לימוד בחשיבה הכרתית על עשייה ללא עייפות

לאה גולדברג, ביטאה בצורה נפלאה את אחד מההרגלים הטבועים בנו ומלווים אותנו מילדות ועד ימינו האחרונים:

 

״הדרך יפה עד מאוד – אמר הנער

הדרך קשה עד מאוד – אמר העלם

הדרך ארכה עד מאוד – אמר הגבר

ישב הזקן לנוח בצד הדרך״

 

עוד נאמר: ״כי האדם עץ השדה״ (דברים כ יט)

 

ובואו נלמד מה הקשר בין שני החלקים האלו וכדי להבין את זה, נתחיל דווקא מהסוף.

אחד הדברים החזקים והטבועים ביותר בתודעה שלנו הוא סיום חיינו. ההבנה שכולנו מתים בסוף, מערערת את היסודות שלנו מילדות ומלווה אותנו כל יום, עד יומנו האחרון.

אבל, בחלק הזה לא נעסוק בחוסר היכולת שלנו לתפוש את המוות כחלק בלתי נפרד ממסלול החיים שלנו אלא ברושם שהוא משאיר בנפש שלנו כל זמן שאנחנו חיים.

כל דבר שאנחנו עושים בחיים, עטוף בסופיות שלנו ואצל רובנו, הידיעה הזו מייצרת תדר פנימי עמוק של חוסר רצון פנימי עמוק לעשייה. או בכיוון ההפוך, עשייה לשם תוצאה וסיפוק מהירים. אנחנו מרגישים שהכול נהיה מהיר סביבנו, הזמן כאילו מאיץ עם השנים. אבל האמת היא שמה שמאיץ הוא התדר הפנימי שלנו, אנחנו לא שקטים, ממהרים כל הזמן, רצים ממחשבה למחשבה, מעניין לעניין, ממקום למקום ומדבר לדבר. אין לנו נחת רוח ואין לנו סבלנות.

 

אנחנו חיים על מסלולי ריצה קצרים, חיים מספרינט לספרינט.

נכנסים לדיאטה חדשה, מצהירים שזה לכל החיים, מחזיקים שלושה חודשים במקרה הטוב והאוויר נגמר. הספרינט מסתיים בקול ענות חלושה ואנחנו עומדים מותשים בסוף המסלול.

אותו הדבר גם בלימודים, בעבודה, ובפעילויות שונות ומשונות שלרגע אחד הם עיקר הכול, ולמחרת הן היסטוריה עגומה.

במקרה הטוב, אנחנו מבזבזים את כספנו לריק, ובמקרה הגרוע, אנחנו מבזבזים את אנרגיית החיים שלנו.

העובדה שהטכנולוגיה מאיצה, עוזרת מאוד לבלבול הזה ולמעשה מציירת לנו מראה של מציאות וירטואלית שקרית של החיים שלנו.

 

את הסוף הזה אנחנו מכירים מילדות, ואת העייפות הזו בסוף כל ספרינט, מבטאת לאה גולדברג בשיר, ובואו נעמיק בזה:

 

הילד:

מלא התלהבות, הצמיחה מייצרת בו התפעמות, הוא בהתחדשות תמידית ולכן אינו מתעייף. כל יום הוא יום חדש ובבחינת ״מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׁה בְרֵאשִׁית״.

 

הנער:

מרגע שעומד בזכות עצמו ונהיה בר מצווה, פוגש לראשונה בחייו, קושי.

הקושי, הוא הסממן העיקרי של גיל הנעורים וחוסר הידע והכלים להתמודד אתו, מעלים את הבעיות המוכרות והקשות של גיל ההתבגרות.

 

הגבר:

לאחר שעבר בקושי גדול את גיל הנעורים, עומד למעשה בפני מה שנקרא בלימוד, ״תחילת אמצא הדרך״. ומה שמאפיין את המקום הזה הוא חוסר היכולת שלו לראות את הסוף, חוסר היכולת להכיל אותו. ולכן הוא הופך להיות חסר סבלנות, רוצה הכול מהר, כאן ועכשיו וללא מאמץ. ולכן הדרך, מנקודת מבטו, ארוכה מאוד.

 

הזקן:

הזקן עייף. המירוץ התיש אותו, ספרינט אחרי ספרינט, התשה אחרי התשה, אכזבה אחרי אכזבה, התישו אותו לאורך כל חייו. לכן אין לו כבר את אנרגיית החיים המספיקה כדי להמשיך לצעוד בחדווה.

