיה תמיד תלויה בהתנהגות של בן הזוג.   הלימוד, מצריך הבנה להפרדה בין הילד ללומד, לבוגר, המחיצה נחוצה לנו כדי לחיות נכון, כדי לראות שהתלות לקיומנו דרך בן הזוג היא מיותרת, היא הייתה נחוצה לנו כילדים, נחוצה להישרדות הפיזית והנפשית, אבל הפכה למיותרת כבוגרים. ומתוך ראיית המיותר,נוכל להתחיל לנקות ולהחזיר לעצמנו את המקום האישי שלנו. הלימוד הזה מצריך העמקה כדי להבין את ההפרדות הנחוצות, כדי להבין את מה שיש בדיבור, את מה שהוא נושא. [post_title] => לימוד בחשיבה הכרתית על זוגיות - חלק א [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%96%d7%95%d7%92%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%97%d7%9c%d7%a7-%d7%90 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-08-07 23:54:30 [post_modified_gmt] => 2018-08-07 20:54:30 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%96%d7%95%d7%92%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%97%d7%9c%d7%a7-%d7%90/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [7] => WP_Post Object ( [ID] => 9816 [post_author] => 393 [post_date] => 2018-08-03 18:36:40 [post_date_gmt] => 2018-08-03 15:36:40 [post_content] =>   נשאלת השאלה: ומה אם ההורים עשו הכל נכון, האם ילד שגדל בסביבה תומכת ואוהבת נקי מעומסים? האם הוא גדל מתוקן ואינו צריך בתיקון כלל? והשאלה יפה מאוד ומדויקת. וצריך להבין את זה טוב. זה נכון שיש נפש עמוסה יותר ויש נפש עמוסה פחות אבל אין נפש שאיננה עמוסה כלל. אחד הדברים המאפיינים ביותר את ההוויה הרגילה שלנו היא התחושה שאנחנו בדרך כלל בסדר והסביבה היא הבעייתית. ודווקא בנפש שאיננה עמוסה מאוד, לעתים קשה יותר להרגיש או לראות את העומס, לדוגמא, אדם שהוא מטבעו רגוע, כזה שאינו נוטה להתרגז בקלות, אדם שיש לו נטייה להחליק דברים, לא להתרגש יותר מדי, ייתכן שדווקא אצלו, תהיה מידה גדולה יותר של הבלגה, וזה כדי להמשיך בזרימה החלקה שהוא רגיל בה. ההבלגה הזו, לרוב תבוא על חשבון המקום האישי שלו מכיוון שהוא ינטה לברוח מעימותים עם הסביבה, בבית עם בת הזוג וגם בעבודה. אדם זה, ברגעים של הבלגה, יצליח לעצור את הכעס שעולה בו מתוך מאבק ולא מתוך תיחום. ולמעשה אדם זה עלול למצוא את עצמו כשמקומו האישי לא נשמר דווקא במקומות שנכון לו לשמור עליו. אדם זה גם עלול לפתח מידה גדולה יותר של עלבון אבל גם את זה הוא יצליח לחסום מתוך אותו רצון שלא לעמוד בעימות וגם במקום הזה הוא יהיה במאבק פנימי שקט. המאבקים השקטים, כוחם גדול מאוד ויש להם השפעה גדולה על הנפש.   אותו אדם, שנוטה ״לזרום״ עם הסביבה, להיות תמיד נוח על הבריות מתוך רצון לשמור על אותו שקט שהוא כל כך צריך מילדות, עלול לפתח גם מידת יתר של שיפוטיות כלפי אחרים, ושיפוטיות זו עלולה להיות עדינה מאוד, כזו שמאפיינת את השקט שלו, אבל עדיין תתקיים, והיא תתחזק מהשכל בצידוקים כאלו ואחרים.   ז״א, שלכל אחד ואחת מאיתנו, יש מידות בנפש שמצריכות איזון, כדי שלא נהיה מבליגים מדי, או מפריזים מדי, כועסים מדי, או אדישים מדי, שלא נסער מדי ושלא נתכנס מדי לתוך עצבות, ובעיקר שנהיה יותר זמן בשמחה ופחות במאבק. שנהיה במקום המדויק לנו. המקום האישי שלנו, זה שרואה את עצמנו ביכולות שלנו, ובמוגבלות שלנו ואוהב את מה שיש ולא מנסה להיות משהו אחר אלא פשוט רוצה לצמוח זקוף, כמו עץ. ימימה אמרה: מה שצומח זקוף אינו יכול להתעקם. ועל זה נאמר (תהלים פרק א): וְהָיָה כְּעֵץ, שָׁתוּל עַל-פַּלְגֵי-מָיִם: אֲשֶׁר פִּרְיוֹ, יִתֵּן בְּעִתּוֹ--וְעָלֵהוּ לֹא-יִבּוֹל; וְכֹל אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ.   [post_title] => לימוד בחשיבה הכרתית על -המקום האישי - חלק ד [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%9d-%d7%94%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99-%d7%97%d7%9c-5 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-08-03 18:36:40 [post_modified_gmt] => 2018-08-03 15:36:40 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%9d-%d7%94%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99-%d7%97%d7%9c-5/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [8] => WP_Post Object ( [ID] => 6225 [post_author] => 393 [post_date] => 2018-07-09 23:13:47 [post_date_gmt] => 2018-07-09 20:13:47 [post_content] =>

חלק ג.

אדם שנמצא במקומו, דבריו נשמעים. ונאמר(תהלים יט ד) ״אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם״ ז״א, כשאדם מדבר שלא ממקומו, דבריו אינם נשמעים, אלא רק אם מחובר למקומו האישי וממקומו הזה משמיע דבריו, ללא זיוף, ללא עמימות, ללא כעס או מאבק להיות צודק, רק אז קולו נקי וברור ודבריו נשמעים ומתקבלים. מקומו של אדם כבודו - ז״א, כל אדם, כבודו = במקומו מונח. ז״א, במקום האישי שלו, בפנימיות שלו, במקום הטוב שלו, במהות שלו כצלם נברא, שם מונח כבודו. שם הוא בבחינת חלק אלוקה ממעל ממש ונאמר (תהלים לג טו) ״הַיֹּצֵר יַחַד לִבָּם הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם.״  ז״א, במקום הנקי של הלב, כפי שנברא, שם מקומו האמיתי של האדם, ושם הוא שווה בין שווים ככל יצור נברא, ונאמר (ברכת יוצר אור): ״נותְנִים בְּאַהֲבָה רְשׁוּת זֶה לָזֶה״ וכו, וזה בבחינת ״יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך״ ז״א, מחשבות ליבו של אדם כשהם ממקומו הטוב כשהוא בנתינה ובקבלת המקום האישי של האחר, יש להן הכוח להפוך לרצון שהוא בבחינת רוח שנאמר: (תהלים פא יא)״הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ.״ שזה בחינת מפרש שכשהאדם מחובר למקומו האישי ומשם פועל, הרוח המפעמת בו מחזירה לו את כוחו וקולו נשמע למרחקים שנאמר: (דברים ל יד) ״כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ.״ וקרוב מאוד הוא בנפשך, בלבבך, במקום הפנימי האישי שלך. כשהמחשבות שלנו מחוברות לילד שאנחנו נשענים עליו מילדות, אז גם הדיבור הוא דיבור נשען וגם העשייה נשענת. ז״א, אנחנו נאחזים בהבנות מזמן אחר. ואז, או שאנחנו ממהרים להבין שזו תכונה של הילד שצריך הכול מהר ומיד, או שאנחנו ממהרים לא להבין, שזה הילד חסר הסבלנות שאין לו רצון להעמיק אלא רוצה את הדברים שיוגשו פתורים. כל החלקים האלו בנפש שלנו הם בבחינת מיותרים לקיומנו, ז״א, כדי להתחזק, אנחנו צריכים להפריד בינם לבין החלקים הטובים שנמצאים דחוקים ע״י אותם חלקים עמוסים מילדות וכשנפריד ונתחם אותם, יוכלו החלקים הטובים לחזור למקומם והבנות חדשות תיבננה, ראייה חדשה תיפתח ונהיה פחות זקוקים עוד לאחיזה בחלקים העמוסים והיציבות תתבסס ולא נצטרך יותר להישען על אותו הילד אלא נעמוד זקופים במקומנו האישי, במחשבה נקייה, בדיבור ברור ובשמחה. ההגעה למקום האישי מצריכה מאיתנו בחירה בוגרת להיות לומדים, טרחה ועבודה יומיומית כדי להביא תוצאות שיחזקו את האמונה שלנו ביכולת האישית. זה מצריך העמקה בפשט, הלימוד אינו שיטתי אלא מתרחש בפנימיות שלנו, משתנה כל הזמן, מותאם אישית לכל אחד ומתוך עבודה אישית וביחסיות שלו, מביא תוצאות וצמיחה. [post_title] => לימוד בחשיבה הכרתית על -המקום האישי - חלק ג [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%9d-%d7%94%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99-%d7%97%d7%9c-4 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-07-09 23:19:37 [post_modified_gmt] => 2018-07-09 20:19:37 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%9d-%d7%94%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99-%d7%97%d7%9c-4/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [9] => WP_Post Object ( [ID] => 6199 [post_author] => 393 [post_date] => 2018-07-08 17:12:39 [post_date_gmt] => 2018-07-08 14:12:39 [post_content] => חלק ב׳ ישנו ערבוב בין הילד לבין הלומד.. בכל אחד מאיתנו קיים ,הילד״ שאותו הוא מכיר וסוחב כבר שנים. אחד הקשיים הגדולים ביותר, הוא לראות את הילד שבי ולהפריד בינו ובין הזמן שלו, לבין עצמי היום. הסיבה לקושי היא שלמעשה, מעולם לא נפרדתי מאותו ילד. בהרגשה הרגילה שלנו, אנחנו מרגישים עצמנו תמיד צעירים. השנים והגיל אינם משפיעים על הנפש, לנפש אין גיל. על זה נאמר: ברוחני אין זמן. ואנחנו מכירים את המקום של ההורים או אפילו ההורים של ההורים שאינם מרגישים זקנים, הרוח נשארה צעירה. אמנם משקולת החיים מורגשת היטב אבל אם ננקה אותה, נראה שהנפש, במלבושים שלה שהם המחשבה, הדיבור והמעשה, לא השתנתה כלל אלא מה שהשתנה זה היכולת הפיזית שלהם לבטא את עצמם.   ז״א, העובדה שמעולם לא נפרדנו באופן רשמי מהילד, מקשה על היכולת שלנו לראות שהוא כבר מזמן לא נמצא בנו ומה שקורה הוא שאנחנו משמרים את הזיכרון ואת החווייה של הילדות במחשבות, בדיבור ובמעשים שלנו מתוך הרגל של שנים ולכן התכונות שאפיינו את הילד שהיינו, כל כך דומיננטיות והווליום שלהם בחיים שלנו מעצם השימוש הבלתי פוסק גבוה מאוד ומעוות לנו את המציאות כפי שהיא באמת.   נשתמש בדוגמא של אדם, שבילדות, חווה מערכת יחסים עם הוריו שלא אפשרה לו להביע את עצמו כראוי. ז״א, ההורים נכנסו למקום האישי שלו באופן כזה שלא אפשר לו לחשוב באופן עצמאי, לא אפשר לו לעמוד מול אתגר כי ההורים באו תמיד לפתור הכול בשבילו וכשהייתה לו דעה על דברים מסוימים, ההורים, ממקום מגונן, הניאו אותו לכיוונים אחרים שלא תאמו את החווייה הפנימית שלו. מערכת היחסים הזו למעשה שללה את המקום האישי שלו והכתיבה את המקום האישי של ההורים שלו.   אותו ילד יגדל להיות ילד שתלטן, מתוך הצורך להחזיר לעצמו את השליטה, אבל הוא אינו מבין מדוע הצורך שלו לשלוט בכולם, מעלה בו תסכולים תמידיים, דחייה מהסביבה וכו. ויותר מזה, הוא עצמו לא באמת מכיר את המקום האישי שלו מכיוון שמהילדות הוא סוחב את אותה חוויית חוסר השליטה ודרכה הוא חושב, מדבר ועושה.   על זה ימימה אומרת את הדבר הבא: ״כשרבים עם השני לא נמצאים בהכרה למקום האישי שלו . לכבד את המקום האישי שלך וגם את שלו אין זו הבנה פשוטה. להכיר במקום האישי  מאפשר לקבל את עצמך כפי שאתה פנוי מאחיזה בעומס ומאפשר לעצמך לכוון את עצמך לתיקון מתמשך מחזק ומשחרר, לקבל את עצמך כפי שאתה לקבל אותו כפי שהוא.״   אותו אדם, כשהוא במאבקו על המקום האישי שלו, למעשה מתנהג עם הסביבה בדיוק כפי שהוריו התנהגו איתו. בעודו מנסה להתנהג הפוך מההורים, הוא למעשה עושה כמוהם לאחרים. אינו מכיר את המקום האישי של האחר מכיוון שאינו מקבל את עצמו כפי שהוא, מכיוון שמעולם לא קיבלו ההורים את המקום האישי שלו, ולכן ממשיך כל הזמן להיות אותו הילד ואינו לומד.   ההפרדה הזו חשובה כדי להתפתח. ההפרדה בין הילד שבך לבין הלומד שאתה נחוצה כדי להתחיל לנקות, לתקן ולשחרר את עצמך מהרגלים ישנים ולפתוח בפני עצמך ראייה חדשה מתוך נתינה לעצמך, מתוך רגש חדש לקיומך. [post_title] => לימוד בחשיבה הכרתית על -המקום האישי - חלק ב [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%9d-%d7%94%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99-%d7%97%d7%9c-3 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-07-08 17:12:39 [post_modified_gmt] => 2018-07-08 14:12:39 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%9d-%d7%94%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99-%d7%97%d7%9c-3/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [10] => WP_Post Object ( [ID] => 6181 [post_author] => 393 [post_date] => 2018-07-07 23:20:04 [post_date_gmt] => 2018-07-07 20:20:04 [post_content] => הרבי נחמן מברסלב אמר משפט נפלא: ״טרם שהאדם עצר להבין שאינו מוכרח לכעוס שמכעיסים אותו, להיעצב כשמעציבים אותו ולהתפתות כשמפתים אותו, אינו חי את חייו שלו.״ ולמעשה מעלה את השאלה, מה משמעות ״חייו שלו״, הרי כולנו מושפעים מהסביבה כל הזמן, נעלבים, כועסים, מתפתים, האם אין כל זה חלק מהחיים שלנו? האם זה אך טבעי שנכעס, נעלב, נתפתה לדברים שונים? אז בפשט של הדברים, בהסתכלות הרגילה, כל העלבונות והכעסים הם אכן חלק בלתי נפרד מהחיים. אבל כמו בכל דבר בחיים, יש גם דרך אחרת לראות את הדברים והיא בהעמקה נוספת.   כדי להתחיל להבין את הפער, נבחין בין שתי מילים: ״רגיל״ ו- ״טבעי״. רגיל: מה שבהרגל שלנו, החל במחשבות שאנחנו רגילים בהן מילדות, דיבור שאנחנו רגילים בו מילדות ועשייה שאנחנו רגילים בה מילדות. טבעי: קשור בטבע שלנו, במבנה הנפש. למשל, כעס, הוא עומס שנמצא במבנה הנפש שלנו ולמעשה הוא בבחינת ״טבעי״ אבל הכעס לכשעצמו הוא מידה בנפש ואינו עצמאי, ז״א אין לו קיום אלא אם אני מבטא אותו בכלים העומדים ברשותי, שפת הגוף, המבט, הדיבור והעשייה. ז״א, על מנת שמידת הכעס תוכל לצאת ממני החוצה, היא צריכה אמצעים שאינם ביכולתה להפעיל. אלא, ביכולתה לפעול דרך הלב ומשם דרך השכל כדי להוות מעין הצתה, מעין בעירה. אבל ההצתה הזו, כדי שתיהפך לבעירה, צריכה כוח, ופה הדיבור, וכו, הם בבחינת הדלק שאני עצמי מפעיל. אם ניקח לדוגמא גחל במדורה, מבחוץ הוא נראה שחור ומפוייח, אבל בפנים קיימת גחלת, בעירה. אבל כדי שהבעירה הפנימית תוכל להפוך לאש, היא צריכה רוח, וזה בחינת הדיבור והמעשה שהם רוח על הגחלת ומבעירים את השלהבת. כך שלמעשה, למרות שאני ״רגיל״ לחשוב שהכעס (השלהבת) פשוט יוצא ממני כשמישהו אחר מכעיס אותי, האמת היא, שאני הוא זה שמאפשר לכעס לפעול בי מכיוון ששום דבר חיצוני אינו יכול להפעיל את אותה הרוח אלא אני. ופה אנחנו פוגשים משפט יפה של ימימה שאומר ״תוכל  לחוש התקרבות לעצמך וסגירת הפער עם עצמך״. ימימה מדברת הרבה על צמצום הפער או סגירת הפער ביני לבין עצמי ובפשט ישנה כאן סתירה בדיוק כפי שבפשט, ישנה סתירה בין ההרגל שלי לכעוס לבין העובדה שהכעס הוא כביכול טבעי. ננסה להעמיק עוד כדי להבין את מבנה הנפש ונגלה שלמעשה אין סתירה כלל. לכל אחד מאיתנו יש ״דימוי עצמי״. הדימוי העצמי שלנו נבנה ומתעצב מילדות. אנחנו מקבלים פידבק מהסביבה שלנו, ההורים, חברים וכו, ומהפידבק הזה, אנחנו עם הזמן בונים לעצמנו את התבנית האישית שלנו. אבל התבנית הזו נבנית בעיקר מהתגובות של האנשים שסביבנו לדיבור שלנו, להתנהגות שלנו וכו, ז״א, מה שאנחנו מקבלים כמראה של ההתנהגות שלנו, עובר דרך מסננת של מישהו אחר, ז״א דרך העומסים האישיים שלו, ז״א המראה, מעוותת. לדוגמא: אם אני בפנימיות שלי, הייתי אדם ביישן בילדות, הפידבק שקיבלתי מהסביבה היה כזה שחיזק את התכונה הזו. אם הביישנות שלי בילדות עלתה על היכולת שלי לדבר ולהשתתף בפעילויות חברתיות, גם אם ישנה בי עוצמת נפש גדולה מאוד, למשל, אומץ לב מולד, יכולת ביטוי מולדת וכו, הדברים האלו לא נראו מבחוץ והדימוי העצמי שלי עוצב בהתאם לחוסר היכולת של הסביבה לראות אותי כפי שאני באמת. אדם יכול להגיע למצב שבו הפידבק על היותו ביישן בונה לו דימוי שהפער בין הדימוי למצב הנפש הפנימי כל כך גדול, שהוא יפתח מעשים קיצוניים כדי לשבור את הדימוי ואז יהפוך לאדם כוחני ודורסני מתוך הצורך להילחם על מקומו. הפער הזה, בין הפנימיות שלנו - הטבעי שלנו, לבין המציאות הרגילה, הדימוי העצמי של כל אחד מאיתנו, הוא הפער שאנחנו מדברים עליו..   המצב הטבעי הוא כזה שבו יש לאדם אפשרות לבחור בכל רגע ורגע מה הוא אומר, ומה הוא עושה, זה טבוע במבה הנפש שלנו. הבעיה היא, שלאורך החיים אנחנו מתרגלים ומחזקים תכונות שאינן באמת שלנו והבנות שכבר אינן שייכות לעכשווי ומתוך תרגול של שנים, התכונות האלו נהיו חזקות מאוד, עד כדי כך שאנחנו מאמינים שהן חלק ממשי מחיינו.   המקום האישי שלנו, אינו מה שאנחנו סוחבים איתנו מילדות. הוא מה שנמצא בנו עכשיו. היכולת לעשות את ההפרדה הזו, מצריכה לימוד ותרגול כדי לבטל הרגלים ישנים. ופה אנחנו מתחילים להבין את כוונתו של הרבי כשהוא מדבר על ״אינו חי את חייו שלו״. [post_title] => לימוד בחשיבה הכרתית על -המקום האישי - חלק א [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%9d-%d7%94%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99-%d7%97%d7%9c-2 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-07-08 22:11:21 [post_modified_gmt] => 2018-07-08 19:11:21 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%9d-%d7%94%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99-%d7%97%d7%9c-2/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [11] => WP_Post Object ( [ID] => 6017 [post_author] => 393 [post_date] => 2018-06-16 21:24:41 [post_date_gmt] => 2018-06-16 18:24:41 [post_content] => לאה גולדברג, ביטאה בצורה נפלאה את אחד מההרגלים הטבועים בנו ומלווים אותנו מילדות ועד ימינו האחרונים:   ״הדרך יפה עד מאוד - אמר הנער הדרך קשה עד מאוד - אמר העלם הדרך ארכה עד מאוד - אמר הגבר ישב הזקן לנוח בצד הדרך״   עוד נאמר: ״כי האדם עץ השדה״ (דברים כ יט)   ובואו נלמד מה הקשר בין שני החלקים האלו וכדי להבין את זה, נתחיל דווקא מהסוף. אחד הדברים החזקים והטבועים ביותר בתודעה שלנו הוא סיום חיינו. ההבנה שכולנו מתים בסוף, מערערת את היסודות שלנו מילדות ומלווה אותנו כל יום, עד יומנו האחרון. אבל, בחלק הזה לא נעסוק בחוסר היכולת שלנו לתפוש את המוות כחלק בלתי נפרד ממסלול החיים שלנו אלא ברושם שהוא משאיר בנפש שלנו כל זמן שאנחנו חיים. כל דבר שאנחנו עושים בחיים, עטוף בסופיות שלנו ואצל רובנו, הידיעה הזו מייצרת תדר פנימי עמוק של חוסר רצון פנימי עמוק לעשייה. או בכיוון ההפוך, עשייה לשם תוצאה וסיפוק מהירים. אנחנו מרגישים שהכול נהיה מהיר סביבנו, הזמן כאילו מאיץ עם השנים. אבל האמת היא שמה שמאיץ הוא התדר הפנימי שלנו, אנחנו לא שקטים, ממהרים כל הזמן, רצים ממחשבה למחשבה, מעניין לעניין, ממקום למקום ומדבר לדבר. אין לנו נחת רוח ואין לנו סבלנות.   אנחנו חיים על מסלולי ריצה קצרים, חיים מספרינט לספרינט. נכנסים לדיאטה חדשה, מצהירים שזה לכל החיים, מחזיקים שלושה חודשים במקרה הטוב והאוויר נגמר. הספרינט מסתיים בקול ענות חלושה ואנחנו עומדים מותשים בסוף המסלול. אותו הדבר גם בלימודים, בעבודה, ובפעילויות שונות ומשונות שלרגע אחד הם עיקר הכול, ולמחרת הן היסטוריה עגומה. במקרה הטוב, אנחנו מבזבזים את כספנו לריק, ובמקרה הגרוע, אנחנו מבזבזים את אנרגיית החיים שלנו. העובדה שהטכנולוגיה מאיצה, עוזרת מאוד לבלבול הזה ולמעשה מציירת לנו מראה של מציאות וירטואלית שקרית של החיים שלנו.   את הסוף הזה אנחנו מכירים מילדות, ואת העייפות הזו בסוף כל ספרינט, מבטאת לאה גולדברג בשיר, ובואו נעמיק בזה:   הילד: מלא התלהבות, הצמיחה מייצרת בו התפעמות, הוא בהתחדשות תמידית ולכן אינו מתעייף. כל יום הוא יום חדש ובבחינת ״מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׁה בְרֵאשִׁית״.   הנער: מרגע שעומד בזכות עצמו ונהיה בר מצווה, פוגש לראשונה בחייו, קושי. הקושי, הוא הסממן העיקרי של גיל הנעורים וחוסר הידע והכלים להתמודד אתו, מעלים את הבעיות המוכרות והקשות של גיל ההתבגרות.   הגבר: לאחר שעבר בקושי גדול את גיל הנעורים, עומד למעשה בפני מה שנקרא בלימוד, ״תחילת אמצא הדרך״. ומה שמאפיין את המקום הזה הוא חוסר היכולת שלו לראות את הסוף, חוסר היכולת להכיל אותו. ולכן הוא הופך להיות חסר סבלנות, רוצה הכול מהר, כאן ועכשיו וללא מאמץ. ולכן הדרך, מנקודת מבטו, ארוכה מאוד.   הזקן: הזקן עייף. המירוץ התיש אותו, ספרינט אחרי ספרינט, התשה אחרי התשה, אכזבה אחרי אכזבה, התישו אותו לאורך כל חייו. לכן אין לו כבר את אנרגיית החיים המספיקה כדי להמשיך לצעוד בחדווה.   ולעומתם, העץ.   העץ, שהתחיל את חייו כגרעין, נטמע באדמה, נבט, הצמיח ניצן קטן, גבעול, ענף ועלים, צומח לאטו, מתחדש כל יום מחדש. ישנם עצים שצומחים מהר וגבוה ושורשיהם שטוחים וחלשים, וישנם עצים שצומחים לאט לאט ושורשיהם עמוקים וחסונים. כך גם אנחנו. אמרה ימימה ״מה שצומח ישר, אינו מתכופף״. העץ, אינו מוטרד מסופו, אינו ממהר לצמוח ואינו מתעייף, מתחדש בכל יום מחדש, מלבלב בנעורים ובחדווה גם בשיבה, מוריק ונותן פרותיו, מתוקים ונפלאים מנעוריו ועד סוף ימיו. מה יש בעץ, שמקיים אותו ללא עייפות, מה גורם לו להפיץ ריחו וזרעיו תמיד בזמן, תמיד ברעננות?   בפשטות, הוא מחובר לשורשים שלו.   אבל אם נעמיק בזה, נבין שהחיבור לשורשים הוא רק חלק מהעניין. העץ חי את תכלית חייו מהרגע הראשון ועד לרגע האחרון. ותכלית חייו היא להיות עץ, על כל המורכבות או הפשטות של זה.   ואנחנו, האם אנחנו חיים את תכלית חיינו? האם המירוץ למרחקים קצרים הוא חלק מתכלית חיינו? התשובה היא כמובן שלא. אנחנו מכירים אנשים שכן הולכים בנתיב שמחובר לתכלית חייהם. מה שמאפיין אותם הוא בדיוק אותו חוסר עייפות שמאפיין את כל השאר. דבר נוסף שמאפיין אותם הוא, עשייה מרובה מאוד, בדרך כלל יותר ממה שאדם אחד מסוגל לעשות. כשאדם חי במסלול תכלית חייו, הוא ניזון מאנרגיית החיים שלו בצורה הטובה ביותר, למעשה, בצורה שלשמה היא תוכננה, ולכן אין עייפות. הפוך מכך, ישנה שמחה תמידית. אז איך בכל זאת אדם יכול למצוא את תכלית חייו?   מציאת תכלית חיים היא לא דבר קל מכיוון שהיא מעמידה אותנו מול עצמנו ומכריחה אותנו לשאול שאלות נוקבות וקשות ולענות בכנות. רובנו מתחמקים כל חיינו מהשאלות האלו עד כדי כך שכבר שכחנו שהן עדיין תקפות.   איך אפשר לעבור את החסימות הגדולות שעולות מהשאלות בנושא, כמו פרנסה, משפחה, אחריות ועוד עומסים רגילים שלמעשה חוסמים אותנו מלהתפתח באמת.   לימוד חשיבה הכרתית מציע כלים אמתיים והכוונה אמתית למציאת תכלית חיים ויותר מזה, הוא מציע כלים פרקטיים ליישם את ההבנות שלנו ומבטיח שאם נבחר במסלול הנכון, נהיה נאמנים לבחירה שלנו ונתמיד, נמצא את דרך המלך שלנו שתביא לנו שמחה בכל יום ונצעד בשמחה הזו כל חיינו בעשייה מהותית וללא עייפות.   ואם נסיים דרך שירה של לאה גולדברג, מה שמיוחד ויפה בלימוד הוא, שהוא נכון ומתאים לכל גיל ובבחינת ״חנוך את הנער על פי דרכו״ ונותן כלים מתאימים גם לנער, גם לבוגר וגם לזקן, שנאמר: ״טובה שעה אחת של תשובה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא.״   ללימוד על פריצת חסימות, התפתחות אישית ומקצועית, שלום בית והורות , בפגישה אישית או בקבוצה, ניתן להתקשר אלי בטלפון 054-7950458 דוד לוריא   [post_title] => לימוד בחשיבה הכרתית על עשייה ללא עייפות [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%a2%d7%a9%d7%99%d7%99%d7%94-%d7%9c%d7%9c%d7%90-%d7%a2%d7%99%d7%99%d7%a4%d7%95 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-06-16 21:24:41 [post_modified_gmt] => 2018-06-16 18:24:41 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%a2%d7%a9%d7%99%d7%99%d7%94-%d7%9c%d7%9c%d7%90-%d7%a2%d7%99%d7%99%d7%a4%d7%95/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [12] => WP_Post Object ( [ID] => 6010 [post_author] => 393 [post_date] => 2018-06-15 17:49:06 [post_date_gmt] => 2018-06-15 14:49:06 [post_content] =>

