לימוד בחשיבה הכרתית על פרשת ניצבים – הכנה לראש השנה

הפרשה מתחילה בפסוק הנפלא הבא:

״אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם:  רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל.״

התורה מביאה בפנינו רגע דרמטי ומיוחד במינו, משה עומד מול עם ישראל כולו בנאום מרגש ומיוחד רגע לפני כניסתם לארץ ישראל אחרי 40 שנות מדבר.

וממשיך ואומר: ״טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם–וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ:  מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ.״

מכאן אנחנו מבינים שלא רק עם ישראל עומד לפני כניסה אלא גם גרים, אנשים שאינם ישראל שיצאו עם עם ישראל ממצרים. וגם אליהם ובמיוחד אל ישראל ובנוכחותם ניתן הנאום.

 

ומכאן מתחיל העניין להעמיק:

משה אומר את הדבר הבא: ״לְעָבְרְךָ, בִּבְרִית ה׳ אֱלֹהֶיךָ–וּבְאָלָתוֹ:  אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךָ, כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם.״

ז״א, עומדים כולם בפני כניסה בשער ובברית ה׳ שהיא גם ברית בבחינת ברכה אבל גם, אלה שזו קללה.

ובאמת נאמר בפרשה קודמת, ״ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה״

וניקח את זה למקום שלנו היום כדי להבין. אנחנו ניצבים תמיד בפני בחירה, בחירה בחיים או במוות, כמו שיאמר בהמשך הפרשה:

“ראה נתתי לפניך היום: את החיים ואת הטוב, ואת המות ואת הרע.״

ז״א יש לנו בכל רגע נתון, חובת הבחירה בטוב וברע, והמשמעות העמוקה של חובת הבחירה היא החובה לבחור ולא הרשות, הרשות היא רק לבחור בין טוב או רע אבל הבחירה עצמה היא חובה.

 

ונשים לב לפסוק נוסף בפרשה שנותן לנו רמז נפלא לחיבור של הפסוקים לחיים שלנו היום והוא:

וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם–אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת-הָאָלָה, הַזֹּאת. כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי, ה אֱלֹהֵינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם.

 

ז״א, הדיבור של משה מכוון לדורות, כי ״אשר איננו פה עמנו היום״ מכוון קדימה ולא לאלו שכבר הלכו. וזה אומר אלינו, ולמה אלינו, מכיוון שהמילים האלו מכוונות לפנימיות של הנפש שלנו.

 

לבחירה בין חיים למוות ולפנימיות הנפש אין משמעות בזמן אלא היא נוגעת ושייכת לקווי הנצח של נשמת ישראל.

ימימה אמרה ״ברוחניות אין זמן״ ופה בדיוק העניין, דברים שבמהות שלנו, במבנה הנפש שלנו, אין להם קשר לזמן אלא הם קשורים בתכלית החיים של כל אחד ואחת מאיתנו מאז ועד עולם.

 

וגם בחינת הברית, אם ניקח אותה לחיים שלנו היום, ונראה שאנחנו עומדים רגע לפני כניסה לשנה חדשה, נוכל לשאול את עצמנו, באיזו ברית אנחנו נכנסים לשנה החדשה, האם אנחנו עושים עם עצמנו ברית? מה משמעות לכרות ברית עם עצמי, ברית משמעה שבועה, לא הבטחה רגילה אלא הבטחה שהיא נכרתת לא רק בשכל שלי אלא בלב ובנפש.

ויש לנו פה הזדמנות נפלאה להבטחה שאינה רגילה, אפילו אם מדובר בשינוי הרגל קטן ולא טוב, עדיין, ההבטחה והברית שאכרות עם עצמי לשנות או להפסיק אותו, תהיה שינוי עצום במערכת האישית שלי ובחיים שלי. אבל אנחנו יודעים שהקושי גדול כי הפיתויים הם גדולים מאוד ולכן, אם אנחנו רוצים לעשות שינוי, ואפילו שינוי קטן, אנחנו צריכים לקיים הבטחה מיוחדת. ולא רק, אלא שאת ההבטחה הזו, נצטרך לשמור בדיוק כפי ששומרים על ברית.

ההזדמנות הנפלאה שיש בראש השנה דווקא היא גם בפשט וכמובן גם בהעמקה גדולה מאוד.

בפשט, שנה חדשה זה תמיד זמן טוב לבדוק מהם המיותרים שאיני רוצה לגרור איתי לשנה החדשה ועליהם להתמקד.

וכמובן בהעמקה, ראש השנה זהו יום מיוחד ושעת רצון גדולה מאוד ולא נעמיק בה כאן כי הדברים ברורים.

 

ופה מתחיל משה לדבר אל לב האומה, אל לב האדם באומרו את הפסוקים הבאים:

כִּי-אַתֶּם יְדַעְתֶּם, אֵת אֲשֶׁר-יָשַׁבְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, וְאֵת אֲשֶׁר-עָבַרְנוּ בְּקֶרֶב הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר עֲבַרְתֶּם. וַתִּרְאוּ, אֶת-שִׁקּוּצֵיהֶם, וְאֵת, גִּלֻּלֵיהֶם–עֵץ וָאֶבֶן, כֶּסֶף וְזָהָב אֲשֶׁר עִמָּהֶם.

 

ז״א, משה מראה לנו איך נראית בחירה גרועה, והוא ממשיך ומפרט מה קורה לאדם כאשר הוא הולך אחרי ליבו בבחירה לא נכונה ובשפתה המיוחדת של התורה, הצרות באות בצרורות.