 

ולעומתם, העץ.

 

העץ, שהתחיל את חייו כגרעין, נטמע באדמה, נבט, הצמיח ניצן קטן, גבעול, ענף ועלים, צומח לאטו, מתחדש כל יום מחדש.

ישנם עצים שצומחים מהר וגבוה ושורשיהם שטוחים וחלשים, וישנם עצים שצומחים לאט לאט ושורשיהם עמוקים וחסונים.

כך גם אנחנו.

אמרה ימימה ״מה שצומח ישר, אינו מתכופף״.

העץ, אינו מוטרד מסופו, אינו ממהר לצמוח ואינו מתעייף, מתחדש בכל יום מחדש, מלבלב בנעורים ובחדווה גם בשיבה, מוריק ונותן פרותיו, מתוקים ונפלאים מנעוריו ועד סוף ימיו.

מה יש בעץ, שמקיים אותו ללא עייפות, מה גורם לו להפיץ ריחו וזרעיו תמיד בזמן, תמיד ברעננות?

 

בפשטות, הוא מחובר לשורשים שלו.

 

אבל אם נעמיק בזה, נבין שהחיבור לשורשים הוא רק חלק מהעניין.

העץ חי את תכלית חייו מהרגע הראשון ועד לרגע האחרון. ותכלית חייו היא להיות עץ, על כל המורכבות או הפשטות של זה.

 

ואנחנו, האם אנחנו חיים את תכלית חיינו? האם המירוץ למרחקים קצרים הוא חלק מתכלית חיינו?

התשובה היא כמובן שלא.

אנחנו מכירים אנשים שכן הולכים בנתיב שמחובר לתכלית חייהם.

מה שמאפיין אותם הוא בדיוק אותו חוסר עייפות שמאפיין את כל השאר.

דבר נוסף שמאפיין אותם הוא, עשייה מרובה מאוד, בדרך כלל יותר ממה שאדם אחד מסוגל לעשות.

כשאדם חי במסלול תכלית חייו, הוא ניזון מאנרגיית החיים שלו בצורה הטובה ביותר, למעשה, בצורה שלשמה היא תוכננה, ולכן אין עייפות. הפוך מכך, ישנה שמחה תמידית.

אז איך בכל זאת אדם יכול למצוא את תכלית חייו?

 

מציאת תכלית חיים היא לא דבר קל מכיוון שהיא מעמידה אותנו מול עצמנו ומכריחה אותנו לשאול שאלות נוקבות וקשות ולענות בכנות.

רובנו מתחמקים כל חיינו מהשאלות האלו עד כדי כך שכבר שכחנו שהן עדיין תקפות.

 

איך אפשר לעבור את החסימות הגדולות שעולות מהשאלות בנושא, כמו פרנסה, משפחה, אחריות ועוד עומסים רגילים שלמעשה חוסמים אותנו מלהתפתח באמת.

 

לימוד חשיבה הכרתית מציע כלים אמתיים והכוונה אמתית למציאת תכלית חיים ויותר מזה, הוא מציע כלים פרקטיים ליישם את ההבנות שלנו ומבטיח שאם נבחר במסלול הנכון, נהיה נאמנים לבחירה שלנו ונתמיד, נמצא את דרך המלך שלנו שתביא לנו שמחה בכל יום ונצעד בשמחה הזו כל חיינו בעשייה מהותית וללא עייפות.

 

ואם נסיים דרך שירה של לאה גולדברג, מה שמיוחד ויפה בלימוד הוא, שהוא נכון ומתאים לכל גיל ובבחינת ״חנוך את הנער על פי דרכו״ ונותן כלים מתאימים גם לנער, גם לבוגר וגם לזקן, שנאמר: ״טובה שעה אחת של תשובה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא.״

 

ללימוד על פריצת חסימות, התפתחות אישית ומקצועית, שלום בית והורות , בפגישה אישית או בקבוצה, ניתן להתקשר אלי בטלפון 054-7950458

דוד לוריא

 

רוצה לקרוא עוד מלאכות?

היכנס לדף ״חדר מלאכה״ של המכון ותוכל להינות מעוד מלאכות של תלמידים, מדריכים ויוצרים. לחדר מלאכה

תוכלו להשאיר פרטים ולקבוע איתנו פגישה

גם ZOOM הולך…