עשייה בחיבור לתכלית חיים

פרויקט ״רישומים מתוך פרשות השבוע״ התחיל לפני כשנתיים כאשר מצאתי את עצמי, בתור תלמיד לחשיבה הכרתית, עומד בפני חסימה בהתפתחות האישית שלי. לימוד חשיבה הכרתית מספק לנו שני כלים שמהווים מעין מצפן בדיוק במקומות האלו של חיפוש תכלית לחיים. בבסיס הכלים נמצאים שני עוגנים:
  1. תכלית החיים שלנו נמצאת במקום שבו יש לנו כשרון מולד.
  2. היא נמצאת במקום בו אנו פוגשים קושי גדול מאוד.
לקח לי שנים להבין את המצפן הזה. אבל כשהבנתי, התחברתי למקום של כשרון מולד אצלי שהוא יכולת ביטוי ויזואלית והלכתי למקום שמעלה בי את הקשיים הכי גדולים וזה הביטוי בשימוש בעיפרון ונייר. העומסים שפגשתי שם היו בכיוון של שיפוט עצמי. משפטים ומחשבות כדוגמת: אתה לא אומן, יש מיליון ציירים טובים ממך, ועוד כאלה ודומים להם. בלימוד חשיבה הכרתית, אנחנו מדברים הרבה על חלקים ועל חלקיקים - הכוונה לחלקי הנפש השונים שלנו, המידות, ממדי הנפש השונים כמו הממד השכלי, הרגשי, האנרגטי (מידת החיות שלנו), האמוני, ועוד. ימימה אמרה שחלק נותן מאורו לחלק אחר, מהדהד דרך סיביו. ז״א, יש קשר בין החלקים. ועל זה נאמר: כי האדם, עץ השדה. האדם הוא בבחינת עץ ששורשיו נטועים למעלה, ויש קשר בין כל ענף לענף, בין כל עלה לעלה. ז״א, ישנה חוקיות מסוימת לנפש אבל כדי להבין אותה, צריך ללמוד להכיר אותה ולראות אותה.   היום, במבט לאחור, אני מבין שכל רישום ורישום, היה בבחינת חלק שמאיר ונותן מאורו לחלק אחר, ורישום אחר רישום, קיבלו את אורם מחלק קודם והאירו לחלק הבא וכך נוצר לאט לאט, חלק אחר חלק, מבנה יציב. הדבר הזה התאפשר בזכות שלושה דברים עיקריים שהם הבסיס לכל דבר שאנו עושים בחיים והם למעשה שלושת החובות שיש לנו בחיים והם:
  1. חובת הבחירה
  2. חובת הנאמנות לבחירה
  3. וחובת שחרור האחיזה בתוצאה
  מרגע שהייתה הסכמת הלב שלי לבחירה בפרויקט כדרך למציאת תכלית, יצאתי לדרך בנאמנות לבחירה וכך במשך כשנתיים, רשמתי בכל בוקר שישי רישום אחד. לא היו סקיצות ולא רישומים מוקדמים, מה שיצא יצא. פה בא לידי ביטוי השחרור שלי מהאחיזה או מהתלות בתוצאה - שלעצמה יכולה להעלות עומסים גדולים מאוד. המשכתי מתוך הבנה עמוקה שלא על התוצאה לבדה נשענת הדרך, אלא על פיתוח הנפש האישית שלי, הכרתה לעומק וחיבור לתכלית חיים שמקורה בחיבור לקדושה. ההבנה הזו למעשה הוציאה ״אותי״ מהמשוואה של הצלחה או כישלון ויותר מזה, ביטלה לחלוטין את הרעיון של מטרה סופית לפרויקט אלא, ברוחי, ראיתי את עצמי ממשיך לרשום פרשות למשך כל חיי. הפעילות או ה״מלאכה״ השבועית הזו, היו בבחינת אבני הדרך שעליהן אני דורך יום יום. היום, למעשה, זו הפעם הראשונה שאני רואה לנגד עיני עשייה של שנתיים ועומד נפעם אל מול הנפח בדיוק כמוך. בהמשך לכל זה, אני ושותפי לעשייה, אילן הרן, שמחים ונרגשים להביא לפניך את ספר ״חלקיקי תורה - רישומים מתוך פרשות השבוע שהוא בבחינת יהלום שבכתר. הספר פורש את כל פרשות התורה דרך נקודת מבט של חשיבה הכרתית והווה גשר נפלא בין חכמה יהודית עתיקה ונפלאה לבין החיים שלנו כאן במאה ה21 ומעניק כלים מהותיים להתמודדות עם מרחבים רבים בחיי היום יום שלנו, בזוגיות, מול ההורים, בעבודה ועוד.   [post_title] => יצירה במרחב ההכרתי [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%99%d7%a6%d7%99%d7%a8%d7%94-%d7%91%d7%9e%d7%a8%d7%97%d7%91-%d7%94%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-06-15 17:49:06 [post_modified_gmt] => 2018-06-15 14:49:06 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/סיפורים-אישיים/%d7%99%d7%a6%d7%99%d7%a8%d7%94-%d7%91%d7%9e%d7%a8%d7%97%d7%91-%d7%94%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99/ [menu_order] => 0 [post_type] => blog-student [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [13] => WP_Post Object ( [ID] => 5482 [post_author] => 393 [post_date] => 2018-05-27 20:29:44 [post_date_gmt] => 2018-05-27 20:29:44 [post_content] => מהות האב ותפקידו תופש מקום נרחב בדפי ההגות היהודית בפרט ובהיסטוריה של הפילוסופיה בכלל, מתוך נקודת המבט האמונית שגם לאדם הראשון ישנה דמות אב ראשונית שהיא האלוהים. ומשם הכול נגזר ונמשך לאורך הדורות.   ישנן בתורה מראשיתה ועד סופה דמויות רבות של אבות עם מערכות יחסים שונות עם ילדיהם, חלקן מעלות סימני שאלה גדולים ומעמידות אותנו - היום, אל מול סתירות לכאורה שלא מתיישבות עם ההיגיון שלנו או עם המקום האמוני שלנו והתפישה שלנו את עצמנו כאבות.   הבעיה העיקרית שלנו האבות היום, היא המרחק האדיר בין המהות שלנו ותפקידנו כאבות, ממה שקורה בפועל - מהדמות שאנו מעמידים אל מול הילדים שלנו יום יום.   וחשוב להבין שכל מה שיידרש כאן ויאמר כאן אינו אמת מוחלטת וכמובן שישנה מורכבות בכל דבר ובכל משפחה והפרטים משתנים מאדם לאדם. אבל מה שאיננו משתנה הוא המהות. וכשאלה לכל אחד פנימה: מהי הדמות והנוכחות שלי כאב מול הילדים. והשאלה הזו היא שאלת מהות - ומכיוון שכך, המענה איננו קל ומצריך העמקה ולימוד. בפשט זה קל, אחד יאמר, אני ככה וככה, ואחר יגיד, בזה אני יותר ובזה אני פחות וכו׳.   אבל זה רק מייצג את הרובד הפשטני של התוצאה של חוסר הדיוק שלנו, ההפרות, ההפרזות, ההחסרות וכו׳. כדי להבין וכדי שנהיה מסוגלים לראות את הדברים כמו שהם, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מספר שאלות:   שאלות מנחות לפתיחת הראייה:  
  1. כמה זמן מתוך היום שלי, אני מקדיש למחשבה אמיתית על תפקידי כאב
  2. האם כשאני עומד מול הילד אני רואה את חשיבות דמות האב למול עיני כמביט מתוך עיניו של הילד
  3. האם כשהילד מדבר - אני מקשיב קשב אמיתי נקי ורואה גם פה את תפקידי מתוך נקודת המבט של הילד
  4. האם כשאני כועס - אני מתכוון לכעוס - או שהכעס יוצא ועולה מתוך עומס אל מול הילד או מול עצמי כחסר עונים (ופה התשובה מורכבת)
  5. מהי השקפת העולם שלי כאב לגבי הילדים - מהי זווית הראייה שלי וכמה היא רחבה
  6. האם אני מעגל פינות ובורח מהתמודדות במתרחשים מול הילדים ופותר אותם בתירוץ כלשהו.
  7. עד כמה אני באמת סומך על הילד שלי ומנתק את היכולות שלו מהעומסים האישיים שלי לגבי היכולות שלי
  אלו רק חלק מהשאלות שאמורות לתת לנו כיוון ראשוני לבדיקת הנוכחות שלנו מול עצמנו ומול הילדים.   ניקח לדוגמא מתרחש רגיל, בו הילד חוזר הביתה מבית הספר מתוסכל. המתרחש מתחיל למעשה ברגע הכניסה לבית. הכניסה תמיד תהיה שונה מכיוון שהילד למעשה רק מחכה להגיע הביתה כדי לשתף את שעל ליבו והשיתוף מתחיל עוד לפני שהילד עצמו ער לו. זה יהיה באנרגיה שלו, בתנועת הגוף, במבט, הוא לא יהיה רגיל אלא מעט יציץ עלינו, מעט ישפיל, יחפש תשומת לב בצורה דקה מאוד. הוא עדיין לא בשלב שהוא מדבר על זה אבל זה כבר נמצא. הצעדים שלו יהיו שונים, ההליכה קצת יותר עצבנית, השיחה לא זורמת ועוד רמזים רבים.   את האנרגיה הזו, למעשה, הנפש שלנו קולטת. זה נקלט בהכרה. אבל האם אנחנו קשובים לזה, זו שאלה גדולה. אם לא נהיה קשובים, מחוברים לילד, מחוברים לתפקיד שלנו, לא רק שניתן לזה לחמוק, אלא שכשהילד כבר יוציא משהו מהפה, במקום למלא את תפקידנו, נפתור אותו באמרה מבטלת כזו או אחרת ואף יותר גרוע, נפתור לו את הבעיה ״בקלות״ בהבנה שלנו שתמיד תהיה חלקית ולא תעזור.   אנחנו ממהרים ״לפתור״ לילדים שלנו את הבעיות שלהם ״כאילו״ בקלות. זה מגיע ממקום שלכאורה רוצה להרגיע אותם, אבל למעשה זה עושה את הדבר ההפוך. זה מרחיק את הילד וסוגר אותו מפנינו. והשאלה היא, למה.   אחת הטעויות הגדולות בהבנה שלנו כהורים, היא שאנחנו אמורים להחזיק בהגה של החיים של הילדים. אבל ישנו הבדל מהותי בין תפקיד האוחז בהגה (הטייס), לבין תפקיד הנווט. ואנחנו כהורים, ובפרט כאבות, תפקידנו ומהותנו היא להיות נווטים. הילד הוא ״תמיד״ הטייס, מרגע שהוא יכול לדבר ולעמוד בפני עצמו ולתפקד - ז״א מרגע שהוא מפסיק להיות בבחינת תינוק, הוא עובר לעמדת הטייס ואנחנו עוברים אחורה לעמדת הנווט. ובואו נבין מה ההבדל בין להיות טייס לנווט.   במתרחש שהצגתי, כשלילד יש בעיה ואני בקלות פותר לו אותה בייעוץ לכאורה חכם, אני למעשה יוצא מכיסא הנווט ושם ידיים על ההגה. אבל האמת היא, שזה לא מה שהילד ביקש וודאי שלא מה שהוא צריך. התשובות, ההבנות, הבחירות והעשייה, כולם צריכים לבוא מהילד, לא מהאב. תפקיד האב הוא לתת לילד כלים, להאיר לו בפנס על מורכבויות שהוא לא רואה ובכך לעזור לו להרחיב את מרחב הראייה שלו. לשאול אותו שאלות ענייניות מהותיות שמהן יוכל להבין וע״י זה להרחיב את מידת ההכלה שלו. עלינו לפתח בו את ראיית הטוב. הטוב והמיוחד שבו, הטוב והמיוחד שבאחר, לפתח בו את מידת הנתינה, להפחית מידות כמו כעס, קמצנות, ציניות, שחצנות ועוד. להראות לו תמיד את הבחירה בין טוב לרע כמאמר: ״רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע.״ דברים ל טו. לבדוק היטב מהו הכיוון שאליו מושכת נפשו ולהיות שם בנוכחות כדי לנווט למקום הנכון. לתת לו לטעות כשצריך ולחוות את עצמו כטועה ולצמוח משם, לתת לו להיכשל ולחוות עצמו בכישלונו ולצמוח משם. להראות לו שאנחנו מאמינים בו גם כשהוא כבר לא מאמין בעצמו.   אבל, כדי שהדברים האלו יוכלו לקרות, אנחנו צריכים לפתח קודם כל בעצמנו את מרחב הראייה האמוני שלנו לגבי הילד. מרחב הראייה שלנו אמור להיות רחוק בזמן, ז״א אנחנו צריכים להסתכל על הילד מגובה הטייס, לראות את תחילת חייו ואת המשך חייו - ופה חשוב להבין: המשך חייו איתנו - או בלעדינו. ולזה נדרשת העמקה נוספת ולימוד נוסף. אבל אם רק ניגע בנקודה הזו, נבין, שלמעשה, הילד יחיה את חייו איתנו או בלעדינו, והעובדה הזו צריכה לשמש בסיס להבנות אחרות שלנו לגביו בעיקר מהמקום שאמור לסמוך על המידות הטובות שלו ועל הכישורים שלו וכו׳.   חשוב להבין דבר נוסף ועמוק לגבי כל התשובות ה״קלות״ שאנחנו נותנים לילדים שלנו: הנזק שאנחנו עושים בא לידי ביטוי בשני כיוונים עיקריים:
  1. במקום לפתח את החשיבה העצמית שלו, אנחנו מטמיעים בו חשיבה שאיננה טבועה בו ושלא תישאר איתו אלא תהיה בבחינת דקלום ללא הבנת הלב והשכל.
  2. אנחנו למעשה לא משאירים אצלו כלים להתפתחות אלא תשובות ללא כלים ואלו הם בבחינת מטחנת קמח ללא קמח - ז״א, המטחנה תעבוד אבל בלא גרגירי החיטה שהם בבחינת הזרעים שאנחנו שותלים בנפשו, לא יוכל לעבד את הזרעים לכדי קמח שיפיק ממנו לחם לנפשו - שנאמר: הצדיק אוכל לשובע נפשו.
  וככל שנעמיק יותר, נבין יותר שתפקיד הנווט, לא רק שמצריך את הסרת הידיים מההגה, אלא יותר מזה, מלאכת הניווט היא מהות שמצריכה לימוד מעמיק.   לימוד תפקידנו כאבות הוא לימוד לחיים, הוא מכיל בתוכו חלקים רבים ומקיפים וקשור במימוש תכלית חיינו. החלק שהבאתי רק פותח חלון קטן ללימוד עצום ונפלא.   [post_title] => לימוד בחשיבה הכרתית על נוכחות של אב. [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%a0%d7%95%d7%9b%d7%97%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%9c-%d7%90%d7%91 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-05-27 20:29:44 [post_modified_gmt] => 2018-05-27 20:29:44 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%a0%d7%95%d7%9b%d7%97%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%9c-%d7%90%d7%91/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [14] => WP_Post Object ( [ID] => 5475 [post_author] => 393 [post_date] => 2018-05-27 19:11:31 [post_date_gmt] => 2018-05-27 19:11:31 [post_content] => אומרים שהדבר היקר ביותר שיש לאדם הוא הזמן. ואם נסתכל בעין ״רגילה״ על העולם בחוץ, זה אכן נראה כך. כולם רצים כל הזמן, ממהרים, מאחרים, קופצים מדבר לדבר, לחוצים להספיק כל הזמן. ואמר רבי טרפון: ״הַיּוֹם קָצֵר וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה, וְהַפּוֹעֲלִים עֲצֵלִים, וְהַשָּׂכָר הַרְבֵּה, וּבַעַל הַבַּיִת דּוֹחֵק.״ אבל רבי טרפון התכוון לדבר אחר לגמרי באומרו המלאכה מרובה.   תפישת החיים שלנו בעיני עצמנו בעולם הפכה להיות כמעט לחלוטין סינטטית. ז״א, יש אותנו, ויש טבע ״בחוץ״. ואם נבחן את זה, נראה שבאמת אנחנו כמעט לחלוטין מנותקים מהחוץ, מהטבע ומהזמן. כשנהיה חם, אנחנו נכנסים פנימה ומדליקים מזגן, כשנהיה קר, שוב מדליקים מזגן. מורידים בגד, מעלים בגד, מחליפים נעל בסנדל, אבל זה הכול חיצוני לנו. בואו נלמד: האוכל שאנחנו אוכלים, למעשה לא משתנה כל השנה. אנחנו אוכלים את אותו התפריט כל יום, כל השנה. וזה מעמיק, למעשה, היום אנחנו אוכלים את אותם המאכלים לאורך כל השנה גם כשאינם נמצאים בטבע - מחוץ לעונה. הטכנולוגיה משמרת אותם לאורך חדשים רבים ו״דוחפת״ לנו את האוכל הקפוא ללא הפסקה.   הרמב״ם, ידע לכוון אותנו בדיוק מה נכון לאכול, באיזו כמות ובאיזה זמן של השנה. התפריט שלו היה משתנה מעונה לעונה, מתחשב במזג האוויר החיצוני מתוך חיבור למזג האוויר הפנימי של האדם.   היום, הכול הולך, כל הזמן, ואנחנו מכניסים הכול, בלי לחשוב, בלי להרגיש, גם כשלא מתאים, הכול נכנס. זוהי למעשה הוויה בחסר. זהו הניתוק של הפנימיות שלנו, מהחיצוניות (או מהפנימיות) של החוץ.   היחס לזמן: לבוקר יש את הזמן שלו, את התדר שלו, את הריח המיוחד שלו, את הצבעים שלו. זה זמן מיוחד, קצוב, וגם הוא משתנה בזמן שבתוך הזמן. לצהרים יש אנרגיה חדשה, אחרת מהבוקר, וגם לערב יש גם את אותם הדברים המיוחדים לו. החיות הולכות לישון, אחרות מתעוררות לפעילות לילית, הריחות מתחדשים ומתחלפים, ריח הטל של הבוקר שונה מריח הטל של הלילה. ואנחנו, ממהרים. מהבוקר ועד הערב. אין לנו בוקר פנימי, אין לנו ערב פנימי, הכול לחוץ, הכול מהיר ועצבני. וממשיך גם בעונות השנה. הנה, מגיע הקיץ. אחד המאפיינים הראשונים לבואו של הקיץ, הוא שנוספת לנו שעת אור ליום. ז״א, היום מתארך. יש יותר זמן. האם אנחנו ערים לעובדה הזו? האם נרצה לנצל את שעת האור הנוספת לעשייה כלשהי? או האם נמשיך למהר ולאחר גם כשקיבלנו עוד שעה.   בואו נביט קצת על הטבע וננסה לשקף אותו על עצמנו. דברים רבים קורים בתחילת הקיץ בטבע, הנחש למשל, מתעורר משנת החורף שלו, משיל את עורו כדי לאפשר צמיחה והתחדשות, ויוצא לחודשים של עשייה מחודשת. הדובים שמתעוררים משנתם, מחליפים את פרוות החורף בפרווה קיצית, משנים הוויה, מתחדשים. קרניים נושרות ומפנות מקום לחדשות, צמחי הקיץ פורחים, משנים צורה, צמחי החורף נסוגים, חלקם קמלים, חלקם משנים הווייה ונכנסים למצב המתנה וצמצום. ציפורים נודדות אלפי קילומטרים כדי להתחדש, היקום מחזר אחר עצמו, מתחדש, צומח.   ואנחנו, אנחנו בשלנו, ממשיכים לאחר כל הזמן. מנותקים. כאילו אין לנו חלק בטבע, כאילו אין לנו חלק בזמן.   אבל אם אנחנו רוצים להתפתח באמת, יש כלי נפלא שמכוון אותנו כל הזמן וזה ״הזמן״ עצמו. אם נרצה, נוכל להבין שגם אנחנו חלק אמיתי מהיש בחוץ, אנחנו חלק בלתי נפרד מהחוקיות של הטבע, מהזרימה שלו, מהאנרגיה שלו, מהצמיחה וההשתנות התמידית שלו. אותם הכוחות שפועמים בו ויוצרים את ההשתנות, את הרצון הפנימי לצמיחה, פועמים גם בנו. יש לנו את היכולת להתחבר לזמן. לעזוב את ההוויה הסינתטית ולהיכנס בחזרה להוויה האמיתית שלנו שקשורה בזמן. לנצל עוד שעת אור כשניתנת לנו בחסד, לנצל אותה להתחדשות, לצמיחה פנימית, לעשייה חדשה. הקיץ הוא בבחינת הלב, זה מאפשר עשייה מלב, מחום הלב ומאורו.   בחלק של ימימה היא מבטאת באופן נפלא את מה שהסברתי: ״כוחה של מערכת שמתחדש, כחוזר על מקומו, כמתפשט במערכת. וכל חלק נושא את ציר כוחו החוזר ממהות, לא רק נלמדת, אלא חוזרת. היא נמצאת למעשה. אם נפנה לחלקים המיותרים, השייכים לעומס, ואינם משתייכים לחוקיות הקיום, ולא לכוח הקיום ואיזונו, ולא לצמיחת הקיום, לא להתחדשות שבקיום ולא למשתנה התמידי שבקיום...״   כל חלק נושא את ציר כוחו החוזר. אנחנו למעשה, חלק בלתי נפרד, כל מה שצריך זה לראות את זה וללמוד איך לחזור למהות, לחזור לחוקיות הקיום ולהתחדשות שבנו.   אז כשרבי טרפון אומר, ״הַיּוֹם קָצֵר (מכיוון שהמלאכה מרובה) וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה (מכיוון שמלאכת עבודת הנפש לעולם אינה נגמרת), וְהַפּוֹעֲלִים עֲצֵלִים (מכיוון שאנו מתעצלים ברוחנו לצאת מהאוטומט ולהתחבר להווייתנו האמיתית שלשמה נבראנו), וְהַשָּׂכָר הַרְבֵּה (אם נסכים להתחבר, אם נהיה פה, במקום ובזמן, בתוך הזמן ממש, הרווח הוא ההתחדשות שלנו, הצמיחה של הקיום שלנו), וּבַעַל הַבַּיִת דּוֹחֵק (ומזמן לנו מתרחשים לתיקונינו שנאמר: משמיים רוצים בהצלחתנו ועל כן לא יוותרו לנו על אף שיעור ועל אף מלאכה).״   [post_title] => לימוד בחשיבה הכרתית על חיבור לזמן - קיץ. [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%97%d7%99%d7%91%d7%95%d7%a8-%d7%9c%d7%96%d7%9e%d7%9f-%d7%a7%d7%99%d7%a5 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-05-27 19:11:31 [post_modified_gmt] => 2018-05-27 19:11:31 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%97%d7%99%d7%91%d7%95%d7%a8-%d7%9c%d7%96%d7%9e%d7%9f-%d7%a7%d7%99%d7%a5/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [15] => WP_Post Object ( [ID] => 5232 [post_author] => 393 [post_date] => 2018-05-17 20:05:34 [post_date_gmt] => 2018-05-17 20:05:34 [post_content] => אנחנו מתקרבים לחג השבועות. זמן מצוין לבדוק מה מייחד את החג הזה ואיך הוא קשור לכל אחד מאיתנו באופן אישי. חג השבועות נקרא גם ״חג הביכורים״. הביכורים הם הפרי הראשון - הטוב. במשנה פאה כתוב שהביכורים הם מהדברים ש״אין להם שיעור״. ז״א אין להם מידה, ממעט ועד הרבה אבל העיקר שיהיה מובחר. נכון שבזמן שבית המקדש היה קיים, המנהג היה להביא מהפירות המובחרים לכהן בית המקדש. אבל היום, מאחר ואין לנו בית מקדש ואין כהן שיקבל את הביכורים, אנחנו צריכים לעשות כמאמר חז״ל והוא בבחינת ״נשלמה פרים שפתינו״. ז״א, הבאת הביכורים היום איננה לבית המקדש אלא היא בבחינת ״וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם.״ ז״א המקדש הוא פנימי, אצל כל אחד מאיתנו, בלב, במחשבה, בדיבור ובמעשה.   ובואו נבין מה זה אומר, ולצורך זה נצטרך להביט על חיינו בעין בוחנת: החיים שלנו כפי שכבר אמרנו, משולים למסלול מירוצים, שחוק ועייף. אנחנו קמים כל בוקר מחדש למירוץ, להספיק כל הזמן מה שאי אפשר, להילחץ, למהר, לאחר, לחזור הביתה עייפים, לילדים שרוצים אותנו נמרצים וקשובים. אבל זה לא קורה. אנחנו עייפים מאוד. עייפים בגשמי וברוחני.   במצב הזה, ונבין את זה טוב, אנחנו טסים על אוטומט. למעשה אין אף אחד שאוחז בהגה של החיים שלנו. וזה מעמיק מאוד. זה לא רק היום יום והפעולות והלוז השגרתי שנמצא תחת הטייס האוטומטי, אלו גם המחשבות שלנו, הדיבור, המעשים, הרגש, ההבנות, ועוד.   ובואו ניקח את זה צעד אחד קדימה: אנחנו חיים על ציר הזמן שנקצב לנו מיום לידתנו ועד יום מותנו. כשאנחנו מוסרים את המפתחות ואת ההגה לטייס האוטומטי, מה שקורה הוא, שאנחנו סוגרים את העיניים שלנו ולמעשה, רק מחכים שהטיסה תיגמר. והזמן באמת טס - אנחנו מכירים את ההרגשה הזו, השבוע רק מתחיל ודקה אחרי כבר נגמר. ואנחנו עייפים, כל הזמן. זה בגלל שהעיניים עצומות והרעש אדיר. הרעש מעייף אותנו.   והנה, מגיע חג שבועות שאומר לנו, שים לב, הגיע זמן הביכורים. והחג אמור לעורר בנו את המחשבה - מה אני מביא למקדש? מהם הביכורים שלי? ומה שיפה בסיפור הזה, שגם רגע אחד לפני כניסת החג, עדיין יש זמן. וימימה אמרה ש״יש הרבה זמן בזמן״ כי הכול יחסי ולכן אמרה עוד ש ״אין נכות ברוחני״. ז״א עדיין הכול אפשרי, הכול פתוח בפנינו אם רק נבחר. אז - מה הביכורים שלכם השנה? מה תביאו מכם, מה תתנו לעצמכם? כמו שאמרנו, אין מידה לביכורים, וכמו שימימה אמרה, הכול ביחסי. לכן, אחד הדברים הטובים ביותר שאפשר לעשות הוא, להתחיל לקחת את ההגה בחזרה לידיים שלנו. להחזיר את הבקרה למערכת האישית. לפתוח את העיניים ולראות שיש דרך לצאת מהטירוף והשעבוד לזמן. נכון, זה קשה - אבל אפשרי. יש זמן, גם אם נשנה משהו במחשבה, גם אם ניקח לעצמנו חמש דקות ביום - חמש דקות. חמש דקות בהם אנחנו עוצרים. נושמים עמוק. מנסים להיות רק כאן, עכשיו, אני וההפסקה הקצרה שלי. להקשיב למחשבות שרצות, לנסות לתפוס מחשבה אחת, ולאחוז בה, לא לשחרר אותה, לעבד אותה, לדבר אותה, לתת לה תוקף וקיום. לראות אותה, לראות אם היא טובה או מיותרת. אם מיותרת, לשחרר, לא לאחוז יותר. אם טובה, ליהנות ממנה, למצות אותה. חמש דקות ביום. ואז, נוכל להגיד שהבאנו ביכורים. שעשינו שינוי, ויש תוצאה לעמל, הוא נשא פרי. גדול או קטן, אבל פרי, מובחר, מלא בהוד. והפרי הזה מוגש לתיקונינו, מובא להיכל הפנימי שלנו בהוד והדר.   ובחיבור לספירת ״יסוד שבמלכות״: היציאה מהאוטומט היא תחילתו של תיקון הנפש. היכולת שלנו להבין שאנחנו צריכים להחזיר לעצמנו את האחיזה בהגה, היכולת לבחור בה, לטרוח, להיות בה למרות הקושי, להבין שהיחסי הוא הדבר הטוב ביותר, זהו היסוד שבאדם. להבין את מקומו, את מידתו מבלי לוותר על העבודה, מבלי להתייאש, עקב בצד אגודל, חלקיק על חלקיק, בונה, משחרר, משתנה, מתקן את היסוד. כשאנחנו במקום היפה והנפלא הזה, שם נמצאת מלכות, שם ישנה ענווה, צניעות, דבקות במטרה. שם מתחיל שינוי שפותח דלת למסלול חדש בחיים. המסלול המואר. [post_title] => לימוד בחשיבה הכרתית על ״ביכורים״ בחיבור לספירת ״הוד שבמלכות״ [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%b4%d7%91%d7%99%d7%9b%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d%d7%b4-%d7%91%d7%97%d7%99%d7%91 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-05-17 20:05:34 [post_modified_gmt] => 2018-05-17 20:05:34 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%b4%d7%91%d7%99%d7%9b%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d%d7%b4-%d7%91%d7%97%d7%99%d7%91/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [16] => WP_Post Object ( [ID] => 5230 [post_author] => 393 [post_date] => 2018-05-17 19:11:49 [post_date_gmt] => 2018-05-17 19:11:49 [post_content] => חלק א׳   ״האדם הוא תוצר של מחשבתו, במה שהאדם חושב - שם כל האדם.״ (רבי ישראל הבעש"ט)   אין זה סוד שאחד התפקידים הקשים והמורכבים ביותר בחייו של אדם הוא היותו הורה. ואין זה סוד שדווקא לתפקיד המורכב והחשוב הזה, אין מסלול הכשרה מבעוד מועד לפני כניסתנו לתפקיד ועובדה זו שעדיין נתפסת בעיני כתמוהה ומצריכה פתרון, מכינה בפנינו שנים רבות של ניסוי ותהיה, טעויות אינסוף ובלבול גדול מאוד.   אבל האמת היא פשוטה מזה. למרות המורכבות ולמרות העובדה שחסר מסלול הכנה להורות, הבעיה טמונה לא ביכולת שלנו להיות הורים אלא ביכולת שלנו להיות קודם כל בני אדם.   ונתחיל ללמוד מה זה אומר: הבעש״ט אומר ובצדק, שאדם נמצא במקום שבו מחשבתו נמצאת. מה זה אומר? נתחיל דווקא מהמקום הקל. אנחנו מכירים את האמרה המפורסמת של כל אמא שאומרת ״אני יודעת לעשות כמה דברים בו זמנית!״ זה נחמד ויפה אבל הבעיה האמתית היא, שהרבה אמהות מדקלמות את זה בשמחה וכולנו קונים את זה. אבל טמונה פה הסתירה המהותית. אם הילד עכשיו רוצה משהו, ואת בעשייה כלשהי, בבית, בעבודה. מה קורה אצלך ברגע הזה, האם המחשבה שלך כל כולה רק ברצון ובמילים שלו כרגע? או האם במקביל, המחשבה על המשימה הבאה, הבית, העבודה, הבעל שעדיין לא חזר, ארוחת הערב, מתי ילכו לישון, מתי יהיה לך רגע לעצמך, ועוד מחשבות מעין אלה. למעשה, זו המציאות. המחשבות אצלך רצות, מדבר לדבר, סוגרת פינות, יעילה, מולטי טאסקית. אבלת האמת היא, שאת לא פה. את לא פה ולא שם ולמעשה את לא נמצאת באמת בשום מקום. רק חלק ממך נמצא, חלק לא קשוב - חלק ממהר, חלק שצריך לסגור מרחב ולא לפתוח מרחב. אין לך נוכחות לא מול הילד, לא מול המחשבות האחרות שרצות, בוודאי שלא מול עצמך. שהרי מול עצמך מתרחשת סתירה עמוקה יותר. התפיסה שלך את עצמך כיעילה, מולטי טאסקית, מצד אחד, והמירוץ האינסופי, שלעולם לא מגיע למיצוי מצד שני. אין פה רגע אחד של נחת. אין רוגע. הכול תמיד מהר, קצר, קצר מאוד. ויש תסכול שנמצא, עולה מול הילדים, מול הבעל, מול עצמך. וזה הולך ומעמיק.   עכשיו נסתכל על זה מנקודת מבטו של הילד: מה הוא חווה כשעומדת מולו אמא? האם החום שעטף אותו כשהיה תינוק, ההקשבה לרחשים הקטנים שלו, המענה המידי לכל מבט גם כשעדיין לא ידע לומר דבר, האם החוויה הזו עדיין קיימת? האם עדיין מרגיש בליבו שאמו שעומדת מולו באמת שם, קשובה לו? מה התדר שעובר אליו כשאת ממהרת, קצרה, מה קורה אצלו בפנים כשמרגיש היסוס, האם יחשוש מקוצר הסבלנות, האם ירגיש שיש לך פנאי להיות עכשיו, רק איתו? להביט עמוק בעיניים, להקשיב קשב אמיתי, לרצות לשמוע כל מילה, כל צליל, לראות גם את מה שלא נאמר ולעודד? אם תדע להסתכל על עצמנו בעין בוחנת, נבין שהמציאות רחוקה מזה. החוויה של הילדים שלנו אותנו ברובה היא חוויה של דחייה. מה שהילד חווה כשאנחנו קצרים זה חוסר רצון שלנו כהורים להיות שם איתו. אנחנו נתרץ את זה בחוסר זמן - אבל בשבילו זה תמיד יתקבל כחוסר רצון והוא לחלוטין צודק.   ימימה אמרה לנו: ״יש הרבה זמן בזמן״. היא התכוונה בדיוק לזה. אין דבר כזה ״אין זמן״. כשמשהו באמת חשוב, מוצאים לו זמן. השאלה האמתית שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא: מה חשוב לי? מהם סדרי העדיפויות האמתיים שלי בחיים. מהם הדברים האקוטיים ביותר בחיים שלי והאם מסלול החיים שלי נמצא בכיוון שלהם.   אם אני, בכל רגע, קצת פה וקצת שם, וקצת אחר כך, וקצת מחר, ואם כך אני מעביר את חיי, אני למעשה לא חי בשום מקום באמת. אני אדם שאינו נוכח בשום מקום. אני אדם שלא מסכים לתת מעצמו לאף אחד את כולי אפילו לא לרגע אחד. ז״א שאני גם לא נותן לעצמי, אפילו רגע אחד.   עכשיו נחזור למהות תפקידי כהורה. האם הדמות שלי כאב, או כאם, היא הדמות שהייתי רוצה לראות? האם אני מאמין שמהנוכחות הלא נוכחת שלי אני מסוגל להתחבר למהות? האם זה מה שאני רוצה להעביר לילדי דרך דוגמא אישית?   נסתכל רגע על עצמנו ועל החווייה שלנו מההורים שלנו. כמה רגעים של נוכחות אמיתית, שבה כל מילה נרשמת בנפש כזרע, שלימים יינבט בזמן הנכון ויפרח ויצמח להבנה קיומית. כמה כאלו אנחנו זוכרים מההורים שלנו? האמת היא לא קלה, לא הרבה. אז מה כן אנחנו זוכרים מההורים? מה נרשם בנפש? והשאלה החשובה היא, מה אנחנו מתכוונים לעשות עם התשובות שעולות מהשאלות האלו. האם אני עושה שינוי, האם אני רוצה שינוי.   החלק הזה מורכב ומצריך לימוד מעמיק ומביא רק על קצה המזלג ממורכבות הנפש שלנו ומציג לנו באופן לא קל אבל חשוב, כיוון לעבודה. ישנם רבדים נוספים ורבים בתקשורת שלנו כהורים מול הילדים, מה אנחנו אומרים, מתי, איך, למה, מאיזה מקום אמוני אנחנו אומרים, מהו המבט שלנו על הילדים, האם נושא תסכול, האם נושא שיפוט, האם רוצה להרים אבל למעשה מוריד. ויש עוד הרבה ללמוד.   ואסיים במשפט מפתח מתוך הלימוד שהוא בבחינת הכרח לחלק הזה שאומר: הממהר להבין - אינו הלומד.   [post_title] => לימוד בחשיבה הכרתית על ״נוכחות כהורה״ בחיבור לספירת ״נצח שבמלכות״ [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%b4%d7%a0%d7%95%d7%9b%d7%97%d7%95%d7%aa-%d7%9b%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%94%d7%b4 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-05-17 19:11:49 [post_modified_gmt] => 2018-05-17 19:11:49 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%b4%d7%a0%d7%95%d7%9b%d7%97%d7%95%d7%aa-%d7%9b%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%94%d7%b4/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [17] => WP_Post Object ( [ID] => 5229 [post_author] => 393 [post_date] => 2018-05-17 19:11:04 [post_date_gmt] => 2018-05-17 19:11:04 [post_content] => "שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ, וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ" כולנו מכירים את המשפט הזה מתוך אגרת הרמב״ן. אבל האם אנחנו גם מיישמים אותו נכון? בלימוד הקודם נתתי דוגמא למתרחש הבא: אנחנו ההורים, בבית, והילדים רבים, זה רוצה ככה וזה רוצה אחרת, הקטן בוכה שהגדול הרביץ לו והגדול בוכה שהקטן מעצבן אותו ותוך כדי גם בת הזוג או הבעל, מאשים אותך שאתה לא עושה משהו בנידון.   זוהי סיטואציה רגילה בכל בית, בין אם הילדים קטנים בין אם גדולים. למעשה, המציאות הזו כל כך רגילה וכל כך שגורה, שאנחנו כבר רגילים לתת לה לעבור מתחת לרדאר שלנו כהורים. רדאר - הכוונה לתפקיד שלנו כמחנכים וכדמויות שאמורות לתת הכוונה ע״י דוגמא, ע״י מעשה, ע״י מילה נכונה, בזמן הנכון ובטון הנכון. והקושי פה גדול, כי האוטומט שלנו רואה במתרחש כ״מפריע״ והמערכת מיד נכנסת למצב של נטרול ההפרעה, סילוקה בכל אמצעי. אז ברגיל, צעקה או שתיים יפתרו את הבעיה ובמקרים אחרים, קצת יותר. אבל פה רק מתחילה הבעיה.   אנחנו רגילים לדרוש מהילדים שלנו הקשבה במקרה הרע, וציות במקרה הטוב. יצרנו לעצמנו מציאות שבה ישנה תקשורת כמעט חד כיוונית בינינו לבין הילדים, אנחנו מדברים, והם אמורים להקשיב. זה נכון שהם מדברים אלינו כל הזמן, אבל כמה באמת אנחנו מקשיבים להם, כמה באמת אנחנו ״שומעים״ את ״מה״ שהם אומרים? כמה זמן עובר בין מה שהילד אומר לתשובה שלנו שבדרך כלל פשוט מנסה ״לפתור״ לו הכול.   בשביל להבין מה קורה פה, צריך להעמיק וללמוד מה משמעות המילה ״לשמוע״, ״להקשיב״. בפשט שלה, ״לשמוע״ זה פשוט לשמוע מה הילד אומר לי. אני ״שומע״ אותו באופן טבעי כי הוא מדבר. אבל בהעמקה, הסיפור נראה לגמרי אחרת ובואו נבין את זה: נתחיל מהעובדה שנפש הילד (כמו נפש כל אדם), בנויה משלושה מלבושים: מחשבה, דיבור, ומעשה. עכשיו נבין, שכל דיבור שלו, מתחיל במחשבה. ונעמיק עם זה עוד. מחשבה היא הביטוי הקרוב והאינטימי ביותר של הנפש והיא מתגלה לילד רק בפנימיות שלו. המחשבה הזו נושאת תוכן מסוים שמגיע מתוך הנפש ורוצה להתגלות. ע״י דיבור, הילד נותן תוקף למחשבה - ז״א, נותן זכות למקום האישי שלו כילד בעולם. הדיבור עצמו, הוא קול, ז״א, יוצא מחלל הגרון, פורט על מיתרי הקול ויוצא החוצה לעולם. ל״קול״ הזה, יש ניגון מיוחד. הניגון הזה הוא ההדהוד של הלב שלו שמתלבש במילים, ולמעשה, מה שיוצא החוצה, הוא שילוב בין מחשבה (שכל) ללב (רגש). ז״א, אלו כבר לא רק מילים, אלא מערכת נפשית שלמה שמביעה את עצמה.   שלמה המלך ביקש מאלוהים דבר אחד בלבד: ״ונתת לעבדך לב שומע.״ אמר לו אלוהים, בגלל שביקשת דווקא את זה, תקבל הכול. ומדוע הבקשה הזו שווה את הכול? מכיוון שלב שומע, לב רואה, לב מבין, זה למעשה תכלית התיקון. ונחזור אלינו כהורים: כשאנחנו באוטומט של לסיים את המריבה, לקבל קצת שקט, אנחנו רחוקים מאוד מהיכולת ״לשמוע״ את הילד. וכשאנחנו לא שומעים אותו, אנחנו גם לא שומעים את עצמנו פנימה. ואז למעשה, שוב, אין שומע ואין נשמע ובמקום הזה, גם מה שאנחנו כהורים ״משמיעים״ לא מתחבר למה שהילד משמיע והתוצאה: ביטויה של הנפש הזו, נשאר תלוי באוויר, ללא מענה. וגרוע מזה, המענה שהיא מקבלת יהיה הפוך וסותר למה שהיא מבקשת או צריכה ובכך, לא רק שאנחנו לא ממלאים את חובתנו כהורים, אנחנו מסבים נזק שלעתים הופך לקשה מאוד לתיקון בעתיד.   וכל זה כשמדובר בילד אחד מתוך השניים או השלושה אם כוללים את בת או בן הזוג שגם הם חלק מהמתרחש ולפעמים גם יותר. וכאן אנחנו נכנסים למקום נוסף של הצורך בדיוק, איך אני כהורה, פותח את מרחב הראייה שלי, מצר את עיני ומביט במתרחש על כל חלקיו, מתחם, ונותן לכל אחד כמידתו וממקומי. וזה כבר לביאור ולימוד נוסף.   ובחיבור נפלא לספירת ״גבורה שבמלכות״: שלמה המלך הבין שכל העושר, הנשים והסוסים, לא הם שיהפכו אותו למלך. אלא רק אם יוכל להיות קשוב באמת לעם, קשוב לאנשיו, לזולת, שומע ומקשיב באמת לקולם, רק אז יהיה בבחינת ״מלכות״, ז״א, רק אם יוכל לשמוע באמת, יוכל גם הוא, להשמיע דברי אמת. ולדבר הזה נדרשת גבורה, נדרש אומץ, נדרשת מידה רבה של צניעות. ובמידת הגבורה ישנה ענווה, הגבורה היא הרצון להיות שם לא בשביל עצמך אלא בשביל הכלל. וגם אנחנו כהורים, בעיני הילדים שלנו, אנחנו בבחינת מלכות. ואם גם אנחנו נבין לעומק, שכדי שנהיה ראויים למלכות הזו בעיני הילד ובעיני עצמנו, אנחנו צריכים להיות שם בשבילו עם לב שומע. ואז, כשנדבר, נדבר אל ליבו והשיחה תהיה מלב אל לב. זוהי כמובן גם נקודת ההתחלה של חינוך בבסיסו.   [post_title] => לימוד בחשיבה הכרתית על ״לב שומע״ בחיבור לספירת - גבורה שבמלכות [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%b4%d7%9c%d7%91-%d7%a9%d7%95%d7%9e%d7%a2%d7%b4-%d7%91%d7%97%d7%99%d7%91%d7%95 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-05-17 19:11:04 [post_modified_gmt] => 2018-05-17 19:11:04 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%b4%d7%9c%d7%91-%d7%a9%d7%95%d7%9e%d7%a2%d7%b4-%d7%91%d7%97%d7%99%d7%91%d7%95/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [18] => WP_Post Object ( [ID] => 5228 [post_author] => 393 [post_date] => 2018-05-17 19:10:29 [post_date_gmt] => 2018-05-17 19:10:29 [post_content] => ימימה ז״ל, אמרה: המצר עיניו - יביט. בפשט שלו, המשפט מעלה סתירה, מכיוון שאם אני מצר את עיני, לכאורה אני רואה פחות. ובחלקים בלימוד אנחנו מדברים על הרחבת יכולת הראייה, כך שאיך הרחבת יכולת הראייה יכולה להסתדר עם הצירות העיניים והמבט? כדי להבין את המשפט הזה ולבאר את הסתירה, צריך להעמיק וללמוד מה המשמעות העמוקה של הראייה ואיך היא משפיעה על המערכת הנפשית שלנו.   כל עבודה רוחנית שאנחנו עושים, מטרתה איזון הנפש. הרגעתה. הבאתה למקום שבו נזכה למה שנקרא ״נחת רוח״, שמחה פשוטה. הדבר הזה נכון עבור כל עבודה נפשית, בין אם בעזרת אנשי מקצוע שונים, בין אם בלימוד הנפש בחשיבה הכרתית ובין אם בלימוד הגות יהודית מגדולי הפילוסופים שזכינו להם. כולם כולם, מכוונים אותנו בדיוק לאותו המקום, כל אחד דרך ההבנות שלו, דרך עולמו הפנימי ודרך הניסיון האישי שלו. יש לנו משפט מפתח בלימוד שאומר: ״אין לימוד, אלא מתוך התנסות חווייתית.״ ז״א, על מנת שנזכה לחוות כל שינוי, קטן או גדול, אנחנו נאלצים לחוות אותו ממש, בכל המימדים שלנו. זה לא מספיק לדעת את המשפטים היפים, לדקלם אותם בקלילות לשון. אם אתה לא חווה את הלימוד ותוצאותיו באופן הכי אמיתי שיש, בפנימיות שלך, במחשבה, בדיבור ובמעשה, כל המילים היפות יישארו בגדר סיפור יפה אבל לא ישאירו כל רישום בנפש שלך.   לצורך הבנה עמוקה יותר של מבנה הנפש שלנו, אמשיל משל שיצייר לנו בצורה יחסית פשוטה, מה משמעות המשפט המצר עיניו יביט, ויותר מזה, מה משמעות הקשב שלנו, המחשבה, הדיבור והמעשים שלנו ואיך הם משפיעים ישירות על הנפש שלנו.   דמו לכם את הנפש שלכם לספל מלא במים עכורים. עכורים כל כך, עד שאין אפשרות לראות דרכם. עכשיו דמו לכם שמעל לספל ישנן שתי ידיים שאוחזות במזלף טיפות. אחת של מים נקיים והשנייה של מים עכורים.   בכל מתרחש שקורה לכם בחיים, חיצוני, או פנימי, המזלפים מטפטפים טיפה אחת לתוך הספל העכור.   כל טיפה של מים שתיכנס לספל, תגרום בהכרח לטיפת מים אחרים לצאת. הטיפות שנכנסות יכולות להיות או נקיות, או עכורות. המים העכורים בספל משקפים את מצב הנפש שלנו, הבלבול, העומסים ששולטים, הכעסים, החרדות, המועקות, הקנאה, הציניות, השיפוט, וכו׳.   כשאנחנו נמצאים מול מתרחש מסוים ומצליחים לראות את הטוב שבו, לדוגמא: אם נכשלנו במבחן או במשימה בלימודים או בפרויקט בעבודה, אם נצליח לראות את ההזדמנות שנמצאת שם עבורנו ללמוד ולהשתפר ולתקן לפעם הבאה, זה יהיה בבחינת טיפת מים נקיים שתיכנס לספל. אבל אם ניכנס לשיפוט עצמי, לאכזבה, לייאוש ולהאשמה, זה יהיה בבחינת טיפת מים עכורים שתיכנס לספל.   וניקח את זה יותר לעומק: למעשה, כל דבר בחיים שלנו, הוא בבחינת ״מתרחש״. ז״א, כל מה שעובר דרכי, דרך עיני, דרך אזני, מייצר רישום כלשהו בנפש, בין אם קטן מאוד ובין אם עצום. כל ידיעה חדשותית, כל הודעת סמס, כל תמונה בטלויזיה, בעיתון, באינטרנט, כל דבר כזה, הוא בבחינת מים שנכנסים לכוס ולמרבה הצער, במציאות המטורפת שלנו היום, רוב הטיפות האלו הן בבחינת מים עכורים.   ונעמיק עוד, כל מחשבה שעולה בי, כל דיבור, כל מילה שאני מוציא מהפה שלי ומעניק תוקף למחשבה, אני הוא הראשון ששומע אותו ולכן גם הוא, בבחינת מתרחש פנימי ודווקא שם, הרישום בנפש בדרך כלל גדול מאוד אבל אנחנו לא ערים לו. (יבואר בשיעור נפרד) ועל זה אמר החפץ חיים: ״האדם עושה בלשונו יותר ממה שעושה בחרבו״. ועוד נאמר: ״החיים והמוות ביד הלשון״   לימוד הנפש נותן לנו כלים להבין טוב יותר את הדברים האלו, לראות אותם לעומקם. חשיבה הכרתית היא לימוד פרקטי, ז״א, אדם חייב לפגוש את הלימוד בחיים שלו ממש כדי להתפתח וכפי שנאמר, לא מספיק הדקלום.   כשאנחנו חיים כפי שאנחנו חיים, במירוץ המטורף, בתחרות, בלחצים הבלתי אפשריים, חיים איש איש עמוק בתוך המסך הנייד שלו, חשופים לאינסוף ״רעשים״ מבחוץ, תקשורת מעוותת ומעוותת, תרבות לא יציבה שמבוססת על חוסר הסיפוק שלנו מהחיים, הרעש שסביבנו כל כך גדול, עד שלמעשה, כדי להצליח לראות משהו באמת, בצורה פשוטה ונקייה ממסכות ופילטרים, אנחנו צריכים באופן המוחשי ביותר, להצר את המבט, להצר כדי להתמקד, כדי לסנן רעשים מיותרים. הצרות העיניים, מאפשרת לנו גם בגשמי וגם ברוחני, להתמקד במה שנמצא מולנו ולא במה שמסביב. אותו הדבר גם בשמיעה, בקשב שלנו. אם אנחנו בבית, מנהלים שיחה עם הבעל, ובו זמנית עם הילדים שרוצים ורבים וכו, אז, גם המבט לא ממוקד, וגם האוזניים לא ממוקדות, המחשבה לא ממוקדת והלב לא ממוקד ולכן גם העשייה לא תהיה ממוקדת ולא תהיה בעלת ערך גבוה. וכל אלו, הם טיפות עכורות שאנחנו במו ידינו מטפטפים לספל.   היפה והמיוחד שבטיפת מים נקיים, שברגע שהיא מתערבבת עם המים העכורים, היא מתפשטת, עוטפת ומתעטפת במים העכורים ומזקקת אותם, מעדנת אותם. ועל זה נאמר: מעט מן האור, דוחה הרבה מן החושך (מיוחס לבעל שם טוב). ואנחנו יודעים שעבודה על מידה אחת, מהדהדת ומאירה גם מידות אחרות בנפש והתפשטות המים בספל היא בבחינת ההדהוד של האור שלאט לאט דוחה את החושך. וככל שנכניס יותר טיפות נקיות לספל שלנו, כך המים שבו יהיו צלולים יותר, נקיים יותר וטעימים יותר ויהוו משקה ראוי לשתייה ולרוויה.   לכן ראוי לזכור בכל יום, בכל שעה ובכול רגע, שכל דבר שאני מניח עליו את עיני, את ליבי, את הקשב שלי, כל דבר הוא בבחינת ״ובחרתם בחיים״ ועלינו האחריות לבחור, איזו יד תטפטף, יד של מים נקיים או יד של מים עכורים.   ובחיבור לספירת - חסד שבמלכות:   אדם חי, נושם ולומד בחסד. החסד ניתן לנו משמיים. מורי היקר תמיד אומר לי ״משמיים רוצים בהצלחתנו, לכן, לא יוותרו לנו על אף שיעור ועל אף מבחן.״ מנקודת מבט זו, אם נבין שהקשיים שיש לנו בחיים, ניתנו לנו כדי שנתפתח, שנגדל, שנדע למלוך על עצמנו ונלמד לצעוד בדרך המלך הפרטית שלנו, אז, נזכה ע״י לימוד, לחסד שבמלכות.   [post_title] => לימוד בחשיבה הכרתית על משל ״הספל״ בחיבור לספירת - חסד שבמלכות [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%9e%d7%a9%d7%9c-%d7%b4%d7%94%d7%a1%d7%a4%d7%9c%d7%b4-%d7%91%d7%97%d7%99%d7%91 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-05-17 19:10:29 [post_modified_gmt] => 2018-05-17 19:10:29 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%9e%d7%a9%d7%9c-%d7%b4%d7%94%d7%a1%d7%a4%d7%9c%d7%b4-%d7%91%d7%97%d7%99%d7%91/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [19] => WP_Post Object ( [ID] => 5227 [post_author] => 393 [post_date] => 2018-05-17 19:09:51 [post_date_gmt] => 2018-05-17 19:09:51 [post_content] => ״בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁלֹּא עָשַׂנִי עָבֶד/שִׁפְחָה:״   בפשט, המשפט הזה ברור, ברוך שעשני אדם חפשי ולא עבד לאדונים. אבל למדנו כבר, שדווקא המשפטים הפשוטים ביותר, מצריכים ביאור מעמיק. וכאן במשפט שלפנינו, האם אנחנו באמת חופשיים? האם אין לנו אדונים שאנו סרים למלכותם? האם אנחנו בוחרים בכל יום בחירות חופשיות, האם אנחנו חופשיים באמונה שלנו? האם אנחנו חופשיים במחשבה, בדיבור, במעשה?   בואו נבדוק את זה.   כדי לבדוק כמה באמת אנחנו חופשיים, צריך להתחיל מההרגלים שלנו. זה המקום הטוב ביותר לאבחן עבדות. נתחיל מהקל, עישון. נמשיך במשהו קצת יותר מורכב, צריכה של חדשות ואקטואליה. נעבור להרגלים מורכבים יותר שכולנו מכירים: שיפוט עצמי, שיפוט הזולת, כעס, עלבון, ציפייה, אכזבה, הצטדקות, הפרזה, החסרה, פחד, שנאה, יהירות, אדישות, זלזול, ציניות ועוד. כל אלו, למרות שאנחנו לא רגילים לראות אותם כך, כולם הרגלים. וכולם כולם שייכים למקום של עבדות. ולמה עבדות, מכיוון שאנחנו באופן מוחלט וללא עוררין כנועים להם כשהם עולים בנו. ההרגלים התוקפנים האלו, כשהם עולים ״לכבוש״ אותנו, נתקלים בכמעט אפס התנגדות. המלך מגיע, ואנחנו מרכינים ראש, משתחווים בכניעה מוחלטת. והלוואי שזה היה נגמר בזה, המצב גרוע בהרבה. לא רק שאנחנו משתחווים בכניעה גמורה, אלא אנחנו הופכים עצמנו לחיילים בשרות המלוכה הזו ומחרפים את נפשנו למענה ומקדשים אותה. ונביא דוגמא פשוטה:   ניקח אדם, שבכל ערב צורך חדשות. אם ננסה להניא אותו מההרגל הזה ולהסביר לו שגם אם ירד לפעם ביומיים לא יקרה כלום ועולם כמנהגו ינהג, אבל ההשפעה של ההפחתה בתכנים האלו שאנחנו יודעים שמכניסים לחץ מיותר לחיים שלנו, שממלאים לנו את המערכת בחדשות רעות ומורידים לנו את איכות החיים, ההשפעה עליו ועל איכות חייו תהיה גדולה, גם אם נסביר לו את זה בצורה הברורה ביותר, לא רק שלא יסכים להפסיק, אלא יצדיק את ההרגל ואף יפנה אלינו אצבע מאשימה שאנחנו אלו שאינם ״מחוברים״ למציאות והשיחה המוכרת הזו יודעת להתפתח למקומות שונים ומשונים. ומה שמייחד אותה הוא שעומסים נוספים עולים מיד כדי לעזור לשמור על הקיים (המלך) והשכל שלנו במקום הזה הופך להיות עבד בשירות הטירוף ויודע להביא הסברים משכנעים ביותר. ז״א, אותו אדם, יהפוך באותו רגע, לחייל השומר על אדונו, על מלכו, שבמקרה הזה הם חדשות הערב או הבוקר, או העישון, או האופי הכעוס שלו, וכו׳.   אותו הדבר לגבי ההרגל לכעוס על נהגים אחרים בכביש, בפקק, לכעוס על ישראלים בחול, לכעוס על המדינה, וזה לא נגמר.   ההרגלים שלנו שולטים בנו שליטה מלאה. ועל זה נאמר: עבד כי ימלוך. כי אני הוא העבד (להרגלים), ומצד שני אני הוא המולך (ששומר על קיומם). אני עבד להרגלים ומולך על העבדות הזו בעת ובעונה אחת.   אז מהי מלכות? כדי להבין את זה, צריך קודם להבין, מה הם הניגודים שמתקיימים במלכות. מהם הטוב והרע שבמלכות, העיקר והתפל, האור והחושך.   מלך רע, הוא מלך ששולט בעם שלו. וביאור לזה אנחנו מוצאים בספר דברים: ״רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים… וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס...וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד.״ ז״א כשהמלך מולך למען עצמו, למען השלטון ולמען ההרגלים שלו, שם הוא הולך בדרך ההפוכה לדרך המלך שנאמר: ״"אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים״.   מלך טוב הוא מלך ששולט ביצרו, ששולט במלכות שלו עצמו ומרסן אותה, מולך עליה למען לא תמלוך היא, עליו. שנאמר: ״וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם. לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו״. ומה מובטח לו לאותו המלך: ״לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ...״ ז״א, אם המלך רוצה לשמור על המלוכה שלו, הוא אמור לוותר על הרצון למלוך, לרסן את הרצון הזה ולרמוס אותו כליל. רק אז, מובטח לו שיהיה מלך ראוי. ואז, כשיפסיק לרצות במלוכה, רק אז, יהפוך ממלך-עבד - לעבד שהפך למלך. מלך על עצמו, על עולמו הפנימי, על מחשבתו, דיבורו ומעשיו.   ואם ניקח את זה למקום האישי שלנו, נבין היטב שכל עוד אנחנו משרתים את המלוכה של ההרגלים הרעים שלנו, אנחנו למעשה בבחינת המלך ה״רע״. שם אנחנו ברצון להרבות בכל אותם הדברים שאינם נחוצים לנו כאנשים חופשיים, ורק ברגע שנפתח את מרחב הראייה שלנו ונבין שהמלכות הטובה נמצאת דווקא במקום שמרסן הרגלים, משנה אותם, לומד להכיר אותם כפי שהם באמת - כהרגלים רעים ומתקן, מתקן עד ליסוד, עד לשורש הנפש, שם תיפרש תחת רגלינו דרך המלך האמיתית.   ובחיבור לספירת ״מלכות שביסוד״: ביסוד כל אדם נמצא רסיס אלוהה ממעל, רסיס הנשמה שבו. טהור, אור אינסוף. האור הזה הוא אור מלכות, הוא שייך למלכות, ממנה הגיע ואליה שואף להתפתח ולחזור לעתיד לבוא. כשאדם מתחיל ללמוד, מתחיל לתקן, משנה את דרכיו, מאזן את מידותיו, טורח, לא מוותר, נאמן לדרך גם כשקשה, במקום הזה, תדר המלכות שמגיע מהיסוד, מהנשמה, עוטף אותו, מאיר אותו באור מלכות ומרים את קרנו ואת כתר מלכותו. שם מתקיים חיבור המלכות שבו ליסוד.   [post_title] => לימוד בחשיבה הכרתית על ״מלכות״ בחיבור לספירת ״מלכות שביסוד״ [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%b4%d7%9e%d7%9c%d7%9b%d7%95%d7%aa%d7%b4-%d7%91%d7%97%d7%99%d7%91%d7%95%d7%a8 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-05-17 19:09:51 [post_modified_gmt] => 2018-05-17 19:09:51 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%b4%d7%9e%d7%9c%d7%9b%d7%95%d7%aa%d7%b4-%d7%91%d7%97%d7%99%d7%91%d7%95%d7%a8/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [20] => WP_Post Object ( [ID] => 5226 [post_author] => 393 [post_date] => 2018-05-17 19:09:14 [post_date_gmt] => 2018-05-17 19:09:14 [post_content] => "שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם, כִּי בְרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ" (קהלת יא1)   בניגוד למה שלימדו אותנו לחשוב ולהאמין, לא התכונות הן שמעצבות את האדם - אלא מעשיו הם אלו שמעצבים את תכונותיו.   ובואו נבאר את זה: אנחנו כולנו יודעים לדקלם ״זה אני״, ו- ״ככה אני״ ו- ״אני לא יכול להשתנות״. אבל, האמונה הזו, איננה נכונה. ואם נבחן אותה לעומק נראה את האמת הכואבת והיא העובדה שאנחנו פשוט בורחים מאחריות, מפחדים מהתמודדות עם הקושי בחיים ובכל הזדמנות אנחנו מנסים לעקוף אותו ולהתחמק. באותה המידה, אנחנו מיחסים גם את העצבות, הכעס, האכזבה והעלבון לאנשים שסביבנו או למציאות שלנו. אבל האמת היא שהגיע הזמן שנראה שאנחנו, היחידים שאחראים למצבי הרוח שלנו, לתחושות וכמוהן, גם לשמחה.   כשאני מגיב בעלבון למי שלכאורה מעליב אותי, אני מייחס את העלבון אליו, אבל למעשה, אני הוא זה שבוחר להיעלב, החשיבות שאני מכניס במילים שלו, ההחסרה שאני מחסיר מעצמי, ויותר מזה, חוסר היכולת שלי לראות אותו כצודק ולהבין שאני אולי טועה, אלו הם בעיקר הדברים שאני עושה - או לא עושה, שמעלים בי את רגש העלבון. עובדה לכך נעוצה באמת הפשוטה שבסופו של יום, או ימים, העלבון יעלם ויתחלף ברגש אחר, חדש, רגש שאיתו אני יכול להעצים את עצמי אל מול העלבון ולהפנות אותו כאילו בחזרה לאדם הפוגע - הרגש הזה הוא הכעס. ועל זה אמר קהלת: ״אַל תְּבַהֵל בְּרוּחֲךָ לִכְעוֹס כִּי כַעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ.״ (ז.ט)   ז״א, המקום שבנו שמאשים את החברים את בן או בת הזוג או את הסביבה ברגשות שלנו הוא פשוט חוסר הבנה. חוסר הכרה למערכת הנפשית שפועלת בנו, חוסר הבנה לחוקיות שלה וחוסר רצון להעמיק בה.   מסיבות אלו, ברור לנו למה המקום שבנו שמאמין שאין אפשרות לשנות אופי, תכונות או מידות, הוא פשוט חוסר ידע ועל כן הוא בבחינת ״זיהום אמוני״.   כהורים, אנחנו יודעים שכשאנחנו פוגשים בילד שלנו מידה מסוימת כמו קמצנות לדוגמא, אם נרצה לשנות אותה, נשתף אותו בעשייה של תרומה, תרומה לקהילה, התנדבות לעבודה עם חיות ללא בית, מסירת דברים שהוא לא צריך לנזקקים, עבודת יצירה משותפת עם חברים ועוד.   עצם העשייה הזו, לאט לאט, תעצים את התחושה הטובה שהילד יזכה לה ויחליש את הרצון לשמירת הכול לעצמו, התחושה הטובה הזו תהפוך אט אט להיות הדלק והאור שמניע אותו ובכך, עם הזמן, תשתנה התכונה הקמצנית שהייתה בו במידה מסוימת או לחלוטין. הדוגמא הזו נכונה עבור כל תכונת נפש ואופי, העניין הוא שעלינו הטרחה למצוא את הדרכים לעשייה הנכונה שתביא לשינוי ההדרגתי והמיוחל.   החיים שלנו עמוסים כל כך, העבודה שוחקת, הפרנסה דוחקת, הכול סביבנו מקשה עלינו לצאת מהמקום ה״אמוני״ שלנו ולראות שיש דרך אחרת. לראות שאפשר אם רק נרצה - לעשות שינוי. ולא סתם נאמר ״לעשות״ שינוי, מכיוון ששינוי מצריך עשייה מוקדמת. הוא לא מגיע לבד.   גם הנפש שלנו, ביסודה, יש לה רצון טבעי לצמוח, להתפתח, והיא אכן מתפתחת בכל מקרה. אבל בואו נבין מה זו ההתפתחות הזו שמתרחשת אצלנו בנפש:   הנפש מורכבת מחלקי מהות וחלקי עומס, ז״א, מטוב ומרע, ז״א מניגודים. זה היסוד, זו היא מערכת ההפעלה שלנו וכך היא עובדת. ישנן מידות שונות בנפש שלנו, מידת החסד, מידת הדין, מידת הרחמים וכו׳. המידות נבנות מלידה ועד פטירה ולכל מידה יש את העוצמה שלה אל מול המידות האחרות, ומידת השפעה שונה על הנפש שלנו. אם אדם הוא כעסן כשהוא קטן, בלא עשייה מכוונת כמו שביארנו, הוא יהפוך להיות כעסן גדול. אם אדם קמצן כשהוא קטן, הווה אומר, מידת החסד אצלו היא לא בולטת בעוצמה שלה, בלא עשייה נכונה ומכוונת, יהפוך להיות קמצן גדול וכו׳.   בלימוד נכון, ניתן לקבל את הכלים לעשייה נכונה, לעשייה שתכוון אותנו למקומות שיעוררו שינוי בנפש, שיגבירו מידות מסוימות ויחלישו אחרות. שיחזירו איזון לנפש. המטרה של העשייה הזו, בפשט שלה, הוא שאיכות החיים שלנו תשתפר, שנהיה פחות ממהרים לכעוס, ויותר רחבי לב. השינויים האלו מביאים שמחה ללב ולנפש. מידת החסד שעשה איתנו ה׳ היא, שכל עבודה, קטנה כגדולה, אם היא נעשית נכון מתוך כוונה תהיה לה השפעה על חלקים נוספים בנפש שלנו ותאזן גם אותם. ז״א, אם נעבוד על מידת הרחמים שבנו, בהכרח תפחת גם מידת הכעס ובהכרח תשתנה ותתעצם מידת הקמצנות וירחב ליבנו. וכמו שימימה אמרה: ״ירחב ליבו ממעשיו״.   אבל חסד נוסף עשה איתנו ה׳, הוא לא וויתר לנו, לא על חובת ה״בחירה״, לא על חובת ה״טרחה״, ולא על חובת ״שחרור האחיזה בתוצאה״. (לשיעור נפרד) ז״א, כדי להתפתח, אנחנו צריכים לפרוץ מחסום, כדי לשנות, אנחנו צריכים לשנות (בבחינת לימוד), כדי להגיע, אנחנו צריכים להתחיל לצעוד. וזה קשה. וזה טוב. וניתן לנו משפט מפתח שאומר: אין התפתחות, אלא בנוכחות של קושי.   ונחבר לספירת ״יסוד שביסוד״:   הנפש שלנו, כפי שאמרנו, משתנה כל רגע, מיום לידתנו ועד יום מותנו. ז״א, שום דבר איננו סטטי, כלום לא עומד על מקומו. הכול בזרימה. היסוד שבנו,היציבות שבנו, כדי שתהיה יציבה, צריכה להשתנות ללא הפסקה ולמעשה, הדבר היחיד שקבוע - הוא המשתנה התמידי. העשייה שלנו נועדה לשנות תכונות, התכונות מיסודן גמישות לשינויים - בתוך השינויים הטבעיים של הנפש. ז״א, רק בעשייה טובה, עם כוונה טובה, עם אמונה טובה, יש לנו את היכולת לשנות את היסוד (התכונות) שביסוד (שורש הנפש).   ובסוף, מי שנותן את הדין על העשייה הטובה שלנו, היא הנשמה שהרי נאמר שאנחנו רק השליחים שלה ולכן עלינו האחריות המלאה לתיקונה שנאמר: ״לבד הנשמה הטהורה, שהיא עתידה לתן דין וחשבון לפני כסא כבודך.״   ולכן התחלתי את הלימוד מהמשפט: שלח לחמך וכו׳. מכיוון שהלחם שלי, הוא בבחינת המעשים שלי, והעשייה משנה תכונות, וכשאגיע לעשייה הזו ואאסוף את הדגן והתירוש והיצהר, שהם בבחינת התוצאות, שם אוכל ממנו ואהיה שבע רצון. שנאמר: ״וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ: וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ:״ (דברים)   [post_title] => לימוד בחשיבה הכרתית על ״עשייה״ בחיבור לספירת ״יסוד שביסוד״ [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%b4%d7%a2%d7%a9%d7%99%d7%99%d7%94%d7%b4-%d7%91%d7%97%d7%99%d7%91%d7%95%d7%a8 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-05-17 19:09:14 [post_modified_gmt] => 2018-05-17 19:09:14 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%b4%d7%a2%d7%a9%d7%99%d7%99%d7%94%d7%b4-%d7%91%d7%97%d7%99%d7%91%d7%95%d7%a8/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [21] => WP_Post Object ( [ID] => 5225 [post_author] => 393 [post_date] => 2018-05-17 19:08:22 [post_date_gmt] => 2018-05-17 19:08:22 [post_content] => כולנו מכירים את הפונקציה באינסטגרם שמאפשרת לנו להוסיף פילטרים על התמונות שלנו כדי שיצאו ״יפות״. למעשה, אין היום מצלמה או אפליקציה שמכבדת את עצמה, שלא תציע לנו מערכת משוכללת של פילטרים כאלו ואחרים, מיפים, מעוותים, מסדרים, ממחישים מצב רוח מסוים, מיצרים אווירה, מוסיפים, מחסירים והמגוון אדיר.   עכשיו בואו נבין מה קורה פה. העולם שסביבנו, החברה, הסביבה, החברים הקרובים, וגם אנחנו, כולנו מקבלים בברכה את התמונות המפולטרות האלו. אנחנו מקבלים אותן בשם החדשנות, בשם העיצוב, היופי, הטרנד, זורמים עם העדר. אבל למעשה, אם נבחן את זה, נגלה שהמציאות כולה הופכת למפולטרת לחלוטין, ז״א, הדבר עצמו, התמונה עצמה, כפי שנקלטה על נקי, כבר לא נמצאת שם, אלא מוסתרת ומעוותת תחת שכבות הקסם הדיגיטלי ומהאמת כמעט ולא נשאר דבר.   המציאות המעוותת הזו נמצאת כפי שהזכרנו בפרסום, בשיווק, במילים, בדימויים ולמעשה אוחזת בכל מישור בחיים שלנו. אומרים שישנו דבר אחד שאי אפשר לקחת מהאדם וזה את החירות הפנימית שלו. האם זה נכון? האם זה קורה במציאות שלנו?   עכשיו בואו ניקח את זה לנפש שלנו כי פה העניין האמיתי ללמוד ממנו. כשאני הולך ברחוב או יושב בישיבה בעבודה או נמצא במסיבה או בכל מקום אחר, ואני מביט בנוכחים, האם אני רואה אותם כפי שהם? או האם אני רואה אותם דרך מערכת מורכבת של פילטרים שאני עצמי המיומנות רבה הפעלתי? ונבין את זה יותר: כשאני מביט באדם שמולי, הדבר הראשון שעולה במערכת האישית שלי הוא צורך מסוים לשים את האדם הזה בתוך תבנית, תבנית שתעשה לי סדר בראש. השכל שלי מתחיל לתייג אותו במיומנות רבה. הוא מקריח, נמוך, שמן, מזיע, מסריח, יפה, מכוער, מעצבן, מזלזל ועוד אלף ואחת תגיות, וכל זה קורה בשברירי שניה. אנחנו לא שמים לב לפעולה הזו מכיוון שהיא אוטומטית לחלוטין ונעשית לכאורה ללא שליטה. לדבר הזה אנחנו קוראים שיפוט. השיפוט הזה, מערכת התיוג הזו, משולה למערכת הפילטרים של העולם הדיגיטלי ולמעשה גם היא, מסדרת, מארגנת ומעוותת את האדם לפי הפילטרים ש״אני״ בחרתי במיומנות רבה. אבל מהאדם שמולי, מהפנימיות שלו, לא נשאר זכר. ומדוע, מכיוון שברגע הזה, אני מביט בו ולא בי. ובואו ניקח את זה צעד נוסף כי זה מצריך ביאור: כשאני ״עסוק״ בתיוג, (שיפוט פעיל), המערכת שלי עובדת בכיוון אחד בלבד וזה כלפי חוץ. זה כל מה שהיא יודעת לעשות מכיוון שפעולת התיוג צורכת משאבים גדולים מדי ומורכבים מכדי שתוכל להתקיים פעולה אחרת בו זמנית. ולמעשה, ברגע הזה, אין כל התייחסות לפנימיות שלי. ז״א עצם הפעולה של התיוג, משמש כמערכת הסוואה לפעולה עצמה, בפני המערכת שלי, ההכרה שלי. ז״א, ההכרה שלי נמצאת תחת פעולת הסוואה מפני פעולה נגדית, אוטו אימונית. אנחנו יודעים כבר, שהעומסים שלנו ובמקרה של הדיון הזה, עומס השיפוטיות, מטרתם להחליש את המערכת. העומסים שלנו הם הם התשתית שעליה אנחנו אמורים להתפתח ודווקא אל מול העומס וכמו שמשפט המפתח אומר ״אין התפתחות אלא בנוכחות של קושי״.   עכשיו בואו נתחיל להבין: אם אני מביט בך דרך פילטר השיפוט, המבט שלי למעשה לא נקי. אני מביט בך, דרך עומס אישי שלי, ושופט אותך, על אותו העומס בדיוק, ז״א, אם אני מתייג אותך כשחצן לדוגמא, אני מביט בך, דרך פילטר שנקרא שחצנות, או התנשאות, ז״א, אני שופט אותך על משהו שנמצא בי בעצמי ודרכו אני רואה. וכבר אמרנו, שכשזה קורה, מה שאני לא רואה, זה את עצמי, במידת השחצנות שלי, בהפרה שלי, ולמעשה, אני גם לא רואה אותך.   אז מה נשאר לנו מכל הסיפור הזה? אני לא רואה ולא נראה. וכל המערכת המסועפת הזה, מתרחשת בדיוק באותו הזמן, גם בצד השני, גם הוא מביט בי, דרך מערכת השיפוט שלו וגם הוא לא רואה, לא אותי, ולא את עצמו. וזו רק ההתחלה…   מה צריך לקרות כדי שאוכל לראות אותך: אני צריך לראות אותך, דרכי. כדי לראות אותך באמת, אני צריך לראות קודם כל אותי, לסרוק את המערכת האישית שלי, לבדוק אם היא תקינה, לחפש הסוואות פעילות, לנטרל אותן, לראות את ההצלחה שבנטרול, להתחבר למקום היפה שבי שהצליח לנטרל את העומס, ואז, דרך המקום היפה שלי, דרך היופי הפנימי, שלי, רק אז, אני יכול להביט בך, ולראות את היופי האמיתי, שלך. והוא יהיה נקי, ללא פילטרים, ללא עיוותים, ללא החסרות ותוספות, ללא דעות קדומות וללא שיפוט, נקי כפי שאתה באמת, בן אנוש, כמוני.   ובחיבור נפלא לספירת ״הוד שביסוד״: כשאדם בוחר, אפילו לרגע אחד, לבדוק מה קורה איתו, לבדוק האם הוא בכיוון הנכון, כשאדם שואל ולו לרגע אחד, את השאלה הנכונה, כשמתוך התשובה הכנה, המבט מופנה פנימה ודרכו פנימה לאחר, שם מתקיימת מידת הרחמים מכיוון ששם, ברגע הזה, יש הוד שעוטף אותך, היופי הפנימי שלך, כשמשתקף ממך וכשאתה משקיף בו ודרכו רואה נפש אחרת ומבין שאין הבדל ביניכם, שם אתה נוגע ביסוד, ולמה נוגע ביסוד? מכיוון ששם נעשה תיקון ביסוד שממילא מטבעו רוצה להתפתח, שם אתה מחדש ומתחדש ושם אתה נכנס לזרימה האמיתית של מערכת ההפעלה שלך שהיא היא היסוד להתפתחות האישית שלך.   [post_title] => לימוד בחשיבה הכרתית על המשפט: ״אתה משקיף במה שמשתקף ממך״ בחיבור לספירת ״הוד שביסוד״ [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%a9%d7%a4%d7%98-%d7%b4%d7%90%d7%aa%d7%94-%d7%9e%d7%a9%d7%a7%d7%99 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-05-17 19:08:22 [post_modified_gmt] => 2018-05-17 19:08:22 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%a9%d7%a4%d7%98-%d7%b4%d7%90%d7%aa%d7%94-%d7%9e%d7%a9%d7%a7%d7%99/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [22] => WP_Post Object ( [ID] => 5224 [post_author] => 393 [post_date] => 2018-05-17 19:07:41 [post_date_gmt] => 2018-05-17 19:07:41 [post_content] => כשהנתונים היבשים מספרים לנו שבכל יום, אדם בארץ נחשף ללמעלה מארבעת אלפים מסרים ביום, לא כולל הודעות מקבוצות וואטסאפ ודומיו, אין פלא שלאף אחד מאיתנו אין יכולת להקשיב באמת. אבל נחזור רגע אחורה בזמן, לאחר שסבי עליו השלום נפטר, מצאתי יומן שהוא כתב לאבא שלי מיום שנולד. בדף הראשון שפתחתי ראיתי מכתב קצר שסבא כותב לאבא לאחר ביקור בבית החולים (כנראה במחלקת הילודים) וכך הוא אומר: יקירי, הוא אומר, באתי לרגע קט לראות אותך…… אבל עכשיו אני צריך ללכת כי היום קצר והמלאכה מרובה…..   השתוממתי לנוכח המילים האלו מכיוון שתמיד האמנתי שפעם הכול היה איטי ונינוח יותר אבל מסתבר שאם בודקים ומעמיקים בזה, הדבר היחיד שהשתנה מהימים ההם לימינו היום הוא התדר - או כמו שמורי היקר קורא לו ״הצבע״ של הדברים. העולם תמיד היה מסלול מירוצים, הדוחק היה כאן תמיד, הריצה אחרי הפרנסה, החששות מהעתיד, מלחמות, מסיבות, הכול היה. אבל כן היה הבדל מהותי והוא טמון בתדר שמה שבתוך החיים נושא, הצבע של הדברים. כאיש מיתוג ועיצוב, כשאני בוחן את אופי הפרסום של הימים ההם, אני מגלה שהמסרים היו על גבול הנאיביות, משהו שלא היה עובר אף איש מכירות היום, הפרסום היה כל כך קיצוני שלמעשה הוא ממש דבר אמת. הפרסומות פשוט הציפו והעלו את הערך האמיתי של המוצר. כך, ה״מסר״ שקיבלת היה נקי מרעש, קצר ולעניין. היום, הגענו למצב כל כך רחוק מהאמת הפשוטה הזו, המאמצים והמניפולציות שאנשי הפרסום עושים בכל מדיה אפשרית הם כל כך מתובנתים ומורכבים שהמציאות שמקיפה אותנו בכל רמות התקשורת כבר מזמן לא אמיתית ולמעשה העולם שבו אנחנו חיים ומתקשרים, הקשב שלנו, יכולת הקליטה, המושפעים ישירות מהסביבה הרועשת להחריד, הוא עולם מעוות לחלוטין שרק מנסה בכל כוחו להרחיק אותנו מהפשטות ומנצל את המאוויים שלנו לטובתו הבלעדית והיא מכונה משומנת היטב של כלכלה.   ועכשיו, כשאנחנו יושבים מול חבר לעבודה, בן משפחה או כל אחד אחר, כשהוא מדבר איתנו, אנחנו למעשה בכלל לא מקשיבים. במקרה הטוב אנחנו מביטים בו אבל המחשבות כבר מנסחות את התשובה וברוב המקרים היא מגיעה עוד לפני שהספיק לדבר. ימימה קוראת לזה ״תשובות מוכנות מראש״. אני שומע אותך, המערכת שלי (חסרת הסבלנות) כבר רצה לדבר הבא ושולפת ממאגר ההבנות הקודמות שלי תשובה שלא עוברת סינון אלא פשוט נשלחת לחלל האוויר כאילו אין משמעות לא לנשמע ולא לנאמר וכך אנחנו מוצאים את עצמנו בכל פעם מחדש במה שנקרא ״שיח חרשים״ כי אין שומע ואין מדבר ואין מבין ואין עונה והאוטומט שולט בנו כי הרעש כל כך גדול והצורך להספיק להגיע לדבר הבא, לסיים כבר, למצות, מייצר סיטואציה של שתי נפשות שרק כאילו מתקשרות אבל אין כל חיבור באמת.   מה משמעות המילה להקשיב, מהו קשב אמיתי? קשב מצריך ממני חיבור לנאמר, חיבור לסיבת הנאמר, כדי לראות את סיבת הנאמר אני צריך להקשיב לרחשים שקטים מאוד, רחשים קטנים שנמצאים בתוך המילים, בטון שלהם שמגיע מהלב ועובר דרך מיתרי הקול של מי שמדבר איתי. מיתרי הקול הם כלי הנגינה שעליו פורט הלב, הקול של הלב, אם מזייף, יזייף בפריטה על המיתרים ואם נקי, ינגן בנעימות, בדיוק. כדי לשמוע את הזיוף הזה, או את הדיוק, הקשב שלי צריך להיות נקי מעומס, נקי מרעש פנימי שלי, ז״א אני צריך להיות פה. להיות פה אומר להיות ברגע הזה, במקום הזה, במחשבה, ברגש, בתחושה, ז״א להיות נוכח מול הנאמר כקולט. כל רצון קטן שיש לי באותו הרגע להיות במקום אחר, לעשות משהו אחר, לטפל בעניין אחר, כל דבר קטן מייצר רעש שעולה על הרחש של הלב, אני צריך להיות ברצון אמיתי לקבל את מה שניתן לי. וזה ממשיך: אחרי שנאמרים הדברים, אם הקשב נקי, נדרשת המתנה, המתנה להבנה שתגיע, המילים צריכות לקבל מבנה אצלי בנפש כדי שאוכל להבין אותם וגם פה ישנו קושי גדול. כל רצון שלי להשפיע, כל שיפוט ולו הקטן ביותר שיש לי מול אותו אדם, כל רגש סותר שקיים בי וכל הבנה קודמת שיש לי לגביו, מפריעים להבנה שפנימית להתהוות, העומסים מייצרים גם פה רעש פנימי שלא מאפשר חיבור ואת הרעש הזה אני צריך לתחם כדי שההבנה תתקיים.   ואז, אם הקשב היה נקי, אם ההבנה הייתה חדשה, ז״א לא נשענה על דעה קדומה או שיפוט וכו, אז אני יכול לענות. וגם פה קיים קושי. במקום הזה עולים עומסים של ״איך אני נשמע לצד השני״, איך הצד השני תופס אותי, האם אני נשמע חכם מספיק, האם מתנשא, האם מישהו אחר היה נותן תשובה טובה יותר, האם התשובה שלי תספק אותו, האם היא תפגע בו, וכולי וכולי וזה ממשיך עוד הרבה ומעמיק.   ז״א, גם לענות תשובה פשוטה זה עניין לא קל ומצריך לימוד, טרחה והעמקה.   אז אנחנו מבינים עכשיו שכדי לבצע דבר כל כך פשוט כמו לדבר, הוא למעשה אחד הדברים המורכבים ביותר, שמצריכים שקט פנימי, נוכחות בזמן ובמקום, רצון טוב, ראיית הטוב, גם הטוב שבי ודרכו את הטוב שבאחר, המתנה, נתינה על נקי ללא רצון לשנות, נתינת רגש לקיומי על היופי שיש בי ועל הנותר לתיקוני ללא שיפוט עצמי ועוד ועוד.   ופה החיבור היפה לספירת ״נצח שביסוד״: כשאני נמצא נוכח בזמן, ברגע, בדקה ובשנייה, כשאני רוצה לקבל את הטוב שבאחר מתוך ראיית הטוב שבו שמגיעה מראיית הטוב שבי עצמי, כשאני שומע לב אל לב מדבר ועונה מאהבה, כל מילה שתיאמר תמצא את מקומה ללב האדם שמולי, תירשם בנפשו כחלק נקי שיהדהד ויאיר על חלקים אחרים בנפש. הרגע המיוחד הזה הוא נצח, שנאמר: ״למען יאריכון ימיך״ ז״א, רגע של דיוק הוא רגע נצחי והוא נמצא ביסוד ומתאפשר בזכות ראיית הטוב ובזכות ״ואהבת לרעך כמוך״ שזה היסוד ממש.   [post_title] => לימוד בחשיבה הכרתית על מבנה: מקשיב, מבין, עונה. בחיבור לספירת ״נצח שביסוד [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%9e%d7%91%d7%a0%d7%94-%d7%9e%d7%a7%d7%a9%d7%99%d7%91-%d7%9e%d7%91%d7%99%d7%9f [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-05-17 19:07:41 [post_modified_gmt] => 2018-05-17 19:07:41 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%9e%d7%91%d7%a0%d7%94-%d7%9e%d7%a7%d7%a9%d7%99%d7%91-%d7%9e%d7%91%d7%99%d7%9f/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [23] => WP_Post Object ( [ID] => 5223 [post_author] => 393 [post_date] => 2018-05-17 19:07:00 [post_date_gmt] => 2018-05-17 19:07:00 [post_content] => ימימה ז״ל, לימדה אותנו משפט שלכאורה נושא סתירה: ״את מה שחסר לך, תתן השאלה הראשונה שעולה מהמשפט הזה היא, איך אני יכול לתת את מה שחסר לי? ופה אנחנו צריכים להיכנס מעבר לפשט ולבאר, כדי להבין מה הוא שחסר, ומה אני אמור או יכול לתת.   נתינה: נתינה בפשט שלה, אומרת שיש צד שנותן ויש צד שמקבל. אבל גם בפשט הזה ישנו קושי מכיוון שאנחנו מכירים מצבים בהם הרצון שלנו לתת גדול מהיכולת או מהרצון של הצד השני לקבל, ואז נוצרת שוב סתירה שמעלה עומס רגשי גם של הנותן וגם של המקבל. מצד אחד (הנותן) עומס של תחושת הדחייה, ומצד שני (המקבל) עומס של תחושת הכבדה או עלבון וכו׳. והפוך, כשהרצון שלנו לתת קטן יותר מהרצון או מהצורך של הצד שמקבל, גם פה עולה קושי ופה נפגוש דווקא את הצד המקבל בתחושת הדחייה (ודווקא מהצד הנותן) ומתחושה של הכבדה מהצד הנותן מכיוון שהרצון אינו מהותי או אינו חזק מספיק ולמעשה הנתינה נעשית כמעט מתוך הכרח. ז״א, שאפילו מצב חיים לכאורה רגיל, כשבוחנים אותו, מתחילים לגלות רובד נוסף שמצריך לימוד אם רוצים לדייק בו.   נתינה, כדי שתהיה מדויקת, מצריכה איזון בין הרצון שלי לתת, לבין הרצון של הצד השני לקבל, ז״א, מידת הנתינה שלי צריכה לפגוש בהלימה את מידת היכולת שלו לקבל. אז ישנה נתינה.   אבל כדי שאני אוכל להיות במקום שנותן, אני צריך קודם כל להיות במקום שמקבל ובואו נבין את זה: כדי לתת למישהו משהו מעצמי, אני צריך לראות אותו, בצורך שלו לקבל, ז״א, אני צריך להתחבר אליו, מתוך נקודת המבט האישית שלו, להזדהות עם הרגש שלו, לקבל אותו ללא שיפוט, ומתוך אהבה, יעלה בי הרצון הטוב לתת. אבל זה לא נגמר פה.   כי כדי לתת, אני צריך להיות במקום שרואה את עצמי כנותן. ז״א, רואה את הטוב שיש בי, רואה ומבין שעצם השחרור מעצמי, עצם הנתינה, דווקא מעצים ומחזק את הטוב הזה שבי, ולמעשה לא גורע ממני כלום אלא להפך, ממלא את הטוב שבי במידה גדולה יותר מאשר הייתה לפני הנתינה.   ונעמיק עוד יותר: כדי לראות את הטוב שיש בי ש״רוצה״ לעבור למישהו אחר, אני צריך להיות במקום שמקבל את עצמי כמי שיש לו מצד אחד, יש שכול לתת, ומצד שני, חסר שיכול לקבל, ז״א, אני רואה את הטוב שבי כטוב, ואת החסר, כחסר ולא כ״רע״. וצריך להבין את זה טוב: כשאני רואה את החסר שבי כ״רע״, הרגשות של ההחסרה שעולים בי הם לרוב, שיפוט עצמי, אכזבה, חוסר אמון בעצמי, השוואה לאחרים וכו׳. במקום הזה, נתינה מעצמי לעולם לא תהיה נקיה מכיוון שתמיד יסתתר בה הרצון לקבל, למלא את החסר, לפצות על החסר על ידי מה שרק נראה כנתינה. ואז, המקבל לא באמת יקבל, אלא ירגיש את המידה החלשה שבנתינה ויעלו בו רגשות ועומסים כמו בושה, חוסר נעימות, ואפילו בהפוך על הפוך, צדקנות ושיפוטיות כלפי הצד הנותן.   לכן, כשימימה אומרת שאת מה שחסר בי אני צריך לתת, היא מתכוונת, שעצם הנתינה, היא היא הקבלה ולא פעולת הנתינה שעושה את הקבלה, אלא הקבלה שלי את עצמי כנותן, כנמצא ראוי, ראוי להיות גם במקום שיש לו ובאותה המידה במקום שחסר לו. זה יכול להתרחש רק כאשר אין בי שיפוט עצמי, אין בי הצורך להשוות את עצמי אל מול אחרים, אין לי רצון לקבל - כי אני מכיר בעובדה, שאת מה שחסר לי, אני יכול רק לתת (וזה מקום גבוה), והחשוב מכל, אין בי רצון לשנות באחר דבר אלא הרצון שלי לתת מגיע דרך חיבור לנפש שלו, לקבל, את מה שיש לי, לתת. ז״א - אדם שלם.   ובחיבור נפלא לספירת ״תפארת שביסוד״: ספירת תפארת, מחברת בין חמשת הספירות העליונות או הספירות ששייכות לצד ימין ששייכות למידת החסד, לבין חמשת הספירות התחתונות או אלו ששייכות לצד שמאל ששייכות למידת הדין. ז״א היא נקודת חיבור ואמצע, בין שמיים לארץ, בין מידת החסד, לבין מידת הדין.   במקום האישי שלי, כשאני מצליח לראות את עצמי כמקבל, בדיוק את הדבר אותו אני נותן, שם אני נוגע בספירת התפארת, שם אני בחיבור בין שמים לארץ, בין חסד (נתינה) לבין דין (קבלה). ולמעשה, נקודת החיבור הזו בין חסד לדין, בין נתינה לקבלה, בין שמים לארץ, היא היא היסוד שעליו עומד האדם כשהוא בתפארתו.   [post_title] => לימוד בחשיבה הכרתית על ״קבלה עצמית״ בחיבור לספירת - תפארת שביסוד [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%b4%d7%a7%d7%91%d7%9c%d7%94-%d7%a2%d7%a6%d7%9e%d7%99%d7%aa%d7%b4-%d7%91%d7%97 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-05-17 19:07:00 [post_modified_gmt] => 2018-05-17 19:07:00 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%b4%d7%a7%d7%91%d7%9c%d7%94-%d7%a2%d7%a6%d7%9e%d7%99%d7%aa%d7%b4-%d7%91%d7%97/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [24] => WP_Post Object ( [ID] => 5222 [post_author] => 393 [post_date] => 2018-05-17 19:06:16 [post_date_gmt] => 2018-05-17 19:06:16 [post_content] => ״כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ״ אין יהודי שלא מכיר את המשפט הזה ואין יהודי שיודע כמה הוא לא מובן מאליו. ובכל זאת, זו המצווה האמצעית והיחידה בעשרת הדיברות שיש שכר בצידה. ויותר מכך, עשרת הדיברות מתחלקות לשני לוחות כאשר הלוח הראשון מוקדש למצוות שבין אדם לאלוהים והלוח השני מוקדש למצוות של בין אדם לחברו, יחד עם זאת, מצוות כיבוד אב ואם נמצאת בלוח הראשון ולמעשה מראה לנו שפה טמון סוד שיש לגלות אותו. וכשנגלה, מתוך לימוד והעמקה - נזכה להבטחה שבצידה ״לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ״ וכו. וזה מצריך הבהרות.   מערכת היחסים בינינו לבין ההורים היא מטבעה אחד הדברים המורכבים והטעונים ביותר בחיינו. בתחילת הדרך, אין לנו כל ישות וקיום עצמי בלעדיהם, למעשה ההישרדות שלנו תלויה לחלוטין בהם - לטוב ולרע. כל החלטה, קטנה ככל שתהיה, תהיה בעלת השפעה מהותית ואפילו דרמתית על חיינו. המציאות הזו משאירה עלינו רושם עמוק - למעשה הוא כה עמוק עד שבזמנים מסוימים הוא הופך להיות אחת הסיבות העיקריות למרד ולרצון שלנו להשתחרר מכבליהם של ההורים.   מאוחר יותר בחיים, מתחילים רגשות שונים ועומסים שונים לעלות אל מול ההורים, כעס, ריחוק, קרבה יתרה (שמקורה באותה תלות מילדות), ואלו מלווים אותנו במשך שנים. למעשה המאבק של הנפש שלנו להיות פעם פה ופעם פה, הוא שיכתיב, מי פחות ומי יותר, את אופי וטיב היחסים שלנו איתם.   כדי להבין את המשמעות העמוקה של כיבוד אב ואם, צריך להבין קודם מהו ״כיבוד״. מה משמעות המילה ״לכבד״? הרי לא מדובר בלתת להם משהו כפשוטו, אם כן, מהו אותו כבוד שאנחנו אמורים ליישם כלפי ההורים? לכבד משמעותו לקבל, כשאני מכבד מישהו אני מקבל אותו כפי שהוא, מאפשר לו מקום בעולם כמו שהוא, ללא שיפוט, ללא רצון לשנות או להזיז, מקבל אותו עם המידות והתכונות הטובות ועם המידות והתכונות הפחות טובות. למעשה אני מקבל את אותו האדם כעובדה קיימת. אבל לקבל אותו כעובדה זה לא מספיק, מכיוון שההבנה הזו שההורה נמצא בחיים שלי כעובדה, לא מביאה אותי לקבל אותו בפנימיות שלי אלא באופן שחיצוני לרגש וללב ולא מאפשר לי יציאה מהפלונתר.     קבלת אדם כפי שהוא היא דבר עמוק המחייב נקודת מבט אוהבת. זה מחייב אותי בראיית הטוב שבו כטוב, והרע שבו, כבסיס לתיקון (שלו בלבד), ז״א, הדברים, התכונות שבו שאני פחות אוהב, דווקא הם אלו שעליהם אני צריך להודות כי הם אלו שדרכם הוא אמור להתפתח ולתקן את עצמו. וזה מצריך הבהרה נוספת: ימימה ז״ל השאירה לנו את משפט המפתח ״אין התפתחות אלא בנוכחות של קושי״. מהות המשפט הזה היא שבמקום שבו יש לי קושי, עומס, מכשול, שם יש לי צורך בהתגברות כלשהי - שאם נעשית נכון - היא חלק ממש מהתיקון עצמו. לכן, כשאני מוצא אצל האחר משהו שמפריע לי, ברוב המקרים, יהיה זה בסיס והזדמנות לתיקון לשני הצדדים, לי ולו כאחד. זה מתחזק ומעמיק ומתחדד ומתחבר עוד יותר כשמדובר בבני זוג. ואם הבנו שמקום של קושי הוא הזדמנות לתיקון, נוכל לרגע להפוך את התמונה ולראות את עצמינו כהורים לילד, אנחנו רואים את הילד שלנו עם קושי מסוים, פיזי, רגשי או כל קושי אחר או מכשול, ואנחנו מבינים כמה טוב ונכון יהיה לו להתגבר על הקושי הזה ושהתגברות עליו תקדם אותו ותעזור לו בחיים. עוד יותר אנחנו מבינים ויודעים שלא עלינו היכולת להתגבר בשבילו, אלא עליו. ושהעזרה היחידה שאנחנו אמורים ויכולים להעניק לו (לילד) זו אהבה ללא תנאי שתרומם את נפשו, תעזור לו להאמין בעצמו ולהתגבר בסופו של דבר על המכשול ויותר מזה, תראה לו שאנחנו כלל לא רואים את המגבלה שלו אלא היא רק הדמיון שלו עצמו ולמעשה אין בו כל מגבלה כלל.   מעמיק הדבר כשאנחנו מול ההורים, גם פה, אם נצליח לצאת מנקודת המבט שלנו כילדים, אם נשים בצד את תחושת הקורבנות ואת הכעס של הילד שבנו ונביט בהם כהורים - ונזכור שגם הם היו ילדים להורים שלהם על כל מה שמשתמע מכך, וגם ההורים שלהם היו ילדים להורים שלהם וכו, שם, דרך המבט הנקי והאוהב הזה של הורה, נוכל לראות גם בהורים שלנו, את הילד שבהם שמפחד להתבגר, שמתקשה להתעלות שלא מאמין בעצמו וביכולת שלו להשתנות ולהתחדש. שם נבין שהתפקיד האמיתי שלנו כילדים, הוא לאהוב אותם ללא תנאי, לרומם אותם מתוך אמונה שהם מסוגלים להתחדש, להשתנות אם רק ירצו, ושבכל מקרה, עם שינוי או בלי שינוי, אנחנו כאן איתם, באהבת עולם נקיה משיפוט.   האהבה הזו, היכולת הזו שלנו כילדים להביט בהורים שלנו כהורים בפני עצמנו, שמקבלים אותם כפי שהם, שאוהבים אותם לא רק בגלל המעלות שלהם אלא אפילו יותר בשל החסרונות שבהם, שידוע שחסרון בילד רק מחזק את האהבה ומנקה את התלות. האהבה הזו, היא הקבלה הנקייה של ההורה כפי שהוא באמת, הקבלה הזו שלנו כילדים, היא הנתינה שלנו להם, היא זו שמאפשרת לכבודם האמיתי להאיר ולהימצא וכשאנחנו מאירים את כבודם, אנחנו למעשה מתקנים תיקון כפול. התיקון הראשון הוא בנפש שלנו פנימה, אנחנו מרחיבים את יכולת ההכלה שלנו, מרחיבים את יכולת הראייה שלנו, מתחברים למהות ומתקנים את הנפש שלנו. התיקון השני, הוא תיקון עמוק ויסודי - הוא עובר דרך ניצוץ הנשמה של ההורים שלנו, מאיר אותו באהבה שלנו, אנחנו, שהיינו חלק מהם ממש, נוצרנו מתוכם ממש, ממשיך ועולה מעלה מעלה, מתעלה ונוגע גם בנשמת ההורים שלהם וההורים של ההורים שלהם ומייצר תיקון לדורות אחורה. רגע היסוד, שבו תיקון מול אב ואם מתרחש, הוא רגע של קדושה ועל כן נמצאת המצווה בלוח הראשון של בין אדם לאלוהים כי כדי להצליח במשימה הזו, צריך חיבור לקדושה, וכשיש חיבור כזה הוא נוגע בקווי הנצח שלנו ומתקן מתחילתו ועד סופו. ועל כן נאמר ״למען יאריכון ימיך״ ונאמר עוד שרגע אחד של תיקון בעולם הזה שווה יותר מכל חיי העולם הבא. ולמעשה, רגע שבו אדם נוגע בקו נצח, משאיר אצלו בנפש ובנשמה רישום לנצח.   ופה החיבור המיוחד לספירת - גבורה שביסוד: הגבורה כידוע היא מעלת השכינה, וכשאנחנו מתקנים ביסוד היסודות, אנחנו מתחברים לגבורה שביסוד, מקבלים מכוחה ומאורה ומאירים דרכנו את ההורים האהובים לנצח.   ועל זה נאמר: ״גדול כיבוד אב ואם, שהקדוש ברוך הוא העדיפו יותר מכיבודו שלו.״ (ר` שמעון בר יוחאי).   [post_title] => לימוד בחשיבה הכרתית על כיבוד אב ואם - בחיבור לספירת ״גבורה שביסוד״ [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%9b%d7%99%d7%91%d7%95%d7%93-%d7%90%d7%91-%d7%95%d7%90%d7%9d-%d7%91%d7%97 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-05-17 19:06:16 [post_modified_gmt] => 2018-05-17 19:06:16 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%9b%d7%99%d7%91%d7%95%d7%93-%d7%90%d7%91-%d7%95%d7%90%d7%9d-%d7%91%d7%97/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [25] => WP_Post Object ( [ID] => 5221 [post_author] => 393 [post_date] => 2018-05-17 19:05:29 [post_date_gmt] => 2018-05-17 19:05:29 [post_content] => מילדות מלמדים אותנו שבצמתי הבחירה בחיים ישנן שתי אפשרויות ברורות שקודמות לכל והן: מה כדאי לי ומה לא כדאי לי. זה מתחיל בבית הספר, ממשיך לצבא, ללימודים, ובולט במיוחד בהחלטה על הקריירה ולא פעם גם בהחלטה על בן או בת הזוג. המבנה הזה של כדאי או לא כדאי מלווה אותנו כל יום בכל תחום בחיים ולמעשה הפך להיות הנתיב המהיר והנוח ביותר עבור רובינו.   אבל ישנו נתיב נוסף והוא: מה נכון ומה לא נכון עבורי. זה נתיב שמוכר לכולנו ולמעשה אנחנו פוגשים גם אותו בכל צומת החלטה אבל ברוב המקרים ההחלטה של מה כדאי לי תהיה העדיפה ובעיקר תבלוט אם נבקש עצה מחבר או יותר מזה, מבן משפחה. המשפחה, תעטוף את זה בדרך כלל במעטפת של דאגה למה שיעשה לי טוב במקרה הטוב ולאסון כלכלי במקרה הרע אם לא אבחר בכדאי. אבל האמת היא שהמבנה של ״נכון״ ו״לא נכון״ הוא המבנה החשוב ביותר עבורנו. הבעיה עם המבנה הזה נעוצה בעובדת חיים פשוטה - ברוב המקרים, מה ש״נכון״ עבורי הוא לא מה ש״כדאי״ לי, וזה מעלה סתירה שבדרך כלל מציבה את השכל כנגד הלב. מה שמייחד את הלב שלנו הוא שאין לו יכולת לשקר. הלב תמים מעצם טבעו ומשקף ומהדהד תמיד את האמת הפשוטה של נכון = מדויק, ו לא נכון = הפרה. הבעיה כפי שהסברנו מתחילה מילדות. כבר אז, מלמדת אותנו הסביבה (הקרובה) לא לסמוך על הלב, אלא לסמוך על השכל. גם זה מלווה אותנו לאורך כל חיינו עד שלמעשה, מגיע המצב הנורא שכשהלב צועק, אנחנו לא רק משתיקים אותו, אלא מדחיקים את הצעקה וחונקים אותה כדי ״לא להתבלבל״. אנחנו מפחדים מהלב שלנו עצמנו. וכך עם הזמן, נוצר ניתוק בינינו לבין הלב שלנו, בינינו לבין הרגש, אנחנו נהיים כהים לרגשות, להתרגשות, כהים לתחושות ולעולם הפנימי שלנו, לאמת שלנו, לייחודי שבנו, למה שהופך אותנו למי שאנחנו באמת, ולאט לאט הופכים להיות דומים, דומים לסביבה, זהים לאנשים שסביבנו, במחשבה, בדיבור ובמעשה - ובכך, בלי שנשים לב, נעלמים אט אט לתוך מציאות שאינה אנחנו ואנחנו, איננו בה, לא רואים ולא נראים, שטים על המסלול המהיר בציפה עד לקו הסיום.   ופה נכנס מבנה חדש שאמור להוציא אותנו מהציפה הזו והוא: מה מותר - ומה אסור. מותר ואסור, צמד מילים מוכר שלמעשה כמעט ונעלם מהמציאות הפנימית שלנו. אנחנו פוגשים אותן במקומות של חוק, מקומות קיצון של עבירות על חוקים בין אם עסקיים, בין אם חברתיים ובין אם מוסריים. אבל האם פעם חשבנו באמת על מהות המילים - מותר - אסור?, האם פעם חשבנו שיכול להיות שמותר ואסור קשורים בנפשנו קשר עמוק ביותר?   האם אנחנו ״מתירים״ לעצמנו (לשון מותר) לעבור על ציווי הלב שלנו? האם מותר לנו להתעלם ממנו? גם במאכלים ישנו אסור ומותר, אבל גם שם אנחנו פוגשים את זה רק במקרי קיצון של סכנה לבריאות אבל האם לעשן זה מותר? האם הנפש שקיבלנו למשמרת שנאמר ״וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם״, מתירה לנו להכניס לקרבינו רעלים כאלו? האם כל אוכל שנכניס לגוף יתקבל בתודה וברכה? האם אנחנו יודעים לשאול את השאלות האלו ששמות אותנו ואת הרצונות שלנו לרגע בצד ומתייחסות בכבוד וייראה לגוף שלנו, ללב שלנו?   המילה ״מותר״ יש בה תדר שמתיר קשרים, משחרר חסימות, במותר ישנה ברכה, אני למעשה מתיר את הכבלים של נפשי מהמציאות של ״כדאי״ ומשחרר אותה (את הנפש) לאורה של המציאות האמיתית של ״נכון״. וממשיך בהיפוכו ל״אסור״ - שהרי מה שאסור, כבול, קשור קשר חזק בצד האמת, ז״א לא ניתן לשחרר מהמקום של העומס למקום של מהות כי אין לו שם מקום. וכשאנחנו עוברים על האיסורים האלו בחיים, אנחנו משחררים את מה שאסור לשחרר ומערבבים תפל בעיקר, מהות בעומס, אמת בשקר, טוב ברע, ושם, הבהירות והצלילות מעכירים והכול חוזר ונהיה כהה וחוזר לציפה ולעמימות. וכשאנחנו אוסרים על עצמנו, לא נותנים להרגלים לקבוע אלא מתירים את מה שמאיר, מתירים להתחדשות לפעם בנו, מתירים לעצמנו להקשיב ללב שיודע, ללב ששומע וללב שמבין, שם אנחנו פורצים חסימות ילדות ומתחילים לנקות, לשקם ולתקן והנפש מגיבה בשמחה ובשיר והלב משמיע את ניגונו וכל הנשמה תהלליה הללויה.   ופה החיבור הנפלא לספירת חסד שביסוד: החסד, הוא החסד שניתן לנו היכולת לתקן את עצמנו לחיים נכונים וטובים ודרכו אנחנו יכולים להגיע במחשבה טובה, בדיבור טוב ובמעשים טובים, ליסוד שבנו שהוא תכלית חיינו בעולם הזה והוא החיבור בין הלב לשכל, איזון המערכת האישית שלנו כדי שנהיה אנחנו - עצמנו, על כל מה שיפה בנו ונהיה מותרים וחופשיים לבחור בחירות טובות ונכונות עבורנו כל רגע ורגע שנאמר: ״כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד:  בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ״.     [post_title] => לימוד בחשיבה הכרתית על ״מותר-ואסור״ בחיבור לספירת ״חסד שביסוד״ [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%b4%d7%9e%d7%95%d7%aa%d7%a8-%d7%95%d7%90%d7%a1%d7%95%d7%a8%d7%b4-%d7%91%d7%97 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-05-17 19:05:29 [post_modified_gmt] => 2018-05-17 19:05:29 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%b4%d7%9e%d7%95%d7%aa%d7%a8-%d7%95%d7%90%d7%a1%d7%95%d7%a8%d7%b4-%d7%91%d7%97/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [26] => WP_Post Object ( [ID] => 5220 [post_author] => 393 [post_date] => 2018-05-17 19:04:47 [post_date_gmt] => 2018-05-17 19:04:47 [post_content] => ״שֵׁ֤שׁ שָׁנִים֙ תִּזְרַ֣ע שָׂדֶ֔ךָ וְשֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים תִּזְמֹ֣ר כַּרְמֶ֑ךָ וְאָֽסַפְתָּ֖ אֶת־תְּבֽוּאָתָֽהּ:וּבַשָּׁנָ֣ה הַשְּׁבִיעִ֗ת שַׁבַּ֤ת שַׁבָּתוֹן֙ יִֽהְיֶ֣ה לָאָ֔רֶץ״.   פרשת בהר עוסקת בחשיבות העצומה שבהפסקה. שש שנים תתן לאדמה לעבוד עבורך ובשנה השביעית, תן לה לנוח. למה צריכה האדמה לנוח, הרי האדמה פשוט כאן בשבילנו.   כך לפחות רובינו חושבים ומאמינים, שהאדמה היא פשוט קרקע שאמורה לספק את צרכינו ולאפשר לאוכל שלנו לגדול. אבל לא זאת האמת. האמת היא שהאדמה היא נזר הבריאה בדיוק כמונו, היא קיימת, מקיימת, נושמת, מתחדשת ומתעייפת בדיוק כמונו. האדמה אוצרת בתוכה רצון אלוקי לדישון והפריה שנאמר ״יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ, וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם.״ אבל האנרגיה המאפשרת את הצמיחה הזו, קצובה. שנאמר: ״לא על הלחם לבדו יחיה האדם״. היא קצובה לא מפני שיש מחסור באנרגיה אלא מהמקום שמקציב לאדם מידה.   גם לאנרגיית החיים שלנו יש מידה. האנרגיה שניתנה בנו מרגע לידתנו, ניתנה כך שתספיק לנו לכל ימינו הקצובים והידועים מראש שנאמר: ״כִּי גַּם לֹא יֵדַע הָאָדָם אֶת עִתּוֹ״. לכן הוקצבה לאדם המידה המדויקת של אנרגיית החיים במאמר: ״שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ.״   בנתיבים השחוקים לעייפה של מסלול המירוצים המטורף של החיים שלנו, כשאנחנו בוחרים במתח, בפחד, בחוסר האמונה בעצמנו, באכזבות ובכעסים, אנחנו למעשה מדממים חיות, מדממים את אנרגיית החיים שלנו ומבזבזים אותה בלי להבין שהיא קצובה. אנחנו רואים את ההשפעה של הדימום הזה, העייפות הנפשית, הלאות, חוסר השמחה וחוסר האנרגיה שלנו הם תוצאה ישירה של הדימום הזה ועל פי כל המחקרים, התוצאות עלולות להיות הרסניות ואף להסתיים במוות. זה קורה כשהמערכת מתרוקנת לפני זמנה.   ופה החיבור הרלוונטי כל כך של פרשת השבוע, לחיים שלנו היום. אם נדע לקחת הפסקה מדי פעם מהיומיום, לצאת לרגע מהמירוץ המטורף להשגת דבר זה או אחר, מהמרדף אחרי העושר, אם נבין שממילא הכול קצוב ונתון ואין חדש תחת השמש, ו״לכול, זמן; ועת לכל-חפץ, תחת השמיים״. וכמו שלאה גולדברג כותבת בשירה הנפלא ״ימים לבנים״: ״לבבי התרגל אל עצמו ומונה במתינות דפיקותיו.״ אם ניתן למערכת האישית שלנו, כמו גם לאדמה, את המידה הנכונה לעבודה ואת המידה הנכונה למנוחה, אם נקיים את המידה בדיוק, אז, החיים שלנו יתחילו להיות בכיוון הנכון, בזרימה הנכונה ובאנרגיה הנכונה ואז גם הלב ידפוק בקצב הנכון, במתינות, ונזכה לשמחה ולנחת.   ועל כל זה נאמר: אֵיזֶהוּ עָשִׁיר - הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ.   [post_title] => לימוד בחשיבה הכרתית לפרשת בהר [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%91%d7%94%d7%a8 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-05-17 19:04:47 [post_modified_gmt] => 2018-05-17 19:04:47 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%91%d7%94%d7%a8/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [27] => WP_Post Object ( [ID] => 5219 [post_author] => 393 [post_date] => 2018-05-17 19:03:56 [post_date_gmt] => 2018-05-17 19:03:56 [post_content] => חברים אהובים, דיברנו בשיעור האחרון על הקושי בלעורר את הרצון. הקושי בלחוות את המקום האישי הפנימי שלנו בחיבור להוד שבנצח, להיות בשמחה, לא למרות אלא בגלל היותנו קצובים אל מול הנצח והאינסופיות. איך ניתן לעורר את הרצון לעשייה מהותית או להתקרבות, לחיבור לקדושה או לכל דבר  שיביא שמחה וירומם את הנפש למקומה והוא בתפילתה שהיא זמרתה ונאמר: ״כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּ יָהּ.״   הוזכר בשיעור הפסוק: "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן", וזה בבחינת ״הַרְחֶב־פִּ֗֝יךָ וַאֲמַלְאֵֽהוּ״, שאדם נדרש להרחיב את פיו כדי לקבל ואפילו שזה נשמע קל, יש פה קושי.   האדם נברא במידת הרחמים, וידוע שלעורר רצון זה דבר שיש בו קושי מעצם טבעו של האדם ששורש נפשו ויצר הרע שבה ניתן בו כדי שיתגבר עליו כל פעם מחדש. וכשמתגברים על היצר הרע, על הסממנים שלו, העייפות, חוסר הרצון והתשוקה, החלקים חוזרים למקומם, ודיברנו על זיכרון שמעולם לא חווינו וזה בבחינת ״נַפְשֵׁנוּ, חִכְּתָה לַה׳״.   והנה, על ידי חיבור למשפט: ״יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן  אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ ה׳ צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי״, ניתן להבין טוב יותר את מהות הרצון שלנו ואת הדרך לעוררו:   ״יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן  אִמְרֵי־פִ֡י״: שהרצון הוא בבחינת כוח הרצון. וכוח הרצון מביא לתנועה בנפש, לעשייה אבל התנועה מתחילה במחשבה ובמילים - בדיבור, לפי המבנה: מחשבה - דיבור - מעשה. שנאמר ״כל מעשה במחשבה תחילה״ והמילים הן אלו שטוענות את הרצון בכוח העשייה מתוקף היותן עדות לפנימיות הנפש, הן אלו שמייצרות כוח מהותי לטרחה, הן ממקדות את הבחירה של האדם. ונאמר: ״בִּדְבַר ה׳ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם.״   ו-״הֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ״, מעיד על החולשה, על הקושי, זה ווידוי בפני ה׳ על עובדת היותנו מוגבלים ועל כן מבקשים עזרה מתוך הבנת המגבלה הטבעית שלנו, שהרי נאמר: ״מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם וכו.״ והרי האדם נברא במידת הרחמים ולכן ה׳ פותח את ידיו אבל זה לא מספיק, עלינו הטרחה לקבל, ולמה זו טרחה, משום הקושי שקיים בשורש הנפש שלנו שרק ע״י התגברות על היצר (העומסים) תתרחש התפתחות והתרוממות.   [post_title] => לעורר את הרצון [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%a2%d7%95%d7%a8%d7%a8-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%a8%d7%a6%d7%95%d7%9f [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-05-17 19:03:56 [post_modified_gmt] => 2018-05-17 19:03:56 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%9c%d7%a2%d7%95%d7%a8%d7%a8-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%a8%d7%a6%d7%95%d7%9f/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [28] => WP_Post Object ( [ID] => 5217 [post_author] => 393 [post_date] => 2018-05-17 19:03:04 [post_date_gmt] => 2018-05-17 19:03:04 [post_content] => דמיין לך שאתה עומד מול מנוע רב עצמה בעל אלפי חלקים וחלקי חלקיקים, חוטים וסיבים. המנוע רועש וחורק נוזל ומגמגם ועליך עבודת התיקון. עכשיו דמיין שיש לך ביד חלק אחד קטן שכדי להחזיר אותו למקומו אתה נדרש לפרק את כל המנוע על כל חלקיו וחלקיקיו. עכשיו דמיין שאת מלאכת הפירוק וההרכבה מחדש אתה יכול לעשות רק בעיניים עצומות.   כל ספרי הלימוד והעזר הקיימים באים כדי לתת לנו כיוון, רמז, תמרור, הוראות הפעלה כלליות, משפטי מפתח שנותנים מפתחות למנעולים שרק אתה תוכל לראות ורק כשעיניך עצומות.   הוראות ההפעלה המדויקות למנוע האישי שלך לא נמצאות בספרים אלא רק אצלך בלב ובשכל שלך בלבד. אבל כדי לראות אותם אתה צריך להאמין שהם שם, ניתנו לך כדי שתמצא את הדרך ללמוד אותם והם רק שלך ולעיניך העצומות לרווחה ולליבך הקשוב והפתוח.   הרב קוק נותן לנו כלי נפלא; הוא אומר שרק על ידי האהבה והאמונה אפשר לתקן. האהבה והאמונה, הוא אומר, קשורים זה בזה.   נאמר; תורת ה תמימה משיבת נפש ומצוות ה ברה מאירת עיניים. תורת ה ניתנה כמצפן והיא ניתנה באהבה כדי לעורר את האהבה ועל ידי אותה האהבה, הנפש שבה למקומה וכל חלקיקיה שבים למקומם. מצווה ברה (עבודת התיקון) שנעשית מתוך אמונה, מאירה את עינינו כשהן עצומות לרווחה לראות את החלקים ואת הדרך הפרטית שנכונה עבורך.   [post_title] => משל לעבודת תיקון הנפש: [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9e%d7%a9%d7%9c-%d7%9c%d7%a2%d7%91%d7%95%d7%93%d7%aa-%d7%aa%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%9f-%d7%94%d7%a0%d7%a4%d7%a9 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-05-17 19:03:04 [post_modified_gmt] => 2018-05-17 19:03:04 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%9e%d7%a9%d7%9c-%d7%9c%d7%a2%d7%91%d7%95%d7%93%d7%aa-%d7%aa%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%9f-%d7%94%d7%a0%d7%a4%d7%a9/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [29] => WP_Post Object ( [ID] => 5216 [post_author] => 393 [post_date] => 2018-05-17 19:02:10 [post_date_gmt] => 2018-05-17 19:02:10 [post_content] => אנחנו חיים כולנו על ציר זמן הנצח. אבל אין לנו השגה אמיתית לגבי מושג הנצח עצמו או מהותו בחיים שלנו ובפרט היכולת שלנו להתחבר אליו או להשפיע עליו. ספירת הוד שבנצח מעלה את עובדת היותנו יצורים קצובים בעולם, ופה המקום לשאול - מהו הוד שבנצח. החיים שלנו בעולם הזה חולפים כהרף עין, כמו שנאמר: ״כילינו שנינו כמו-הגה״. המחשבה הזו והרעיון הזה מחלחל בכל נפש בכל זמן מילדות ועד זקנה ורוב בני האדם בוחרים להדחיק את המחשבה הזו, מכל הסיבות הברורות. אבל אם נלמד ונבחן את זה נבין שבבריחה הזו מהכלת האמת הפשוטה של החיים, ישנו פספוס גדול ומהותי לחיים שלנו. למעשה אנחנו מפספסים את ההזדמנות הגדולה ביותר לחיים של מהות, חיים של בחירות נכונות וחיים של אהבה ונוכחות בזמן ובמקום. הרי אם נבחר להתחבר לאמת הזו, לעובדה הפשוטה שחיינו קצובים ואף יותר מכך, אין לנו מושג קלוש מתי יסתיימו, ועל זה אמר לי מורי האהוב ״יש לך פחות זמן ממה שנדמה לך״. אם נתחבר למקום הזה, נוכל לפתוח מרחב רוחני חדש למשמעות הזמן בחיים שלנו. נוכל לראות בצורה ברורה כל רגע שמתבזבז על שטויות, על כעסים קטנים, על פחדים מיותרים שגורמים לנו לבחירות לא נכונות.   הזמן הקצוב הוא למעשה הציר שעליו אמורה לפעול תכלית חיינו במלוא עוצמתה. ואם נשווה את חיינו הקצובים לציר הנצח, נגלה עד כמה שכל רגע ורגע יקרים לנו מפז ועד כמה חבל יהיה לבזבז אותם.   עבודת תיקון הנפש מעלה את קרנו של אדם ומאירה אותו באור של התחדשות. במקום הזה, כשאדם טורח, בונה ומשקם את עצמו ומקרב את עצמו למהות, במקום הזה מתקיים הוד. הרי נאמר ״פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון״, וכל מה שעלינו לעשות הוא לקבל עלינו את הרצון לתיקון, לשיפור איכות חיינו, להשפעת טוב על זולתנו, וכשאנחנו מתחברים לשפע הזה כמאמר: ״להשפיע טובך לבריותיך״ וכשאנחנו עושים מתוך רצון מהותי לטוב, שם, בנקודה הזו ממש, מתקיים חיבור לקווי הנצח, שם, הנצח נגלה ונוגע באדם ומחזק אותו ממקומו הזמני באנרגיית אינסוף.   ופה, מתוך הבנה של המפשט: ״לבד הנשמה הטהורה, שהיא עתידה לתן דין וחשבון לפני כסא כבודך״ נוכל להבין מהו יסוד שבנצח. הרי נאמר: ״נשמה שנתת בי טהורה היא״, ולמעשה הנשמה איננה שלי, היא נתנה לי לצורך מסוים וכדי לממש את הצורך הזה, הולבשה הנשמה בנפש שתהיה לה לשליח מצווה. ז״א, הנפש, קצובה בזמן, היא לא זו שתיתן את הדין למעלה אלא הנשמה היא הנצחית, היא רסיס וחלק אלוהה ממעל. והרי נאמר שהנשמה טהורה היא ועל כן אין מה לתקן בה. אבל הנפש זקוקה לתיקון עצמה, לתיקון מידותיה, להשבתה למקומה הנכון והשלם. ופה, ההבנה העמוקה, שלחיים שלנו יש תכלית, לקיום שלנו יש שולח ואנחנו שליחים של הנשמה שלנו ועלינו התפקיד והאחריות לתיקון. וכשאנחנו בוחרים בתפקיד מתוך חיבור לאהבה, בוחרים מתוך כניעה ואהבה לחיים ומתחילים להתייחס לחיים שלנו כאל שליחות אחת גדולה, ומתחילים להתייחס לזמן הקצוב כאל יקר מפז, פה מתקיים חיבור לקדושה ופה אנחנו נוגעים ביסוד. היסוד הוא הנקודה בה אנחנו עושים את מלאכתנו נאמנה, מאשררים את הברית, מייסדים את העולם שלשמו באנו לכאן. בנקודה הזו יש חיבור לנצח והשפעה שלנו על הנצח דרך תיקון וחיזוק החיבור של הנשמה לשולחה.   אנחנו היום בעיצומה של ספירת העומר - סופרים כל יום - זה זמן שאנחנו סופרים, נותנים משמעות לזמן, ליום, לשעה, לרגע. מקדשים את החיים.   [post_title] => מתוך לימודי חשיבה הכרתית - חיבור להוד שבנצח כהכנה ליסוד שבנצח [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9e%d7%aa%d7%95%d7%9a-%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93%d7%99-%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%97%d7%99%d7%91%d7%95%d7%a8-%d7%9c%d7%94%d7%95%d7%93-%d7%a9%d7%91 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-05-17 19:02:10 [post_modified_gmt] => 2018-05-17 19:02:10 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%9e%d7%aa%d7%95%d7%9a-%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93%d7%99-%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%97%d7%99%d7%91%d7%95%d7%a8-%d7%9c%d7%94%d7%95%d7%93-%d7%a9%d7%91/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) ) [post_count] => 30 [current_post] => -1 [in_the_loop] => [post] => WP_Post Object ( [ID] => 33477 [post_author] => 393 [post_date] => 2020-09-23 08:36:47 [post_date_gmt] => 2020-09-23 05:36:47 [post_content] => ככל שמעמיקים בתיקון האישי, נזקקים פחות לתיקון של השני [post_title] => סוד התיקון [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%a1%d7%95%d7%93-%d7%94%d7%aa%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%9f [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2020-09-23 08:36:47 [post_modified_gmt] => 2020-09-23 05:36:47 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/%d7%a1%d7%95%d7%93-%d7%94%d7%aa%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%9f/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [comment_count] => 0 [current_comment] => -1 [found_posts] => 30 [max_num_pages] => 0 [max_num_comment_pages] => 0 [is_single] => [is_preview] => [is_page] => [is_archive] => 1 [is_date] => [is_year] => [is_month] => [is_day] => [is_time] => [is_author] => 1 [is_category] => [is_tag] => [is_tax] => [is_search] => [is_feed] => [is_comment_feed] => [is_trackback] => [is_home] => [is_privacy_policy] => [is_404] => [is_embed] => [is_paged] => [is_admin] => [is_attachment] => [is_singular] => [is_robots] => [is_favicon] => [is_posts_page] => [is_post_type_archive] => [query_vars_hash:WP_Query:private] => 70d884248f79c13bd0a1f5b1872764bd [query_vars_changed:WP_Query:private] => [thumbnails_cached] => [stopwords:WP_Query:private] => [compat_fields:WP_Query:private] => Array ( [0] => query_vars_hash [1] => query_vars_changed ) [compat_methods:WP_Query:private] => Array ( [0] => init_query_flags [1] => parse_tax_query ) ) [post] => WP_Query Object ( [query] => Array ( [posts_per_page] => -1 [post_type] => post [post_status] => publish [orderby] => date [order] => DESC [paged] => 1 [author] => 393 ) [query_vars] => Array ( [posts_per_page] => -1 [post_type] => post [post_status] => publish [orderby] => date [order] => DESC [paged] => 1 [author] => 393 [error] => [m] => [p] => 0 [post_parent] => [subpost] => [subpost_id] => [attachment] => [attachment_id] => 0 [name] => [pagename] => [page_id] => 0 [second] => [minute] => [hour] => [day] => 0 [monthnum] => 0 [year] => 0 [w] => 0 [category_name] => [tag] => [cat] => [tag_id] => [author_name] => [feed] => [tb] => [meta_key] => [meta_value] => [preview] => [s] => [sentence] => [title] => [fields] => [menu_order] => [embed] => [category__in] => Array ( ) [category__not_in] => Array ( ) [category__and] => Array ( ) [post__in] => Array ( ) [post__not_in] => Array ( ) [post_name__in] => Array ( ) [tag__in] => Array ( ) [tag__not_in] => Array ( ) [tag__and] => Array ( ) [tag_slug__in] => Array ( ) [tag_slug__and] => Array ( ) [post_parent__in] => Array ( ) [post_parent__not_in] => Array ( ) [author__in] => Array ( [0] => 393 ) [author__not_in] => Array ( ) [ignore_sticky_posts] => [suppress_filters] => [cache_results] => 1 [update_post_term_cache] => 1 [lazy_load_term_meta] => 1 [update_post_meta_cache] => 1 [nopaging] => 1 [comments_per_page] => 50 [no_found_rows] => ) [tax_query] => WP_Tax_Query Object ( [queries] => Array ( ) [relation] => AND [table_aliases:protected] => Array ( ) [queried_terms] => Array ( ) [primary_table] => wp_posts [primary_id_column] => ID ) [meta_query] => WP_Meta_Query Object ( [queries] => Array ( ) [relation] => [meta_table] => [meta_id_column] => [primary_table] => [primary_id_column] => [table_aliases:protected] => Array ( ) [clauses:protected] => Array ( ) [has_or_relation:protected] => ) [date_query] => [request] => SELECT wp_posts.* FROM wp_posts WHERE 1=1 AND wp_posts.post_author IN (393) AND wp_posts.post_type = 'post' AND ((wp_posts.post_status = 'publish')) ORDER BY wp_posts.post_date DESC [posts] => Array ( [0] => WP_Post Object ( [ID] => 33477 [post_author] => 393 [post_date] => 2020-09-23 08:36:47 [post_date_gmt] => 2020-09-23 05:36:47 [post_content] => ככל שמעמיקים בתיקון האישי, נזקקים פחות לתיקון של השני [post_title] => סוד התיקון [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%a1%d7%95%d7%93-%d7%94%d7%aa%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%9f [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2020-09-23 08:36:47 [post_modified_gmt] => 2020-09-23 05:36:47 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/%d7%a1%d7%95%d7%93-%d7%94%d7%aa%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%9f/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [1] => WP_Post Object ( [ID] => 10146 [post_author] => 393 [post_date] => 2018-10-08 19:03:41 [post_date_gmt] => 2018-10-08 16:03:41 [post_content] => כשאנחנו לומדים להכיר במגבלות של עצמנו, בפער שישנו בין הרצון שלנו לבין היכולת שלנו ליישמו, לומדים להבחין ברצונות הקטנים שלנו, בהחסרות ובהפרזות, בעין הקשה שלנו ובדיבור הקשה, בשיפוט העצמי שלנו, ובקושי שלנו להתעלות מעל כל אלה, אז אנחנו יכולים להתחיל להבין שכל אלו הם חלק מהחוקיות שבנפש שמתקיימת בכל אחד וכמובן גם בהורים שלנו.   שלא בצדק, הטלנו על ההורים שלנו חוקיות שאינה יכולה להתקיים ועצם הציפייה שלנו מהם לעמוד בה, מעלה בנו כעסים גדולים לאורך החיים שמקורם שיפוט. השיפוט הוא הפער בין הציפייה שלנו מהם, לבין התוצאה של הדיבור והעשייה שלהם.   לימוד חשיבה הכרתית, מאפשר לנו לראות באור חדש וברור שההורים, כמונו, חיים תחת אותה חוקיות ואותן מגבלות שבנפש. הראייה החדשה הזו מעלה בנו בתחילה, מידה של רחמים, הזדהות, ובהמשך, מחילה ולבסוף ואהבה גדולה מאוד כלפיהם מתוך הבנה עמוקה שכל מה שעשו, עשו כמיטב יכולתם והבנתם.   יותר מזה, עלינו להודות להם על הזכות שזכינו לתקן את הראייה שלנו ואת ההבנות שלנו דווקא בזכות מה שהחסירו מאיתנו שעורר את הרצון שבנפש שלנו לתקן. זו התודה האמיתית שאנחנו חייבים להם. ההודיה הזו שאנו חשים, הראייה החדשה שלנו אותם (ההורים) דרך המקום הפנימי שלהם, מאירה אותם באור חדש ומשפיעה גם על הנשמה שבהם לטובה. [post_title] => תיקון המבט שלנו על ההורים [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%aa%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%9f-%d7%94%d7%9e%d7%91%d7%98-%d7%a9%d7%9c%d7%a0%d7%95-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-10-08 19:03:41 [post_modified_gmt] => 2018-10-08 16:03:41 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/%d7%aa%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%9f-%d7%94%d7%9e%d7%91%d7%98-%d7%a9%d7%9c%d7%a0%d7%95-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [2] => WP_Post Object ( [ID] => 9997 [post_author] => 393 [post_date] => 2018-09-07 14:43:52 [post_date_gmt] => 2018-09-07 11:43:52 [post_content] => למורים ותלמידים כאחד להעמיק בדברים ולבאר אותם היטב.   אנחנו לומדים לחלק את החיים שלנו לשלושה סוגים עיקריים של מתרחשים:
  1. מתרחשים נקודתיים קטנים שבשגרה.
  2. מתרחשים שמשפיעים על חיינו בצורה בולטת.
  3. מתרחשים עוצמתיים שמערערים את היציבות שלנו.
  4. מתרחשים כה חזקים עד שאין לנו כל יכולת להכיל אותם.
  הלימוד עוסק ברובו בסוג המתרחשים השני והשלישי משני טעמים ברורים. יכולת הראייה שלנו בשניהם אינה צריכה להיות גבוהה כל כך כדי שנוכל להבחין בהם וכדי שנוכל לראות בהם את הפרטים שמעוררים במערכת הפנימית שלנו את העומסים, ובכך נוכל ללמוד לתחם אותם באופן כזה, שיפסיקו לעכב את ההתפתחות האישית שלנו.   הלימוד מביא לתוצאות מהירות ביכולת הראייה שלנו את המתרחשים האלו וניתן דוגמא: אדם שבמשך שנים כועס על הוריו, מחזיק בהבנות מילדות על היחס שקיבל או לא קיבל מהוריו לאורך השנים, הכעס הזה משפיע מאוד על איכות החיים שלו ומתעצם בכל מפגש או שיחה עם הוריו. זה מתרחש מהסוג השני, ופה, הלומד מהר מאוד לומד לראות את הדברים בצורה נכונה יותר ורחבה יותר, וברגע שמצליח לראות, מתחיל לראות פנימה את השופט שבו, ואת הפוסק שבו ואת הקטגור שבו ומבין שהוריו, בהפרזות או בהחסרות שעשו איתו, למעשה, עשו כמיטב הבנתם ויכולתם האישית. הבנות אלו מביאות לתוצאות טובות ומהירות בלימוד ומשפיעות באופן ישיר על איכות החיים של אותו אדם ומעלות בו מנגד, מידות טובות שהיו בו אבל הוסתרו ע״י אותם העומסים, מידות הרחמים והסליחה וההודיה, מידות אלו, מאירות באדם ומחיות אותו ברוח חדשה שמביאה שמחה ללב ובכך משפיעות גם על ההורים של אותו אדם וכשהוא רואה בהוריו פתאום את הטוב, הראייה הטובה שלו, יש לה הכוח לתקן ולהאיר גם את המידות הטובות בהם, בדיוק כפי שהראייה הרעה שלו, קילקלה והסתירה את המידות הטובות בפנימיות שבו ובהוריו.   מתרחש מהסוג השלישי, יכול להיות לדוגמא, מתרחש נקודתי בזמן, ריב עם אח או עם חבר לעבודה או עם בן או בת הזוג, או משבר עם הילדים וכו. מתרחש כזה יהיה עוצמתי מכיוון שבדרך כלל יהיו מעורבים בו אנשים שקרובים לליבו של אדם או שיהיו קשורים איתו בקשר קרוב משפחתי או עסקי. גם בסוג המתרחשים הזה, הלימוד עוסק הרבה מאוד, וגם פה, הלומד מביא תוצאות יפות מאוד אחרי זמן לא רב כשלמד לראות ולהכיר את מקומו האישי, שלמד לתת רגש למקום הזה שחיוני לחייו, למד גם לראות ולהכיר באופן יחסי את מקומו של האחר ואת יכולותיו היחסיות ולמד בעיקר לעשות את ההפרדה בין הדברים ומתוך אותה הפרדה, למד להרים מחיצות ששומרות על השדה האישי שלו ובכך גם נשמר מלהיכנס לשדה האישי של האחר. התיחום הזה ובניית המחיצות הם כלים שנלמדים וככל שהלומד ישתמש בהם יותר, כך יתחזקו ויעזרו לו לצאת מהר יותר ממשברים נקודתיים שכאלו נקי מכעס ושיפוט באופן יחסי. גם פה, איכות החיים של הלומד תישמר ותתחזק וגם פה, המידות הטובות שהיו בו והתגלו בעקבות הארתם ע״י הרחבת יכולת הראייה שלו, יאירו בו וממנו וישפיעו השפעה ישירה על חייו.   מתרחשים מהסוג הרביעי, הם מקרים בחיים שלנו שעוצמתם כל כך גדולה עד שיכולת ההכלה הנפשית שלנו לא מספיקה ולמעשה, שני דברים עלולים לקרות:
  1. האדם עלול להיכנס למצב של הדחקה כה חזקה, עד שהלב שלו ייאטם לחלוטין ובכך ינתק עצמו רגשית באופן כמעט מוחלט מהמתרחש ומשם איכות חייו תרד באופן משמעותי ולמעשה תהרוס את חייו.
  2. האדם עלול להיכנס למצב רגשי כל כך חזק ועוצמתי עד כדי שכל המערכת הנפשית שלו למעשה תקרוס תחת העומס, הוא ייכנס לעצבות גדולה ולדיכאון עמוק ומצב זה עלול להיות בבחינת סכנת חיים אמיתית.
הלימוד ממעט לעסוק בסוג המתרחשים האלו מסיבות ברורות, אין לנו יכולת להבין באמת, מצב בו המערכת הנפשית שלנו אינה עומדת תחת העומס אלא עד שזה ממש קורה. ימימה אמרה: אין לימוד, אלא מתוך התנסות חווייתית. ולמעשה היא צודקת, ישנם סוגים שונים ומדרגות שונות של הבנה: למשל, הבנה שבשכל, והבנה שבלב, ובכל אחת מאלו ישנן מדרגות אינסוף. מה שברור הוא, שהבנה שבשכל, יכולה להחזיק עד רמה מסוימת אבל ברגע שלשכל הישר אין יכולת להסביר, שם ההבנות קורסות ואז צריך האדם רובד אחר להישען עליו. במקום הזה, אם תהיה ההבנה גם בלב, תוכל גם היא לעזור ולחזק אבל גם שם המדרגות רבות ושם, במתרחשים עוצמתיים, יתחיל ריב בין השכל לבין הלב כי השכל לא יבין ויעשה ככל יכולתו לשכנע את הלב שהוא טועה. זו למעשה נקודה בה המערכת הנפשית מתחילה להישבר ושם האדם צריך משענת חדשה, חזקה יותר, והמשענת הזו נמצאת במדרגת ההבנה האמונית, במקום האמוני של האדם. גם להבנה הזו יש מדרגות אינסוף אבל גם המדרגות הראשונות, יהוו משענת חזקה לאדם לאחר שההבנות הראשונות יתמוטטו.   הלומד, ככל שיטרח ויעמיק בלימוד ויחזק את היציבה הנפשית שלו, לאורך השנים, ירכוש כלים שיחזק דרכם את המקום האמוני שלו מתוך חיבור ללב ולשכל ובכך יוכל לעמוד איתן מול מתרחשים גדולים.   ופה המקום ללמוד על המתרחשים מהסוג הראשון, הדברים הקטנים שבשגרה שמעלים בנו כעסים קטנים, תסכולים שבאים, חולפים ושוב חוזרים, אכזבות קטנות, דברים שרק לכאורה, הפכו להיות חלק בלתי נפרד מהמהות שלנו, ממי שאנחנו, עד כדי כך, שאנחנו בעצמנו רואים בהם כחלקים שמהם מורכב האופי שלנו ומי שאנחנו באמת. אבל כמובן שכל זה איננו האמת וזהו רק קצה הקרחון של הבלבול הגדול שבו אנחנו נמצאים ועל זה אבקש להעמיק.   עד שהגיע ולמד התלמיד להתמודד עם מתרחשים מהסוג השני והשלישי, ז״א אלו שכבר יש בידו להעמיד מחיצות בינו ובינו, ותיחומים והפרדות ברורות בין עיקר ותפל, ועלה על דרך המלך והתחזק בשכלו ובליבו ורואה את הטוב, עלול אותו תלמיד לחשוב שהנה הדברים ברורים, הדרך בטוחה ופרושה לפניו וכבר לימד את עצמו להבחין בקלות במתרחשים המוכרים ע״י התדר שהם נושאים ולא רק ע״י הפרטים, שזוהי מדרגה גבוהה יותר של הבנות, שהרי למדנו שהמתרחשים הם בבחינת תפאורה ומלבוש ולמעשה המתרחשים האמתיים הם בפנימיות, והפרטים משתנים בכל פעם בהתאם ליכולת שלנו להבין ולראות. והסיכון הגדול במקום הזה, שהוא עלול להביא לזחיחות הדעת. אותו תלמיד, למד לכוון את מערכת ההכרה שלו לתדרים מצומצמים מאוד ואז העומסים יעלו ויציפו את המערכת שלו במקומות שבהם הוא אפילו אינו מחפש כי הוא עסוק כולו בעצמו, בתחושת הדיוקים שלו ובתחושה הטובה של הצלחותיו אל מול המוכר והידוע.   משל לאותה דמות בסרטים המצויירים שרודפת אחרי דמות אחרת וברגע מסויים עוברת את קצה הצוק אך מרוב התמקדות במרדף, אינה שמה לב שהאדמה תחתיה כבר מזמן אינה קיימת. ואז ברגע הראייה, תיפול הדמות מטה מטה. המשל הזה נכון לאותו תלמיד, שכן המיקוד במרדף המוכר לו מסתיר ממנו את הדברים הקטנים ביותר שאותם לא למד עדיין לראות וברגע שיראה עצמו באותה הפרה גדולה, ירגיש בבחינת מאיגרא רמא לבירא עמיקתא ועלול ליפול ברוחו ונפשו באכזבה ואפילו בייאוש ואין זו הכוונה בלימוד כלל ועיקר חס וחלילה אלא להיפך, כוונת הלימוד, להראות לאותו תלמיד שגם כשעלה והגיע להצלחות ולהבנות טובות, אל לו לעצור ולו לרגע אחד אלא להרחיב את הדעת ואת הראייה ולהתחיל לחפש את הדיוק במתרחשים מהסוג הראשון.   דוגמא טובה לעומס פעיל שמסתתר מתחת יכולתו של התלמיד לראות היא בחינת ההבנה הפנימית שלו עצמו אל מול מדרגתו העכשווית האמיתית. אותו תלמיד מנוסה, יחווה לעתים דחייה דווקא במקום שבו הוא מביא לידי ביטוי את הדיוקים וההבנות הטובות שלו אל מול משפחתו הקרובה או אשתו. דווקא במקום הזה, הדחייה שיחווה תהיה מכוונת כחצי רעל ישירים לתוך ליבו ושכלו. שם, הוא יחווה תחושה קשה של עלבון, שהרי איך ייתכן שתלמיד מנוסה כמוהו, שאומר מילים כל כך גבוהות, מקבל דחייה כל כך קשה, והוא עלול להיעלב לא רק בשם עצמו אלא בשם הלימוד כולו ממש.   הרבי נחמן אמר בתורה ו׳ בהקשר של חודש אלול, ״הרוצה בתשובה, ישמע ביזיונו, יידום וישתוק״.   ופה טמון היסוד להבנה הזו. אותו תלמיד, ברגע עלבונו, ייעלב מכיוון שישנו פער בין ההבנה שלו את מקומו ומדרגתו לבין מקומו האמתי. ולמעשה הוא עדיין לא במדרגה שעליה מדבר הרבי נחמן. ולמה כל זה, מכיוון שהמורכבות היא אינסופית והעליה בהבנות היא אינסופית וברגע שאנחנו עוצרים במקום שנראה לנו מספיק, שם מתחילה למעשה הנסיגה ביכולת ההבנה והאבחנה שלנו.   הכוונה במשפט ״ישמע ביזיונו, יידום וישתוק״ בכלליות היא, הבנה עמוקה שדווקא ברגע שמבזים אותו, במיוחד אותו ביזוי הוא בבחינת מלבוש על מתרחש והתלמיד יחזק עצמו מתוך הגנה על מהות כשלמעשה מפספס את עיקר התיקון הטמון ביכולת שלו לראות מהיכן מגיעים הדברים ומי בעצם מדבר אליו.   דוגמא נוספת נוכל למצוא בקלות אם נעמיק ונתבונן עמוק יותר מהמחשבות ומהדיבור שלנו אלא ברצונות הפנימיים שלנו, אלו שנמצאים בתוך המחשבה והדיבור שלנו, כמו שימימה אמרה: מה יש בדיבור, ז״א, מה הם המרכיבים שלו, האם נושא רצון טוב, האם נושא רצון לכבוד? והדברים עמוקים מאוד.   ועל זה נאמר: ״וְכָל קֶרֶב וּכְלָיוֹת יְזַמֵּרוּ לִשְׁמֶךָ, כַּדָבָר שֶׁכָּתוּב, כָּל עַצְמֹתַי תֹּאמַרְנָה...״   לכן, עלינו ללמוד וללמד שבעור הרע מקרבנו הוא עבודה וטרחה רבה אבל שכר גדול בצדם. ותיקון המידות ואיזון הנפש מגיע לכל הקומות של האדם, הוא במחשבותיו, בדיבורו, במעשיו, בליבו, בעצמותיו, בכל קרביו.   עשרת ימי תשובה, ניתנו לנו כדי לאפשר לנו הזדמנות להרחיב את הלב, להרחיב את הראייה שלנו ובעיקר שנוכל לבחון יותר לעומק את המקום והמדרגה האמתית שלנו בעכשווי. עצם הבחינה הזו, עצם הפניית המבט למקומות שלכאורה נסתרים מעינינו, היא בבחינת תיקון גדול ויש לה את היכולת לעורר ולהאיר בנפש שלנו רבדים סמויים שיש בהם עוצמות גבוהות ביותר.   בברכת חתימה טובה ב״ה [post_title] => לימוד בחשיבה הכרתית על ״ובערת הרע מקרבך״ - כהכנה לעשרת ימי תשובה. [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%b4%d7%95%d7%91%d7%a2%d7%a8%d7%aa-%d7%94%d7%a8%d7%a2-%d7%9e%d7%a7%d7%a8%d7%91 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-09-07 14:43:52 [post_modified_gmt] => 2018-09-07 11:43:52 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%b4%d7%95%d7%91%d7%a2%d7%a8%d7%aa-%d7%94%d7%a8%d7%a2-%d7%9e%d7%a7%d7%a8%d7%91/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [3] => WP_Post Object ( [ID] => 9991 [post_author] => 393 [post_date] => 2018-09-04 23:53:03 [post_date_gmt] => 2018-09-04 20:53:03 [post_content] => הפרשה מתחילה בפסוק הנפלא הבא: ״אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם:  רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל.״ התורה מביאה בפנינו רגע דרמטי ומיוחד במינו, משה עומד מול עם ישראל כולו בנאום מרגש ומיוחד רגע לפני כניסתם לארץ ישראל אחרי 40 שנות מדבר. וממשיך ואומר: ״טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם--וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ:  מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ.״ מכאן אנחנו מבינים שלא רק עם ישראל עומד לפני כניסה אלא גם גרים, אנשים שאינם ישראל שיצאו עם עם ישראל ממצרים. וגם אליהם ובמיוחד אל ישראל ובנוכחותם ניתן הנאום.   ומכאן מתחיל העניין להעמיק: משה אומר את הדבר הבא: ״לְעָבְרְךָ, בִּבְרִית ה׳ אֱלֹהֶיךָ--וּבְאָלָתוֹ:  אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךָ, כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם.״ ז״א, עומדים כולם בפני כניסה בשער ובברית ה׳ שהיא גם ברית בבחינת ברכה אבל גם, אלה שזו קללה. ובאמת נאמר בפרשה קודמת, ״ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה״ וניקח את זה למקום שלנו היום כדי להבין. אנחנו ניצבים תמיד בפני בחירה, בחירה בחיים או במוות, כמו שיאמר בהמשך הפרשה: "ראה נתתי לפניך היום: את החיים ואת הטוב, ואת המות ואת הרע.״ ז״א יש לנו בכל רגע נתון, חובת הבחירה בטוב וברע, והמשמעות העמוקה של חובת הבחירה היא החובה לבחור ולא הרשות, הרשות היא רק לבחור בין טוב או רע אבל הבחירה עצמה היא חובה.   ונשים לב לפסוק נוסף בפרשה שנותן לנו רמז נפלא לחיבור של הפסוקים לחיים שלנו היום והוא: וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם--אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת-הָאָלָה, הַזֹּאת. כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי, ה אֱלֹהֵינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם.   ז״א, הדיבור של משה מכוון לדורות, כי ״אשר איננו פה עמנו היום״ מכוון קדימה ולא לאלו שכבר הלכו. וזה אומר אלינו, ולמה אלינו, מכיוון שהמילים האלו מכוונות לפנימיות של הנפש שלנו.   לבחירה בין חיים למוות ולפנימיות הנפש אין משמעות בזמן אלא היא נוגעת ושייכת לקווי הנצח של נשמת ישראל. ימימה אמרה ״ברוחניות אין זמן״ ופה בדיוק העניין, דברים שבמהות שלנו, במבנה הנפש שלנו, אין להם קשר לזמן אלא הם קשורים בתכלית החיים של כל אחד ואחת מאיתנו מאז ועד עולם.   וגם בחינת הברית, אם ניקח אותה לחיים שלנו היום, ונראה שאנחנו עומדים רגע לפני כניסה לשנה חדשה, נוכל לשאול את עצמנו, באיזו ברית אנחנו נכנסים לשנה החדשה, האם אנחנו עושים עם עצמנו ברית? מה משמעות לכרות ברית עם עצמי, ברית משמעה שבועה, לא הבטחה רגילה אלא הבטחה שהיא נכרתת לא רק בשכל שלי אלא בלב ובנפש. ויש לנו פה הזדמנות נפלאה להבטחה שאינה רגילה, אפילו אם מדובר בשינוי הרגל קטן ולא טוב, עדיין, ההבטחה והברית שאכרות עם עצמי לשנות או להפסיק אותו, תהיה שינוי עצום במערכת האישית שלי ובחיים שלי. אבל אנחנו יודעים שהקושי גדול כי הפיתויים הם גדולים מאוד ולכן, אם אנחנו רוצים לעשות שינוי, ואפילו שינוי קטן, אנחנו צריכים לקיים הבטחה מיוחדת. ולא רק, אלא שאת ההבטחה הזו, נצטרך לשמור בדיוק כפי ששומרים על ברית. ההזדמנות הנפלאה שיש בראש השנה דווקא היא גם בפשט וכמובן גם בהעמקה גדולה מאוד. בפשט, שנה חדשה זה תמיד זמן טוב לבדוק מהם המיותרים שאיני רוצה לגרור איתי לשנה החדשה ועליהם להתמקד. וכמובן בהעמקה, ראש השנה זהו יום מיוחד ושעת רצון גדולה מאוד ולא נעמיק בה כאן כי הדברים ברורים.   ופה מתחיל משה לדבר אל לב האומה, אל לב האדם באומרו את הפסוקים הבאים: כִּי-אַתֶּם יְדַעְתֶּם, אֵת אֲשֶׁר-יָשַׁבְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, וְאֵת אֲשֶׁר-עָבַרְנוּ בְּקֶרֶב הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר עֲבַרְתֶּם. וַתִּרְאוּ, אֶת-שִׁקּוּצֵיהֶם, וְאֵת, גִּלֻּלֵיהֶם--עֵץ וָאֶבֶן, כֶּסֶף וְזָהָב אֲשֶׁר עִמָּהֶם.   ז״א, משה מראה לנו איך נראית בחירה גרועה, והוא ממשיך ומפרט מה קורה לאדם כאשר הוא הולך אחרי ליבו בבחירה לא נכונה ובשפתה המיוחדת של התורה, הצרות באות בצרורות. ״וַיִּתְּשֵׁם ה מֵעַל אַדְמָתָם, בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל; וַיַּשְׁלִכֵם אֶל-אֶרֶץ אַחֶרֶת, כַּיּוֹם הַזֶּה.״   ומה צריך לקרות כדי שנוכל לראות בבהירות את הבחירה הנכונה? הוא אומר: ״וּמָלה אֱלֹהֶיךָ אֶת-לְבָבְךָ, וְאֶת-לְבַב זַרְעֶךָ:  לְאַהֲבָה אֶת-ה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ--לְמַעַן חַיֶּיךָ. ונשאלת השאלה, מדוע צריך למול את לבבנו למען חיינו, וזה מכיוון שהחיים מעלים קליפות והסתרות על הלב שלנו לאורך השנים עד כדי כך, שרע הופך לטוב וטוב הופך לרע והמציאות שלנו מעוותת ולמעשה אין לנו ראייה של הדברים במהותם אלא אנחנו מבולבלים מאוד, ואנחנו מרגישים את הבלבול. דוגמא טובה לבלבול היא פרסומת למשקה שנקרא פיוז, הסיסמא של הפרסומת היא כזו: why choose when you can Fuze ז״א , כל המערכת של החיים החיצוניים שלנו מכוונת אותנו להימנע מבחירה, למה לבחור? אפשר גם וגם. והדוגמאות לזה כמעט אינסופיות. הבחירה, הפכה להיות אחד הדברים הקשים ביותר בחיים שלנו, עד כדי שאם אדם בוחר בדרך מסוימת, הוא תמיד ירגיש שהמסיבה השניה טובה יותר, אבל זה כמובן לא נכון כי בקו המחשבה הזה, אני תמיד נמצא במסיבה הפחות טובה ולכן אין מוצא מהבלבול.   ומה אנחנו למדים מתחילת הפרשה, שאין דבר כזה חוסר בחירה, שהרי ישנה חובת הבחירה, ז״א שאנחנו למעשה בוחרים לא לבחור בשכל שלנו אבל הבחירה היא למעשה בריחה ומכאן מתחיל הכול להתערבב ולהתערפל.   הפרשה כולה מדלגת בין הבחירות של האדם, בין הבחירה בחיים ובטוב לבין הבחירה במוות וברע או במקרה שלנו, ב״חוסר הבחירה״. ולכאורה כשאנחנו מתבוננים על החיים שלנו, על קצב החיים, על הפיתויים שמקיפים אותנו מכל עבר, על הקשיים הגדולים שעוברים עלינו בכל יום ויום, בין אם בבית, בזוגיות, בהורות, בעבודה, בעסקים ובמעגלים החברתיים שלנו, במתרחשים שעוברים עלינו יום יום, אנחנו עלולים להתייאש בקלות ולהגיד, ׳כל המילים האלו יפות והכול באמת נשמע טוב אבל איפה אני ואיפה הבחירה בחיים ובאמת שאין לזה כל קשר אלי.׳   ופה באה הפרשה ואומרת לנו דבר נפלא: ״כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִוא״. וממשיכה ואומרת: לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא:  לֵאמֹר, מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם, הִוא:  לֵאמֹר, מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה   ומשה, שמבין נפש אדם ובאמת כבר אין לו שערות על הראש מרוב שהוא מורט אותם כל היום, משה פה בא ואומר את הדבר הנפלא הבא: ״כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד:  בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ.״ הוא יודע בדיוק מה נגיד וכמה קשה הבחירה ושמירת הבחירה ולכן הוא אומר, שימו לב, זה לא בלתי אפשרי. קשה, בהחלט. אבל לא בלתי אפשרי. ואיפה תמצאו את הכלים ואת התשובה?  הוא עונה: ״בפיך ובלבבך לעשותו״, ז״א, בדיבור, במחשבה, ובמעשה. זה כל העניין. ושוב, זה ידוע שאפילו הרגל קטן שבקטנים, קשה עד מאוד להפסיק. אבל בעזרת ההכוונה הנכונה, בעזרת הכלים הנכונים, זה בהחלט אפשרי והשכר, הוא החיים עצמם. לא פחות ולא יותר, החיים שלנו עומדים כאן על כף המאזניים בין חיים טובים לבין בלבול אחד גדול.   ונסיים במשפט נפלא של הרבי נחמן מברסלב שאמר: ״עד שאדם לא עצר להבין, שכשמעציבים אותו הוא אינו צריך להתעצב. וכשמעליבים אותו, הוא אינו צריך להיעלב, אינו חי את חייו שלו.״ והמשפט הזה עמוק מאוד ועליו דיברתי בלימוד על המקום האישי וכדאי ללמוד אותו.   שנזכה ב״ה לכניסה טובה לשנה חדשה, בברית שיש בה בחירה ברורה, עם הבטחה לעצמנו להתמיד ולשמור עליה ושנזכה לשנות הרגלים קטנים כגדולים ולהשאיר מאחורינו את מה שמיותר לנו ומעכב אותנו מלצמוח ומלשמוח. [post_title] => לימוד בחשיבה הכרתית על פרשת ניצבים - הכנה לראש השנה [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%a0%d7%99%d7%a6%d7%91%d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%9b%d7%a0 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-09-04 23:53:03 [post_modified_gmt] => 2018-09-04 20:53:03 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%a0%d7%99%d7%a6%d7%91%d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%9b%d7%a0/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [4] => WP_Post Object ( [ID] => 9983 [post_author] => 393 [post_date] => 2018-09-02 23:01:22 [post_date_gmt] => 2018-09-02 20:01:22 [post_content] => בחלק הקודם למדנו על הקשר המיוחד שלנו עם אימנו שנטבע בנפשנו מלידה. למדנו שהקשר הזה שנמצא עכשיו טבוע בנו, ז״א בטבע שלנו, משפיע על החיים שלנו כבוגרים מול בן או בת הזוג שלנו. יש משפט ידוע שאומר שכגודל הציפייה, כך גודל האכזבה. וימימה נתנה לנו חלק נפלא שנקרא ״המצפה והמתאכזבת״. ימימה אומרת: ״המצפה, מצפה להתאכזב כל הזמן״. מה משמעות המשפט הזה? וכאן טמון ההבדל המהותי בין הפשט (הדקלום) לבין ההעמקה במילים, ובמקרה שלנו, היכולת שלנו להבין מעבר לשכל את המילים האלו ואת המבנה המיוחד הזה שנקרא מצפה ומתאכזבת. זה ברור לנו שככל שנצפה למשהו יותר, כך, במידה והוא לא יתרחש, נהיה באכזבה ולכן ברור לנו שכגודל הציפיה, כך גודל האכזבה. אבל למדנו בחיים, שהכוונה היא למתרחשים ש״לכאורה״ חיצוניים לנו כמו, ציונים במבחן,בקשת חברות בגיל הנעורים,  קבלת תפקיד כזה או אחר, קידום בצבא, בעבודה, עסקה חשובה, אירוע חשוב שתוכנן ועלול להתבטל עקב מזג אוויר וכו. לכן, בנינו לעצמנו תבנית בנפש, בעיקר בשכל, שבכל פעם שאנחנו פוגשים באחד מהמתרחשים שציינתי, המוח שלנו כבר מתייג אותם כמתרחש הנושא ציפייה.   אבל אם נעמיק לרובד מורכב יותר וסמוי יותר מהנגלה הברור שציינתי, נגלה, שלמעשה, חלקים רבים ביותר בחיים שלנו בכלל ובזוגיות שלנו בפרט, נושאים גם הם ציפייה ולא סתם ציפייה אלא ״ציפייה לאכזבה״. ז״א, הציפייה עצמה, מעצם מהותה, נושאת אכזבה שלבטח תתרחש. ובואו נבין את זה:   ניקח לדוגמא, מתרחש די שגרתי בזוגיות, יום הולדת. לכל אחד מאיתנו, מוטבע בנפש מילדות ציפיה לתשומת לב מיוחדת ושונה מהרגיל. תשומת הלב הזו בדרך כלל מתורגמת למתנה כל שהיא. במתרחש הזה, מתקיימים שני סיפורים מקבילים, הגבר שבמקרה הזה אמור להביא מתנה, והאשה שמצפה לקבל. כל אחד מבני הזוג, נמצא בציפיה ימים לפני היום המיועד, הגבר, בציפיה כלפי עצמו שיצליח לשמח את זוגתו ושבחירתו באופן שבה ישמח אותה תהיה מדויקת. הציפיה הנוספת שלו, תבוא לידי ביטוי בתלות שלו בתגובה שלה למה שיבחר, לאיך שיבחר, ולמתי שיבחר. ובמקרים מסויימים נוספת מערכת ציפיות חדשה שתלויה באדם נוסף שאמור לעזור לו בהצלחת האירוע. ובואו נבין במה מדובר וכמה מורכבות ישנה כאן:
  1. ציפייה מעצמו לרצות
  2. ציפייה מהתגובה של זוגתו
  3. ציפייה מאופן הדרך שבה יבחר להפתיע
  4. ציפייה מהחבר שיעשה את חלקו כפי שהוא (האדם) רוצה
נוכל לראות שנבנתה כאן מערכת שלמה של ציפיות שלכאורה, נעשות מתוך רצון טוב, אבל עצם התלות בתוצאה ובתגובה, מרחיקות את האדם מהמקום הפנימי שלו שבצורה הפשוטה ביותר, מבקש לשמח את זוגתו.   מהצד השני, בת הזוג תפתח גם היא, מערכת דומה של ציפיות כלפיו ואין צורך לפרט אותן כדי להבין את עיקר הדברים.   למעשה, חלק גדול מאוד מהמתרחשים שאנחנו חווים בזוגיות, נשענים על אותה תלות בצד השני ולמעשה ניזונים מאותה תבנית שיש בנו מילדות שהיא תלות כמעט מוחלטת בבן או בת הזוג.   כשאנחנו מדברים, מה נושא הדיבור שלנו מעבר למילים, מה יש בו? הדיבור שלנו אל בן או בת הזוג, נושא בתוכו ציפייה כל הזמן, ציפייה לאישור. אנחנו צריכים שבן או בת הזוג יאשרו לנו כל הזמן את מה שטבוע בנפש שלנו וזה את האהבה הפשוטה שאינה תלויה בדבר. את אותה אהבה שקיבלנו מאמא שלנו. זה פשוטו של דבר, זה שורשו של כל עניין הזוגיות שמעלה מכשולים רבים כל רגע מחדש.   הציפייה נמצאת בדיבור שלנו, בקשב שלנו ובמעשים שלנו כל הזמן ולכן אין פלא שמרבית האכזבות ומרבית הדחייה שאדם חווה בחייו, היא דווקא במקום שבו הוא אמור לכאורה למצוא את החיבוק הכי חזק.   המציאות הזו היא המציאות היחידה שאנו מכירים אבל בהחלט איננה המציאות היחידה האפשרית או הנכונה. ויותר מזה, אם נלמד ונכיר את המציאות האמיתית, הנכונה עבורנו, נלמד את אחד מהיסודות העמוקים בחיים שלנו ובזוגיות בפרט.   על אדם הראשון נאמר: ״על כן יעזוב איש את…. ודבק באשתו והיו לבשר אחד וכו״. וכאן עולות שתי שאלות עיקריות:
  1. מה משמעות והיו לבשר אחד
  2. מדוע לא נאמר והיו לנפש אחת
כדי ללמוד את זה, נצטרך לחזור ללימוד על המקום האישי שלנו ומתוך הכירות איתו, נוכל לחזור למבט שונה על בן או בת הזוג ועל עצמנו בתוך המבנה המיוחד הזה שנקרא זוגיות. דבר אחד חשוב להבין והוא שהמערכת הנפשית שלנו ניזונה מרצף של ילדות ואינה עושה את ההפרדה בין הילד שהיינו, לבוגר שאנו היום ופה טמונה הדרך למציאות חדשה וטובה יותר. לימוד חשיבה הכרתית מעניק לנו את הכלים הנכונים ליישום הבנות חדשות ולנסות אותן בחיים ממש והלימוד מבטיח תוצאות. ועל זה נאמר: ״כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ״ [post_title] => לימוד בחשיבה הכרתית על זוגיות - חלק ב [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%96%d7%95%d7%92%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%97%d7%9c%d7%a7-%d7%91 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-09-02 23:08:30 [post_modified_gmt] => 2018-09-02 20:08:30 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%96%d7%95%d7%92%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%97%d7%9c%d7%a7-%d7%91/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [5] => WP_Post Object ( [ID] => 9848 [post_author] => 393 [post_date] => 2018-08-07 23:54:30 [post_date_gmt] => 2018-08-07 20:54:30 [post_content] =>     הזוגיות הראשונה שכל אחד ואחת מאיתנו חווה, מתחילה עוד לפני שאנחנו נולדים. למעשה, התודעה, או רמת ההכרה הראשונה מתחילה בעודנו ברחם. החוויה הזו, או ההוויה הזו שלנו כעוברים, מוטבעת בנו מהרגע הראשון ומה שמאפיין אותה הוא התלות המוחלטת שלנו בבת הזוג הראשונה שלנו - אמא. מרגע הלידה ולאורך השנים הראשונות, נפתח הכרה שתמשיך את ההטבעה הזו של התלות ולימים מאוחרים יותר נתחיל גם להיאבק באותה התלות אבל לא מתוך רצון אמיתי להשתחרר ממנה אלא יותר מתוך בדיקה והרחבת גבולות המשחק. המערכת הנפשית שלנו בשנים הראשונות תלויה באמא באופן כל כך עמוק שכל מילה שנאמרת, כל הבעת פנים, כל טון וצליל וכל שינוי, קטן שבקטנים, נקלט אצלנו במערכת בצורה כל כך חזקה שלמעשה מייצרת בנפש שלנו רישומים שהם כמעט בבחינת מוחלטות. וגם מהכיוון ההפוך, כל תנועה שלנו, כל מבט, כל מילה או צליל שאנחנו משמיעים או אומרים, מכוונים באופן ישיר לאמא כדי לקבל את הפידבק שבלעדיו לא נוכל לתפקד. ז״א, כל מחשבה, דיבור ומעשה שלנו נשלחים מאיתנו עם בול למשלוח חזרה. ז״א, המילים שלנו יוצאות מאיתנו ככלים ריקים שאמורים לחזור מלאים במילים ומסרים מאשרים או מכוונים מאמא. התקשורת שלנו בכל מישור היא תקשורת מותנית, תלויה בתגובה ומצפה לתגובה. וכשאין תגובה, אנחנו מעלים הילוך ומייצרים לחץ יותר ויותר על מנת לקבל את התגובה המשוועת.   אדם יכול להיות בשני מצבי הוויה:
  1. רצון לקבל
  2. רצון להשפיע
מתוך מה שכתבנו למעלה, המצב הטבעי (המציאות שהוטבעה בנו) הוא שאנחנו גדלים בהוויה של ״רצון לקבל״ ואם נעמיק נמצא שבחלק גדול מאוד מהמקרים, גם האמא נמצאת ברצון לקבל אישי משלה וכל מה שמגיע ממנה אלינו טעון באותה הישענות ואותה הזדקקות לקבל שנמצאת טבועה בה מילדות.   וכאן אנחנו מתחילים להיכנס למבוא לזוגיות שלמעשה מציב בפנינו מציאות לא פשוטה, בה שני בני הזוג הבוגרים, אלו שגדלו כילדים שכל מילה שלהם מותנית בתגובה של אמא, מנסים לתקשר אחד עם השני/ה מתוך אותו הרגל ישן של תלות בתגובה או בהתנהגות של בן הזוג. ז״א, שני בני הזוג נמצאים במקום ש״רוצה לקבל״ ואז כל מילה, כל תנועה, כל הבעת פנים, נבחנת ונשפטת מהמקום שבודק, האם זה טוב עבורי או לא, האם מה שהיא אומרת או מה שהוא עושה עומד מול מערכת הציפיה האישית שלי שהיא עצמה תלויה באופן כמעט מוחלט באותן המילים.   הדיבור שלנו, מה שהוא נושא איתו, וימימה אומרת ״מה שיש בו״, הוא דיבור שנשלח כדי לחזור. ומה שחוזר מהדיבור של בן הזוג, חוזר גם הוא טעון בציפיה מילדות. זה רוצה ואינו מקבל וזו רוצה ואינה מקבלת, ונוצר מאבק תמידי, פעמים גלוי פעמים מוסתר, והמאבק הוא על חום ואהבה תמיד. תמיד כי זה מגיע מאותו החום שהיה ברחם, אותה האהבה שקיבלנו מאמא. ואם היא איננה ואם איננה נקיה אלא מותנית, אנחנו ניאבק תמיד. ז״א, שביעות הרצון שלנו תהיה תמיד תלויה בהתנהגות של בן הזוג.   הלימוד, מצריך הבנה להפרדה בין הילד ללומד, לבוגר, המחיצה נחוצה לנו כדי לחיות נכון, כדי לראות שהתלות לקיומנו דרך בן הזוג היא מיותרת, היא הייתה נחוצה לנו כילדים, נחוצה להישרדות הפיזית והנפשית, אבל הפכה למיותרת כבוגרים. ומתוך ראיית המיותר,נוכל להתחיל לנקות ולהחזיר לעצמנו את המקום האישי שלנו. הלימוד הזה מצריך העמקה כדי להבין את ההפרדות הנחוצות, כדי להבין את מה שיש בדיבור, את מה שהוא נושא. [post_title] => לימוד בחשיבה הכרתית על זוגיות - חלק א [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%96%d7%95%d7%92%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%97%d7%9c%d7%a7-%d7%90 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-08-07 23:54:30 [post_modified_gmt] => 2018-08-07 20:54:30 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%96%d7%95%d7%92%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%97%d7%9c%d7%a7-%d7%90/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [6] => WP_Post Object ( [ID] => 9816 [post_author] => 393 [post_date] => 2018-08-03 18:36:40 [post_date_gmt] => 2018-08-03 15:36:40 [post_content] =>   נשאלת השאלה: ומה אם ההורים עשו הכל נכון, האם ילד שגדל בסביבה תומכת ואוהבת נקי מעומסים? האם הוא גדל מתוקן ואינו צריך בתיקון כלל? והשאלה יפה מאוד ומדויקת. וצריך להבין את זה טוב. זה נכון שיש נפש עמוסה יותר ויש נפש עמוסה פחות אבל אין נפש שאיננה עמוסה כלל. אחד הדברים המאפיינים ביותר את ההוויה הרגילה שלנו היא התחושה שאנחנו בדרך כלל בסדר והסביבה היא הבעייתית. ודווקא בנפש שאיננה עמוסה מאוד, לעתים קשה יותר להרגיש או לראות את העומס, לדוגמא, אדם שהוא מטבעו רגוע, כזה שאינו נוטה להתרגז בקלות, אדם שיש לו נטייה להחליק דברים, לא להתרגש יותר מדי, ייתכן שדווקא אצלו, תהיה מידה גדולה יותר של הבלגה, וזה כדי להמשיך בזרימה החלקה שהוא רגיל בה. ההבלגה הזו, לרוב תבוא על חשבון המקום האישי שלו מכיוון שהוא ינטה לברוח מעימותים עם הסביבה, בבית עם בת הזוג וגם בעבודה. אדם זה, ברגעים של הבלגה, יצליח לעצור את הכעס שעולה בו מתוך מאבק ולא מתוך תיחום. ולמעשה אדם זה עלול למצוא את עצמו כשמקומו האישי לא נשמר דווקא במקומות שנכון לו לשמור עליו. אדם זה גם עלול לפתח מידה גדולה יותר של עלבון אבל גם את זה הוא יצליח לחסום מתוך אותו רצון שלא לעמוד בעימות וגם במקום הזה הוא יהיה במאבק פנימי שקט. המאבקים השקטים, כוחם גדול מאוד ויש להם השפעה גדולה על הנפש.   אותו אדם, שנוטה ״לזרום״ עם הסביבה, להיות תמיד נוח על הבריות מתוך רצון לשמור על אותו שקט שהוא כל כך צריך מילדות, עלול לפתח גם מידת יתר של שיפוטיות כלפי אחרים, ושיפוטיות זו עלולה להיות עדינה מאוד, כזו שמאפיינת את השקט שלו, אבל עדיין תתקיים, והיא תתחזק מהשכל בצידוקים כאלו ואחרים.   ז״א, שלכל אחד ואחת מאיתנו, יש מידות בנפש שמצריכות איזון, כדי שלא נהיה מבליגים מדי, או מפריזים מדי, כועסים מדי, או אדישים מדי, שלא נסער מדי ושלא נתכנס מדי לתוך עצבות, ובעיקר שנהיה יותר זמן בשמחה ופחות במאבק. שנהיה במקום המדויק לנו. המקום האישי שלנו, זה שרואה את עצמנו ביכולות שלנו, ובמוגבלות שלנו ואוהב את מה שיש ולא מנסה להיות משהו אחר אלא פשוט רוצה לצמוח זקוף, כמו עץ. ימימה אמרה: מה שצומח זקוף אינו יכול להתעקם. ועל זה נאמר (תהלים פרק א): וְהָיָה כְּעֵץ, שָׁתוּל עַל-פַּלְגֵי-מָיִם: אֲשֶׁר פִּרְיוֹ, יִתֵּן בְּעִתּוֹ--וְעָלֵהוּ לֹא-יִבּוֹל; וְכֹל אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ.   [post_title] => לימוד בחשיבה הכרתית על -המקום האישי - חלק ד [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%9d-%d7%94%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99-%d7%97%d7%9c-5 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-08-03 18:36:40 [post_modified_gmt] => 2018-08-03 15:36:40 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%9d-%d7%94%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99-%d7%97%d7%9c-5/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [7] => WP_Post Object ( [ID] => 6225 [post_author] => 393 [post_date] => 2018-07-09 23:13:47 [post_date_gmt] => 2018-07-09 20:13:47 [post_content] =>

