לימוד בחשיבה הכרתית על ״נוכחות כהורה״ בחיבור לספירת ״נצח שבמלכות״

חלק א׳

 

״האדם הוא תוצר של מחשבתו, במה שהאדם חושב – שם כל האדם.״ (רבי ישראל הבעש”ט)

 

אין זה סוד שאחד התפקידים הקשים והמורכבים ביותר בחייו של אדם הוא היותו הורה.

ואין זה סוד שדווקא לתפקיד המורכב והחשוב הזה, אין מסלול הכשרה מבעוד מועד לפני כניסתנו לתפקיד ועובדה זו שעדיין נתפסת בעיני כתמוהה ומצריכה פתרון, מכינה בפנינו שנים רבות של ניסוי ותהיה, טעויות אינסוף ובלבול גדול מאוד.

 

אבל האמת היא פשוטה מזה. למרות המורכבות ולמרות העובדה שחסר מסלול הכנה להורות, הבעיה טמונה לא ביכולת שלנו להיות הורים אלא ביכולת שלנו להיות קודם כל בני אדם.

 

ונתחיל ללמוד מה זה אומר:

הבעש״ט אומר ובצדק, שאדם נמצא במקום שבו מחשבתו נמצאת. מה זה אומר?

נתחיל דווקא מהמקום הקל. אנחנו מכירים את האמרה המפורסמת של כל אמא שאומרת ״אני יודעת לעשות כמה דברים בו זמנית!״ זה נחמד ויפה אבל הבעיה האמתית היא, שהרבה אמהות מדקלמות את זה בשמחה וכולנו קונים את זה. אבל טמונה פה הסתירה המהותית.

אם הילד עכשיו רוצה משהו, ואת בעשייה כלשהי, בבית, בעבודה. מה קורה אצלך ברגע הזה, האם המחשבה שלך כל כולה רק ברצון ובמילים שלו כרגע? או האם במקביל, המחשבה על המשימה הבאה, הבית, העבודה, הבעל שעדיין לא חזר, ארוחת הערב, מתי ילכו לישון, מתי יהיה לך רגע לעצמך, ועוד מחשבות מעין אלה.

למעשה, זו המציאות. המחשבות אצלך רצות, מדבר לדבר, סוגרת פינות, יעילה, מולטי טאסקית.

אבלת האמת היא, שאת לא פה. את לא פה ולא שם ולמעשה את לא נמצאת באמת בשום מקום.

רק חלק ממך נמצא, חלק לא קשוב – חלק ממהר, חלק שצריך לסגור מרחב ולא לפתוח מרחב.

אין לך נוכחות לא מול הילד, לא מול המחשבות האחרות שרצות, בוודאי שלא מול עצמך.

שהרי מול עצמך מתרחשת סתירה עמוקה יותר.

התפיסה שלך את עצמך כיעילה, מולטי טאסקית, מצד אחד, והמירוץ האינסופי, שלעולם לא מגיע למיצוי מצד שני.

אין פה רגע אחד של נחת. אין רוגע. הכול תמיד מהר, קצר, קצר מאוד.

ויש תסכול שנמצא, עולה מול הילדים, מול הבעל, מול עצמך. וזה הולך ומעמיק.

 

עכשיו נסתכל על זה מנקודת מבטו של הילד:

מה הוא חווה כשעומדת מולו אמא?

האם החום שעטף אותו כשהיה תינוק, ההקשבה לרחשים הקטנים שלו, המענה המידי לכל מבט גם כשעדיין לא ידע לומר דבר, האם החוויה הזו עדיין קיימת?

האם עדיין מרגיש בליבו שאמו שעומדת מולו באמת שם, קשובה לו? מה התדר שעובר אליו כשאת ממהרת, קצרה, מה קורה אצלו בפנים כשמרגיש היסוס, האם יחשוש מקוצר הסבלנות, האם ירגיש שיש לך פנאי להיות עכשיו, רק איתו? להביט עמוק בעיניים, להקשיב קשב אמיתי, לרצות לשמוע כל מילה, כל צליל, לראות גם את מה שלא נאמר ולעודד?

אם תדע להסתכל על עצמנו בעין בוחנת, נבין שהמציאות רחוקה מזה. החוויה של הילדים שלנו אותנו ברובה היא חוויה של דחייה. מה שהילד חווה כשאנחנו קצרים זה חוסר רצון שלנו כהורים להיות שם איתו. אנחנו נתרץ את זה בחוסר זמן – אבל בשבילו זה תמיד יתקבל כחוסר רצון והוא לחלוטין צודק.

 

ימימה אמרה לנו: ״יש הרבה זמן בזמן״. היא התכוונה בדיוק לזה. אין דבר כזה ״אין זמן״. כשמשהו באמת חשוב, מוצאים לו זמן. השאלה האמתית שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא: מה חשוב לי? מהם סדרי העדיפויות האמתיים שלי בחיים. מהם הדברים האקוטיים ביותר בחיים שלי והאם מסלול החיים שלי נמצא בכיוון שלהם.

 

אם אני, בכל רגע, קצת פה וקצת שם, וקצת אחר כך, וקצת מחר, ואם כך אני מעביר את חיי, אני למעשה לא חי בשום מקום באמת. אני אדם שאינו נוכח בשום מקום. אני אדם שלא מסכים לתת מעצמו לאף אחד את כולי אפילו לא לרגע אחד.

ז״א שאני גם לא נותן לעצמי, אפילו רגע אחד.

 

עכשיו נחזור למהות תפקידי כהורה.

האם הדמות שלי כאב, או כאם, היא הדמות שהייתי רוצה לראות?

האם אני מאמין שמהנוכחות הלא נוכחת שלי אני מסוגל להתחבר למהות?

האם זה מה שאני רוצה להעביר לילדי דרך דוגמא אישית?

 

נסתכל רגע על עצמנו ועל החווייה שלנו מההורים שלנו.

כמה רגעים של נוכחות אמיתית, שבה כל מילה נרשמת בנפש כזרע, שלימים יינבט בזמן הנכון ויפרח ויצמח להבנה קיומית. כמה כאלו אנחנו זוכרים מההורים שלנו?

האמת היא לא קלה, לא הרבה.

אז מה כן אנחנו זוכרים מההורים? מה נרשם בנפש?

והשאלה החשובה היא, מה אנחנו מתכוונים לעשות עם התשובות שעולות מהשאלות האלו.

האם אני עושה שינוי, האם אני רוצה שינוי.

 

החלק הזה מורכב ומצריך לימוד מעמיק ומביא רק על קצה המזלג ממורכבות הנפש שלנו ומציג לנו באופן לא קל אבל חשוב, כיוון לעבודה.

ישנם רבדים נוספים ורבים בתקשורת שלנו כהורים מול הילדים, מה אנחנו אומרים, מתי, איך, למה, מאיזה מקום אמוני אנחנו אומרים, מהו המבט שלנו על הילדים, האם נושא תסכול, האם נושא שיפוט, האם רוצה להרים אבל למעשה מוריד. ויש עוד הרבה ללמוד.

 

ואסיים במשפט מפתח מתוך הלימוד שהוא בבחינת הכרח לחלק הזה שאומר: הממהר להבין – אינו הלומד.

 

רוצה לקרוא עוד מלאכות?

היכנס לדף ״חדר מלאכה״ של המכון ותוכל להינות מעוד מלאכות של תלמידים, מדריכים ויוצרים. לחדר מלאכה

תוכלו להשאיר פרטים ולקבוע איתנו פגישה

גם ZOOM הולך…