לימוד בחשיבה הכרתית על ״מלכות״ בחיבור לספירת ״מלכות שביסוד״

״בָּרוּךְ אַתָּה ה’ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁלֹּא עָשַׂנִי עָבֶד/שִׁפְחָה:״

 

בפשט, המשפט הזה ברור, ברוך שעשני אדם חפשי ולא עבד לאדונים.

אבל למדנו כבר, שדווקא המשפטים הפשוטים ביותר, מצריכים ביאור מעמיק. וכאן במשפט שלפנינו, האם אנחנו באמת חופשיים? האם אין לנו אדונים שאנו סרים למלכותם? האם אנחנו בוחרים בכל יום בחירות חופשיות, האם אנחנו חופשיים באמונה שלנו? האם אנחנו חופשיים במחשבה, בדיבור, במעשה?

 

בואו נבדוק את זה.

 

כדי לבדוק כמה באמת אנחנו חופשיים, צריך להתחיל מההרגלים שלנו. זה המקום הטוב ביותר לאבחן עבדות.

נתחיל מהקל, עישון.

נמשיך במשהו קצת יותר מורכב, צריכה של חדשות ואקטואליה.

נעבור להרגלים מורכבים יותר שכולנו מכירים: שיפוט עצמי, שיפוט הזולת, כעס, עלבון, ציפייה, אכזבה, הצטדקות, הפרזה, החסרה, פחד, שנאה, יהירות, אדישות, זלזול, ציניות ועוד.

כל אלו, למרות שאנחנו לא רגילים לראות אותם כך, כולם הרגלים. וכולם כולם שייכים למקום של עבדות.

ולמה עבדות, מכיוון שאנחנו באופן מוחלט וללא עוררין כנועים להם כשהם עולים בנו. ההרגלים התוקפנים האלו, כשהם עולים ״לכבוש״ אותנו, נתקלים בכמעט אפס התנגדות. המלך מגיע, ואנחנו מרכינים ראש, משתחווים בכניעה מוחלטת.

והלוואי שזה היה נגמר בזה, המצב גרוע בהרבה. לא רק שאנחנו משתחווים בכניעה גמורה, אלא אנחנו הופכים עצמנו לחיילים בשרות המלוכה הזו ומחרפים את נפשנו למענה ומקדשים אותה. ונביא דוגמא פשוטה:

 

ניקח אדם, שבכל ערב צורך חדשות.

אם ננסה להניא אותו מההרגל הזה ולהסביר לו שגם אם ירד לפעם ביומיים לא יקרה כלום ועולם כמנהגו ינהג, אבל ההשפעה של ההפחתה בתכנים האלו שאנחנו יודעים שמכניסים לחץ מיותר לחיים שלנו, שממלאים לנו את המערכת בחדשות רעות ומורידים לנו את איכות החיים, ההשפעה עליו ועל איכות חייו תהיה גדולה, גם אם נסביר לו את זה בצורה הברורה ביותר, לא רק שלא יסכים להפסיק, אלא יצדיק את ההרגל ואף יפנה אלינו אצבע מאשימה שאנחנו אלו שאינם ״מחוברים״ למציאות והשיחה המוכרת הזו יודעת להתפתח למקומות שונים ומשונים. ומה שמייחד אותה הוא שעומסים נוספים עולים מיד כדי לעזור לשמור על הקיים (המלך) והשכל שלנו במקום הזה הופך להיות עבד בשירות הטירוף ויודע להביא הסברים משכנעים ביותר.

ז״א, אותו אדם, יהפוך באותו רגע, לחייל השומר על אדונו, על מלכו, שבמקרה הזה הם חדשות הערב או הבוקר, או העישון, או האופי הכעוס שלו, וכו׳.

 

אותו הדבר לגבי ההרגל לכעוס על נהגים אחרים בכביש, בפקק, לכעוס על ישראלים בחול, לכעוס על המדינה, וזה לא נגמר.

 

ההרגלים שלנו שולטים בנו שליטה מלאה. ועל זה נאמר: עבד כי ימלוך.

כי אני הוא העבד (להרגלים), ומצד שני אני הוא המולך (ששומר על קיומם). אני עבד להרגלים ומולך על העבדות הזו בעת ובעונה אחת.

 

אז מהי מלכות?

כדי להבין את זה, צריך קודם להבין, מה הם הניגודים שמתקיימים במלכות. מהם הטוב והרע שבמלכות, העיקר והתפל, האור והחושך.

 

מלך רע, הוא מלך ששולט בעם שלו. וביאור לזה אנחנו מוצאים בספר דברים: ״רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים… וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס…וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד.״

ז״א כשהמלך מולך למען עצמו, למען השלטון ולמען ההרגלים שלו, שם הוא הולך בדרך ההפוכה לדרך המלך שנאמר: ״“אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים״.

 

מלך טוב הוא מלך ששולט ביצרו, ששולט במלכות שלו עצמו ומרסן אותה, מולך עליה למען לא תמלוך היא, עליו. שנאמר: ״וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם. לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו״.

ומה מובטח לו לאותו המלך: ״לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ…״

ז״א, אם המלך רוצה לשמור על המלוכה שלו, הוא אמור לוותר על הרצון למלוך, לרסן את הרצון הזה ולרמוס אותו כליל. רק אז, מובטח לו שיהיה מלך ראוי.

ואז, כשיפסיק לרצות במלוכה, רק אז, יהפוך ממלך-עבד – לעבד שהפך למלך. מלך על עצמו, על עולמו הפנימי, על מחשבתו, דיבורו ומעשיו.

 

ואם ניקח את זה למקום האישי שלנו, נבין היטב שכל עוד אנחנו משרתים את המלוכה של ההרגלים הרעים שלנו, אנחנו למעשה בבחינת המלך ה״רע״. שם אנחנו ברצון להרבות בכל אותם הדברים שאינם נחוצים לנו כאנשים חופשיים, ורק ברגע שנפתח את מרחב הראייה שלנו ונבין שהמלכות הטובה נמצאת דווקא במקום שמרסן הרגלים, משנה אותם, לומד להכיר אותם כפי שהם באמת – כהרגלים רעים ומתקן, מתקן עד ליסוד, עד לשורש הנפש, שם תיפרש תחת רגלינו דרך המלך האמיתית.

 

ובחיבור לספירת ״מלכות שביסוד״:

ביסוד כל אדם נמצא רסיס אלוהה ממעל, רסיס הנשמה שבו. טהור, אור אינסוף.

האור הזה הוא אור מלכות, הוא שייך למלכות, ממנה הגיע ואליה שואף להתפתח ולחזור לעתיד לבוא.

כשאדם מתחיל ללמוד, מתחיל לתקן, משנה את דרכיו, מאזן את מידותיו, טורח, לא מוותר, נאמן לדרך גם כשקשה, במקום הזה, תדר המלכות שמגיע מהיסוד, מהנשמה, עוטף אותו, מאיר אותו באור מלכות ומרים את קרנו ואת כתר מלכותו. שם מתקיים חיבור המלכות שבו ליסוד.

 

רוצה לקרוא עוד מלאכות?

היכנס לדף ״חדר מלאכה״ של המכון ותוכל להינות מעוד מלאכות של תלמידים, מדריכים ויוצרים. לחדר מלאכה

תוכלו להשאיר פרטים ולקבוע איתנו פגישה

גם ZOOM הולך…