״וַיִּתְּשֵׁם ה מֵעַל אַדְמָתָם, בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל; וַיַּשְׁלִכֵם אֶל-אֶרֶץ אַחֶרֶת, כַּיּוֹם הַזֶּה.״

 

ומה צריך לקרות כדי שנוכל לראות בבהירות את הבחירה הנכונה? הוא אומר: ״וּמָלה אֱלֹהֶיךָ אֶת-לְבָבְךָ, וְאֶת-לְבַב זַרְעֶךָ:  לְאַהֲבָה אֶת-ה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ–לְמַעַן חַיֶּיךָ.

ונשאלת השאלה, מדוע צריך למול את לבבנו למען חיינו, וזה מכיוון שהחיים מעלים קליפות והסתרות על הלב שלנו לאורך השנים עד כדי כך, שרע הופך לטוב וטוב הופך לרע והמציאות שלנו מעוותת ולמעשה אין לנו ראייה של הדברים במהותם אלא אנחנו מבולבלים מאוד, ואנחנו מרגישים את הבלבול.

דוגמא טובה לבלבול היא פרסומת למשקה שנקרא פיוז, הסיסמא של הפרסומת היא כזו: why choose when you can Fuze

ז״א , כל המערכת של החיים החיצוניים שלנו מכוונת אותנו להימנע מבחירה, למה לבחור? אפשר גם וגם. והדוגמאות לזה כמעט אינסופיות.

הבחירה, הפכה להיות אחד הדברים הקשים ביותר בחיים שלנו, עד כדי שאם אדם בוחר בדרך מסוימת, הוא תמיד ירגיש שהמסיבה השניה טובה יותר, אבל זה כמובן לא נכון כי בקו המחשבה הזה, אני תמיד נמצא במסיבה הפחות טובה ולכן אין מוצא מהבלבול.

 

ומה אנחנו למדים מתחילת הפרשה, שאין דבר כזה חוסר בחירה, שהרי ישנה חובת הבחירה, ז״א שאנחנו למעשה בוחרים לא לבחור בשכל שלנו אבל הבחירה היא למעשה בריחה ומכאן מתחיל הכול להתערבב ולהתערפל.

 

הפרשה כולה מדלגת בין הבחירות של האדם, בין הבחירה בחיים ובטוב לבין הבחירה במוות וברע או במקרה שלנו, ב״חוסר הבחירה״.

ולכאורה כשאנחנו מתבוננים על החיים שלנו, על קצב החיים, על הפיתויים שמקיפים אותנו מכל עבר, על הקשיים הגדולים שעוברים עלינו בכל יום ויום, בין אם בבית, בזוגיות, בהורות, בעבודה, בעסקים ובמעגלים החברתיים שלנו, במתרחשים שעוברים עלינו יום יום, אנחנו עלולים להתייאש בקלות ולהגיד, ׳כל המילים האלו יפות והכול באמת נשמע טוב אבל איפה אני ואיפה הבחירה בחיים ובאמת שאין לזה כל קשר אלי.׳

 

ופה באה הפרשה ואומרת לנו דבר נפלא:

״כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם–לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִוא״.

וממשיכה ואומרת:

לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא:  לֵאמֹר, מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם, הִוא:  לֵאמֹר, מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה

 

ומשה, שמבין נפש אדם ובאמת כבר אין לו שערות על הראש מרוב שהוא מורט אותם כל היום, משה פה בא ואומר את הדבר הנפלא הבא:

״כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד:  בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ.״

הוא יודע בדיוק מה נגיד וכמה קשה הבחירה ושמירת הבחירה ולכן הוא אומר, שימו לב, זה לא בלתי אפשרי. קשה, בהחלט. אבל לא בלתי אפשרי.

ואיפה תמצאו את הכלים ואת התשובה?  הוא עונה: ״בפיך ובלבבך לעשותו״, ז״א, בדיבור, במחשבה, ובמעשה. זה כל העניין.

ושוב, זה ידוע שאפילו הרגל קטן שבקטנים, קשה עד מאוד להפסיק. אבל בעזרת ההכוונה הנכונה, בעזרת הכלים הנכונים, זה בהחלט אפשרי והשכר, הוא החיים עצמם. לא פחות ולא יותר, החיים שלנו עומדים כאן על כף המאזניים בין חיים טובים לבין בלבול אחד גדול.

 

ונסיים במשפט נפלא של הרבי נחמן מברסלב שאמר: ״עד שאדם לא עצר להבין, שכשמעציבים אותו הוא אינו צריך להתעצב. וכשמעליבים אותו, הוא אינו צריך להיעלב, אינו חי את חייו שלו.״

והמשפט הזה עמוק מאוד ועליו דיברתי בלימוד על המקום האישי וכדאי ללמוד אותו.

 

שנזכה ב״ה לכניסה טובה לשנה חדשה, בברית שיש בה בחירה ברורה, עם הבטחה לעצמנו להתמיד ולשמור עליה ושנזכה לשנות הרגלים קטנים כגדולים ולהשאיר מאחורינו את מה שמיותר לנו ומעכב אותנו מלצמוח ומלשמוח.

רוצה לקרוא עוד מלאכות?

היכנס לדף ״חדר מלאכה״ של המכון ותוכל להינות מעוד מלאכות של תלמידים, מדריכים ויוצרים. לחדר מלאכה

תוכלו להשאיר פרטים ולקבוע איתנו פגישה

גם ZOOM הולך…