חלק ג.

אדם שנמצא במקומו, דבריו נשמעים. ונאמר(תהלים יט ד) ״אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם״ ז״א, כשאדם מדבר שלא ממקומו, דבריו אינם נשמעים, אלא רק אם מחובר למקומו האישי וממקומו הזה משמיע דבריו, ללא זיוף, ללא עמימות, ללא כעס או מאבק להיות צודק, רק אז קולו נקי וברור ודבריו נשמעים ומתקבלים. מקומו של אדם כבודו - ז״א, כל אדם, כבודו = במקומו מונח. ז״א, במקום האישי שלו, בפנימיות שלו, במקום הטוב שלו, במהות שלו כצלם נברא, שם מונח כבודו. שם הוא בבחינת חלק אלוקה ממעל ממש ונאמר (תהלים לג טו) ״הַיֹּצֵר יַחַד לִבָּם הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם.״  ז״א, במקום הנקי של הלב, כפי שנברא, שם מקומו האמיתי של האדם, ושם הוא שווה בין שווים ככל יצור נברא, ונאמר (ברכת יוצר אור): ״נותְנִים בְּאַהֲבָה רְשׁוּת זֶה לָזֶה״ וכו, וזה בבחינת ״יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך״ ז״א, מחשבות ליבו של אדם כשהם ממקומו הטוב כשהוא בנתינה ובקבלת המקום האישי של האחר, יש להן הכוח להפוך לרצון שהוא בבחינת רוח שנאמר: (תהלים פא יא)״הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ.״ שזה בחינת מפרש שכשהאדם מחובר למקומו האישי ומשם פועל, הרוח המפעמת בו מחזירה לו את כוחו וקולו נשמע למרחקים שנאמר: (דברים ל יד) ״כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ.״ וקרוב מאוד הוא בנפשך, בלבבך, במקום הפנימי האישי שלך. כשהמחשבות שלנו מחוברות לילד שאנחנו נשענים עליו מילדות, אז גם הדיבור הוא דיבור נשען וגם העשייה נשענת. ז״א, אנחנו נאחזים בהבנות מזמן אחר. ואז, או שאנחנו ממהרים להבין שזו תכונה של הילד שצריך הכול מהר ומיד, או שאנחנו ממהרים לא להבין, שזה הילד חסר הסבלנות שאין לו רצון להעמיק אלא רוצה את הדברים שיוגשו פתורים. כל החלקים האלו בנפש שלנו הם בבחינת מיותרים לקיומנו, ז״א, כדי להתחזק, אנחנו צריכים להפריד בינם לבין החלקים הטובים שנמצאים דחוקים ע״י אותם חלקים עמוסים מילדות וכשנפריד ונתחם אותם, יוכלו החלקים הטובים לחזור למקומם והבנות חדשות תיבננה, ראייה חדשה תיפתח ונהיה פחות זקוקים עוד לאחיזה בחלקים העמוסים והיציבות תתבסס ולא נצטרך יותר להישען על אותו הילד אלא נעמוד זקופים במקומנו האישי, במחשבה נקייה, בדיבור ברור ובשמחה. ההגעה למקום האישי מצריכה מאיתנו בחירה בוגרת להיות לומדים, טרחה ועבודה יומיומית כדי להביא תוצאות שיחזקו את האמונה שלנו ביכולת האישית. זה מצריך העמקה בפשט, הלימוד אינו שיטתי אלא מתרחש בפנימיות שלנו, משתנה כל הזמן, מותאם אישית לכל אחד ומתוך עבודה אישית וביחסיות שלו, מביא תוצאות וצמיחה. [post_title] => לימוד בחשיבה הכרתית על -המקום האישי - חלק ג [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%9d-%d7%94%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99-%d7%97%d7%9c-4 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-07-09 23:19:37 [post_modified_gmt] => 2018-07-09 20:19:37 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%9d-%d7%94%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99-%d7%97%d7%9c-4/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [8] => WP_Post Object ( [ID] => 6199 [post_author] => 393 [post_date] => 2018-07-08 17:12:39 [post_date_gmt] => 2018-07-08 14:12:39 [post_content] => חלק ב׳ ישנו ערבוב בין הילד לבין הלומד.. בכל אחד מאיתנו קיים ,הילד״ שאותו הוא מכיר וסוחב כבר שנים. אחד הקשיים הגדולים ביותר, הוא לראות את הילד שבי ולהפריד בינו ובין הזמן שלו, לבין עצמי היום. הסיבה לקושי היא שלמעשה, מעולם לא נפרדתי מאותו ילד. בהרגשה הרגילה שלנו, אנחנו מרגישים עצמנו תמיד צעירים. השנים והגיל אינם משפיעים על הנפש, לנפש אין גיל. על זה נאמר: ברוחני אין זמן. ואנחנו מכירים את המקום של ההורים או אפילו ההורים של ההורים שאינם מרגישים זקנים, הרוח נשארה צעירה. אמנם משקולת החיים מורגשת היטב אבל אם ננקה אותה, נראה שהנפש, במלבושים שלה שהם המחשבה, הדיבור והמעשה, לא השתנתה כלל אלא מה שהשתנה זה היכולת הפיזית שלהם לבטא את עצמם.   ז״א, העובדה שמעולם לא נפרדנו באופן רשמי מהילד, מקשה על היכולת שלנו לראות שהוא כבר מזמן לא נמצא בנו ומה שקורה הוא שאנחנו משמרים את הזיכרון ואת החווייה של הילדות במחשבות, בדיבור ובמעשים שלנו מתוך הרגל של שנים ולכן התכונות שאפיינו את הילד שהיינו, כל כך דומיננטיות והווליום שלהם בחיים שלנו מעצם השימוש הבלתי פוסק גבוה מאוד ומעוות לנו את המציאות כפי שהיא באמת.   נשתמש בדוגמא של אדם, שבילדות, חווה מערכת יחסים עם הוריו שלא אפשרה לו להביע את עצמו כראוי. ז״א, ההורים נכנסו למקום האישי שלו באופן כזה שלא אפשר לו לחשוב באופן עצמאי, לא אפשר לו לעמוד מול אתגר כי ההורים באו תמיד לפתור הכול בשבילו וכשהייתה לו דעה על דברים מסוימים, ההורים, ממקום מגונן, הניאו אותו לכיוונים אחרים שלא תאמו את החווייה הפנימית שלו. מערכת היחסים הזו למעשה שללה את המקום האישי שלו והכתיבה את המקום האישי של ההורים שלו.   אותו ילד יגדל להיות ילד שתלטן, מתוך הצורך להחזיר לעצמו את השליטה, אבל הוא אינו מבין מדוע הצורך שלו לשלוט בכולם, מעלה בו תסכולים תמידיים, דחייה מהסביבה וכו. ויותר מזה, הוא עצמו לא באמת מכיר את המקום האישי שלו מכיוון שמהילדות הוא סוחב את אותה חוויית חוסר השליטה ודרכה הוא חושב, מדבר ועושה.   על זה ימימה אומרת את הדבר הבא: ״כשרבים עם השני לא נמצאים בהכרה למקום האישי שלו . לכבד את המקום האישי שלך וגם את שלו אין זו הבנה פשוטה. להכיר במקום האישי  מאפשר לקבל את עצמך כפי שאתה פנוי מאחיזה בעומס ומאפשר לעצמך לכוון את עצמך לתיקון מתמשך מחזק ומשחרר, לקבל את עצמך כפי שאתה לקבל אותו כפי שהוא.״   אותו אדם, כשהוא במאבקו על המקום האישי שלו, למעשה מתנהג עם הסביבה בדיוק כפי שהוריו התנהגו איתו. בעודו מנסה להתנהג הפוך מההורים, הוא למעשה עושה כמוהם לאחרים. אינו מכיר את המקום האישי של האחר מכיוון שאינו מקבל את עצמו כפי שהוא, מכיוון שמעולם לא קיבלו ההורים את המקום האישי שלו, ולכן ממשיך כל הזמן להיות אותו הילד ואינו לומד.   ההפרדה הזו חשובה כדי להתפתח. ההפרדה בין הילד שבך לבין הלומד שאתה נחוצה כדי להתחיל לנקות, לתקן ולשחרר את עצמך מהרגלים ישנים ולפתוח בפני עצמך ראייה חדשה מתוך נתינה לעצמך, מתוך רגש חדש לקיומך. [post_title] => לימוד בחשיבה הכרתית על -המקום האישי - חלק ב [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%9d-%d7%94%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99-%d7%97%d7%9c-3 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-07-08 17:12:39 [post_modified_gmt] => 2018-07-08 14:12:39 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%9d-%d7%94%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99-%d7%97%d7%9c-3/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [9] => WP_Post Object ( [ID] => 6181 [post_author] => 393 [post_date] => 2018-07-07 23:20:04 [post_date_gmt] => 2018-07-07 20:20:04 [post_content] => הרבי נחמן מברסלב אמר משפט נפלא: ״טרם שהאדם עצר להבין שאינו מוכרח לכעוס שמכעיסים אותו, להיעצב כשמעציבים אותו ולהתפתות כשמפתים אותו, אינו חי את חייו שלו.״ ולמעשה מעלה את השאלה, מה משמעות ״חייו שלו״, הרי כולנו מושפעים מהסביבה כל הזמן, נעלבים, כועסים, מתפתים, האם אין כל זה חלק מהחיים שלנו? האם זה אך טבעי שנכעס, נעלב, נתפתה לדברים שונים? אז בפשט של הדברים, בהסתכלות הרגילה, כל העלבונות והכעסים הם אכן חלק בלתי נפרד מהחיים. אבל כמו בכל דבר בחיים, יש גם דרך אחרת לראות את הדברים והיא בהעמקה נוספת.   כדי להתחיל להבין את הפער, נבחין בין שתי מילים: ״רגיל״ ו- ״טבעי״. רגיל: מה שבהרגל שלנו, החל במחשבות שאנחנו רגילים בהן מילדות, דיבור שאנחנו רגילים בו מילדות ועשייה שאנחנו רגילים בה מילדות. טבעי: קשור בטבע שלנו, במבנה הנפש. למשל, כעס, הוא עומס שנמצא במבנה הנפש שלנו ולמעשה הוא בבחינת ״טבעי״ אבל הכעס לכשעצמו הוא מידה בנפש ואינו עצמאי, ז״א אין לו קיום אלא אם אני מבטא אותו בכלים העומדים ברשותי, שפת הגוף, המבט, הדיבור והעשייה. ז״א, על מנת שמידת הכעס תוכל לצאת ממני החוצה, היא צריכה אמצעים שאינם ביכולתה להפעיל. אלא, ביכולתה לפעול דרך הלב ומשם דרך השכל כדי להוות מעין הצתה, מעין בעירה. אבל ההצתה הזו, כדי שתיהפך לבעירה, צריכה כוח, ופה הדיבור, וכו, הם בבחינת הדלק שאני עצמי מפעיל. אם ניקח לדוגמא גחל במדורה, מבחוץ הוא נראה שחור ומפוייח, אבל בפנים קיימת גחלת, בעירה. אבל כדי שהבעירה הפנימית תוכל להפוך לאש, היא צריכה רוח, וזה בחינת הדיבור והמעשה שהם רוח על הגחלת ומבעירים את השלהבת. כך שלמעשה, למרות שאני ״רגיל״ לחשוב שהכעס (השלהבת) פשוט יוצא ממני כשמישהו אחר מכעיס אותי, האמת היא, שאני הוא זה שמאפשר לכעס לפעול בי מכיוון ששום דבר חיצוני אינו יכול להפעיל את אותה הרוח אלא אני. ופה אנחנו פוגשים משפט יפה של ימימה שאומר ״תוכל  לחוש התקרבות לעצמך וסגירת הפער עם עצמך״. ימימה מדברת הרבה על צמצום הפער או סגירת הפער ביני לבין עצמי ובפשט ישנה כאן סתירה בדיוק כפי שבפשט, ישנה סתירה בין ההרגל שלי לכעוס לבין העובדה שהכעס הוא כביכול טבעי. ננסה להעמיק עוד כדי להבין את מבנה הנפש ונגלה שלמעשה אין סתירה כלל. לכל אחד מאיתנו יש ״דימוי עצמי״. הדימוי העצמי שלנו נבנה ומתעצב מילדות. אנחנו מקבלים פידבק מהסביבה שלנו, ההורים, חברים וכו, ומהפידבק הזה, אנחנו עם הזמן בונים לעצמנו את התבנית האישית שלנו. אבל התבנית הזו נבנית בעיקר מהתגובות של האנשים שסביבנו לדיבור שלנו, להתנהגות שלנו וכו, ז״א, מה שאנחנו מקבלים כמראה של ההתנהגות שלנו, עובר דרך מסננת של מישהו אחר, ז״א דרך העומסים האישיים שלו, ז״א המראה, מעוותת. לדוגמא: אם אני בפנימיות שלי, הייתי אדם ביישן בילדות, הפידבק שקיבלתי מהסביבה היה כזה שחיזק את התכונה הזו. אם הביישנות שלי בילדות עלתה על היכולת שלי לדבר ולהשתתף בפעילויות חברתיות, גם אם ישנה בי עוצמת נפש גדולה מאוד, למשל, אומץ לב מולד, יכולת ביטוי מולדת וכו, הדברים האלו לא נראו מבחוץ והדימוי העצמי שלי עוצב בהתאם לחוסר היכולת של הסביבה לראות אותי כפי שאני באמת. אדם יכול להגיע למצב שבו הפידבק על היותו ביישן בונה לו דימוי שהפער בין הדימוי למצב הנפש הפנימי כל כך גדול, שהוא יפתח מעשים קיצוניים כדי לשבור את הדימוי ואז יהפוך לאדם כוחני ודורסני מתוך הצורך להילחם על מקומו. הפער הזה, בין הפנימיות שלנו - הטבעי שלנו, לבין המציאות הרגילה, הדימוי העצמי של כל אחד מאיתנו, הוא הפער שאנחנו מדברים עליו..   המצב הטבעי הוא כזה שבו יש לאדם אפשרות לבחור בכל רגע ורגע מה הוא אומר, ומה הוא עושה, זה טבוע במבה הנפש שלנו. הבעיה היא, שלאורך החיים אנחנו מתרגלים ומחזקים תכונות שאינן באמת שלנו והבנות שכבר אינן שייכות לעכשווי ומתוך תרגול של שנים, התכונות האלו נהיו חזקות מאוד, עד כדי כך שאנחנו מאמינים שהן חלק ממשי מחיינו.   המקום האישי שלנו, אינו מה שאנחנו סוחבים איתנו מילדות. הוא מה שנמצא בנו עכשיו. היכולת לעשות את ההפרדה הזו, מצריכה לימוד ותרגול כדי לבטל הרגלים ישנים. ופה אנחנו מתחילים להבין את כוונתו של הרבי כשהוא מדבר על ״אינו חי את חייו שלו״. [post_title] => לימוד בחשיבה הכרתית על -המקום האישי - חלק א [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%9d-%d7%94%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99-%d7%97%d7%9c-2 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-07-08 22:11:21 [post_modified_gmt] => 2018-07-08 19:11:21 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%9d-%d7%94%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99-%d7%97%d7%9c-2/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [10] => WP_Post Object ( [ID] => 6017 [post_author] => 393 [post_date] => 2018-06-16 21:24:41 [post_date_gmt] => 2018-06-16 18:24:41 [post_content] => לאה גולדברג, ביטאה בצורה נפלאה את אחד מההרגלים הטבועים בנו ומלווים אותנו מילדות ועד ימינו האחרונים:   ״הדרך יפה עד מאוד - אמר הנער הדרך קשה עד מאוד - אמר העלם הדרך ארכה עד מאוד - אמר הגבר ישב הזקן לנוח בצד הדרך״   עוד נאמר: ״כי האדם עץ השדה״ (דברים כ יט)   ובואו נלמד מה הקשר בין שני החלקים האלו וכדי להבין את זה, נתחיל דווקא מהסוף. אחד הדברים החזקים והטבועים ביותר בתודעה שלנו הוא סיום חיינו. ההבנה שכולנו מתים בסוף, מערערת את היסודות שלנו מילדות ומלווה אותנו כל יום, עד יומנו האחרון. אבל, בחלק הזה לא נעסוק בחוסר היכולת שלנו לתפוש את המוות כחלק בלתי נפרד ממסלול החיים שלנו אלא ברושם שהוא משאיר בנפש שלנו כל זמן שאנחנו חיים. כל דבר שאנחנו עושים בחיים, עטוף בסופיות שלנו ואצל רובנו, הידיעה הזו מייצרת תדר פנימי עמוק של חוסר רצון פנימי עמוק לעשייה. או בכיוון ההפוך, עשייה לשם תוצאה וסיפוק מהירים. אנחנו מרגישים שהכול נהיה מהיר סביבנו, הזמן כאילו מאיץ עם השנים. אבל האמת היא שמה שמאיץ הוא התדר הפנימי שלנו, אנחנו לא שקטים, ממהרים כל הזמן, רצים ממחשבה למחשבה, מעניין לעניין, ממקום למקום ומדבר לדבר. אין לנו נחת רוח ואין לנו סבלנות.   אנחנו חיים על מסלולי ריצה קצרים, חיים מספרינט לספרינט. נכנסים לדיאטה חדשה, מצהירים שזה לכל החיים, מחזיקים שלושה חודשים במקרה הטוב והאוויר נגמר. הספרינט מסתיים בקול ענות חלושה ואנחנו עומדים מותשים בסוף המסלול. אותו הדבר גם בלימודים, בעבודה, ובפעילויות שונות ומשונות שלרגע אחד הם עיקר הכול, ולמחרת הן היסטוריה עגומה. במקרה הטוב, אנחנו מבזבזים את כספנו לריק, ובמקרה הגרוע, אנחנו מבזבזים את אנרגיית החיים שלנו. העובדה שהטכנולוגיה מאיצה, עוזרת מאוד לבלבול הזה ולמעשה מציירת לנו מראה של מציאות וירטואלית שקרית של החיים שלנו.   את הסוף הזה אנחנו מכירים מילדות, ואת העייפות הזו בסוף כל ספרינט, מבטאת לאה גולדברג בשיר, ובואו נעמיק בזה:   הילד: מלא התלהבות, הצמיחה מייצרת בו התפעמות, הוא בהתחדשות תמידית ולכן אינו מתעייף. כל יום הוא יום חדש ובבחינת ״מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׁה בְרֵאשִׁית״.   הנער: מרגע שעומד בזכות עצמו ונהיה בר מצווה, פוגש לראשונה בחייו, קושי. הקושי, הוא הסממן העיקרי של גיל הנעורים וחוסר הידע והכלים להתמודד אתו, מעלים את הבעיות המוכרות והקשות של גיל ההתבגרות.   הגבר: לאחר שעבר בקושי גדול את גיל הנעורים, עומד למעשה בפני מה שנקרא בלימוד, ״תחילת אמצא הדרך״. ומה שמאפיין את המקום הזה הוא חוסר היכולת שלו לראות את הסוף, חוסר היכולת להכיל אותו. ולכן הוא הופך להיות חסר סבלנות, רוצה הכול מהר, כאן ועכשיו וללא מאמץ. ולכן הדרך, מנקודת מבטו, ארוכה מאוד.   הזקן: הזקן עייף. המירוץ התיש אותו, ספרינט אחרי ספרינט, התשה אחרי התשה, אכזבה אחרי אכזבה, התישו אותו לאורך כל חייו. לכן אין לו כבר את אנרגיית החיים המספיקה כדי להמשיך לצעוד בחדווה.   ולעומתם, העץ.   העץ, שהתחיל את חייו כגרעין, נטמע באדמה, נבט, הצמיח ניצן קטן, גבעול, ענף ועלים, צומח לאטו, מתחדש כל יום מחדש. ישנם עצים שצומחים מהר וגבוה ושורשיהם שטוחים וחלשים, וישנם עצים שצומחים לאט לאט ושורשיהם עמוקים וחסונים. כך גם אנחנו. אמרה ימימה ״מה שצומח ישר, אינו מתכופף״. העץ, אינו מוטרד מסופו, אינו ממהר לצמוח ואינו מתעייף, מתחדש בכל יום מחדש, מלבלב בנעורים ובחדווה גם בשיבה, מוריק ונותן פרותיו, מתוקים ונפלאים מנעוריו ועד סוף ימיו. מה יש בעץ, שמקיים אותו ללא עייפות, מה גורם לו להפיץ ריחו וזרעיו תמיד בזמן, תמיד ברעננות?   בפשטות, הוא מחובר לשורשים שלו.   אבל אם נעמיק בזה, נבין שהחיבור לשורשים הוא רק חלק מהעניין. העץ חי את תכלית חייו מהרגע הראשון ועד לרגע האחרון. ותכלית חייו היא להיות עץ, על כל המורכבות או הפשטות של זה.   ואנחנו, האם אנחנו חיים את תכלית חיינו? האם המירוץ למרחקים קצרים הוא חלק מתכלית חיינו? התשובה היא כמובן שלא. אנחנו מכירים אנשים שכן הולכים בנתיב שמחובר לתכלית חייהם. מה שמאפיין אותם הוא בדיוק אותו חוסר עייפות שמאפיין את כל השאר. דבר נוסף שמאפיין אותם הוא, עשייה מרובה מאוד, בדרך כלל יותר ממה שאדם אחד מסוגל לעשות. כשאדם חי במסלול תכלית חייו, הוא ניזון מאנרגיית החיים שלו בצורה הטובה ביותר, למעשה, בצורה שלשמה היא תוכננה, ולכן אין עייפות. הפוך מכך, ישנה שמחה תמידית. אז איך בכל זאת אדם יכול למצוא את תכלית חייו?   מציאת תכלית חיים היא לא דבר קל מכיוון שהיא מעמידה אותנו מול עצמנו ומכריחה אותנו לשאול שאלות נוקבות וקשות ולענות בכנות. רובנו מתחמקים כל חיינו מהשאלות האלו עד כדי כך שכבר שכחנו שהן עדיין תקפות.   איך אפשר לעבור את החסימות הגדולות שעולות מהשאלות בנושא, כמו פרנסה, משפחה, אחריות ועוד עומסים רגילים שלמעשה חוסמים אותנו מלהתפתח באמת.   לימוד חשיבה הכרתית מציע כלים אמתיים והכוונה אמתית למציאת תכלית חיים ויותר מזה, הוא מציע כלים פרקטיים ליישם את ההבנות שלנו ומבטיח שאם נבחר במסלול הנכון, נהיה נאמנים לבחירה שלנו ונתמיד, נמצא את דרך המלך שלנו שתביא לנו שמחה בכל יום ונצעד בשמחה הזו כל חיינו בעשייה מהותית וללא עייפות.   ואם נסיים דרך שירה של לאה גולדברג, מה שמיוחד ויפה בלימוד הוא, שהוא נכון ומתאים לכל גיל ובבחינת ״חנוך את הנער על פי דרכו״ ונותן כלים מתאימים גם לנער, גם לבוגר וגם לזקן, שנאמר: ״טובה שעה אחת של תשובה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא.״   ללימוד על פריצת חסימות, התפתחות אישית ומקצועית, שלום בית והורות , בפגישה אישית או בקבוצה, ניתן להתקשר אלי בטלפון 054-7950458 דוד לוריא   [post_title] => לימוד בחשיבה הכרתית על עשייה ללא עייפות [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%a2%d7%a9%d7%99%d7%99%d7%94-%d7%9c%d7%9c%d7%90-%d7%a2%d7%99%d7%99%d7%a4%d7%95 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-06-16 21:24:41 [post_modified_gmt] => 2018-06-16 18:24:41 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%a2%d7%a9%d7%99%d7%99%d7%94-%d7%9c%d7%9c%d7%90-%d7%a2%d7%99%d7%99%d7%a4%d7%95/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [11] => WP_Post Object ( [ID] => 5482 [post_author] => 393 [post_date] => 2018-05-27 20:29:44 [post_date_gmt] => 2018-05-27 20:29:44 [post_content] => מהות האב ותפקידו תופש מקום נרחב בדפי ההגות היהודית בפרט ובהיסטוריה של הפילוסופיה בכלל, מתוך נקודת המבט האמונית שגם לאדם הראשון ישנה דמות אב ראשונית שהיא האלוהים. ומשם הכול נגזר ונמשך לאורך הדורות.   ישנן בתורה מראשיתה ועד סופה דמויות רבות של אבות עם מערכות יחסים שונות עם ילדיהם, חלקן מעלות סימני שאלה גדולים ומעמידות אותנו - היום, אל מול סתירות לכאורה שלא מתיישבות עם ההיגיון שלנו או עם המקום האמוני שלנו והתפישה שלנו את עצמנו כאבות.   הבעיה העיקרית שלנו האבות היום, היא המרחק האדיר בין המהות שלנו ותפקידנו כאבות, ממה שקורה בפועל - מהדמות שאנו מעמידים אל מול הילדים שלנו יום יום.   וחשוב להבין שכל מה שיידרש כאן ויאמר כאן אינו אמת מוחלטת וכמובן שישנה מורכבות בכל דבר ובכל משפחה והפרטים משתנים מאדם לאדם. אבל מה שאיננו משתנה הוא המהות. וכשאלה לכל אחד פנימה: מהי הדמות והנוכחות שלי כאב מול הילדים. והשאלה הזו היא שאלת מהות - ומכיוון שכך, המענה איננו קל ומצריך העמקה ולימוד. בפשט זה קל, אחד יאמר, אני ככה וככה, ואחר יגיד, בזה אני יותר ובזה אני פחות וכו׳.   אבל זה רק מייצג את הרובד הפשטני של התוצאה של חוסר הדיוק שלנו, ההפרות, ההפרזות, ההחסרות וכו׳. כדי להבין וכדי שנהיה מסוגלים לראות את הדברים כמו שהם, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מספר שאלות:   שאלות מנחות לפתיחת הראייה:  
  1. כמה זמן מתוך היום שלי, אני מקדיש למחשבה אמיתית על תפקידי כאב
  2. האם כשאני עומד מול הילד אני רואה את חשיבות דמות האב למול עיני כמביט מתוך עיניו של הילד
  3. האם כשהילד מדבר - אני מקשיב קשב אמיתי נקי ורואה גם פה את תפקידי מתוך נקודת המבט של הילד
  4. האם כשאני כועס - אני מתכוון לכעוס - או שהכעס יוצא ועולה מתוך עומס אל מול הילד או מול עצמי כחסר עונים (ופה התשובה מורכבת)
  5. מהי השקפת העולם שלי כאב לגבי הילדים - מהי זווית הראייה שלי וכמה היא רחבה
  6. האם אני מעגל פינות ובורח מהתמודדות במתרחשים מול הילדים ופותר אותם בתירוץ כלשהו.
  7. עד כמה אני באמת סומך על הילד שלי ומנתק את היכולות שלו מהעומסים האישיים שלי לגבי היכולות שלי
  אלו רק חלק מהשאלות שאמורות לתת לנו כיוון ראשוני לבדיקת הנוכחות שלנו מול עצמנו ומול הילדים.   ניקח לדוגמא מתרחש רגיל, בו הילד חוזר הביתה מבית הספר מתוסכל. המתרחש מתחיל למעשה ברגע הכניסה לבית. הכניסה תמיד תהיה שונה מכיוון שהילד למעשה רק מחכה להגיע הביתה כדי לשתף את שעל ליבו והשיתוף מתחיל עוד לפני שהילד עצמו ער לו. זה יהיה באנרגיה שלו, בתנועת הגוף, במבט, הוא לא יהיה רגיל אלא מעט יציץ עלינו, מעט ישפיל, יחפש תשומת לב בצורה דקה מאוד. הוא עדיין לא בשלב שהוא מדבר על זה אבל זה כבר נמצא. הצעדים שלו יהיו שונים, ההליכה קצת יותר עצבנית, השיחה לא זורמת ועוד רמזים רבים.   את האנרגיה הזו, למעשה, הנפש שלנו קולטת. זה נקלט בהכרה. אבל האם אנחנו קשובים לזה, זו שאלה גדולה. אם לא נהיה קשובים, מחוברים לילד, מחוברים לתפקיד שלנו, לא רק שניתן לזה לחמוק, אלא שכשהילד כבר יוציא משהו מהפה, במקום למלא את תפקידנו, נפתור אותו באמרה מבטלת כזו או אחרת ואף יותר גרוע, נפתור לו את הבעיה ״בקלות״ בהבנה שלנו שתמיד תהיה חלקית ולא תעזור.   אנחנו ממהרים ״לפתור״ לילדים שלנו את הבעיות שלהם ״כאילו״ בקלות. זה מגיע ממקום שלכאורה רוצה להרגיע אותם, אבל למעשה זה עושה את הדבר ההפוך. זה מרחיק את הילד וסוגר אותו מפנינו. והשאלה היא, למה.   אחת הטעויות הגדולות בהבנה שלנו כהורים, היא שאנחנו אמורים להחזיק בהגה של החיים של הילדים. אבל ישנו הבדל מהותי בין תפקיד האוחז בהגה (הטייס), לבין תפקיד הנווט. ואנחנו כהורים, ובפרט כאבות, תפקידנו ומהותנו היא להיות נווטים. הילד הוא ״תמיד״ הטייס, מרגע שהוא יכול לדבר ולעמוד בפני עצמו ולתפקד - ז״א מרגע שהוא מפסיק להיות בבחינת תינוק, הוא עובר לעמדת הטייס ואנחנו עוברים אחורה לעמדת הנווט. ובואו נבין מה ההבדל בין להיות טייס לנווט.   במתרחש שהצגתי, כשלילד יש בעיה ואני בקלות פותר לו אותה בייעוץ לכאורה חכם, אני למעשה יוצא מכיסא הנווט ושם ידיים על ההגה. אבל האמת היא, שזה לא מה שהילד ביקש וודאי שלא מה שהוא צריך. התשובות, ההבנות, הבחירות והעשייה, כולם צריכים לבוא מהילד, לא מהאב. תפקיד האב הוא לתת לילד כלים, להאיר לו בפנס על מורכבויות שהוא לא רואה ובכך לעזור לו להרחיב את מרחב הראייה שלו. לשאול אותו שאלות ענייניות מהותיות שמהן יוכל להבין וע״י זה להרחיב את מידת ההכלה שלו. עלינו לפתח בו את ראיית הטוב. הטוב והמיוחד שבו, הטוב והמיוחד שבאחר, לפתח בו את מידת הנתינה, להפחית מידות כמו כעס, קמצנות, ציניות, שחצנות ועוד. להראות לו תמיד את הבחירה בין טוב לרע כמאמר: ״רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע.״ דברים ל טו. לבדוק היטב מהו הכיוון שאליו מושכת נפשו ולהיות שם בנוכחות כדי לנווט למקום הנכון. לתת לו לטעות כשצריך ולחוות את עצמו כטועה ולצמוח משם, לתת לו להיכשל ולחוות עצמו בכישלונו ולצמוח משם. להראות לו שאנחנו מאמינים בו גם כשהוא כבר לא מאמין בעצמו.   אבל, כדי שהדברים האלו יוכלו לקרות, אנחנו צריכים לפתח קודם כל בעצמנו את מרחב הראייה האמוני שלנו לגבי הילד. מרחב הראייה שלנו אמור להיות רחוק בזמן, ז״א אנחנו צריכים להסתכל על הילד מגובה הטייס, לראות את תחילת חייו ואת המשך חייו - ופה חשוב להבין: המשך חייו איתנו - או בלעדינו. ולזה נדרשת העמקה נוספת ולימוד נוסף. אבל אם רק ניגע בנקודה הזו, נבין, שלמעשה, הילד יחיה את חייו איתנו או בלעדינו, והעובדה הזו צריכה לשמש בסיס להבנות אחרות שלנו לגביו בעיקר מהמקום שאמור לסמוך על המידות הטובות שלו ועל הכישורים שלו וכו׳.   חשוב להבין דבר נוסף ועמוק לגבי כל התשובות ה״קלות״ שאנחנו נותנים לילדים שלנו: הנזק שאנחנו עושים בא לידי ביטוי בשני כיוונים עיקריים:
  1. במקום לפתח את החשיבה העצמית שלו, אנחנו מטמיעים בו חשיבה שאיננה טבועה בו ושלא תישאר איתו אלא תהיה בבחינת דקלום ללא הבנת הלב והשכל.
  2. אנחנו למעשה לא משאירים אצלו כלים להתפתחות אלא תשובות ללא כלים ואלו הם בבחינת מטחנת קמח ללא קמח - ז״א, המטחנה תעבוד אבל בלא גרגירי החיטה שהם בבחינת הזרעים שאנחנו שותלים בנפשו, לא יוכל לעבד את הזרעים לכדי קמח שיפיק ממנו לחם לנפשו - שנאמר: הצדיק אוכל לשובע נפשו.
  וככל שנעמיק יותר, נבין יותר שתפקיד הנווט, לא רק שמצריך את הסרת הידיים מההגה, אלא יותר מזה, מלאכת הניווט היא מהות שמצריכה לימוד מעמיק.   לימוד תפקידנו כאבות הוא לימוד לחיים, הוא מכיל בתוכו חלקים רבים ומקיפים וקשור במימוש תכלית חיינו. החלק שהבאתי רק פותח חלון קטן ללימוד עצום ונפלא.   [post_title] => לימוד בחשיבה הכרתית על נוכחות של אב. [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%a0%d7%95%d7%9b%d7%97%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%9c-%d7%90%d7%91 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-05-27 20:29:44 [post_modified_gmt] => 2018-05-27 20:29:44 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%a0%d7%95%d7%9b%d7%97%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%9c-%d7%90%d7%91/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [12] => WP_Post Object ( [ID] => 5475 [post_author] => 393 [post_date] => 2018-05-27 19:11:31 [post_date_gmt] => 2018-05-27 19:11:31 [post_content] => אומרים שהדבר היקר ביותר שיש לאדם הוא הזמן. ואם נסתכל בעין ״רגילה״ על העולם בחוץ, זה אכן נראה כך. כולם רצים כל הזמן, ממהרים, מאחרים, קופצים מדבר לדבר, לחוצים להספיק כל הזמן. ואמר רבי טרפון: ״הַיּוֹם קָצֵר וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה, וְהַפּוֹעֲלִים עֲצֵלִים, וְהַשָּׂכָר הַרְבֵּה, וּבַעַל הַבַּיִת דּוֹחֵק.״ אבל רבי טרפון התכוון לדבר אחר לגמרי באומרו המלאכה מרובה.   תפישת החיים שלנו בעיני עצמנו בעולם הפכה להיות כמעט לחלוטין סינטטית. ז״א, יש אותנו, ויש טבע ״בחוץ״. ואם נבחן את זה, נראה שבאמת אנחנו כמעט לחלוטין מנותקים מהחוץ, מהטבע ומהזמן. כשנהיה חם, אנחנו נכנסים פנימה ומדליקים מזגן, כשנהיה קר, שוב מדליקים מזגן. מורידים בגד, מעלים בגד, מחליפים נעל בסנדל, אבל זה הכול חיצוני לנו. בואו נלמד: האוכל שאנחנו אוכלים, למעשה לא משתנה כל השנה. אנחנו אוכלים את אותו התפריט כל יום, כל השנה. וזה מעמיק, למעשה, היום אנחנו אוכלים את אותם המאכלים לאורך כל השנה גם כשאינם נמצאים בטבע - מחוץ לעונה. הטכנולוגיה משמרת אותם לאורך חדשים רבים ו״דוחפת״ לנו את האוכל הקפוא ללא הפסקה.   הרמב״ם, ידע לכוון אותנו בדיוק מה נכון לאכול, באיזו כמות ובאיזה זמן של השנה. התפריט שלו היה משתנה מעונה לעונה, מתחשב במזג האוויר החיצוני מתוך חיבור למזג האוויר הפנימי של האדם.   היום, הכול הולך, כל הזמן, ואנחנו מכניסים הכול, בלי לחשוב, בלי להרגיש, גם כשלא מתאים, הכול נכנס. זוהי למעשה הוויה בחסר. זהו הניתוק של הפנימיות שלנו, מהחיצוניות (או מהפנימיות) של החוץ.   היחס לזמן: לבוקר יש את הזמן שלו, את התדר שלו, את הריח המיוחד שלו, את הצבעים שלו. זה זמן מיוחד, קצוב, וגם הוא משתנה בזמן שבתוך הזמן. לצהרים יש אנרגיה חדשה, אחרת מהבוקר, וגם לערב יש גם את אותם הדברים המיוחדים לו. החיות הולכות לישון, אחרות מתעוררות לפעילות לילית, הריחות מתחדשים ומתחלפים, ריח הטל של הבוקר שונה מריח הטל של הלילה. ואנחנו, ממהרים. מהבוקר ועד הערב. אין לנו בוקר פנימי, אין לנו ערב פנימי, הכול לחוץ, הכול מהיר ועצבני. וממשיך גם בעונות השנה. הנה, מגיע הקיץ. אחד המאפיינים הראשונים לבואו של הקיץ, הוא שנוספת לנו שעת אור ליום. ז״א, היום מתארך. יש יותר זמן. האם אנחנו ערים לעובדה הזו? האם נרצה לנצל את שעת האור הנוספת לעשייה כלשהי? או האם נמשיך למהר ולאחר גם כשקיבלנו עוד שעה.   בואו נביט קצת על הטבע וננסה לשקף אותו על עצמנו. דברים רבים קורים בתחילת הקיץ בטבע, הנחש למשל, מתעורר משנת החורף שלו, משיל את עורו כדי לאפשר צמיחה והתחדשות, ויוצא לחודשים של עשייה מחודשת. הדובים שמתעוררים משנתם, מחליפים את פרוות החורף בפרווה קיצית, משנים הוויה, מתחדשים. קרניים נושרות ומפנות מקום לחדשות, צמחי הקיץ פורחים, משנים צורה, צמחי החורף נסוגים, חלקם קמלים, חלקם משנים הווייה ונכנסים למצב המתנה וצמצום. ציפורים נודדות אלפי קילומטרים כדי להתחדש, היקום מחזר אחר עצמו, מתחדש, צומח.   ואנחנו, אנחנו בשלנו, ממשיכים לאחר כל הזמן. מנותקים. כאילו אין לנו חלק בטבע, כאילו אין לנו חלק בזמן.   אבל אם אנחנו רוצים להתפתח באמת, יש כלי נפלא שמכוון אותנו כל הזמן וזה ״הזמן״ עצמו. אם נרצה, נוכל להבין שגם אנחנו חלק אמיתי מהיש בחוץ, אנחנו חלק בלתי נפרד מהחוקיות של הטבע, מהזרימה שלו, מהאנרגיה שלו, מהצמיחה וההשתנות התמידית שלו. אותם הכוחות שפועמים בו ויוצרים את ההשתנות, את הרצון הפנימי לצמיחה, פועמים גם בנו. יש לנו את היכולת להתחבר לזמן. לעזוב את ההוויה הסינתטית ולהיכנס בחזרה להוויה האמיתית שלנו שקשורה בזמן. לנצל עוד שעת אור כשניתנת לנו בחסד, לנצל אותה להתחדשות, לצמיחה פנימית, לעשייה חדשה. הקיץ הוא בבחינת הלב, זה מאפשר עשייה מלב, מחום הלב ומאורו.   בחלק של ימימה היא מבטאת באופן נפלא את מה שהסברתי: ״כוחה של מערכת שמתחדש, כחוזר על מקומו, כמתפשט במערכת. וכל חלק נושא את ציר כוחו החוזר ממהות, לא רק נלמדת, אלא חוזרת. היא נמצאת למעשה. אם נפנה לחלקים המיותרים, השייכים לעומס, ואינם משתייכים לחוקיות הקיום, ולא לכוח הקיום ואיזונו, ולא לצמיחת הקיום, לא להתחדשות שבקיום ולא למשתנה התמידי שבקיום...״   כל חלק נושא את ציר כוחו החוזר. אנחנו למעשה, חלק בלתי נפרד, כל מה שצריך זה לראות את זה וללמוד איך לחזור למהות, לחזור לחוקיות הקיום ולהתחדשות שבנו.   אז כשרבי טרפון אומר, ״הַיּוֹם קָצֵר (מכיוון שהמלאכה מרובה) וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה (מכיוון שמלאכת עבודת הנפש לעולם אינה נגמרת), וְהַפּוֹעֲלִים עֲצֵלִים (מכיוון שאנו מתעצלים ברוחנו לצאת מהאוטומט ולהתחבר להווייתנו האמיתית שלשמה נבראנו), וְהַשָּׂכָר הַרְבֵּה (אם נסכים להתחבר, אם נהיה פה, במקום ובזמן, בתוך הזמן ממש, הרווח הוא ההתחדשות שלנו, הצמיחה של הקיום שלנו), וּבַעַל הַבַּיִת דּוֹחֵק (ומזמן לנו מתרחשים לתיקונינו שנאמר: משמיים רוצים בהצלחתנו ועל כן לא יוותרו לנו על אף שיעור ועל אף מלאכה).״   [post_title] => לימוד בחשיבה הכרתית על חיבור לזמן - קיץ. [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%97%d7%99%d7%91%d7%95%d7%a8-%d7%9c%d7%96%d7%9e%d7%9f-%d7%a7%d7%99%d7%a5 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-05-27 19:11:31 [post_modified_gmt] => 2018-05-27 19:11:31 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%97%d7%99%d7%91%d7%95%d7%a8-%d7%9c%d7%96%d7%9e%d7%9f-%d7%a7%d7%99%d7%a5/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [13] => WP_Post Object ( [ID] => 5232 [post_author] => 393 [post_date] => 2018-05-17 20:05:34 [post_date_gmt] => 2018-05-17 20:05:34 [post_content] => אנחנו מתקרבים לחג השבועות. זמן מצוין לבדוק מה מייחד את החג הזה ואיך הוא קשור לכל אחד מאיתנו באופן אישי. חג השבועות נקרא גם ״חג הביכורים״. הביכורים הם הפרי הראשון - הטוב. במשנה פאה כתוב שהביכורים הם מהדברים ש״אין להם שיעור״. ז״א אין להם מידה, ממעט ועד הרבה אבל העיקר שיהיה מובחר. נכון שבזמן שבית המקדש היה קיים, המנהג היה להביא מהפירות המובחרים לכהן בית המקדש. אבל היום, מאחר ואין לנו בית מקדש ואין כהן שיקבל את הביכורים, אנחנו צריכים לעשות כמאמר חז״ל והוא בבחינת ״נשלמה פרים שפתינו״. ז״א, הבאת הביכורים היום איננה לבית המקדש אלא היא בבחינת ״וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם.״ ז״א המקדש הוא פנימי, אצל כל אחד מאיתנו, בלב, במחשבה, בדיבור ובמעשה.   ובואו נבין מה זה אומר, ולצורך זה נצטרך להביט על חיינו בעין בוחנת: החיים שלנו כפי שכבר אמרנו, משולים למסלול מירוצים, שחוק ועייף. אנחנו קמים כל בוקר מחדש למירוץ, להספיק כל הזמן מה שאי אפשר, להילחץ, למהר, לאחר, לחזור הביתה עייפים, לילדים שרוצים אותנו נמרצים וקשובים. אבל זה לא קורה. אנחנו עייפים מאוד. עייפים בגשמי וברוחני.   במצב הזה, ונבין את זה טוב, אנחנו טסים על אוטומט. למעשה אין אף אחד שאוחז בהגה של החיים שלנו. וזה מעמיק מאוד. זה לא רק היום יום והפעולות והלוז השגרתי שנמצא תחת הטייס האוטומטי, אלו גם המחשבות שלנו, הדיבור, המעשים, הרגש, ההבנות, ועוד.   ובואו ניקח את זה צעד אחד קדימה: אנחנו חיים על ציר הזמן שנקצב לנו מיום לידתנו ועד יום מותנו. כשאנחנו מוסרים את המפתחות ואת ההגה לטייס האוטומטי, מה שקורה הוא, שאנחנו סוגרים את העיניים שלנו ולמעשה, רק מחכים שהטיסה תיגמר. והזמן באמת טס - אנחנו מכירים את ההרגשה הזו, השבוע רק מתחיל ודקה אחרי כבר נגמר. ואנחנו עייפים, כל הזמן. זה בגלל שהעיניים עצומות והרעש אדיר. הרעש מעייף אותנו.   והנה, מגיע חג שבועות שאומר לנו, שים לב, הגיע זמן הביכורים. והחג אמור לעורר בנו את המחשבה - מה אני מביא למקדש? מהם הביכורים שלי? ומה שיפה בסיפור הזה, שגם רגע אחד לפני כניסת החג, עדיין יש זמן. וימימה אמרה ש״יש הרבה זמן בזמן״ כי הכול יחסי ולכן אמרה עוד ש ״אין נכות ברוחני״. ז״א עדיין הכול אפשרי, הכול פתוח בפנינו אם רק נבחר. אז - מה הביכורים שלכם השנה? מה תביאו מכם, מה תתנו לעצמכם? כמו שאמרנו, אין מידה לביכורים, וכמו שימימה אמרה, הכול ביחסי. לכן, אחד הדברים הטובים ביותר שאפשר לעשות הוא, להתחיל לקחת את ההגה בחזרה לידיים שלנו. להחזיר את הבקרה למערכת האישית. לפתוח את העיניים ולראות שיש דרך לצאת מהטירוף והשעבוד לזמן. נכון, זה קשה - אבל אפשרי. יש זמן, גם אם נשנה משהו במחשבה, גם אם ניקח לעצמנו חמש דקות ביום - חמש דקות. חמש דקות בהם אנחנו עוצרים. נושמים עמוק. מנסים להיות רק כאן, עכשיו, אני וההפסקה הקצרה שלי. להקשיב למחשבות שרצות, לנסות לתפוס מחשבה אחת, ולאחוז בה, לא לשחרר אותה, לעבד אותה, לדבר אותה, לתת לה תוקף וקיום. לראות אותה, לראות אם היא טובה או מיותרת. אם מיותרת, לשחרר, לא לאחוז יותר. אם טובה, ליהנות ממנה, למצות אותה. חמש דקות ביום. ואז, נוכל להגיד שהבאנו ביכורים. שעשינו שינוי, ויש תוצאה לעמל, הוא נשא פרי. גדול או קטן, אבל פרי, מובחר, מלא בהוד. והפרי הזה מוגש לתיקונינו, מובא להיכל הפנימי שלנו בהוד והדר.   ובחיבור לספירת ״יסוד שבמלכות״: היציאה מהאוטומט היא תחילתו של תיקון הנפש. היכולת שלנו להבין שאנחנו צריכים להחזיר לעצמנו את האחיזה בהגה, היכולת לבחור בה, לטרוח, להיות בה למרות הקושי, להבין שהיחסי הוא הדבר הטוב ביותר, זהו היסוד שבאדם. להבין את מקומו, את מידתו מבלי לוותר על העבודה, מבלי להתייאש, עקב בצד אגודל, חלקיק על חלקיק, בונה, משחרר, משתנה, מתקן את היסוד. כשאנחנו במקום היפה והנפלא הזה, שם נמצאת מלכות, שם ישנה ענווה, צניעות, דבקות במטרה. שם מתחיל שינוי שפותח דלת למסלול חדש בחיים. המסלול המואר. [post_title] => לימוד בחשיבה הכרתית על ״ביכורים״ בחיבור לספירת ״הוד שבמלכות״ [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%b4%d7%91%d7%99%d7%9b%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d%d7%b4-%d7%91%d7%97%d7%99%d7%91 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-05-17 20:05:34 [post_modified_gmt] => 2018-05-17 20:05:34 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%b4%d7%91%d7%99%d7%9b%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d%d7%b4-%d7%91%d7%97%d7%99%d7%91/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [14] => WP_Post Object ( [ID] => 5230 [post_author] => 393 [post_date] => 2018-05-17 19:11:49 [post_date_gmt] => 2018-05-17 19:11:49 [post_content] => חלק א׳   ״האדם הוא תוצר של מחשבתו, במה שהאדם חושב - שם כל האדם.״ (רבי ישראל הבעש"ט)   אין זה סוד שאחד התפקידים הקשים והמורכבים ביותר בחייו של אדם הוא היותו הורה. ואין זה סוד שדווקא לתפקיד המורכב והחשוב הזה, אין מסלול הכשרה מבעוד מועד לפני כניסתנו לתפקיד ועובדה זו שעדיין נתפסת בעיני כתמוהה ומצריכה פתרון, מכינה בפנינו שנים רבות של ניסוי ותהיה, טעויות אינסוף ובלבול גדול מאוד.   אבל האמת היא פשוטה מזה. למרות המורכבות ולמרות העובדה שחסר מסלול הכנה להורות, הבעיה טמונה לא ביכולת שלנו להיות הורים אלא ביכולת שלנו להיות קודם כל בני אדם.   ונתחיל ללמוד מה זה אומר: הבעש״ט אומר ובצדק, שאדם נמצא במקום שבו מחשבתו נמצאת. מה זה אומר? נתחיל דווקא מהמקום הקל. אנחנו מכירים את האמרה המפורסמת של כל אמא שאומרת ״אני יודעת לעשות כמה דברים בו זמנית!״ זה נחמד ויפה אבל הבעיה האמתית היא, שהרבה אמהות מדקלמות את זה בשמחה וכולנו קונים את זה. אבל טמונה פה הסתירה המהותית. אם הילד עכשיו רוצה משהו, ואת בעשייה כלשהי, בבית, בעבודה. מה קורה אצלך ברגע הזה, האם המחשבה שלך כל כולה רק ברצון ובמילים שלו כרגע? או האם במקביל, המחשבה על המשימה הבאה, הבית, העבודה, הבעל שעדיין לא חזר, ארוחת הערב, מתי ילכו לישון, מתי יהיה לך רגע לעצמך, ועוד מחשבות מעין אלה. למעשה, זו המציאות. המחשבות אצלך רצות, מדבר לדבר, סוגרת פינות, יעילה, מולטי טאסקית. אבלת האמת היא, שאת לא פה. את לא פה ולא שם ולמעשה את לא נמצאת באמת בשום מקום. רק חלק ממך נמצא, חלק לא קשוב - חלק ממהר, חלק שצריך לסגור מרחב ולא לפתוח מרחב. אין לך נוכחות לא מול הילד, לא מול המחשבות האחרות שרצות, בוודאי שלא מול עצמך. שהרי מול עצמך מתרחשת סתירה עמוקה יותר. התפיסה שלך את עצמך כיעילה, מולטי טאסקית, מצד אחד, והמירוץ האינסופי, שלעולם לא מגיע למיצוי מצד שני. אין פה רגע אחד של נחת. אין רוגע. הכול תמיד מהר, קצר, קצר מאוד. ויש תסכול שנמצא, עולה מול הילדים, מול הבעל, מול עצמך. וזה הולך ומעמיק.   עכשיו נסתכל על זה מנקודת מבטו של הילד: מה הוא חווה כשעומדת מולו אמא? האם החום שעטף אותו כשהיה תינוק, ההקשבה לרחשים הקטנים שלו, המענה המידי לכל מבט גם כשעדיין לא ידע לומר דבר, האם החוויה הזו עדיין קיימת? האם עדיין מרגיש בליבו שאמו שעומדת מולו באמת שם, קשובה לו? מה התדר שעובר אליו כשאת ממהרת, קצרה, מה קורה אצלו בפנים כשמרגיש היסוס, האם יחשוש מקוצר הסבלנות, האם ירגיש שיש לך פנאי להיות עכשיו, רק איתו? להביט עמוק בעיניים, להקשיב קשב אמיתי, לרצות לשמוע כל מילה, כל צליל, לראות גם את מה שלא נאמר ולעודד? אם תדע להסתכל על עצמנו בעין בוחנת, נבין שהמציאות רחוקה מזה. החוויה של הילדים שלנו אותנו ברובה היא חוויה של דחייה. מה שהילד חווה כשאנחנו קצרים זה חוסר רצון שלנו כהורים להיות שם איתו. אנחנו נתרץ את זה בחוסר זמן - אבל בשבילו זה תמיד יתקבל כחוסר רצון והוא לחלוטין צודק.   ימימה אמרה לנו: ״יש הרבה זמן בזמן״. היא התכוונה בדיוק לזה. אין דבר כזה ״אין זמן״. כשמשהו באמת חשוב, מוצאים לו זמן. השאלה האמתית שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא: מה חשוב לי? מהם סדרי העדיפויות האמתיים שלי בחיים. מהם הדברים האקוטיים ביותר בחיים שלי והאם מסלול החיים שלי נמצא בכיוון שלהם.   אם אני, בכל רגע, קצת פה וקצת שם, וקצת אחר כך, וקצת מחר, ואם כך אני מעביר את חיי, אני למעשה לא חי בשום מקום באמת. אני אדם שאינו נוכח בשום מקום. אני אדם שלא מסכים לתת מעצמו לאף אחד את כולי אפילו לא לרגע אחד. ז״א שאני גם לא נותן לעצמי, אפילו רגע אחד.   עכשיו נחזור למהות תפקידי כהורה. האם הדמות שלי כאב, או כאם, היא הדמות שהייתי רוצה לראות? האם אני מאמין שמהנוכחות הלא נוכחת שלי אני מסוגל להתחבר למהות? האם זה מה שאני רוצה להעביר לילדי דרך דוגמא אישית?   נסתכל רגע על עצמנו ועל החווייה שלנו מההורים שלנו. כמה רגעים של נוכחות אמיתית, שבה כל מילה נרשמת בנפש כזרע, שלימים יינבט בזמן הנכון ויפרח ויצמח להבנה קיומית. כמה כאלו אנחנו זוכרים מההורים שלנו? האמת היא לא קלה, לא הרבה. אז מה כן אנחנו זוכרים מההורים? מה נרשם בנפש? והשאלה החשובה היא, מה אנחנו מתכוונים לעשות עם התשובות שעולות מהשאלות האלו. האם אני עושה שינוי, האם אני רוצה שינוי.   החלק הזה מורכב ומצריך לימוד מעמיק ומביא רק על קצה המזלג ממורכבות הנפש שלנו ומציג לנו באופן לא קל אבל חשוב, כיוון לעבודה. ישנם רבדים נוספים ורבים בתקשורת שלנו כהורים מול הילדים, מה אנחנו אומרים, מתי, איך, למה, מאיזה מקום אמוני אנחנו אומרים, מהו המבט שלנו על הילדים, האם נושא תסכול, האם נושא שיפוט, האם רוצה להרים אבל למעשה מוריד. ויש עוד הרבה ללמוד.   ואסיים במשפט מפתח מתוך הלימוד שהוא בבחינת הכרח לחלק הזה שאומר: הממהר להבין - אינו הלומד.   [post_title] => לימוד בחשיבה הכרתית על ״נוכחות כהורה״ בחיבור לספירת ״נצח שבמלכות״ [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%b4%d7%a0%d7%95%d7%9b%d7%97%d7%95%d7%aa-%d7%9b%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%94%d7%b4 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-05-17 19:11:49 [post_modified_gmt] => 2018-05-17 19:11:49 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%b4%d7%a0%d7%95%d7%9b%d7%97%d7%95%d7%aa-%d7%9b%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%94%d7%b4/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [15] => WP_Post Object ( [ID] => 5229 [post_author] => 393 [post_date] => 2018-05-17 19:11:04 [post_date_gmt] => 2018-05-17 19:11:04 [post_content] => "שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ, וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ" כולנו מכירים את המשפט הזה מתוך אגרת הרמב״ן. אבל האם אנחנו גם מיישמים אותו נכון? בלימוד הקודם נתתי דוגמא למתרחש הבא: אנחנו ההורים, בבית, והילדים רבים, זה רוצה ככה וזה רוצה אחרת, הקטן בוכה שהגדול הרביץ לו והגדול בוכה שהקטן מעצבן אותו ותוך כדי גם בת הזוג או הבעל, מאשים אותך שאתה לא עושה משהו בנידון.   זוהי סיטואציה רגילה בכל בית, בין אם הילדים קטנים בין אם גדולים. למעשה, המציאות הזו כל כך רגילה וכל כך שגורה, שאנחנו כבר רגילים לתת לה לעבור מתחת לרדאר שלנו כהורים. רדאר - הכוונה לתפקיד שלנו כמחנכים וכדמויות שאמורות לתת הכוונה ע״י דוגמא, ע״י מעשה, ע״י מילה נכונה, בזמן הנכון ובטון הנכון. והקושי פה גדול, כי האוטומט שלנו רואה במתרחש כ״מפריע״ והמערכת מיד נכנסת למצב של נטרול ההפרעה, סילוקה בכל אמצעי. אז ברגיל, צעקה או שתיים יפתרו את הבעיה ובמקרים אחרים, קצת יותר. אבל פה רק מתחילה הבעיה.   אנחנו רגילים לדרוש מהילדים שלנו הקשבה במקרה הרע, וציות במקרה הטוב. יצרנו לעצמנו מציאות שבה ישנה תקשורת כמעט חד כיוונית בינינו לבין הילדים, אנחנו מדברים, והם אמורים להקשיב. זה נכון שהם מדברים אלינו כל הזמן, אבל כמה באמת אנחנו מקשיבים להם, כמה באמת אנחנו ״שומעים״ את ״מה״ שהם אומרים? כמה זמן עובר בין מה שהילד אומר לתשובה שלנו שבדרך כלל פשוט מנסה ״לפתור״ לו הכול.   בשביל להבין מה קורה פה, צריך להעמיק וללמוד מה משמעות המילה ״לשמוע״, ״להקשיב״. בפשט שלה, ״לשמוע״ זה פשוט לשמוע מה הילד אומר לי. אני ״שומע״ אותו באופן טבעי כי הוא מדבר. אבל בהעמקה, הסיפור נראה לגמרי אחרת ובואו נבין את זה: נתחיל מהעובדה שנפש הילד (כמו נפש כל אדם), בנויה משלושה מלבושים: מחשבה, דיבור, ומעשה. עכשיו נבין, שכל דיבור שלו, מתחיל במחשבה. ונעמיק עם זה עוד. מחשבה היא הביטוי הקרוב והאינטימי ביותר של הנפש והיא מתגלה לילד רק בפנימיות שלו. המחשבה הזו נושאת תוכן מסוים שמגיע מתוך הנפש ורוצה להתגלות. ע״י דיבור, הילד נותן תוקף למחשבה - ז״א, נותן זכות למקום האישי שלו כילד בעולם. הדיבור עצמו, הוא קול, ז״א, יוצא מחלל הגרון, פורט על מיתרי הקול ויוצא החוצה לעולם. ל״קול״ הזה, יש ניגון מיוחד. הניגון הזה הוא ההדהוד של הלב שלו שמתלבש במילים, ולמעשה, מה שיוצא החוצה, הוא שילוב בין מחשבה (שכל) ללב (רגש). ז״א, אלו כבר לא רק מילים, אלא מערכת נפשית שלמה שמביעה את עצמה.   שלמה המלך ביקש מאלוהים דבר אחד בלבד: ״ונתת לעבדך לב שומע.״ אמר לו אלוהים, בגלל שביקשת דווקא את זה, תקבל הכול. ומדוע הבקשה הזו שווה את הכול? מכיוון שלב שומע, לב רואה, לב מבין, זה למעשה תכלית התיקון. ונחזור אלינו כהורים: כשאנחנו באוטומט של לסיים את המריבה, לקבל קצת שקט, אנחנו רחוקים מאוד מהיכולת ״לשמוע״ את הילד. וכשאנחנו לא שומעים אותו, אנחנו גם לא שומעים את עצמנו פנימה. ואז למעשה, שוב, אין שומע ואין נשמע ובמקום הזה, גם מה שאנחנו כהורים ״משמיעים״ לא מתחבר למה שהילד משמיע והתוצאה: ביטויה של הנפש הזו, נשאר תלוי באוויר, ללא מענה. וגרוע מזה, המענה שהיא מקבלת יהיה הפוך וסותר למה שהיא מבקשת או צריכה ובכך, לא רק שאנחנו לא ממלאים את חובתנו כהורים, אנחנו מסבים נזק שלעתים הופך לקשה מאוד לתיקון בעתיד.   וכל זה כשמדובר בילד אחד מתוך השניים או השלושה אם כוללים את בת או בן הזוג שגם הם חלק מהמתרחש ולפעמים גם יותר. וכאן אנחנו נכנסים למקום נוסף של הצורך בדיוק, איך אני כהורה, פותח את מרחב הראייה שלי, מצר את עיני ומביט במתרחש על כל חלקיו, מתחם, ונותן לכל אחד כמידתו וממקומי. וזה כבר לביאור ולימוד נוסף.   ובחיבור נפלא לספירת ״גבורה שבמלכות״: שלמה המלך הבין שכל העושר, הנשים והסוסים, לא הם שיהפכו אותו למלך. אלא רק אם יוכל להיות קשוב באמת לעם, קשוב לאנשיו, לזולת, שומע ומקשיב באמת לקולם, רק אז יהיה בבחינת ״מלכות״, ז״א, רק אם יוכל לשמוע באמת, יוכל גם הוא, להשמיע דברי אמת. ולדבר הזה נדרשת גבורה, נדרש אומץ, נדרשת מידה רבה של צניעות. ובמידת הגבורה ישנה ענווה, הגבורה היא הרצון להיות שם לא בשביל עצמך אלא בשביל הכלל. וגם אנחנו כהורים, בעיני הילדים שלנו, אנחנו בבחינת מלכות. ואם גם אנחנו נבין לעומק, שכדי שנהיה ראויים למלכות הזו בעיני הילד ובעיני עצמנו, אנחנו צריכים להיות שם בשבילו עם לב שומע. ואז, כשנדבר, נדבר אל ליבו והשיחה תהיה מלב אל לב. זוהי כמובן גם נקודת ההתחלה של חינוך בבסיסו.   [post_title] => לימוד בחשיבה הכרתית על ״לב שומע״ בחיבור לספירת - גבורה שבמלכות [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%b4%d7%9c%d7%91-%d7%a9%d7%95%d7%9e%d7%a2%d7%b4-%d7%91%d7%97%d7%99%d7%91%d7%95 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-05-17 19:11:04 [post_modified_gmt] => 2018-05-17 19:11:04 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%b4%d7%9c%d7%91-%d7%a9%d7%95%d7%9e%d7%a2%d7%b4-%d7%91%d7%97%d7%99%d7%91%d7%95/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [16] => WP_Post Object ( [ID] => 5228 [post_author] => 393 [post_date] => 2018-05-17 19:10:29 [post_date_gmt] => 2018-05-17 19:10:29 [post_content] => ימימה ז״ל, אמרה: המצר עיניו - יביט. בפשט שלו, המשפט מעלה סתירה, מכיוון שאם אני מצר את עיני, לכאורה אני רואה פחות. ובחלקים בלימוד אנחנו מדברים על הרחבת יכולת הראייה, כך שאיך הרחבת יכולת הראייה יכולה להסתדר עם הצירות העיניים והמבט? כדי להבין את המשפט הזה ולבאר את הסתירה, צריך להעמיק וללמוד מה המשמעות העמוקה של הראייה ואיך היא משפיעה על המערכת הנפשית שלנו.   כל עבודה רוחנית שאנחנו עושים, מטרתה איזון הנפש. הרגעתה. הבאתה למקום שבו נזכה למה שנקרא ״נחת רוח״, שמחה פשוטה. הדבר הזה נכון עבור כל עבודה נפשית, בין אם בעזרת אנשי מקצוע שונים, בין אם בלימוד הנפש בחשיבה הכרתית ובין אם בלימוד הגות יהודית מגדולי הפילוסופים שזכינו להם. כולם כולם, מכוונים אותנו בדיוק לאותו המקום, כל אחד דרך ההבנות שלו, דרך עולמו הפנימי ודרך הניסיון האישי שלו. יש לנו משפט מפתח בלימוד שאומר: ״אין לימוד, אלא מתוך התנסות חווייתית.״ ז״א, על מנת שנזכה לחוות כל שינוי, קטן או גדול, אנחנו נאלצים לחוות אותו ממש, בכל המימדים שלנו. זה לא מספיק לדעת את המשפטים היפים, לדקלם אותם בקלילות לשון. אם אתה לא חווה את הלימוד ותוצאותיו באופן הכי אמיתי שיש, בפנימיות שלך, במחשבה, בדיבור ובמעשה, כל המילים היפות יישארו בגדר סיפור יפה אבל לא ישאירו כל רישום בנפש שלך.   לצורך הבנה עמוקה יותר של מבנה הנפש שלנו, אמשיל משל שיצייר לנו בצורה יחסית פשוטה, מה משמעות המשפט המצר עיניו יביט, ויותר מזה, מה משמעות הקשב שלנו, המחשבה, הדיבור והמעשים שלנו ואיך הם משפיעים ישירות על הנפש שלנו.   דמו לכם את הנפש שלכם לספל מלא במים עכורים. עכורים כל כך, עד שאין אפשרות לראות דרכם. עכשיו דמו לכם שמעל לספל ישנן שתי ידיים שאוחזות במזלף טיפות. אחת של מים נקיים והשנייה של מים עכורים.   בכל מתרחש שקורה לכם בחיים, חיצוני, או פנימי, המזלפים מטפטפים טיפה אחת לתוך הספל העכור.   כל טיפה של מים שתיכנס לספל, תגרום בהכרח לטיפת מים אחרים לצאת. הטיפות שנכנסות יכולות להיות או נקיות, או עכורות. המים העכורים בספל משקפים את מצב הנפש שלנו, הבלבול, העומסים ששולטים, הכעסים, החרדות, המועקות, הקנאה, הציניות, השיפוט, וכו׳.   כשאנחנו נמצאים מול מתרחש מסוים ומצליחים לראות את הטוב שבו, לדוגמא: אם נכשלנו במבחן או במשימה בלימודים או בפרויקט בעבודה, אם נצליח לראות את ההזדמנות שנמצאת שם עבורנו ללמוד ולהשתפר ולתקן לפעם הבאה, זה יהיה בבחינת טיפת מים נקיים שתיכנס לספל. אבל אם ניכנס לשיפוט עצמי, לאכזבה, לייאוש ולהאשמה, זה יהיה בבחינת טיפת מים עכורים שתיכנס לספל.   וניקח את זה יותר לעומק: למעשה, כל דבר בחיים שלנו, הוא בבחינת ״מתרחש״. ז״א, כל מה שעובר דרכי, דרך עיני, דרך אזני, מייצר רישום כלשהו בנפש, בין אם קטן מאוד ובין אם עצום. כל ידיעה חדשותית, כל הודעת סמס, כל תמונה בטלויזיה, בעיתון, באינטרנט, כל דבר כזה, הוא בבחינת מים שנכנסים לכוס ולמרבה הצער, במציאות המטורפת שלנו היום, רוב הטיפות האלו הן בבחינת מים עכורים.   ונעמיק עוד, כל מחשבה שעולה בי, כל דיבור, כל מילה שאני מוציא מהפה שלי ומעניק תוקף למחשבה, אני הוא הראשון ששומע אותו ולכן גם הוא, בבחינת מתרחש פנימי ודווקא שם, הרישום בנפש בדרך כלל גדול מאוד אבל אנחנו לא ערים לו. (יבואר בשיעור נפרד) ועל זה אמר החפץ חיים: ״האדם עושה בלשונו יותר ממה שעושה בחרבו״. ועוד נאמר: ״החיים והמוות ביד הלשון״   לימוד הנפש נותן לנו כלים להבין טוב יותר את הדברים האלו, לראות אותם לעומקם. חשיבה הכרתית היא לימוד פרקטי, ז״א, אדם חייב לפגוש את הלימוד בחיים שלו ממש כדי להתפתח וכפי שנאמר, לא מספיק הדקלום.   כשאנחנו חיים כפי שאנחנו חיים, במירוץ המטורף, בתחרות, בלחצים הבלתי אפשריים, חיים איש איש עמוק בתוך המסך הנייד שלו, חשופים לאינסוף ״רעשים״ מבחוץ, תקשורת מעוותת ומעוותת, תרבות לא יציבה שמבוססת על חוסר הסיפוק שלנו מהחיים, הרעש שסביבנו כל כך גדול, עד שלמעשה, כדי להצליח לראות משהו באמת, בצורה פשוטה ונקייה ממסכות ופילטרים, אנחנו צריכים באופן המוחשי ביותר, להצר את המבט, להצר כדי להתמקד, כדי לסנן רעשים מיותרים. הצרות העיניים, מאפשרת לנו גם בגשמי וגם ברוחני, להתמקד במה שנמצא מולנו ולא במה שמסביב. אותו הדבר גם בשמיעה, בקשב שלנו. אם אנחנו בבית, מנהלים שיחה עם הבעל, ובו זמנית עם הילדים שרוצים ורבים וכו, אז, גם המבט לא ממוקד, וגם האוזניים לא ממוקדות, המחשבה לא ממוקדת והלב לא ממוקד ולכן גם העשייה לא תהיה ממוקדת ולא תהיה בעלת ערך גבוה. וכל אלו, הם טיפות עכורות שאנחנו במו ידינו מטפטפים לספל.   היפה והמיוחד שבטיפת מים נקיים, שברגע שהיא מתערבבת עם המים העכורים, היא מתפשטת, עוטפת ומתעטפת במים העכורים ומזקקת אותם, מעדנת אותם. ועל זה נאמר: מעט מן האור, דוחה הרבה מן החושך (מיוחס לבעל שם טוב). ואנחנו יודעים שעבודה על מידה אחת, מהדהדת ומאירה גם מידות אחרות בנפש והתפשטות המים בספל היא בבחינת ההדהוד של האור שלאט לאט דוחה את החושך. וככל שנכניס יותר טיפות נקיות לספל שלנו, כך המים שבו יהיו צלולים יותר, נקיים יותר וטעימים יותר ויהוו משקה ראוי לשתייה ולרוויה.   לכן ראוי לזכור בכל יום, בכל שעה ובכול רגע, שכל דבר שאני מניח עליו את עיני, את ליבי, את הקשב שלי, כל דבר הוא בבחינת ״ובחרתם בחיים״ ועלינו האחריות לבחור, איזו יד תטפטף, יד של מים נקיים או יד של מים עכורים.   ובחיבור לספירת - חסד שבמלכות:   אדם חי, נושם ולומד בחסד. החסד ניתן לנו משמיים. מורי היקר תמיד אומר לי ״משמיים רוצים בהצלחתנו, לכן, לא יוותרו לנו על אף שיעור ועל אף מבחן.״ מנקודת מבט זו, אם נבין שהקשיים שיש לנו בחיים, ניתנו לנו כדי שנתפתח, שנגדל, שנדע למלוך על עצמנו ונלמד לצעוד בדרך המלך הפרטית שלנו, אז, נזכה ע״י לימוד, לחסד שבמלכות.   [post_title] => לימוד בחשיבה הכרתית על משל ״הספל״ בחיבור לספירת - חסד שבמלכות [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%9e%d7%a9%d7%9c-%d7%b4%d7%94%d7%a1%d7%a4%d7%9c%d7%b4-%d7%91%d7%97%d7%99%d7%91 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-05-17 19:10:29 [post_modified_gmt] => 2018-05-17 19:10:29 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%9e%d7%a9%d7%9c-%d7%b4%d7%94%d7%a1%d7%a4%d7%9c%d7%b4-%d7%91%d7%97%d7%99%d7%91/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [17] => WP_Post Object ( [ID] => 5227 [post_author] => 393 [post_date] => 2018-05-17 19:09:51 [post_date_gmt] => 2018-05-17 19:09:51 [post_content] => ״בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁלֹּא עָשַׂנִי עָבֶד/שִׁפְחָה:״   בפשט, המשפט הזה ברור, ברוך שעשני אדם חפשי ולא עבד לאדונים. אבל למדנו כבר, שדווקא המשפטים הפשוטים ביותר, מצריכים ביאור מעמיק. וכאן במשפט שלפנינו, האם אנחנו באמת חופשיים? האם אין לנו אדונים שאנו סרים למלכותם? האם אנחנו בוחרים בכל יום בחירות חופשיות, האם אנחנו חופשיים באמונה שלנו? האם אנחנו חופשיים במחשבה, בדיבור, במעשה?   בואו נבדוק את זה.   כדי לבדוק כמה באמת אנחנו חופשיים, צריך להתחיל מההרגלים שלנו. זה המקום הטוב ביותר לאבחן עבדות. נתחיל מהקל, עישון. נמשיך במשהו קצת יותר מורכב, צריכה של חדשות ואקטואליה. נעבור להרגלים מורכבים יותר שכולנו מכירים: שיפוט עצמי, שיפוט הזולת, כעס, עלבון, ציפייה, אכזבה, הצטדקות, הפרזה, החסרה, פחד, שנאה, יהירות, אדישות, זלזול, ציניות ועוד. כל אלו, למרות שאנחנו לא רגילים לראות אותם כך, כולם הרגלים. וכולם כולם שייכים למקום של עבדות. ולמה עבדות, מכיוון שאנחנו באופן מוחלט וללא עוררין כנועים להם כשהם עולים בנו. ההרגלים התוקפנים האלו, כשהם עולים ״לכבוש״ אותנו, נתקלים בכמעט אפס התנגדות. המלך מגיע, ואנחנו מרכינים ראש, משתחווים בכניעה מוחלטת. והלוואי שזה היה נגמר בזה, המצב גרוע בהרבה. לא רק שאנחנו משתחווים בכניעה גמורה, אלא אנחנו הופכים עצמנו לחיילים בשרות המלוכה הזו ומחרפים את נפשנו למענה ומקדשים אותה. ונביא דוגמא פשוטה:   ניקח אדם, שבכל ערב צורך חדשות. אם ננסה להניא אותו מההרגל הזה ולהסביר לו שגם אם ירד לפעם ביומיים לא יקרה כלום ועולם כמנהגו ינהג, אבל ההשפעה של ההפחתה בתכנים האלו שאנחנו יודעים שמכניסים לחץ מיותר לחיים שלנו, שממלאים לנו את המערכת בחדשות רעות ומורידים לנו את איכות החיים, ההשפעה עליו ועל איכות חייו תהיה גדולה, גם אם נסביר לו את זה בצורה הברורה ביותר, לא רק שלא יסכים להפסיק, אלא יצדיק את ההרגל ואף יפנה אלינו אצבע מאשימה שאנחנו אלו שאינם ״מחוברים״ למציאות והשיחה המוכרת הזו יודעת להתפתח למקומות שונים ומשונים. ומה שמייחד אותה הוא שעומסים נוספים עולים מיד כדי לעזור לשמור על הקיים (המלך) והשכל שלנו במקום הזה הופך להיות עבד בשירות הטירוף ויודע להביא הסברים משכנעים ביותר. ז״א, אותו אדם, יהפוך באותו רגע, לחייל השומר על אדונו, על מלכו, שבמקרה הזה הם חדשות הערב או הבוקר, או העישון, או האופי הכעוס שלו, וכו׳.   אותו הדבר לגבי ההרגל לכעוס על נהגים אחרים בכביש, בפקק, לכעוס על ישראלים בחול, לכעוס על המדינה, וזה לא נגמר.   ההרגלים שלנו שולטים בנו שליטה מלאה. ועל זה נאמר: עבד כי ימלוך. כי אני הוא העבד (להרגלים), ומצד שני אני הוא המולך (ששומר על קיומם). אני עבד להרגלים ומולך על העבדות הזו בעת ובעונה אחת.   אז מהי מלכות? כדי להבין את זה, צריך קודם להבין, מה הם הניגודים שמתקיימים במלכות. מהם הטוב והרע שבמלכות, העיקר והתפל, האור והחושך.   מלך רע, הוא מלך ששולט בעם שלו. וביאור לזה אנחנו מוצאים בספר דברים: ״רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים… וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס...וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד.״ ז״א כשהמלך מולך למען עצמו, למען השלטון ולמען ההרגלים שלו, שם הוא הולך בדרך ההפוכה לדרך המלך שנאמר: ״"אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים״.   מלך טוב הוא מלך ששולט ביצרו, ששולט במלכות שלו עצמו ומרסן אותה, מולך עליה למען לא תמלוך היא, עליו. שנאמר: ״וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם. לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו״. ומה מובטח לו לאותו המלך: ״לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ...״ ז״א, אם המלך רוצה לשמור על המלוכה שלו, הוא אמור לוותר על הרצון למלוך, לרסן את הרצון הזה ולרמוס אותו כליל. רק אז, מובטח לו שיהיה מלך ראוי. ואז, כשיפסיק לרצות במלוכה, רק אז, יהפוך ממלך-עבד - לעבד שהפך למלך. מלך על עצמו, על עולמו הפנימי, על מחשבתו, דיבורו ומעשיו.   ואם ניקח את זה למקום האישי שלנו, נבין היטב שכל עוד אנחנו משרתים את המלוכה של ההרגלים הרעים שלנו, אנחנו למעשה בבחינת המלך ה״רע״. שם אנחנו ברצון להרבות בכל אותם הדברים שאינם נחוצים לנו כאנשים חופשיים, ורק ברגע שנפתח את מרחב הראייה שלנו ונבין שהמלכות הטובה נמצאת דווקא במקום שמרסן הרגלים, משנה אותם, לומד להכיר אותם כפי שהם באמת - כהרגלים רעים ומתקן, מתקן עד ליסוד, עד לשורש הנפש, שם תיפרש תחת רגלינו דרך המלך האמיתית.   ובחיבור לספירת ״מלכות שביסוד״: ביסוד כל אדם נמצא רסיס אלוהה ממעל, רסיס הנשמה שבו. טהור, אור אינסוף. האור הזה הוא אור מלכות, הוא שייך למלכות, ממנה הגיע ואליה שואף להתפתח ולחזור לעתיד לבוא. כשאדם מתחיל ללמוד, מתחיל לתקן, משנה את דרכיו, מאזן את מידותיו, טורח, לא מוותר, נאמן לדרך גם כשקשה, במקום הזה, תדר המלכות שמגיע מהיסוד, מהנשמה, עוטף אותו, מאיר אותו באור מלכות ומרים את קרנו ואת כתר מלכותו. שם מתקיים חיבור המלכות שבו ליסוד.   [post_title] => לימוד בחשיבה הכרתית על ״מלכות״ בחיבור לספירת ״מלכות שביסוד״ [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%b4%d7%9e%d7%9c%d7%9b%d7%95%d7%aa%d7%b4-%d7%91%d7%97%d7%99%d7%91%d7%95%d7%a8 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-05-17 19:09:51 [post_modified_gmt] => 2018-05-17 19:09:51 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%b4%d7%9e%d7%9c%d7%9b%d7%95%d7%aa%d7%b4-%d7%91%d7%97%d7%99%d7%91%d7%95%d7%a8/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [18] => WP_Post Object ( [ID] => 5226 [post_author] => 393 [post_date] => 2018-05-17 19:09:14 [post_date_gmt] => 2018-05-17 19:09:14 [post_content] => "שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם, כִּי בְרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ" (קהלת יא1)   בניגוד למה שלימדו אותנו לחשוב ולהאמין, לא התכונות הן שמעצבות את האדם - אלא מעשיו הם אלו שמעצבים את תכונותיו.   ובואו נבאר את זה: אנחנו כולנו יודעים לדקלם ״זה אני״, ו- ״ככה אני״ ו- ״אני לא יכול להשתנות״. אבל, האמונה הזו, איננה נכונה. ואם נבחן אותה לעומק נראה את האמת הכואבת והיא העובדה שאנחנו פשוט בורחים מאחריות, מפחדים מהתמודדות עם הקושי בחיים ובכל הזדמנות אנחנו מנסים לעקוף אותו ולהתחמק. באותה המידה, אנחנו מיחסים גם את העצבות, הכעס, האכזבה והעלבון לאנשים שסביבנו או למציאות שלנו. אבל האמת היא שהגיע הזמן שנראה שאנחנו, היחידים שאחראים למצבי הרוח שלנו, לתחושות וכמוהן, גם לשמחה.   כשאני מגיב בעלבון למי שלכאורה מעליב אותי, אני מייחס את העלבון אליו, אבל למעשה, אני הוא זה שבוחר להיעלב, החשיבות שאני מכניס במילים שלו, ההחסרה שאני מחסיר מעצמי, ויותר מזה, חוסר היכולת שלי לראות אותו כצודק ולהבין שאני אולי טועה, אלו הם בעיקר הדברים שאני עושה - או לא עושה, שמעלים בי את רגש העלבון. עובדה לכך נעוצה באמת הפשוטה שבסופו של יום, או ימים, העלבון יעלם ויתחלף ברגש אחר, חדש, רגש שאיתו אני יכול להעצים את עצמי אל מול העלבון ולהפנות אותו כאילו בחזרה לאדם הפוגע - הרגש הזה הוא הכעס. ועל זה אמר קהלת: ״אַל תְּבַהֵל בְּרוּחֲךָ לִכְעוֹס כִּי כַעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ.״ (ז.ט)   ז״א, המקום שבנו שמאשים את החברים את בן או בת הזוג או את הסביבה ברגשות שלנו הוא פשוט חוסר הבנה. חוסר הכרה למערכת הנפשית שפועלת בנו, חוסר הבנה לחוקיות שלה וחוסר רצון להעמיק בה.   מסיבות אלו, ברור לנו למה המקום שבנו שמאמין שאין אפשרות לשנות אופי, תכונות או מידות, הוא פשוט חוסר ידע ועל כן הוא בבחינת ״זיהום אמוני״.   כהורים, אנחנו יודעים שכשאנחנו פוגשים בילד שלנו מידה מסוימת כמו קמצנות לדוגמא, אם נרצה לשנות אותה, נשתף אותו בעשייה של תרומה, תרומה לקהילה, התנדבות לעבודה עם חיות ללא בית, מסירת דברים שהוא לא צריך לנזקקים, עבודת יצירה משותפת עם חברים ועוד.   עצם העשייה הזו, לאט לאט, תעצים את התחושה הטובה שהילד יזכה לה ויחליש את הרצון לשמירת הכול לעצמו, התחושה הטובה הזו תהפוך אט אט להיות הדלק והאור שמניע אותו ובכך, עם הזמן, תשתנה התכונה הקמצנית שהייתה בו במידה מסוימת או לחלוטין. הדוגמא הזו נכונה עבור כל תכונת נפש ואופי, העניין הוא שעלינו הטרחה למצוא את הדרכים לעשייה הנכונה שתביא לשינוי ההדרגתי והמיוחל.   החיים שלנו עמוסים כל כך, העבודה שוחקת, הפרנסה דוחקת, הכול סביבנו מקשה עלינו לצאת מהמקום ה״אמוני״ שלנו ולראות שיש דרך אחרת. לראות שאפשר אם רק נרצה - לעשות שינוי. ולא סתם נאמר ״לעשות״ שינוי, מכיוון ששינוי מצריך עשייה מוקדמת. הוא לא מגיע לבד.   גם הנפש שלנו, ביסודה, יש לה רצון טבעי לצמוח, להתפתח, והיא אכן מתפתחת בכל מקרה. אבל בואו נבין מה זו ההתפתחות הזו שמתרחשת אצלנו בנפש:   הנפש מורכבת מחלקי מהות וחלקי עומס, ז״א, מטוב ומרע, ז״א מניגודים. זה היסוד, זו היא מערכת ההפעלה שלנו וכך היא עובדת. ישנן מידות שונות בנפש שלנו, מידת החסד, מידת הדין, מידת הרחמים וכו׳. המידות נבנות מלידה ועד פטירה ולכל מידה יש את העוצמה שלה אל מול המידות האחרות, ומידת השפעה שונה על הנפש שלנו. אם אדם הוא כעסן כשהוא קטן, בלא עשייה מכוונת כמו שביארנו, הוא יהפוך להיות כעסן גדול. אם אדם קמצן כשהוא קטן, הווה אומר, מידת החסד אצלו היא לא בולטת בעוצמה שלה, בלא עשייה נכונה ומכוונת, יהפוך להיות קמצן גדול וכו׳.   בלימוד נכון, ניתן לקבל את הכלים לעשייה נכונה, לעשייה שתכוון אותנו למקומות שיעוררו שינוי בנפש, שיגבירו מידות מסוימות ויחלישו אחרות. שיחזירו איזון לנפש. המטרה של העשייה הזו, בפשט שלה, הוא שאיכות החיים שלנו תשתפר, שנהיה פחות ממהרים לכעוס, ויותר רחבי לב. השינויים האלו מביאים שמחה ללב ולנפש. מידת החסד שעשה איתנו ה׳ היא, שכל עבודה, קטנה כגדולה, אם היא נעשית נכון מתוך כוונה תהיה לה השפעה על חלקים נוספים בנפש שלנו ותאזן גם אותם. ז״א, אם נעבוד על מידת הרחמים שבנו, בהכרח תפחת גם מידת הכעס ובהכרח תשתנה ותתעצם מידת הקמצנות וירחב ליבנו. וכמו שימימה אמרה: ״ירחב ליבו ממעשיו״.   אבל חסד נוסף עשה איתנו ה׳, הוא לא וויתר לנו, לא על חובת ה״בחירה״, לא על חובת ה״טרחה״, ולא על חובת ״שחרור האחיזה בתוצאה״. (לשיעור נפרד) ז״א, כדי להתפתח, אנחנו צריכים לפרוץ מחסום, כדי לשנות, אנחנו צריכים לשנות (בבחינת לימוד), כדי להגיע, אנחנו צריכים להתחיל לצעוד. וזה קשה. וזה טוב. וניתן לנו משפט מפתח שאומר: אין התפתחות, אלא בנוכחות של קושי.   ונחבר לספירת ״יסוד שביסוד״:   הנפש שלנו, כפי שאמרנו, משתנה כל רגע, מיום לידתנו ועד יום מותנו. ז״א, שום דבר איננו סטטי, כלום לא עומד על מקומו. הכול בזרימה. היסוד שבנו,היציבות שבנו, כדי שתהיה יציבה, צריכה להשתנות ללא הפסקה ולמעשה, הדבר היחיד שקבוע - הוא המשתנה התמידי. העשייה שלנו נועדה לשנות תכונות, התכונות מיסודן גמישות לשינויים - בתוך השינויים הטבעיים של הנפש. ז״א, רק בעשייה טובה, עם כוונה טובה, עם אמונה טובה, יש לנו את היכולת לשנות את היסוד (התכונות) שביסוד (שורש הנפש).   ובסוף, מי שנותן את הדין על העשייה הטובה שלנו, היא הנשמה שהרי נאמר שאנחנו רק השליחים שלה ולכן עלינו האחריות המלאה לתיקונה שנאמר: ״לבד הנשמה הטהורה, שהיא עתידה לתן דין וחשבון לפני כסא כבודך.״   ולכן התחלתי את הלימוד מהמשפט: שלח לחמך וכו׳. מכיוון שהלחם שלי, הוא בבחינת המעשים שלי, והעשייה משנה תכונות, וכשאגיע לעשייה הזו ואאסוף את הדגן והתירוש והיצהר, שהם בבחינת התוצאות, שם אוכל ממנו ואהיה שבע רצון. שנאמר: ״וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ: וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ:״ (דברים)   [post_title] => לימוד בחשיבה הכרתית על ״עשייה״ בחיבור לספירת ״יסוד שביסוד״ [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%b4%d7%a2%d7%a9%d7%99%d7%99%d7%94%d7%b4-%d7%91%d7%97%d7%99%d7%91%d7%95%d7%a8 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-05-17 19:09:14 [post_modified_gmt] => 2018-05-17 19:09:14 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%b4%d7%a2%d7%a9%d7%99%d7%99%d7%94%d7%b4-%d7%91%d7%97%d7%99%d7%91%d7%95%d7%a8/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [19] => WP_Post Object ( [ID] => 5225 [post_author] => 393 [post_date] => 2018-05-17 19:08:22 [post_date_gmt] => 2018-05-17 19:08:22 [post_content] => כולנו מכירים את הפונקציה באינסטגרם שמאפשרת לנו להוסיף פילטרים על התמונות שלנו כדי שיצאו ״יפות״. למעשה, אין היום מצלמה או אפליקציה שמכבדת את עצמה, שלא תציע לנו מערכת משוכללת של פילטרים כאלו ואחרים, מיפים, מעוותים, מסדרים, ממחישים מצב רוח מסוים, מיצרים אווירה, מוסיפים, מחסירים והמגוון אדיר.   עכשיו בואו נבין מה קורה פה. העולם שסביבנו, החברה, הסביבה, החברים הקרובים, וגם אנחנו, כולנו מקבלים בברכה את התמונות המפולטרות האלו. אנחנו מקבלים אותן בשם החדשנות, בשם העיצוב, היופי, הטרנד, זורמים עם העדר. אבל למעשה, אם נבחן את זה, נגלה שהמציאות כולה הופכת למפולטרת לחלוטין, ז״א, הדבר עצמו, התמונה עצמה, כפי שנקלטה על נקי, כבר לא נמצאת שם, אלא מוסתרת ומעוותת תחת שכבות הקסם הדיגיטלי ומהאמת כמעט ולא נשאר דבר.   המציאות המעוותת הזו נמצאת כפי שהזכרנו בפרסום, בשיווק, במילים, בדימויים ולמעשה אוחזת בכל מישור בחיים שלנו. אומרים שישנו דבר אחד שאי אפשר לקחת מהאדם וזה את החירות הפנימית שלו. האם זה נכון? האם זה קורה במציאות שלנו?   עכשיו בואו ניקח את זה לנפש שלנו כי פה העניין האמיתי ללמוד ממנו. כשאני הולך ברחוב או יושב בישיבה בעבודה או נמצא במסיבה או בכל מקום אחר, ואני מביט בנוכחים, האם אני רואה אותם כפי שהם? או האם אני רואה אותם דרך מערכת מורכבת של פילטרים שאני עצמי המיומנות רבה הפעלתי? ונבין את זה יותר: כשאני מביט באדם שמולי, הדבר הראשון שעולה במערכת האישית שלי הוא צורך מסוים לשים את האדם הזה בתוך תבנית, תבנית שתעשה לי סדר בראש. השכל שלי מתחיל לתייג אותו במיומנות רבה. הוא מקריח, נמוך, שמן, מזיע, מסריח, יפה, מכוער, מעצבן, מזלזל ועוד אלף ואחת תגיות, וכל זה קורה בשברירי שניה. אנחנו לא שמים לב לפעולה הזו מכיוון שהיא אוטומטית לחלוטין ונעשית לכאורה ללא שליטה. לדבר הזה אנחנו קוראים שיפוט. השיפוט הזה, מערכת התיוג הזו, משולה למערכת הפילטרים של העולם הדיגיטלי ולמעשה גם היא, מסדרת, מארגנת ומעוותת את האדם לפי הפילטרים ש״אני״ בחרתי במיומנות רבה. אבל מהאדם שמולי, מהפנימיות שלו, לא נשאר זכר. ומדוע, מכיוון שברגע הזה, אני מביט בו ולא בי. ובואו ניקח את זה צעד נוסף כי זה מצריך ביאור: כשאני ״עסוק״ בתיוג, (שיפוט פעיל), המערכת שלי עובדת בכיוון אחד בלבד וזה כלפי חוץ. זה כל מה שהיא יודעת לעשות מכיוון שפעולת התיוג צורכת משאבים גדולים מדי ומורכבים מכדי שתוכל להתקיים פעולה אחרת בו זמנית. ולמעשה, ברגע הזה, אין כל התייחסות לפנימיות שלי. ז״א עצם הפעולה של התיוג, משמש כמערכת הסוואה לפעולה עצמה, בפני המערכת שלי, ההכרה שלי. ז״א, ההכרה שלי נמצאת תחת פעולת הסוואה מפני פעולה נגדית, אוטו אימונית. אנחנו יודעים כבר, שהעומסים שלנו ובמקרה של הדיון הזה, עומס השיפוטיות, מטרתם להחליש את המערכת. העומסים שלנו הם הם התשתית שעליה אנחנו אמורים להתפתח ודווקא אל מול העומס וכמו שמשפט המפתח אומר ״אין התפתחות אלא בנוכחות של קושי״.   עכשיו בואו נתחיל להבין: אם אני מביט בך דרך פילטר השיפוט, המבט שלי למעשה לא נקי. אני מביט בך, דרך עומס אישי שלי, ושופט אותך, על אותו העומס בדיוק, ז״א, אם אני מתייג אותך כשחצן לדוגמא, אני מביט בך, דרך פילטר שנקרא שחצנות, או התנשאות, ז״א, אני שופט אותך על משהו שנמצא בי בעצמי ודרכו אני רואה. וכבר אמרנו, שכשזה קורה, מה שאני לא רואה, זה את עצמי, במידת השחצנות שלי, בהפרה שלי, ולמעשה, אני גם לא רואה אותך.   אז מה נשאר לנו מכל הסיפור הזה? אני לא רואה ולא נראה. וכל המערכת המסועפת הזה, מתרחשת בדיוק באותו הזמן, גם בצד השני, גם הוא מביט בי, דרך מערכת השיפוט שלו וגם הוא לא רואה, לא אותי, ולא את עצמו. וזו רק ההתחלה…   מה צריך לקרות כדי שאוכל לראות אותך: אני צריך לראות אותך, דרכי. כדי לראות אותך באמת, אני צריך לראות קודם כל אותי, לסרוק את המערכת האישית שלי, לבדוק אם היא תקינה, לחפש הסוואות פעילות, לנטרל אותן, לראות את ההצלחה שבנטרול, להתחבר למקום היפה שבי שהצליח לנטרל את העומס, ואז, דרך המקום היפה שלי, דרך היופי הפנימי, שלי, רק אז, אני יכול להביט בך, ולראות את היופי האמיתי, שלך. והוא יהיה נקי, ללא פילטרים, ללא עיוותים, ללא החסרות ותוספות, ללא דעות קדומות וללא שיפוט, נקי כפי שאתה באמת, בן אנוש, כמוני.   ובחיבור נפלא לספירת ״הוד שביסוד״: כשאדם בוחר, אפילו לרגע אחד, לבדוק מה קורה איתו, לבדוק האם הוא בכיוון הנכון, כשאדם שואל ולו לרגע אחד, את השאלה הנכונה, כשמתוך התשובה הכנה, המבט מופנה פנימה ודרכו פנימה לאחר, שם מתקיימת מידת הרחמים מכיוון ששם, ברגע הזה, יש הוד שעוטף אותך, היופי הפנימי שלך, כשמשתקף ממך וכשאתה משקיף בו ודרכו רואה נפש אחרת ומבין שאין הבדל ביניכם, שם אתה נוגע ביסוד, ולמה נוגע ביסוד? מכיוון ששם נעשה תיקון ביסוד שממילא מטבעו רוצה להתפתח, שם אתה מחדש ומתחדש ושם אתה נכנס לזרימה האמיתית של מערכת ההפעלה שלך שהיא היא היסוד להתפתחות האישית שלך.   [post_title] => לימוד בחשיבה הכרתית על המשפט: ״אתה משקיף במה שמשתקף ממך״ בחיבור לספירת ״הוד שביסוד״ [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%a9%d7%a4%d7%98-%d7%b4%d7%90%d7%aa%d7%94-%d7%9e%d7%a9%d7%a7%d7%99 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-05-17 19:08:22 [post_modified_gmt] => 2018-05-17 19:08:22 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%a9%d7%a4%d7%98-%d7%b4%d7%90%d7%aa%d7%94-%d7%9e%d7%a9%d7%a7%d7%99/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [20] => WP_Post Object ( [ID] => 5224 [post_author] => 393 [post_date] => 2018-05-17 19:07:41 [post_date_gmt] => 2018-05-17 19:07:41 [post_content] => כשהנתונים היבשים מספרים לנו שבכל יום, אדם בארץ נחשף ללמעלה מארבעת אלפים מסרים ביום, לא כולל הודעות מקבוצות וואטסאפ ודומיו, אין פלא שלאף אחד מאיתנו אין יכולת להקשיב באמת. אבל נחזור רגע אחורה בזמן, לאחר שסבי עליו השלום נפטר, מצאתי יומן שהוא כתב לאבא שלי מיום שנולד. בדף הראשון שפתחתי ראיתי מכתב קצר שסבא כותב לאבא לאחר ביקור בבית החולים (כנראה במחלקת הילודים) וכך הוא אומר: יקירי, הוא אומר, באתי לרגע קט לראות אותך…… אבל עכשיו אני צריך ללכת כי היום קצר והמלאכה מרובה…..   השתוממתי לנוכח המילים האלו מכיוון שתמיד האמנתי שפעם הכול היה איטי ונינוח יותר אבל מסתבר שאם בודקים ומעמיקים בזה, הדבר היחיד שהשתנה מהימים ההם לימינו היום הוא התדר - או כמו שמורי היקר קורא לו ״הצבע״ של הדברים. העולם תמיד היה מסלול מירוצים, הדוחק היה כאן תמיד, הריצה אחרי הפרנסה, החששות מהעתיד, מלחמות, מסיבות, הכול היה. אבל כן היה הבדל מהותי והוא טמון בתדר שמה שבתוך החיים נושא, הצבע של הדברים. כאיש מיתוג ועיצוב, כשאני בוחן את אופי הפרסום של הימים ההם, אני מגלה שהמסרים היו על גבול הנאיביות, משהו שלא היה עובר אף איש מכירות היום, הפרסום היה כל כך קיצוני שלמעשה הוא ממש דבר אמת. הפרסומות פשוט הציפו והעלו את הערך האמיתי של המוצר. כך, ה״מסר״ שקיבלת היה נקי מרעש, קצר ולעניין. היום, הגענו למצב כל כך רחוק מהאמת הפשוטה הזו, המאמצים והמניפולציות שאנשי הפרסום עושים בכל מדיה אפשרית הם כל כך מתובנתים ומורכבים שהמציאות שמקיפה אותנו בכל רמות התקשורת כבר מזמן לא אמיתית ולמעשה העולם שבו אנחנו חיים ומתקשרים, הקשב שלנו, יכולת הקליטה, המושפעים ישירות מהסביבה הרועשת להחריד, הוא עולם מעוות לחלוטין שרק מנסה בכל כוחו להרחיק אותנו מהפשטות ומנצל את המאוויים שלנו לטובתו הבלעדית והיא מכונה משומנת היטב של כלכלה.   ועכשיו, כשאנחנו יושבים מול חבר לעבודה, בן משפחה או כל אחד אחר, כשהוא מדבר איתנו, אנחנו למעשה בכלל לא מקשיבים. במקרה הטוב אנחנו מביטים בו אבל המחשבות כבר מנסחות את התשובה וברוב המקרים היא מגיעה עוד לפני שהספיק לדבר. ימימה קוראת לזה ״תשובות מוכנות מראש״. אני שומע אותך, המערכת שלי (חסרת הסבלנות) כבר רצה לדבר הבא ושולפת ממאגר ההבנות הקודמות שלי תשובה שלא עוברת סינון אלא פשוט נשלחת לחלל האוויר כאילו אין משמעות לא לנשמע ולא לנאמר וכך אנחנו מוצאים את עצמנו בכל פעם מחדש במה שנקרא ״שיח חרשים״ כי אין שומע ואין מדבר ואין מבין ואין עונה והאוטומט שולט בנו כי הרעש כל כך גדול והצורך להספיק להגיע לדבר הבא, לסיים כבר, למצות, מייצר סיטואציה של שתי נפשות שרק כאילו מתקשרות אבל אין כל חיבור באמת.   מה משמעות המילה להקשיב, מהו קשב אמיתי? קשב מצריך ממני חיבור לנאמר, חיבור לסיבת הנאמר, כדי לראות את סיבת הנאמר אני צריך להקשיב לרחשים שקטים מאוד, רחשים קטנים שנמצאים בתוך המילים, בטון שלהם שמגיע מהלב ועובר דרך מיתרי הקול של מי שמדבר איתי. מיתרי הקול הם כלי הנגינה שעליו פורט הלב, הקול של הלב, אם מזייף, יזייף בפריטה על המיתרים ואם נקי, ינגן בנעימות, בדיוק. כדי לשמוע את הזיוף הזה, או את הדיוק, הקשב שלי צריך להיות נקי מעומס, נקי מרעש פנימי שלי, ז״א אני צריך להיות פה. להיות פה אומר להיות ברגע הזה, במקום הזה, במחשבה, ברגש, בתחושה, ז״א להיות נוכח מול הנאמר כקולט. כל רצון קטן שיש לי באותו הרגע להיות במקום אחר, לעשות משהו אחר, לטפל בעניין אחר, כל דבר קטן מייצר רעש שעולה על הרחש של הלב, אני צריך להיות ברצון אמיתי לקבל את מה שניתן לי. וזה ממשיך: אחרי שנאמרים הדברים, אם הקשב נקי, נדרשת המתנה, המתנה להבנה שתגיע, המילים צריכות לקבל מבנה אצלי בנפש כדי שאוכל להבין אותם וגם פה ישנו קושי גדול. כל רצון שלי להשפיע, כל שיפוט ולו הקטן ביותר שיש לי מול אותו אדם, כל רגש סותר שקיים בי וכל הבנה קודמת שיש לי לגביו, מפריעים להבנה שפנימית להתהוות, העומסים מייצרים גם פה רעש פנימי שלא מאפשר חיבור ואת הרעש הזה אני צריך לתחם כדי שההבנה תתקיים.   ואז, אם הקשב היה נקי, אם ההבנה הייתה חדשה, ז״א לא נשענה על דעה קדומה או שיפוט וכו, אז אני יכול לענות. וגם פה קיים קושי. במקום הזה עולים עומסים של ״איך אני נשמע לצד השני״, איך הצד השני תופס אותי, האם אני נשמע חכם מספיק, האם מתנשא, האם מישהו אחר היה נותן תשובה טובה יותר, האם התשובה שלי תספק אותו, האם היא תפגע בו, וכולי וכולי וזה ממשיך עוד הרבה ומעמיק.   ז״א, גם לענות תשובה פשוטה זה עניין לא קל ומצריך לימוד, טרחה והעמקה.   אז אנחנו מבינים עכשיו שכדי לבצע דבר כל כך פשוט כמו לדבר, הוא למעשה אחד הדברים המורכבים ביותר, שמצריכים שקט פנימי, נוכחות בזמן ובמקום, רצון טוב, ראיית הטוב, גם הטוב שבי ודרכו את הטוב שבאחר, המתנה, נתינה על נקי ללא רצון לשנות, נתינת רגש לקיומי על היופי שיש בי ועל הנותר לתיקוני ללא שיפוט עצמי ועוד ועוד.   ופה החיבור היפה לספירת ״נצח שביסוד״: כשאני נמצא נוכח בזמן, ברגע, בדקה ובשנייה, כשאני רוצה לקבל את הטוב שבאחר מתוך ראיית הטוב שבו שמגיעה מראיית הטוב שבי עצמי, כשאני שומע לב אל לב מדבר ועונה מאהבה, כל מילה שתיאמר תמצא את מקומה ללב האדם שמולי, תירשם בנפשו כחלק נקי שיהדהד ויאיר על חלקים אחרים בנפש. הרגע המיוחד הזה הוא נצח, שנאמר: ״למען יאריכון ימיך״ ז״א, רגע של דיוק הוא רגע נצחי והוא נמצא ביסוד ומתאפשר בזכות ראיית הטוב ובזכות ״ואהבת לרעך כמוך״ שזה היסוד ממש.   [post_title] => לימוד בחשיבה הכרתית על מבנה: מקשיב, מבין, עונה. בחיבור לספירת ״נצח שביסוד [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%9e%d7%91%d7%a0%d7%94-%d7%9e%d7%a7%d7%a9%d7%99%d7%91-%d7%9e%d7%91%d7%99%d7%9f [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-05-17 19:07:41 [post_modified_gmt] => 2018-05-17 19:07:41 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%9e%d7%91%d7%a0%d7%94-%d7%9e%d7%a7%d7%a9%d7%99%d7%91-%d7%9e%d7%91%d7%99%d7%9f/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [21] => WP_Post Object ( [ID] => 5223 [post_author] => 393 [post_date] => 2018-05-17 19:07:00 [post_date_gmt] => 2018-05-17 19:07:00 [post_content] => ימימה ז״ל, לימדה אותנו משפט שלכאורה נושא סתירה: ״את מה שחסר לך, תתן השאלה הראשונה שעולה מהמשפט הזה היא, איך אני יכול לתת את מה שחסר לי? ופה אנחנו צריכים להיכנס מעבר לפשט ולבאר, כדי להבין מה הוא שחסר, ומה אני אמור או יכול לתת.   נתינה: נתינה בפשט שלה, אומרת שיש צד שנותן ויש צד שמקבל. אבל גם בפשט הזה ישנו קושי מכיוון שאנחנו מכירים מצבים בהם הרצון שלנו לתת גדול מהיכולת או מהרצון של הצד השני לקבל, ואז נוצרת שוב סתירה שמעלה עומס רגשי גם של הנותן וגם של המקבל. מצד אחד (הנותן) עומס של תחושת הדחייה, ומצד שני (המקבל) עומס של תחושת הכבדה או עלבון וכו׳. והפוך, כשהרצון שלנו לתת קטן יותר מהרצון או מהצורך של הצד שמקבל, גם פה עולה קושי ופה נפגוש דווקא את הצד המקבל בתחושת הדחייה (ודווקא מהצד הנותן) ומתחושה של הכבדה מהצד הנותן מכיוון שהרצון אינו מהותי או אינו חזק מספיק ולמעשה הנתינה נעשית כמעט מתוך הכרח. ז״א, שאפילו מצב חיים לכאורה רגיל, כשבוחנים אותו, מתחילים לגלות רובד נוסף שמצריך לימוד אם רוצים לדייק בו.   נתינה, כדי שתהיה מדויקת, מצריכה איזון בין הרצון שלי לתת, לבין הרצון של הצד השני לקבל, ז״א, מידת הנתינה שלי צריכה לפגוש בהלימה את מידת היכולת שלו לקבל. אז ישנה נתינה.   אבל כדי שאני אוכל להיות במקום שנותן, אני צריך קודם כל להיות במקום שמקבל ובואו נבין את זה: כדי לתת למישהו משהו מעצמי, אני צריך לראות אותו, בצורך שלו לקבל, ז״א, אני צריך להתחבר אליו, מתוך נקודת המבט האישית שלו, להזדהות עם הרגש שלו, לקבל אותו ללא שיפוט, ומתוך אהבה, יעלה בי הרצון הטוב לתת. אבל זה לא נגמר פה.   כי כדי לתת, אני צריך להיות במקום שרואה את עצמי כנותן. ז״א, רואה את הטוב שיש בי, רואה ומבין שעצם השחרור מעצמי, עצם הנתינה, דווקא מעצים ומחזק את הטוב הזה שבי, ולמעשה לא גורע ממני כלום אלא להפך, ממלא את הטוב שבי במידה גדולה יותר מאשר הייתה לפני הנתינה.   ונעמיק עוד יותר: כדי לראות את הטוב שיש בי ש״רוצה״ לעבור למישהו אחר, אני צריך להיות במקום שמקבל את עצמי כמי שיש לו מצד אחד, יש שכול לתת, ומצד שני, חסר שיכול לקבל, ז״א, אני רואה את הטוב שבי כטוב, ואת החסר, כחסר ולא כ״רע״. וצריך להבין את זה טוב: כשאני רואה את החסר שבי כ״רע״, הרגשות של ההחסרה שעולים בי הם לרוב, שיפוט עצמי, אכזבה, חוסר אמון בעצמי, השוואה לאחרים וכו׳. במקום הזה, נתינה מעצמי לעולם לא תהיה נקיה מכיוון שתמיד יסתתר בה הרצון לקבל, למלא את החסר, לפצות על החסר על ידי מה שרק נראה כנתינה. ואז, המקבל לא באמת יקבל, אלא ירגיש את המידה החלשה שבנתינה ויעלו בו רגשות ועומסים כמו בושה, חוסר נעימות, ואפילו בהפוך על הפוך, צדקנות ושיפוטיות כלפי הצד הנותן.   לכן, כשימימה אומרת שאת מה שחסר בי אני צריך לתת, היא מתכוונת, שעצם הנתינה, היא היא הקבלה ולא פעולת הנתינה שעושה את הקבלה, אלא הקבלה שלי את עצמי כנותן, כנמצא ראוי, ראוי להיות גם במקום שיש לו ובאותה המידה במקום שחסר לו. זה יכול להתרחש רק כאשר אין בי שיפוט עצמי, אין בי הצורך להשוות את עצמי אל מול אחרים, אין לי רצון לקבל - כי אני מכיר בעובדה, שאת מה שחסר לי, אני יכול רק לתת (וזה מקום גבוה), והחשוב מכל, אין בי רצון לשנות באחר דבר אלא הרצון שלי לתת מגיע דרך חיבור לנפש שלו, לקבל, את מה שיש לי, לתת. ז״א - אדם שלם.   ובחיבור נפלא לספירת ״תפארת שביסוד״: ספירת תפארת, מחברת בין חמשת הספירות העליונות או הספירות ששייכות לצד ימין ששייכות למידת החסד, לבין חמשת הספירות התחתונות או אלו ששייכות לצד שמאל ששייכות למידת הדין. ז״א היא נקודת חיבור ואמצע, בין שמיים לארץ, בין מידת החסד, לבין מידת הדין.   במקום האישי שלי, כשאני מצליח לראות את עצמי כמקבל, בדיוק את הדבר אותו אני נותן, שם אני נוגע בספירת התפארת, שם אני בחיבור בין שמים לארץ, בין חסד (נתינה) לבין דין (קבלה). ולמעשה, נקודת החיבור הזו בין חסד לדין, בין נתינה לקבלה, בין שמים לארץ, היא היא היסוד שעליו עומד האדם כשהוא בתפארתו.   [post_title] => לימוד בחשיבה הכרתית על ״קבלה עצמית״ בחיבור לספירת - תפארת שביסוד [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%b4%d7%a7%d7%91%d7%9c%d7%94-%d7%a2%d7%a6%d7%9e%d7%99%d7%aa%d7%b4-%d7%91%d7%97 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-05-17 19:07:00 [post_modified_gmt] => 2018-05-17 19:07:00 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%b4%d7%a7%d7%91%d7%9c%d7%94-%d7%a2%d7%a6%d7%9e%d7%99%d7%aa%d7%b4-%d7%91%d7%97/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [22] => WP_Post Object ( [ID] => 5222 [post_author] => 393 [post_date] => 2018-05-17 19:06:16 [post_date_gmt] => 2018-05-17 19:06:16 [post_content] => ״כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ״ אין יהודי שלא מכיר את המשפט הזה ואין יהודי שיודע כמה הוא לא מובן מאליו. ובכל זאת, זו המצווה האמצעית והיחידה בעשרת הדיברות שיש שכר בצידה. ויותר מכך, עשרת הדיברות מתחלקות לשני לוחות כאשר הלוח הראשון מוקדש למצוות שבין אדם לאלוהים והלוח השני מוקדש למצוות של בין אדם לחברו, יחד עם זאת, מצוות כיבוד אב ואם נמצאת בלוח הראשון ולמעשה מראה לנו שפה טמון סוד שיש לגלות אותו. וכשנגלה, מתוך לימוד והעמקה - נזכה להבטחה שבצידה ״לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ״ וכו. וזה מצריך הבהרות.   מערכת היחסים בינינו לבין ההורים היא מטבעה אחד הדברים המורכבים והטעונים ביותר בחיינו. בתחילת הדרך, אין לנו כל ישות וקיום עצמי בלעדיהם, למעשה ההישרדות שלנו תלויה לחלוטין בהם - לטוב ולרע. כל החלטה, קטנה ככל שתהיה, תהיה בעלת השפעה מהותית ואפילו דרמתית על חיינו. המציאות הזו משאירה עלינו רושם עמוק - למעשה הוא כה עמוק עד שבזמנים מסוימים הוא הופך להיות אחת הסיבות העיקריות למרד ולרצון שלנו להשתחרר מכבליהם של ההורים.   מאוחר יותר בחיים, מתחילים רגשות שונים ועומסים שונים לעלות אל מול ההורים, כעס, ריחוק, קרבה יתרה (שמקורה באותה תלות מילדות), ואלו מלווים אותנו במשך שנים. למעשה המאבק של הנפש שלנו להיות פעם פה ופעם פה, הוא שיכתיב, מי פחות ומי יותר, את אופי וטיב היחסים שלנו איתם.   כדי להבין את המשמעות העמוקה של כיבוד אב ואם, צריך להבין קודם מהו ״כיבוד״. מה משמעות המילה ״לכבד״? הרי לא מדובר בלתת להם משהו כפשוטו, אם כן, מהו אותו כבוד שאנחנו אמורים ליישם כלפי ההורים? לכבד משמעותו לקבל, כשאני מכבד מישהו אני מקבל אותו כפי שהוא, מאפשר לו מקום בעולם כמו שהוא, ללא שיפוט, ללא רצון לשנות או להזיז, מקבל אותו עם המידות והתכונות הטובות ועם המידות והתכונות הפחות טובות. למעשה אני מקבל את אותו האדם כעובדה קיימת. אבל לקבל אותו כעובדה זה לא מספיק, מכיוון שההבנה הזו שההורה נמצא בחיים שלי כעובדה, לא מביאה אותי לקבל אותו בפנימיות שלי אלא באופן שחיצוני לרגש וללב ולא מאפשר לי יציאה מהפלונתר.     קבלת אדם כפי שהוא היא דבר עמוק המחייב נקודת מבט אוהבת. זה מחייב אותי בראיית הטוב שבו כטוב, והרע שבו, כבסיס לתיקון (שלו בלבד), ז״א, הדברים, התכונות שבו שאני פחות אוהב, דווקא הם אלו שעליהם אני צריך להודות כי הם אלו שדרכם הוא אמור להתפתח ולתקן את עצמו. וזה מצריך הבהרה נוספת: ימימה ז״ל השאירה לנו את משפט המפתח ״אין התפתחות אלא בנוכחות של קושי״. מהות המשפט הזה היא שבמקום שבו יש לי קושי, עומס, מכשול, שם יש לי צורך בהתגברות כלשהי - שאם נעשית נכון - היא חלק ממש מהתיקון עצמו. לכן, כשאני מוצא אצל האחר משהו שמפריע לי, ברוב המקרים, יהיה זה בסיס והזדמנות לתיקון לשני הצדדים, לי ולו כאחד. זה מתחזק ומעמיק ומתחדד ומתחבר עוד יותר כשמדובר בבני זוג. ואם הבנו שמקום של קושי הוא הזדמנות לתיקון, נוכל לרגע להפוך את התמונה ולראות את עצמינו כהורים לילד, אנחנו רואים את הילד שלנו עם קושי מסוים, פיזי, רגשי או כל קושי אחר או מכשול, ואנחנו מבינים כמה טוב ונכון יהיה לו להתגבר על הקושי הזה ושהתגברות עליו תקדם אותו ותעזור לו בחיים. עוד יותר אנחנו מבינים ויודעים שלא עלינו היכולת להתגבר בשבילו, אלא עליו. ושהעזרה היחידה שאנחנו אמורים ויכולים להעניק לו (לילד) זו אהבה ללא תנאי שתרומם את נפשו, תעזור לו להאמין בעצמו ולהתגבר בסופו של דבר על המכשול ויותר מזה, תראה לו שאנחנו כלל לא רואים את המגבלה שלו אלא היא רק הדמיון שלו עצמו ולמעשה אין בו כל מגבלה כלל.   מעמיק הדבר כשאנחנו מול ההורים, גם פה, אם נצליח לצאת מנקודת המבט שלנו כילדים, אם נשים בצד את תחושת הקורבנות ואת הכעס של הילד שבנו ונביט בהם כהורים - ונזכור שגם הם היו ילדים להורים שלהם על כל מה שמשתמע מכך, וגם ההורים שלהם היו ילדים להורים שלהם וכו, שם, דרך המבט הנקי והאוהב הזה של הורה, נוכל לראות גם בהורים שלנו, את הילד שבהם שמפחד להתבגר, שמתקשה להתעלות שלא מאמין בעצמו וביכולת שלו להשתנות ולהתחדש. שם נבין שהתפקיד האמיתי שלנו כילדים, הוא לאהוב אותם ללא תנאי, לרומם אותם מתוך אמונה שהם מסוגלים להתחדש, להשתנות אם רק ירצו, ושבכל מקרה, עם שינוי או בלי שינוי, אנחנו כאן איתם, באהבת עולם נקיה משיפוט.   האהבה הזו, היכולת הזו שלנו כילדים להביט בהורים שלנו כהורים בפני עצמנו, שמקבלים אותם כפי שהם, שאוהבים אותם לא רק בגלל המעלות שלהם אלא אפילו יותר בשל החסרונות שבהם, שידוע שחסרון בילד רק מחזק את האהבה ומנקה את התלות. האהבה הזו, היא הקבלה הנקייה של ההורה כפי שהוא באמת, הקבלה הזו שלנו כילדים, היא הנתינה שלנו להם, היא זו שמאפשרת לכבודם האמיתי להאיר ולהימצא וכשאנחנו מאירים את כבודם, אנחנו למעשה מתקנים תיקון כפול. התיקון הראשון הוא בנפש שלנו פנימה, אנחנו מרחיבים את יכולת ההכלה שלנו, מרחיבים את יכולת הראייה שלנו, מתחברים למהות ומתקנים את הנפש שלנו. התיקון השני, הוא תיקון עמוק ויסודי - הוא עובר דרך ניצוץ הנשמה של ההורים שלנו, מאיר אותו באהבה שלנו, אנחנו, שהיינו חלק מהם ממש, נוצרנו מתוכם ממש, ממשיך ועולה מעלה מעלה, מתעלה ונוגע גם בנשמת ההורים שלהם וההורים של ההורים שלהם ומייצר תיקון לדורות אחורה. רגע היסוד, שבו תיקון מול אב ואם מתרחש, הוא רגע של קדושה ועל כן נמצאת המצווה בלוח הראשון של בין אדם לאלוהים כי כדי להצליח במשימה הזו, צריך חיבור לקדושה, וכשיש חיבור כזה הוא נוגע בקווי הנצח שלנו ומתקן מתחילתו ועד סופו. ועל כן נאמר ״למען יאריכון ימיך״ ונאמר עוד שרגע אחד של תיקון בעולם הזה שווה יותר מכל חיי העולם הבא. ולמעשה, רגע שבו אדם נוגע בקו נצח, משאיר אצלו בנפש ובנשמה רישום לנצח.   ופה החיבור המיוחד לספירת - גבורה שביסוד: הגבורה כידוע היא מעלת השכינה, וכשאנחנו מתקנים ביסוד היסודות, אנחנו מתחברים לגבורה שביסוד, מקבלים מכוחה ומאורה ומאירים דרכנו את ההורים האהובים לנצח.   ועל זה נאמר: ״גדול כיבוד אב ואם, שהקדוש ברוך הוא העדיפו יותר מכיבודו שלו.״ (ר` שמעון בר יוחאי).   [post_title] => לימוד בחשיבה הכרתית על כיבוד אב ואם - בחיבור לספירת ״גבורה שביסוד״ [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%9b%d7%99%d7%91%d7%95%d7%93-%d7%90%d7%91-%d7%95%d7%90%d7%9d-%d7%91%d7%97 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-05-17 19:06:16 [post_modified_gmt] => 2018-05-17 19:06:16 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%9b%d7%99%d7%91%d7%95%d7%93-%d7%90%d7%91-%d7%95%d7%90%d7%9d-%d7%91%d7%97/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [23] => WP_Post Object ( [ID] => 5221 [post_author] => 393 [post_date] => 2018-05-17 19:05:29 [post_date_gmt] => 2018-05-17 19:05:29 [post_content] => מילדות מלמדים אותנו שבצמתי הבחירה בחיים ישנן שתי אפשרויות ברורות שקודמות לכל והן: מה כדאי לי ומה לא כדאי לי. זה מתחיל בבית הספר, ממשיך לצבא, ללימודים, ובולט במיוחד בהחלטה על הקריירה ולא פעם גם בהחלטה על בן או בת הזוג. המבנה הזה של כדאי או לא כדאי מלווה אותנו כל יום בכל תחום בחיים ולמעשה הפך להיות הנתיב המהיר והנוח ביותר עבור רובינו.   אבל ישנו נתיב נוסף והוא: מה נכון ומה לא נכון עבורי. זה נתיב שמוכר לכולנו ולמעשה אנחנו פוגשים גם אותו בכל צומת החלטה אבל ברוב המקרים ההחלטה של מה כדאי לי תהיה העדיפה ובעיקר תבלוט אם נבקש עצה מחבר או יותר מזה, מבן משפחה. המשפחה, תעטוף את זה בדרך כלל במעטפת של דאגה למה שיעשה לי טוב במקרה הטוב ולאסון כלכלי במקרה הרע אם לא אבחר בכדאי. אבל האמת היא שהמבנה של ״נכון״ ו״לא נכון״ הוא המבנה החשוב ביותר עבורנו. הבעיה עם המבנה הזה נעוצה בעובדת חיים פשוטה - ברוב המקרים, מה ש״נכון״ עבורי הוא לא מה ש״כדאי״ לי, וזה מעלה סתירה שבדרך כלל מציבה את השכל כנגד הלב. מה שמייחד את הלב שלנו הוא שאין לו יכולת לשקר. הלב תמים מעצם טבעו ומשקף ומהדהד תמיד את האמת הפשוטה של נכון = מדויק, ו לא נכון = הפרה. הבעיה כפי שהסברנו מתחילה מילדות. כבר אז, מלמדת אותנו הסביבה (הקרובה) לא לסמוך על הלב, אלא לסמוך על השכל. גם זה מלווה אותנו לאורך כל חיינו עד שלמעשה, מגיע המצב הנורא שכשהלב צועק, אנחנו לא רק משתיקים אותו, אלא מדחיקים את הצעקה וחונקים אותה כדי ״לא להתבלבל״. אנחנו מפחדים מהלב שלנו עצמנו. וכך עם הזמן, נוצר ניתוק בינינו לבין הלב שלנו, בינינו לבין הרגש, אנחנו נהיים כהים לרגשות, להתרגשות, כהים לתחושות ולעולם הפנימי שלנו, לאמת שלנו, לייחודי שבנו, למה שהופך אותנו למי שאנחנו באמת, ולאט לאט הופכים להיות דומים, דומים לסביבה, זהים לאנשים שסביבנו, במחשבה, בדיבור ובמעשה - ובכך, בלי שנשים לב, נעלמים אט אט לתוך מציאות שאינה אנחנו ואנחנו, איננו בה, לא רואים ולא נראים, שטים על המסלול המהיר בציפה עד לקו הסיום.   ופה נכנס מבנה חדש שאמור להוציא אותנו מהציפה הזו והוא: מה מותר - ומה אסור. מותר ואסור, צמד מילים מוכר שלמעשה כמעט ונעלם מהמציאות הפנימית שלנו. אנחנו פוגשים אותן במקומות של חוק, מקומות קיצון של עבירות על חוקים בין אם עסקיים, בין אם חברתיים ובין אם מוסריים. אבל האם פעם חשבנו באמת על מהות המילים - מותר - אסור?, האם פעם חשבנו שיכול להיות שמותר ואסור קשורים בנפשנו קשר עמוק ביותר?   האם אנחנו ״מתירים״ לעצמנו (לשון מותר) לעבור על ציווי הלב שלנו? האם מותר לנו להתעלם ממנו? גם במאכלים ישנו אסור ומותר, אבל גם שם אנחנו פוגשים את זה רק במקרי קיצון של סכנה לבריאות אבל האם לעשן זה מותר? האם הנפש שקיבלנו למשמרת שנאמר ״וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם״, מתירה לנו להכניס לקרבינו רעלים כאלו? האם כל אוכל שנכניס לגוף יתקבל בתודה וברכה? האם אנחנו יודעים לשאול את השאלות האלו ששמות אותנו ואת הרצונות שלנו לרגע בצד ומתייחסות בכבוד וייראה לגוף שלנו, ללב שלנו?   המילה ״מותר״ יש בה תדר שמתיר קשרים, משחרר חסימות, במותר ישנה ברכה, אני למעשה מתיר את הכבלים של נפשי מהמציאות של ״כדאי״ ומשחרר אותה (את הנפש) לאורה של המציאות האמיתית של ״נכון״. וממשיך בהיפוכו ל״אסור״ - שהרי מה שאסור, כבול, קשור קשר חזק בצד האמת, ז״א לא ניתן לשחרר מהמקום של העומס למקום של מהות כי אין לו שם מקום. וכשאנחנו עוברים על האיסורים האלו בחיים, אנחנו משחררים את מה שאסור לשחרר ומערבבים תפל בעיקר, מהות בעומס, אמת בשקר, טוב ברע, ושם, הבהירות והצלילות מעכירים והכול חוזר ונהיה כהה וחוזר לציפה ולעמימות. וכשאנחנו אוסרים על עצמנו, לא נותנים להרגלים לקבוע אלא מתירים את מה שמאיר, מתירים להתחדשות לפעם בנו, מתירים לעצמנו להקשיב ללב שיודע, ללב ששומע וללב שמבין, שם אנחנו פורצים חסימות ילדות ומתחילים לנקות, לשקם ולתקן והנפש מגיבה בשמחה ובשיר והלב משמיע את ניגונו וכל הנשמה תהלליה הללויה.   ופה החיבור הנפלא לספירת חסד שביסוד: החסד, הוא החסד שניתן לנו היכולת לתקן את עצמנו לחיים נכונים וטובים ודרכו אנחנו יכולים להגיע במחשבה טובה, בדיבור טוב ובמעשים טובים, ליסוד שבנו שהוא תכלית חיינו בעולם הזה והוא החיבור בין הלב לשכל, איזון המערכת האישית שלנו כדי שנהיה אנחנו - עצמנו, על כל מה שיפה בנו ונהיה מותרים וחופשיים לבחור בחירות טובות ונכונות עבורנו כל רגע ורגע שנאמר: ״כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד:  בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ״.     [post_title] => לימוד בחשיבה הכרתית על ״מותר-ואסור״ בחיבור לספירת ״חסד שביסוד״ [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%b4%d7%9e%d7%95%d7%aa%d7%a8-%d7%95%d7%90%d7%a1%d7%95%d7%a8%d7%b4-%d7%91%d7%97 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-05-17 19:05:29 [post_modified_gmt] => 2018-05-17 19:05:29 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%b4%d7%9e%d7%95%d7%aa%d7%a8-%d7%95%d7%90%d7%a1%d7%95%d7%a8%d7%b4-%d7%91%d7%97/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [24] => WP_Post Object ( [ID] => 5220 [post_author] => 393 [post_date] => 2018-05-17 19:04:47 [post_date_gmt] => 2018-05-17 19:04:47 [post_content] => ״שֵׁ֤שׁ שָׁנִים֙ תִּזְרַ֣ע שָׂדֶ֔ךָ וְשֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים תִּזְמֹ֣ר כַּרְמֶ֑ךָ וְאָֽסַפְתָּ֖ אֶת־תְּבֽוּאָתָֽהּ:וּבַשָּׁנָ֣ה הַשְּׁבִיעִ֗ת שַׁבַּ֤ת שַׁבָּתוֹן֙ יִֽהְיֶ֣ה לָאָ֔רֶץ״.   פרשת בהר עוסקת בחשיבות העצומה שבהפסקה. שש שנים תתן לאדמה לעבוד עבורך ובשנה השביעית, תן לה לנוח. למה צריכה האדמה לנוח, הרי האדמה פשוט כאן בשבילנו.   כך לפחות רובינו חושבים ומאמינים, שהאדמה היא פשוט קרקע שאמורה לספק את צרכינו ולאפשר לאוכל שלנו לגדול. אבל לא זאת האמת. האמת היא שהאדמה היא נזר הבריאה בדיוק כמונו, היא קיימת, מקיימת, נושמת, מתחדשת ומתעייפת בדיוק כמונו. האדמה אוצרת בתוכה רצון אלוקי לדישון והפריה שנאמר ״יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ, וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם.״ אבל האנרגיה המאפשרת את הצמיחה הזו, קצובה. שנאמר: ״לא על הלחם לבדו יחיה האדם״. היא קצובה לא מפני שיש מחסור באנרגיה אלא מהמקום שמקציב לאדם מידה.   גם לאנרגיית החיים שלנו יש מידה. האנרגיה שניתנה בנו מרגע לידתנו, ניתנה כך שתספיק לנו לכל ימינו הקצובים והידועים מראש שנאמר: ״כִּי גַּם לֹא יֵדַע הָאָדָם אֶת עִתּוֹ״. לכן הוקצבה לאדם המידה המדויקת של אנרגיית החיים במאמר: ״שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ.״   בנתיבים השחוקים לעייפה של מסלול המירוצים המטורף של החיים שלנו, כשאנחנו בוחרים במתח, בפחד, בחוסר האמונה בעצמנו, באכזבות ובכעסים, אנחנו למעשה מדממים חיות, מדממים את אנרגיית החיים שלנו ומבזבזים אותה בלי להבין שהיא קצובה. אנחנו רואים את ההשפעה של הדימום הזה, העייפות הנפשית, הלאות, חוסר השמחה וחוסר האנרגיה שלנו הם תוצאה ישירה של הדימום הזה ועל פי כל המחקרים, התוצאות עלולות להיות הרסניות ואף להסתיים במוות. זה קורה כשהמערכת מתרוקנת לפני זמנה.   ופה החיבור הרלוונטי כל כך של פרשת השבוע, לחיים שלנו היום. אם נדע לקחת הפסקה מדי פעם מהיומיום, לצאת לרגע מהמירוץ המטורף להשגת דבר זה או אחר, מהמרדף אחרי העושר, אם נבין שממילא הכול קצוב ונתון ואין חדש תחת השמש, ו״לכול, זמן; ועת לכל-חפץ, תחת השמיים״. וכמו שלאה גולדברג כותבת בשירה הנפלא ״ימים לבנים״: ״לבבי התרגל אל עצמו ומונה במתינות דפיקותיו.״ אם ניתן למערכת האישית שלנו, כמו גם לאדמה, את המידה הנכונה לעבודה ואת המידה הנכונה למנוחה, אם נקיים את המידה בדיוק, אז, החיים שלנו יתחילו להיות בכיוון הנכון, בזרימה הנכונה ובאנרגיה הנכונה ואז גם הלב ידפוק בקצב הנכון, במתינות, ונזכה לשמחה ולנחת.   ועל כל זה נאמר: אֵיזֶהוּ עָשִׁיר - הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ.   [post_title] => לימוד בחשיבה הכרתית לפרשת בהר [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%91%d7%94%d7%a8 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-05-17 19:04:47 [post_modified_gmt] => 2018-05-17 19:04:47 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%91%d7%94%d7%a8/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [25] => WP_Post Object ( [ID] => 5219 [post_author] => 393 [post_date] => 2018-05-17 19:03:56 [post_date_gmt] => 2018-05-17 19:03:56 [post_content] => חברים אהובים, דיברנו בשיעור האחרון על הקושי בלעורר את הרצון. הקושי בלחוות את המקום האישי הפנימי שלנו בחיבור להוד שבנצח, להיות בשמחה, לא למרות אלא בגלל היותנו קצובים אל מול הנצח והאינסופיות. איך ניתן לעורר את הרצון לעשייה מהותית או להתקרבות, לחיבור לקדושה או לכל דבר  שיביא שמחה וירומם את הנפש למקומה והוא בתפילתה שהיא זמרתה ונאמר: ״כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּ יָהּ.״   הוזכר בשיעור הפסוק: "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן", וזה בבחינת ״הַרְחֶב־פִּ֗֝יךָ וַאֲמַלְאֵֽהוּ״, שאדם נדרש להרחיב את פיו כדי לקבל ואפילו שזה נשמע קל, יש פה קושי.   האדם נברא במידת הרחמים, וידוע שלעורר רצון זה דבר שיש בו קושי מעצם טבעו של האדם ששורש נפשו ויצר הרע שבה ניתן בו כדי שיתגבר עליו כל פעם מחדש. וכשמתגברים על היצר הרע, על הסממנים שלו, העייפות, חוסר הרצון והתשוקה, החלקים חוזרים למקומם, ודיברנו על זיכרון שמעולם לא חווינו וזה בבחינת ״נַפְשֵׁנוּ, חִכְּתָה לַה׳״.   והנה, על ידי חיבור למשפט: ״יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן  אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ ה׳ צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי״, ניתן להבין טוב יותר את מהות הרצון שלנו ואת הדרך לעוררו:   ״יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן  אִמְרֵי־פִ֡י״: שהרצון הוא בבחינת כוח הרצון. וכוח הרצון מביא לתנועה בנפש, לעשייה אבל התנועה מתחילה במחשבה ובמילים - בדיבור, לפי המבנה: מחשבה - דיבור - מעשה. שנאמר ״כל מעשה במחשבה תחילה״ והמילים הן אלו שטוענות את הרצון בכוח העשייה מתוקף היותן עדות לפנימיות הנפש, הן אלו שמייצרות כוח מהותי לטרחה, הן ממקדות את הבחירה של האדם. ונאמר: ״בִּדְבַר ה׳ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם.״   ו-״הֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ״, מעיד על החולשה, על הקושי, זה ווידוי בפני ה׳ על עובדת היותנו מוגבלים ועל כן מבקשים עזרה מתוך הבנת המגבלה הטבעית שלנו, שהרי נאמר: ״מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם וכו.״ והרי האדם נברא במידת הרחמים ולכן ה׳ פותח את ידיו אבל זה לא מספיק, עלינו הטרחה לקבל, ולמה זו טרחה, משום הקושי שקיים בשורש הנפש שלנו שרק ע״י התגברות על היצר (העומסים) תתרחש התפתחות והתרוממות.   [post_title] => לעורר את הרצון [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%a2%d7%95%d7%a8%d7%a8-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%a8%d7%a6%d7%95%d7%9f [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-05-17 19:03:56 [post_modified_gmt] => 2018-05-17 19:03:56 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%9c%d7%a2%d7%95%d7%a8%d7%a8-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%a8%d7%a6%d7%95%d7%9f/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [26] => WP_Post Object ( [ID] => 5217 [post_author] => 393 [post_date] => 2018-05-17 19:03:04 [post_date_gmt] => 2018-05-17 19:03:04 [post_content] => דמיין לך שאתה עומד מול מנוע רב עצמה בעל אלפי חלקים וחלקי חלקיקים, חוטים וסיבים. המנוע רועש וחורק נוזל ומגמגם ועליך עבודת התיקון. עכשיו דמיין שיש לך ביד חלק אחד קטן שכדי להחזיר אותו למקומו אתה נדרש לפרק את כל המנוע על כל חלקיו וחלקיקיו. עכשיו דמיין שאת מלאכת הפירוק וההרכבה מחדש אתה יכול לעשות רק בעיניים עצומות.   כל ספרי הלימוד והעזר הקיימים באים כדי לתת לנו כיוון, רמז, תמרור, הוראות הפעלה כלליות, משפטי מפתח שנותנים מפתחות למנעולים שרק אתה תוכל לראות ורק כשעיניך עצומות.   הוראות ההפעלה המדויקות למנוע האישי שלך לא נמצאות בספרים אלא רק אצלך בלב ובשכל שלך בלבד. אבל כדי לראות אותם אתה צריך להאמין שהם שם, ניתנו לך כדי שתמצא את הדרך ללמוד אותם והם רק שלך ולעיניך העצומות לרווחה ולליבך הקשוב והפתוח.   הרב קוק נותן לנו כלי נפלא; הוא אומר שרק על ידי האהבה והאמונה אפשר לתקן. האהבה והאמונה, הוא אומר, קשורים זה בזה.   נאמר; תורת ה תמימה משיבת נפש ומצוות ה ברה מאירת עיניים. תורת ה ניתנה כמצפן והיא ניתנה באהבה כדי לעורר את האהבה ועל ידי אותה האהבה, הנפש שבה למקומה וכל חלקיקיה שבים למקומם. מצווה ברה (עבודת התיקון) שנעשית מתוך אמונה, מאירה את עינינו כשהן עצומות לרווחה לראות את החלקים ואת הדרך הפרטית שנכונה עבורך.   [post_title] => משל לעבודת תיקון הנפש: [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9e%d7%a9%d7%9c-%d7%9c%d7%a2%d7%91%d7%95%d7%93%d7%aa-%d7%aa%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%9f-%d7%94%d7%a0%d7%a4%d7%a9 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-05-17 19:03:04 [post_modified_gmt] => 2018-05-17 19:03:04 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%9e%d7%a9%d7%9c-%d7%9c%d7%a2%d7%91%d7%95%d7%93%d7%aa-%d7%aa%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%9f-%d7%94%d7%a0%d7%a4%d7%a9/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [27] => WP_Post Object ( [ID] => 5216 [post_author] => 393 [post_date] => 2018-05-17 19:02:10 [post_date_gmt] => 2018-05-17 19:02:10 [post_content] => אנחנו חיים כולנו על ציר זמן הנצח. אבל אין לנו השגה אמיתית לגבי מושג הנצח עצמו או מהותו בחיים שלנו ובפרט היכולת שלנו להתחבר אליו או להשפיע עליו. ספירת הוד שבנצח מעלה את עובדת היותנו יצורים קצובים בעולם, ופה המקום לשאול - מהו הוד שבנצח. החיים שלנו בעולם הזה חולפים כהרף עין, כמו שנאמר: ״כילינו שנינו כמו-הגה״. המחשבה הזו והרעיון הזה מחלחל בכל נפש בכל זמן מילדות ועד זקנה ורוב בני האדם בוחרים להדחיק את המחשבה הזו, מכל הסיבות הברורות. אבל אם נלמד ונבחן את זה נבין שבבריחה הזו מהכלת האמת הפשוטה של החיים, ישנו פספוס גדול ומהותי לחיים שלנו. למעשה אנחנו מפספסים את ההזדמנות הגדולה ביותר לחיים של מהות, חיים של בחירות נכונות וחיים של אהבה ונוכחות בזמן ובמקום. הרי אם נבחר להתחבר לאמת הזו, לעובדה הפשוטה שחיינו קצובים ואף יותר מכך, אין לנו מושג קלוש מתי יסתיימו, ועל זה אמר לי מורי האהוב ״יש לך פחות זמן ממה שנדמה לך״. אם נתחבר למקום הזה, נוכל לפתוח מרחב רוחני חדש למשמעות הזמן בחיים שלנו. נוכל לראות בצורה ברורה כל רגע שמתבזבז על שטויות, על כעסים קטנים, על פחדים מיותרים שגורמים לנו לבחירות לא נכונות.   הזמן הקצוב הוא למעשה הציר שעליו אמורה לפעול תכלית חיינו במלוא עוצמתה. ואם נשווה את חיינו הקצובים לציר הנצח, נגלה עד כמה שכל רגע ורגע יקרים לנו מפז ועד כמה חבל יהיה לבזבז אותם.   עבודת תיקון הנפש מעלה את קרנו של אדם ומאירה אותו באור של התחדשות. במקום הזה, כשאדם טורח, בונה ומשקם את עצמו ומקרב את עצמו למהות, במקום הזה מתקיים הוד. הרי נאמר ״פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון״, וכל מה שעלינו לעשות הוא לקבל עלינו את הרצון לתיקון, לשיפור איכות חיינו, להשפעת טוב על זולתנו, וכשאנחנו מתחברים לשפע הזה כמאמר: ״להשפיע טובך לבריותיך״ וכשאנחנו עושים מתוך רצון מהותי לטוב, שם, בנקודה הזו ממש, מתקיים חיבור לקווי הנצח, שם, הנצח נגלה ונוגע באדם ומחזק אותו ממקומו הזמני באנרגיית אינסוף.   ופה, מתוך הבנה של המפשט: ״לבד הנשמה הטהורה, שהיא עתידה לתן דין וחשבון לפני כסא כבודך״ נוכל להבין מהו יסוד שבנצח. הרי נאמר: ״נשמה שנתת בי טהורה היא״, ולמעשה הנשמה איננה שלי, היא נתנה לי לצורך מסוים וכדי לממש את הצורך הזה, הולבשה הנשמה בנפש שתהיה לה לשליח מצווה. ז״א, הנפש, קצובה בזמן, היא לא זו שתיתן את הדין למעלה אלא הנשמה היא הנצחית, היא רסיס וחלק אלוהה ממעל. והרי נאמר שהנשמה טהורה היא ועל כן אין מה לתקן בה. אבל הנפש זקוקה לתיקון עצמה, לתיקון מידותיה, להשבתה למקומה הנכון והשלם. ופה, ההבנה העמוקה, שלחיים שלנו יש תכלית, לקיום שלנו יש שולח ואנחנו שליחים של הנשמה שלנו ועלינו התפקיד והאחריות לתיקון. וכשאנחנו בוחרים בתפקיד מתוך חיבור לאהבה, בוחרים מתוך כניעה ואהבה לחיים ומתחילים להתייחס לחיים שלנו כאל שליחות אחת גדולה, ומתחילים להתייחס לזמן הקצוב כאל יקר מפז, פה מתקיים חיבור לקדושה ופה אנחנו נוגעים ביסוד. היסוד הוא הנקודה בה אנחנו עושים את מלאכתנו נאמנה, מאשררים את הברית, מייסדים את העולם שלשמו באנו לכאן. בנקודה הזו יש חיבור לנצח והשפעה שלנו על הנצח דרך תיקון וחיזוק החיבור של הנשמה לשולחה.   אנחנו היום בעיצומה של ספירת העומר - סופרים כל יום - זה זמן שאנחנו סופרים, נותנים משמעות לזמן, ליום, לשעה, לרגע. מקדשים את החיים.   [post_title] => מתוך לימודי חשיבה הכרתית - חיבור להוד שבנצח כהכנה ליסוד שבנצח [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9e%d7%aa%d7%95%d7%9a-%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93%d7%99-%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%97%d7%99%d7%91%d7%95%d7%a8-%d7%9c%d7%94%d7%95%d7%93-%d7%a9%d7%91 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-05-17 19:02:10 [post_modified_gmt] => 2018-05-17 19:02:10 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%9e%d7%aa%d7%95%d7%9a-%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93%d7%99-%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%97%d7%99%d7%91%d7%95%d7%a8-%d7%9c%d7%94%d7%95%d7%93-%d7%a9%d7%91/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) ) [post_count] => 28 [current_post] => -1 [in_the_loop] => [post] => WP_Post Object ( [ID] => 33477 [post_author] => 393 [post_date] => 2020-09-23 08:36:47 [post_date_gmt] => 2020-09-23 05:36:47 [post_content] => ככל שמעמיקים בתיקון האישי, נזקקים פחות לתיקון של השני [post_title] => סוד התיקון [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%a1%d7%95%d7%93-%d7%94%d7%aa%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%9f [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2020-09-23 08:36:47 [post_modified_gmt] => 2020-09-23 05:36:47 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/%d7%a1%d7%95%d7%93-%d7%94%d7%aa%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%9f/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [comment_count] => 0 [current_comment] => -1 [found_posts] => 28 [max_num_pages] => 0 [max_num_comment_pages] => 0 [is_single] => [is_preview] => [is_page] => [is_archive] => 1 [is_date] => [is_year] => [is_month] => [is_day] => [is_time] => [is_author] => 1 [is_category] => [is_tag] => [is_tax] => [is_search] => [is_feed] => [is_comment_feed] => [is_trackback] => [is_home] => [is_privacy_policy] => [is_404] => [is_embed] => [is_paged] => [is_admin] => [is_attachment] => [is_singular] => [is_robots] => [is_favicon] => [is_posts_page] => [is_post_type_archive] => [query_vars_hash:WP_Query:private] => 316c343fdeffa24596fcb82f40fd441a [query_vars_changed:WP_Query:private] => [thumbnails_cached] => [stopwords:WP_Query:private] => [compat_fields:WP_Query:private] => Array ( [0] => query_vars_hash [1] => query_vars_changed ) [compat_methods:WP_Query:private] => Array ( [0] => init_query_flags [1] => parse_tax_query ) ) [blog-student] => WP_Query Object ( [query] => Array ( [posts_per_page] => -1 [post_type] => blog-student [post_status] => publish [orderby] => date [order] => DESC [paged] => 1 [author] => 393 ) [query_vars] => Array ( [posts_per_page] => -1 [post_type] => blog-student [post_status] => publish [orderby] => date [order] => DESC [paged] => 1 [author] => 393 [error] => [m] => [p] => 0 [post_parent] => [subpost] => [subpost_id] => [attachment] => [attachment_id] => 0 [name] => [pagename] => [page_id] => 0 [second] => [minute] => [hour] => [day] => 0 [monthnum] => 0 [year] => 0 [w] => 0 [category_name] => [tag] => [cat] => [tag_id] => [author_name] => [feed] => [tb] => [meta_key] => [meta_value] => [preview] => [s] => [sentence] => [title] => [fields] => [menu_order] => [embed] => [category__in] => Array ( ) [category__not_in] => Array ( ) [category__and] => Array ( ) [post__in] => Array ( ) [post__not_in] => Array ( ) [post_name__in] => Array ( ) [tag__in] => Array ( ) [tag__not_in] => Array ( ) [tag__and] => Array ( ) [tag_slug__in] => Array ( ) [tag_slug__and] => Array ( ) [post_parent__in] => Array ( ) [post_parent__not_in] => Array ( ) [author__in] => Array ( [0] => 393 ) [author__not_in] => Array ( ) [ignore_sticky_posts] => [suppress_filters] => [cache_results] => 1 [update_post_term_cache] => 1 [lazy_load_term_meta] => 1 [update_post_meta_cache] => 1 [nopaging] => 1 [comments_per_page] => 50 [no_found_rows] => ) [tax_query] => WP_Tax_Query Object ( [queries] => Array ( ) [relation] => AND [table_aliases:protected] => Array ( ) [queried_terms] => Array ( ) [primary_table] => wp_posts [primary_id_column] => ID ) [meta_query] => WP_Meta_Query Object ( [queries] => Array ( ) [relation] => [meta_table] => [meta_id_column] => [primary_table] => [primary_id_column] => [table_aliases:protected] => Array ( ) [clauses:protected] => Array ( ) [has_or_relation:protected] => ) [date_query] => [request] => SELECT wp_posts.* FROM wp_posts WHERE 1=1 AND wp_posts.post_author IN (393) AND wp_posts.post_type = 'blog-student' AND ((wp_posts.post_status = 'publish')) ORDER BY wp_posts.post_date DESC [posts] => Array ( [0] => WP_Post Object ( [ID] => 10219 [post_author] => 393 [post_date] => 2018-10-30 21:28:36 [post_date_gmt] => 2018-10-30 19:28:36 [post_content] => אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני. תדבק לשוני לחיכי. אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי.   כל יהודי בעולם שעמד מתחת לחופה מכיר את המילים האלו. אבל ההיכרות עם המילים שטחית במקרה הטוב ובמקרה הרע אפילו לא יזכור אותן. רוב הזמן, אנחנו חיים את חיינו בתשומת לב מועטת לדברים שעוברים דרכנו. אנחנו אומרים דברים בלי לחשוב, בלי להתכוון באמת, בלי לבדוק מה משמעותם ולמעשה, חיים שלמים עוברים לידינו ״כאילו״ אלו החיים שלנו ממש.   בשבוע שעבר זכיתי ללוות את בתי ואת כיתתה (ז׳) במסע מופלא ממש. עלייה לרגל לירושלים. המסע יצא מקרית אונו לירושלים כשכולו הליכה בשטח. אוכל ושתייה על הגב, לינה בשטח בסק״ש, ללא מקלחת, ללא שירותים כמעט לאורך כל המסע. סה״כ אורך המסע כ 90 קילומטר הליכה במשך שישה ימים.   לפני המסע, ידעתי שאין מצב שאני מוותר על דבר מיוחד שכזה אבל לא באמת הבנתי מה אני עומד לחוות. וההבנה הזו של החוויה הכל כך מיוחדת הגיע בחלקים, נרקמה אט אט עם כל צעד ושעל במעלה המסלול. לכיתה של בתי הצטרפה עוד כיתה ז׳ משהם, אותם פגשנו באמצע היום השני למסע בדרך ללטרון.   בתחילה, היה לילדים קושי להתחבר, כל כיתה צעדה מכונסת בתוך עצמה וכך צעדנו עד הערב כשהגענו לחורשת השיריון בלטרון. הכניסה לחורשה הייתה מצמררת. היה יום חם והיינו עייפים אחרי מסלול ארוך של הליכה ועלייה קצרה לכיוון החורשה. כשנכנסנו לחורשה, לא יכולתי שלא לראות לנגד עיני את המשפט ׳קול דמי אחינו זועקים אלי מן האדמה׳. זו הפעם הראשונה במסע שבה חוויתי חוויה רוחנית חדשה ושונה ממה שהכרתי. אני מכיר את החורשה הזו כבר שנים, אבל הכניסה אליה בהקשר המסויים שהיינו בו הביאה למציאות רוחנית וחיבור רוחני חדש ומיוחד.   באותו הלילה לא ישנתי אפילו דקה. האנרגיה הייתה חזקה מדי ולא הניחה לרוחי להירגע.   בבוקר קמנו כולנו ואחרי התארגנות קצרה וארוחת בוקר קלה התחלנו בצעידה לכיוון בית מאיר. היום השלישי למסע היה יום שבו שתי הכיתות התחילו להתחבר ולהתגבש לכדי כיתה אחת גדולה. הקושי שבמסע תרם רבות לגיבוש הזה כי היה צורך אמיתי בעזרה ועידוד הדדי והילדים מצאו בעצמם את הדרך לקבל את העזרה הזו דרך הגיבוש.   בנקודה הזו חוויתי בפעם הראשונה, שוב, דבר מופלא. ראיתי ילדים מגיעים לקצה גבול היכולת שלהם ובכל זאת ממשיכים בזכות החברים שעודדו אותם בלי סוף. ראיתי ילדים וילדות שבסיום עלייה קיצונית פשוט השליכו מעליהם את התיקים והתחילו לרוץ למטה לקחת תיקים מילדים אחרים כדי להקל עליהם. הייתי בטוח שאני הוזה, לא האמנתי למראה עיני. הבנים והבנות האלו רצו וחזרו שוב ושוב מעלה ומטה עשרות ומאות מטרים כדי לעזור לילדים אחרים ואלו שהגיעו חזרו גם הם לעזור לחברים. פתאום הבנתי שגם ההיכירות שלי את הילדים האלו שטחית ביותר. לא הייתי מעלה על דעתי שיש בהם כאלו עוצמות וכזו אחווה, רצון אמיתי לעזור ולהצליח לא כיחיד אלא כקבוצה.   החוויה הזו השאירה בי רושם אדיר שעד היום לא באמת הבנתי מאיפה העוצמות האלו הגיעו. כל ילד שהיו לו יותר ממקל הליכה אחד, נתן לילד אחר מקל וכך היה קל יותר לכולם, ילדים סחבו תיקים של ילדים אחרים לאורך הדרך, סחבו ציוד של אחרים ומשכו ילדים אחרים בידיים. אלו תכונות שאנחנו רגילים לראות אצל חיילים מובחרים ולא אצל ילדים בכיתה ז׳ שרק עכשיו הכירו.   בסוף כל יום הליכה כינסתי את הילדים כולם למעגל. במעגל השתדלתי להגיד כמה מילים טובות, להראות להם את עצמם ביופי הגדול שלהם. הם התחברו ופרגנו אחד לשני, אף אחד לא לקח כרדיט לעצמו. אחר כך עשינו מתיחות ושחרור ושכבנו על הגב לדקה של דומייה והרפיית הנפש.   היה מדהים לראות איך למעלה מארבעים ילדים עייפים וסחוטים משתפים איתי פעולה באופן תמוהה לחלוטין. בשקט מופתי וכיבוד הדדי, מתחו ושיחררו את השרירים תוך שהם חוזרים אחרי ההנחיות שלי. המתרחש הזה היה חריג מאוד מבחינתי ואין לי הסבר ממשי לדבר הזה ולא נשאר לי אלא לתלות אותו בתכונות הנפש הענקיות שיש בילדים האלו שהשתחררו מתוך החוויה המיוחדת של המסע.   המסע המשיך וכל יום התקרבנו יותר ויותר לירושלים כשלמעשה כל רגע שעבר היה בבחינת הכנה רוחנית לכניסה לירושלים. באחת העליות, ברגע של קושי גדול והפסקה, ניסיתי לעודד את הילדים לשיר איתי את ירושלים של זהב. הילדים היו עייפים מדי ולא שיתפו פעולה. אמרתי להם שכשיבחרו את הרגע המתאים, נשיר כולנו יחד.   הגענו לירושלים בחמישי אחר הצהרים דרך העליה של עין כרם וחצינו את העיר דרך בית ראש הממשלה, הכנסת ועוד מקומות יפים.   למרות כל הסופות שהבטיחו ולמרות הניסיונות לבטל את הטיול בשל איומי הסופה, מלבד גשמים חזקים שירדו בלילה שבין חמישי לשישי, לא ירדו עלינו טיפה אחת של גשם. אני האמנתי שמשמיים רוצים בהצלחתנו. ובאמת, קמנו בחמש בבוקר ביום שישי למסלול נפלא בירושלים כשהשמיים שמעלינו כחולים להפליא ומזג האוויר היה מושלם.   באמצע היום, נכנסנו כולנו לנקבת השילוח. הלכנו כולנו בנקבה הצרה במים הקרים שזורמים בה ופתאום, הילדים הציעו לכבות את הפנסים והלכנו בחושך. באותו הרגע, באופן ספונטני, התחילו כל הילדים כולם לשיר את ירושלים של זהב. קשה לתאר את התעלות הנפש ברגעים האלו, הקדושה הייתה כל כך חזקה, החיבור לארץ ישראל ולירושלים היה כל כך עוצמתי שהרגשתי כאילו אנחנו מרחפים באוויר.   משם עלינו דרך מסלות תת קרקעי לכיוון הכותל, שם חלק מהבנים הניחו תפילין, הבנות שמו פתקים בכותל וגם הבנים וסיימנו את הביקור בכותל בטקס מיוחד ומרגש מאוד בו כל אחד מהילדים אמר כמה מילים על החוויה שלו או שלה מהמסע.   הריגוש היה עצום והנפש הייתה קצרה מלהכיל את כל מה שקרה במסע כולו ובמיוחד באותו יום מופלא בירושלים המוזהבת.   חזרנו הביתה לקראת ערב והפרידה מהכיתה השניה הייתה קשה מאוד. התחושה הייתה כאילו נחצתה החבורה לשניים והרגשנו בחסרונם באופן קיצוני. החיבוקים והמילים היפות ברגע הפרידה היו עוצמתיים ומרגשים כל כך שאפילו עכשיו ברגע הכתיבה הדמעות עולות בעיני.   הילדים המופלאים האלו נכנסו לי ללב. החיבור לילדים שרק לפני שבוע הכרתי היה כל כך חזק שלא היה ברור איך יכול להיות שצריך להיפרד.   זכות גדולה זכיתי ללוות אותם במסע המופלא והחד פעמי הזה.   אבל הדבר העמוק ביותר והחשוב ביותר שלשמו אני משתף את החוויה כולה הוא נושא הבחירה. הבחירה ללכת לטיול הזה הייתה לא פשוטה כלל, לעזוב לשבוע שלם את הסטודיו ואת הלקוחות, להתנתק באופן כמעט מוחלט מהעולם לתוך חוויה כל כך עוצמתית. לעומת כל אלו עמדו בעוצמה רבה המילים ״איפה האחריות שלך״ֿ ״מה עם העבודה״, ״איך אתה יכול להרשות לעצמך״ ועוד כאלה וכאלה הסברים טובים ומשכנעים מאוד וכולם נגד היציאה למסע.   אבל האמת היא, שאנחנו חיים רק פעם אחת. וזה לא סתם סיסמא, זו עובדת חיים. היריעה תמיד תהיה קצרה מדי והיכולת שלנו לעשות הכול תמיד תהיה בלתי אפשרית. לכן עלינו חובת הבחירה כל הזמן. ואחרי שבחרנו, עלינו להיות נאמנים לבחירה וזה לא קל כי הסיבות כנגד תמיד יהיו משכנעות יותר מהרצון לצאת לרגע מהמירוץ המטורף של החיים.   המחנך של הכיתה השניה, אמר בסיום המסע בכותל את המשפט הנפלא הבא: ״כשמגיעים לקצה, מגלים שהחיים ממשיכים״. לילדים המסר היה אחד, אבל אני לקחתי אותו למקום של הספק שתמיד עולה ויעלה כנגד כל רצון שלנו לצאת מהמסלול הרגיל. מותר לנו לצאת, החיים ימשיכו כך או אחרת. האדמה לא תיפתח פיה והשמיים לא ייפלו אם נלך מדי פעם בעקבות הלב והרצון הטוב שלנו. תרשו לעצמכם לבחור נכון נכון מדי פעם, תרשו לעצמכם להתנגד לספק ולעמוד יציבים בצד המהות, התמורה היא עצומה והרווח אדיר. זה נקרא לחיות נכון, לחשוב מתוך בחירה הכרתית ולא מתוך אוטומט. לרצות, לבחור ולעשות.   [post_title] => עלייה לרגל לירושלים [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a2%d7%9c%d7%99%d7%99%d7%94-%d7%9c%d7%a8%d7%92%d7%9c-%d7%9c%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a9%d7%9c%d7%99%d7%9d [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-10-30 21:28:36 [post_modified_gmt] => 2018-10-30 19:28:36 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/סיפורים-אישיים/%d7%a2%d7%9c%d7%99%d7%99%d7%94-%d7%9c%d7%a8%d7%92%d7%9c-%d7%9c%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a9%d7%9c%d7%99%d7%9d/ [menu_order] => 0 [post_type] => blog-student [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [1] => WP_Post Object ( [ID] => 6010 [post_author] => 393 [post_date] => 2018-06-15 17:49:06 [post_date_gmt] => 2018-06-15 14:49:06 [post_content] =>

עשייה בחיבור לתכלית חיים

פרויקט ״רישומים מתוך פרשות השבוע״ התחיל לפני כשנתיים כאשר מצאתי את עצמי, בתור תלמיד לחשיבה הכרתית, עומד בפני חסימה בהתפתחות האישית שלי. לימוד חשיבה הכרתית מספק לנו שני כלים שמהווים מעין מצפן בדיוק במקומות האלו של חיפוש תכלית לחיים. בבסיס הכלים נמצאים שני עוגנים:
  1. תכלית החיים שלנו נמצאת במקום שבו יש לנו כשרון מולד.
  2. היא נמצאת במקום בו אנו פוגשים קושי גדול מאוד.
לקח לי שנים להבין את המצפן הזה. אבל כשהבנתי, התחברתי למקום של כשרון מולד אצלי שהוא יכולת ביטוי ויזואלית והלכתי למקום שמעלה בי את הקשיים הכי גדולים וזה הביטוי בשימוש בעיפרון ונייר. העומסים שפגשתי שם היו בכיוון של שיפוט עצמי. משפטים ומחשבות כדוגמת: אתה לא אומן, יש מיליון ציירים טובים ממך, ועוד כאלה ודומים להם. בלימוד חשיבה הכרתית, אנחנו מדברים הרבה על חלקים ועל חלקיקים - הכוונה לחלקי הנפש השונים שלנו, המידות, ממדי הנפש השונים כמו הממד השכלי, הרגשי, האנרגטי (מידת החיות שלנו), האמוני, ועוד. ימימה אמרה שחלק נותן מאורו לחלק אחר, מהדהד דרך סיביו. ז״א, יש קשר בין החלקים. ועל זה נאמר: כי האדם, עץ השדה. האדם הוא בבחינת עץ ששורשיו נטועים למעלה, ויש קשר בין כל ענף לענף, בין כל עלה לעלה. ז״א, ישנה חוקיות מסוימת לנפש אבל כדי להבין אותה, צריך ללמוד להכיר אותה ולראות אותה.   היום, במבט לאחור, אני מבין שכל רישום ורישום, היה בבחינת חלק שמאיר ונותן מאורו לחלק אחר, ורישום אחר רישום, קיבלו את אורם מחלק קודם והאירו לחלק הבא וכך נוצר לאט לאט, חלק אחר חלק, מבנה יציב. הדבר הזה התאפשר בזכות שלושה דברים עיקריים שהם הבסיס לכל דבר שאנו עושים בחיים והם למעשה שלושת החובות שיש לנו בחיים והם:
  1. חובת הבחירה
  2. חובת הנאמנות לבחירה
  3. וחובת שחרור האחיזה בתוצאה
  מרגע שהייתה הסכמת הלב שלי לבחירה בפרויקט כדרך למציאת תכלית, יצאתי לדרך בנאמנות לבחירה וכך במשך כשנתיים, רשמתי בכל בוקר שישי רישום אחד. לא היו סקיצות ולא רישומים מוקדמים, מה שיצא יצא. פה בא לידי ביטוי השחרור שלי מהאחיזה או מהתלות בתוצאה - שלעצמה יכולה להעלות עומסים גדולים מאוד. המשכתי מתוך הבנה עמוקה שלא על התוצאה לבדה נשענת הדרך, אלא על פיתוח הנפש האישית שלי, הכרתה לעומק וחיבור לתכלית חיים שמקורה בחיבור לקדושה. ההבנה הזו למעשה הוציאה ״אותי״ מהמשוואה של הצלחה או כישלון ויותר מזה, ביטלה לחלוטין את הרעיון של מטרה סופית לפרויקט אלא, ברוחי, ראיתי את עצמי ממשיך לרשום פרשות למשך כל חיי. הפעילות או ה״מלאכה״ השבועית הזו, היו בבחינת אבני הדרך שעליהן אני דורך יום יום. היום, למעשה, זו הפעם הראשונה שאני רואה לנגד עיני עשייה של שנתיים ועומד נפעם אל מול הנפח בדיוק כמוך. בהמשך לכל זה, אני ושותפי לעשייה, אילן הרן, שמחים ונרגשים להביא לפניך את ספר ״חלקיקי תורה - רישומים מתוך פרשות השבוע שהוא בבחינת יהלום שבכתר. הספר פורש את כל פרשות התורה דרך נקודת מבט של חשיבה הכרתית והווה גשר נפלא בין חכמה יהודית עתיקה ונפלאה לבין החיים שלנו כאן במאה ה21 ומעניק כלים מהותיים להתמודדות עם מרחבים רבים בחיי היום יום שלנו, בזוגיות, מול ההורים, בעבודה ועוד.   [post_title] => יצירה במרחב ההכרתי [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%99%d7%a6%d7%99%d7%a8%d7%94-%d7%91%d7%9e%d7%a8%d7%97%d7%91-%d7%94%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-06-15 17:49:06 [post_modified_gmt] => 2018-06-15 14:49:06 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/סיפורים-אישיים/%d7%99%d7%a6%d7%99%d7%a8%d7%94-%d7%91%d7%9e%d7%a8%d7%97%d7%91-%d7%94%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99/ [menu_order] => 0 [post_type] => blog-student [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) ) [post_count] => 2 [current_post] => -1 [in_the_loop] => [post] => WP_Post Object ( [ID] => 10219 [post_author] => 393 [post_date] => 2018-10-30 21:28:36 [post_date_gmt] => 2018-10-30 19:28:36 [post_content] => אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני. תדבק לשוני לחיכי. אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי.   כל יהודי בעולם שעמד מתחת לחופה מכיר את המילים האלו. אבל ההיכרות עם המילים שטחית במקרה הטוב ובמקרה הרע אפילו לא יזכור אותן. רוב הזמן, אנחנו חיים את חיינו בתשומת לב מועטת לדברים שעוברים דרכנו. אנחנו אומרים דברים בלי לחשוב, בלי להתכוון באמת, בלי לבדוק מה משמעותם ולמעשה, חיים שלמים עוברים לידינו ״כאילו״ אלו החיים שלנו ממש.   בשבוע שעבר זכיתי ללוות את בתי ואת כיתתה (ז׳) במסע מופלא ממש. עלייה לרגל לירושלים. המסע יצא מקרית אונו לירושלים כשכולו הליכה בשטח. אוכל ושתייה על הגב, לינה בשטח בסק״ש, ללא מקלחת, ללא שירותים כמעט לאורך כל המסע. סה״כ אורך המסע כ 90 קילומטר הליכה במשך שישה ימים.   לפני המסע, ידעתי שאין מצב שאני מוותר על דבר מיוחד שכזה אבל לא באמת הבנתי מה אני עומד לחוות. וההבנה הזו של החוויה הכל כך מיוחדת הגיע בחלקים, נרקמה אט אט עם כל צעד ושעל במעלה המסלול. לכיתה של בתי הצטרפה עוד כיתה ז׳ משהם, אותם פגשנו באמצע היום השני למסע בדרך ללטרון.   בתחילה, היה לילדים קושי להתחבר, כל כיתה צעדה מכונסת בתוך עצמה וכך צעדנו עד הערב כשהגענו לחורשת השיריון בלטרון. הכניסה לחורשה הייתה מצמררת. היה יום חם והיינו עייפים אחרי מסלול ארוך של הליכה ועלייה קצרה לכיוון החורשה. כשנכנסנו לחורשה, לא יכולתי שלא לראות לנגד עיני את המשפט ׳קול דמי אחינו זועקים אלי מן האדמה׳. זו הפעם הראשונה במסע שבה חוויתי חוויה רוחנית חדשה ושונה ממה שהכרתי. אני מכיר את החורשה הזו כבר שנים, אבל הכניסה אליה בהקשר המסויים שהיינו בו הביאה למציאות רוחנית וחיבור רוחני חדש ומיוחד.   באותו הלילה לא ישנתי אפילו דקה. האנרגיה הייתה חזקה מדי ולא הניחה לרוחי להירגע.   בבוקר קמנו כולנו ואחרי התארגנות קצרה וארוחת בוקר קלה התחלנו בצעידה לכיוון בית מאיר. היום השלישי למסע היה יום שבו שתי הכיתות התחילו להתחבר ולהתגבש לכדי כיתה אחת גדולה. הקושי שבמסע תרם רבות לגיבוש הזה כי היה צורך אמיתי בעזרה ועידוד הדדי והילדים מצאו בעצמם את הדרך לקבל את העזרה הזו דרך הגיבוש.   בנקודה הזו חוויתי בפעם הראשונה, שוב, דבר מופלא. ראיתי ילדים מגיעים לקצה גבול היכולת שלהם ובכל זאת ממשיכים בזכות החברים שעודדו אותם בלי סוף. ראיתי ילדים וילדות שבסיום עלייה קיצונית פשוט השליכו מעליהם את התיקים והתחילו לרוץ למטה לקחת תיקים מילדים אחרים כדי להקל עליהם. הייתי בטוח שאני הוזה, לא האמנתי למראה עיני. הבנים והבנות האלו רצו וחזרו שוב ושוב מעלה ומטה עשרות ומאות מטרים כדי לעזור לילדים אחרים ואלו שהגיעו חזרו גם הם לעזור לחברים. פתאום הבנתי שגם ההיכירות שלי את הילדים האלו שטחית ביותר. לא הייתי מעלה על דעתי שיש בהם כאלו עוצמות וכזו אחווה, רצון אמיתי לעזור ולהצליח לא כיחיד אלא כקבוצה.   החוויה הזו השאירה בי רושם אדיר שעד היום לא באמת הבנתי מאיפה העוצמות האלו הגיעו. כל ילד שהיו לו יותר ממקל הליכה אחד, נתן לילד אחר מקל וכך היה קל יותר לכולם, ילדים סחבו תיקים של ילדים אחרים לאורך הדרך, סחבו ציוד של אחרים ומשכו ילדים אחרים בידיים. אלו תכונות שאנחנו רגילים לראות אצל חיילים מובחרים ולא אצל ילדים בכיתה ז׳ שרק עכשיו הכירו.   בסוף כל יום הליכה כינסתי את הילדים כולם למעגל. במעגל השתדלתי להגיד כמה מילים טובות, להראות להם את עצמם ביופי הגדול שלהם. הם התחברו ופרגנו אחד לשני, אף אחד לא לקח כרדיט לעצמו. אחר כך עשינו מתיחות ושחרור ושכבנו על הגב לדקה של דומייה והרפיית הנפש.   היה מדהים לראות איך למעלה מארבעים ילדים עייפים וסחוטים משתפים איתי פעולה באופן תמוהה לחלוטין. בשקט מופתי וכיבוד הדדי, מתחו ושיחררו את השרירים תוך שהם חוזרים אחרי ההנחיות שלי. המתרחש הזה היה חריג מאוד מבחינתי ואין לי הסבר ממשי לדבר הזה ולא נשאר לי אלא לתלות אותו בתכונות הנפש הענקיות שיש בילדים האלו שהשתחררו מתוך החוויה המיוחדת של המסע.   המסע המשיך וכל יום התקרבנו יותר ויותר לירושלים כשלמעשה כל רגע שעבר היה בבחינת הכנה רוחנית לכניסה לירושלים. באחת העליות, ברגע של קושי גדול והפסקה, ניסיתי לעודד את הילדים לשיר איתי את ירושלים של זהב. הילדים היו עייפים מדי ולא שיתפו פעולה. אמרתי להם שכשיבחרו את הרגע המתאים, נשיר כולנו יחד.   הגענו לירושלים בחמישי אחר הצהרים דרך העליה של עין כרם וחצינו את העיר דרך בית ראש הממשלה, הכנסת ועוד מקומות יפים.   למרות כל הסופות שהבטיחו ולמרות הניסיונות לבטל את הטיול בשל איומי הסופה, מלבד גשמים חזקים שירדו בלילה שבין חמישי לשישי, לא ירדו עלינו טיפה אחת של גשם. אני האמנתי שמשמיים רוצים בהצלחתנו. ובאמת, קמנו בחמש בבוקר ביום שישי למסלול נפלא בירושלים כשהשמיים שמעלינו כחולים להפליא ומזג האוויר היה מושלם.   באמצע היום, נכנסנו כולנו לנקבת השילוח. הלכנו כולנו בנקבה הצרה במים הקרים שזורמים בה ופתאום, הילדים הציעו לכבות את הפנסים והלכנו בחושך. באותו הרגע, באופן ספונטני, התחילו כל הילדים כולם לשיר את ירושלים של זהב. קשה לתאר את התעלות הנפש ברגעים האלו, הקדושה הייתה כל כך חזקה, החיבור לארץ ישראל ולירושלים היה כל כך עוצמתי שהרגשתי כאילו אנחנו מרחפים באוויר.   משם עלינו דרך מסלות תת קרקעי לכיוון הכותל, שם חלק מהבנים הניחו תפילין, הבנות שמו פתקים בכותל וגם הבנים וסיימנו את הביקור בכותל בטקס מיוחד ומרגש מאוד בו כל אחד מהילדים אמר כמה מילים על החוויה שלו או שלה מהמסע.   הריגוש היה עצום והנפש הייתה קצרה מלהכיל את כל מה שקרה במסע כולו ובמיוחד באותו יום מופלא בירושלים המוזהבת.   חזרנו הביתה לקראת ערב והפרידה מהכיתה השניה הייתה קשה מאוד. התחושה הייתה כאילו נחצתה החבורה לשניים והרגשנו בחסרונם באופן קיצוני. החיבוקים והמילים היפות ברגע הפרידה היו עוצמתיים ומרגשים כל כך שאפילו עכשיו ברגע הכתיבה הדמעות עולות בעיני.   הילדים המופלאים האלו נכנסו לי ללב. החיבור לילדים שרק לפני שבוע הכרתי היה כל כך חזק שלא היה ברור איך יכול להיות שצריך להיפרד.   זכות גדולה זכיתי ללוות אותם במסע המופלא והחד פעמי הזה.   אבל הדבר העמוק ביותר והחשוב ביותר שלשמו אני משתף את החוויה כולה הוא נושא הבחירה. הבחירה ללכת לטיול הזה הייתה לא פשוטה כלל, לעזוב לשבוע שלם את הסטודיו ואת הלקוחות, להתנתק באופן כמעט מוחלט מהעולם לתוך חוויה כל כך עוצמתית. לעומת כל אלו עמדו בעוצמה רבה המילים ״איפה האחריות שלך״ֿ ״מה עם העבודה״, ״איך אתה יכול להרשות לעצמך״ ועוד כאלה וכאלה הסברים טובים ומשכנעים מאוד וכולם נגד היציאה למסע.   אבל האמת היא, שאנחנו חיים רק פעם אחת. וזה לא סתם סיסמא, זו עובדת חיים. היריעה תמיד תהיה קצרה מדי והיכולת שלנו לעשות הכול תמיד תהיה בלתי אפשרית. לכן עלינו חובת הבחירה כל הזמן. ואחרי שבחרנו, עלינו להיות נאמנים לבחירה וזה לא קל כי הסיבות כנגד תמיד יהיו משכנעות יותר מהרצון לצאת לרגע מהמירוץ המטורף של החיים.   המחנך של הכיתה השניה, אמר בסיום המסע בכותל את המשפט הנפלא הבא: ״כשמגיעים לקצה, מגלים שהחיים ממשיכים״. לילדים המסר היה אחד, אבל אני לקחתי אותו למקום של הספק שתמיד עולה ויעלה כנגד כל רצון שלנו לצאת מהמסלול הרגיל. מותר לנו לצאת, החיים ימשיכו כך או אחרת. האדמה לא תיפתח פיה והשמיים לא ייפלו אם נלך מדי פעם בעקבות הלב והרצון הטוב שלנו. תרשו לעצמכם לבחור נכון נכון מדי פעם, תרשו לעצמכם להתנגד לספק ולעמוד יציבים בצד המהות, התמורה היא עצומה והרווח אדיר. זה נקרא לחיות נכון, לחשוב מתוך בחירה הכרתית ולא מתוך אוטומט. לרצות, לבחור ולעשות.   [post_title] => עלייה לרגל לירושלים [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a2%d7%9c%d7%99%d7%99%d7%94-%d7%9c%d7%a8%d7%92%d7%9c-%d7%9c%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a9%d7%9c%d7%99%d7%9d [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-10-30 21:28:36 [post_modified_gmt] => 2018-10-30 19:28:36 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/סיפורים-אישיים/%d7%a2%d7%9c%d7%99%d7%99%d7%94-%d7%9c%d7%a8%d7%92%d7%9c-%d7%9c%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a9%d7%9c%d7%99%d7%9d/ [menu_order] => 0 [post_type] => blog-student [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [comment_count] => 0 [current_comment] => -1 [found_posts] => 2 [max_num_pages] => 0 [max_num_comment_pages] => 0 [is_single] => [is_preview] => [is_page] => [is_archive] => 1 [is_date] => [is_year] => [is_month] => [is_day] => [is_time] => [is_author] => 1 [is_category] => [is_tag] => [is_tax] => [is_search] => [is_feed] => [is_comment_feed] => [is_trackback] => [is_home] => [is_privacy_policy] => [is_404] => [is_embed] => [is_paged] => [is_admin] => [is_attachment] => [is_singular] => [is_robots] => [is_favicon] => [is_posts_page] => [is_post_type_archive] => 1 [query_vars_hash:WP_Query:private] => 08baa832d99e896f97d3890b0e5eb18b [query_vars_changed:WP_Query:private] => [thumbnails_cached] => [stopwords:WP_Query:private] => [compat_fields:WP_Query:private] => Array ( [0] => query_vars_hash [1] => query_vars_changed ) [compat_methods:WP_Query:private] => Array ( [0] => init_query_flags [1] => parse_tax_query ) ) ) [search_post_data] => [search_personal_stories_data] => [search_draft_post_data] => [search_draft_personal_stories_data] => [queried] => WP_User Object ( [data] => stdClass Object ( [ID] => 393 [user_login] => luria [user_pass] => $P$BbW0gDeVqQ0iXQyA7WKxGp0ykhxEeP. [user_nicename] => luria [user_email] => design@davidluria.com [user_url] => [user_registered] => 2018-05-17 07:55:07 [user_activation_key] => [user_status] => 0 [display_name] => דוד לוריא [spam] => 0 [deleted] => 0 ) [ID] => 393 [caps] => Array ( [teacher] => 1 ) [cap_key] => wp_capabilities [roles] => Array ( [0] => teacher ) [allcaps] => Array ( [read] => 1 [level_0] => 1 [level_1] => 1 [level_2] => 1 [upload_files] => 1 [edit_published_posts] => 1 [publish_posts] => 1 [delete_published_posts] => 1 [edit_posts] => 1 [delete_posts] => 1 [manage_links] => 1 [edit_blog-student] => 1 [read_blog-student] => 1 [delete_blog-student] => 1 [edit_blog-students] => 1 [publish_blog-students] => 1 [read_private_blog-students] => 1 [delete_blog-students] => 1 [delete_private_blog-students] => 1 [delete_published_blog-students] => 1 [edit_private_blog-students] => 1 [edit_published_blog-students] => 1 [create_blog-students] => 1 [edit_wpse_profiles] => 1 [read_wpse_profile] => 1 [read_private_wpse_profiles] => 1 [edit_post] => 1 [read_post] => 1 [delete_private_posts] => 1 [edit_private_posts] => 1 [read_private_posts] => 1 [manage_categories] => 1 [edit_others_posts] => 1 [delete_others_posts] => 1 [edit_group] => 1 [read_group] => 1 [delete_group] => 1 [edit_groups] => 1 [publish_groups] => 1 [read_private_groups] => 1 [delete_groups] => 1 [delete_private_groups] => 1 [delete_published_groups] => 1 [edit_private_groups] => 1 [edit_published_groups] => 1 [create_groups] => 1 [edit_profile] => 1 [read_profile] => 1 [delete_profile] => 1 [edit_profiles] => 1 [publish_profiles] => 1 [read_private_profiles] => 1 [delete_profiles] => 1 [delete_private_profiles] => 1 [delete_published_profiles] => 1 [edit_private_profiles] => 1 [edit_published_profiles] => 1 [create_profiles] => 1 [edit_theme] => 1 [read_theme] => 1 [delete_theme] => 1 [publish_themes] => 1 [read_private_themes] => 1 [delete_private_themes] => 1 [delete_published_themes] => 1 [edit_private_themes] => 1 [edit_published_themes] => 1 [create_themes] => 1 [teacher] => 1 ) [filter] => [site_id:WP_User:private] => 1 ) [posts_per_page_post] => -1 [posts_per_page_blog_student] => -1 [paged_post] => 1 [paged_blog_student] => 1 [query_vars] => Array ( ) [order_blog] => DESC )

מלאכות

סוד התיקון

ככל שמעמיקים בתיקון האישי, נזקקים פחות לתיקון של השני

תיקון המבט שלנו על ההורים

כשאנחנו לומדים להכיר במגבלות של עצמנו, בפער שישנו בין הרצון שלנו לבין היכולת שלנו ליישמו, לומדים להבחין ברצונות הקטנים שלנו, בהחסרות ובהפרזות, בעין הקשה שלנו…

לימוד בחשיבה הכרתית על ״ובערת הרע מקרבך״ – כהכנה לעשרת ימי תשובה.

למורים ותלמידים כאחד להעמיק בדברים ולבאר אותם היטב.   אנחנו לומדים לחלק את החיים שלנו לשלושה סוגים עיקריים של מתרחשים: מתרחשים נקודתיים קטנים שבשגרה. מתרחשים שמשפיעים על…

לימוד בחשיבה הכרתית על פרשת ניצבים – הכנה לראש השנה

הפרשה מתחילה בפסוק הנפלא הבא: ״אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם:  רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל.״ התורה מביאה בפנינו רגע דרמטי ומיוחד במינו, משה…

לימוד בחשיבה הכרתית על זוגיות – חלק ב

בחלק הקודם למדנו על הקשר המיוחד שלנו עם אימנו שנטבע בנפשנו מלידה. למדנו שהקשר הזה שנמצא עכשיו טבוע בנו, ז״א בטבע שלנו, משפיע על החיים שלנו…

לימוד בחשיבה הכרתית על זוגיות – חלק א

    הזוגיות הראשונה שכל אחד ואחת מאיתנו חווה, מתחילה עוד לפני שאנחנו נולדים. למעשה, התודעה, או רמת ההכרה הראשונה מתחילה בעודנו ברחם. החוויה הזו, או ההוויה הזו שלנו…

לימוד בחשיבה הכרתית על -המקום האישי – חלק ד

  נשאלת השאלה: ומה אם ההורים עשו הכל נכון, האם ילד שגדל בסביבה תומכת ואוהבת נקי מעומסים? האם הוא גדל מתוקן ואינו צריך בתיקון כלל? והשאלה יפה…

לימוד בחשיבה הכרתית על -המקום האישי – חלק ג

חלק ג. אדם שנמצא במקומו, דבריו נשמעים. ונאמר(תהלים יט ד) ״אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם״ ז״א, כשאדם מדבר שלא ממקומו, דבריו אינם נשמעים, אלא…

לימוד בחשיבה הכרתית על -המקום האישי – חלק ב

חלק ב׳ ישנו ערבוב בין הילד לבין הלומד.. בכל אחד מאיתנו קיים ,הילד״ שאותו הוא מכיר וסוחב כבר שנים. אחד הקשיים הגדולים ביותר, הוא לראות את הילד שבי…

לימוד בחשיבה הכרתית על -המקום האישי – חלק א

הרבי נחמן מברסלב אמר משפט נפלא: ״טרם שהאדם עצר להבין שאינו מוכרח לכעוס שמכעיסים אותו, להיעצב כשמעציבים אותו ולהתפתות כשמפתים אותו, אינו חי את חייו…

לימוד בחשיבה הכרתית על עשייה ללא עייפות

לאה גולדברג, ביטאה בצורה נפלאה את אחד מההרגלים הטבועים בנו ומלווים אותנו מילדות ועד ימינו האחרונים:   ״הדרך יפה עד מאוד - אמר הנער הדרך קשה עד…

לימוד בחשיבה הכרתית על נוכחות של אב.

מהות האב ותפקידו תופש מקום נרחב בדפי ההגות היהודית בפרט ובהיסטוריה של הפילוסופיה בכלל, מתוך נקודת המבט האמונית שגם לאדם הראשון ישנה דמות אב ראשונית…

לימוד בחשיבה הכרתית על חיבור לזמן – קיץ.

אומרים שהדבר היקר ביותר שיש לאדם הוא הזמן. ואם נסתכל בעין ״רגילה״ על העולם בחוץ, זה אכן נראה כך. כולם רצים כל הזמן, ממהרים, מאחרים, קופצים…

לימוד בחשיבה הכרתית על ״ביכורים״ בחיבור לספירת ״הוד שבמלכות״

אנחנו מתקרבים לחג השבועות. זמן מצוין לבדוק מה מייחד את החג הזה ואיך הוא קשור לכל אחד מאיתנו באופן אישי. חג השבועות נקרא גם ״חג הביכורים״.…

לימוד בחשיבה הכרתית על ״נוכחות כהורה״ בחיבור לספירת ״נצח שבמלכות״

חלק א׳   ״האדם הוא תוצר של מחשבתו, במה שהאדם חושב - שם כל האדם.״ (רבי ישראל הבעש\"ט)   אין זה סוד שאחד התפקידים הקשים והמורכבים ביותר בחייו של…

לימוד בחשיבה הכרתית על ״לב שומע״ בחיבור לספירת – גבורה שבמלכות

\"שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ, וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ\" כולנו מכירים את המשפט הזה מתוך אגרת הרמב״ן. אבל האם אנחנו גם מיישמים אותו נכון? בלימוד הקודם נתתי דוגמא…

לימוד בחשיבה הכרתית על משל ״הספל״ בחיבור לספירת – חסד שבמלכות

ימימה ז״ל, אמרה: המצר עיניו - יביט. בפשט שלו, המשפט מעלה סתירה, מכיוון שאם אני מצר את עיני, לכאורה אני רואה פחות. ובחלקים בלימוד אנחנו מדברים…

לימוד בחשיבה הכרתית על ״מלכות״ בחיבור לספירת ״מלכות שביסוד״

״בָּרוּךְ אַתָּה ה\' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁלֹּא עָשַׂנִי עָבֶד/שִׁפְחָה:״   בפשט, המשפט הזה ברור, ברוך שעשני אדם חפשי ולא עבד לאדונים. אבל למדנו כבר, שדווקא המשפטים הפשוטים…

לימוד בחשיבה הכרתית על ״עשייה״ בחיבור לספירת ״יסוד שביסוד״

\"שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם, כִּי בְרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ\" (קהלת יא1)   בניגוד למה שלימדו אותנו לחשוב ולהאמין, לא התכונות הן שמעצבות את האדם - אלא מעשיו…

לימוד בחשיבה הכרתית על המשפט: ״אתה משקיף במה שמשתקף ממך״ בחיבור לספירת ״הוד שביסוד״

כולנו מכירים את הפונקציה באינסטגרם שמאפשרת לנו להוסיף פילטרים על התמונות שלנו כדי שיצאו ״יפות״. למעשה, אין היום מצלמה או אפליקציה שמכבדת את עצמה, שלא תציע…

לימוד בחשיבה הכרתית על מבנה: מקשיב, מבין, עונה. בחיבור לספירת ״נצח שביסוד

כשהנתונים היבשים מספרים לנו שבכל יום, אדם בארץ נחשף ללמעלה מארבעת אלפים מסרים ביום, לא כולל הודעות מקבוצות וואטסאפ ודומיו, אין פלא שלאף אחד מאיתנו…

לימוד בחשיבה הכרתית על ״קבלה עצמית״ בחיבור לספירת – תפארת שביסוד

ימימה ז״ל, לימדה אותנו משפט שלכאורה נושא סתירה: ״את מה שחסר לך, תתן.״ השאלה הראשונה שעולה מהמשפט הזה היא, איך אני יכול לתת את מה שחסר…

לימוד בחשיבה הכרתית על כיבוד אב ואם – בחיבור לספירת ״גבורה שביסוד״

״כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ״ אין יהודי שלא מכיר את המשפט הזה ואין יהודי שיודע כמה הוא לא מובן מאליו. ובכל זאת, זו המצווה…

לימוד בחשיבה הכרתית על ״מותר-ואסור״ בחיבור לספירת ״חסד שביסוד״

מילדות מלמדים אותנו שבצמתי הבחירה בחיים ישנן שתי אפשרויות ברורות שקודמות לכל והן: מה כדאי לי ומה לא כדאי לי. זה מתחיל בבית הספר, ממשיך…

לימוד בחשיבה הכרתית לפרשת בהר

״שֵׁ֤שׁ שָׁנִים֙ תִּזְרַ֣ע שָׂדֶ֔ךָ וְשֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים תִּזְמֹ֣ר כַּרְמֶ֑ךָ וְאָֽסַפְתָּ֖ אֶת־תְּבֽוּאָתָֽהּ:וּבַשָּׁנָ֣ה הַשְּׁבִיעִ֗ת שַׁבַּ֤ת שַׁבָּתוֹן֙ יִֽהְיֶ֣ה לָאָ֔רֶץ״.   פרשת בהר עוסקת בחשיבות העצומה שבהפסקה. שש שנים תתן לאדמה לעבוד…

לעורר את הרצון

חברים אהובים, דיברנו בשיעור האחרון על הקושי בלעורר את הרצון. הקושי בלחוות את המקום האישי הפנימי שלנו בחיבור להוד שבנצח, להיות בשמחה, לא למרות אלא…

משל לעבודת תיקון הנפש:

דמיין לך שאתה עומד מול מנוע רב עצמה בעל אלפי חלקים וחלקי חלקיקים, חוטים וסיבים. המנוע רועש וחורק נוזל ומגמגם ועליך עבודת התיקון. עכשיו דמיין…

מתוך לימודי חשיבה הכרתית – חיבור להוד שבנצח כהכנה ליסוד שבנצח

אנחנו חיים כולנו על ציר זמן הנצח. אבל אין לנו השגה אמיתית לגבי מושג הנצח עצמו או מהותו בחיים שלנו ובפרט היכולת שלנו להתחבר אליו…

סיפורים אישיים

עלייה לרגל לירושלים

אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני. תדבק לשוני לחיכי. אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי.   כל יהודי בעולם שעמד מתחת לחופה מכיר…

יצירה במרחב ההכרתי

עשייה בחיבור לתכלית חיים פרויקט ״רישומים מתוך פרשות השבוע״ התחיל לפני כשנתיים כאשר מצאתי את עצמי, בתור תלמיד לחשיבה הכרתית, עומד בפני חסימה בהתפתחות האישית שלי. לימוד…

תוכלו להשאיר פרטים ולקבוע איתנו פגישה

גם ZOOM הולך…

    בואו נדבר

    בכמה דקות שיחה נוכל לברר האם הלימוד מתאים לכם ולענות לכל שאלה.  

    צלצלו אלי, כתבו ווטסאפ או מלאו את הפרטים בטופס ואחזור אליכם בהקדם!

    בואו נדבר

    בכמה דקות שיחה נוכל לברר האם הלימוד מתאים לכם ולענות לכל שאלה.  

    צלצלו אלי, כתבו ווטסאפ או מלאו את הפרטים בטופס ואחזור אליכם בהקדם!